 |
|
 |
||
|
||||
 |
מותו של אורי דביר מצער מאוד. הבנתי שסימן מעל 10,000 ק"מ של שבילים. רישת לנו את מפות הטופוגרפיה במאות שבילים חכמים. מפעל חיים שנותן יום יום תמורה עצומה בחינם ללא אזכור או קרדיט. ----------------------------~~-------------------------------- ולגבי העניין הזה של הטור דה קנס... בשבועות האחרונים גם אני חשבתי שאופני הרים זה די אחלה וכדי לבחון את אופני ההרים כתחביב פוטנציאלי השתתפתי לאחרונה (ובפעם האחרונה) ברכיבה לילית שנמתחה עד הבוקר המאוחר עם קבוצת רוכבים מנוסים. החברה על הכיפאק אבל מדובר בחוויה מחריבת ישבנים, מייבשת ריאות ומכווצת שרירים שמזכירה יותר מכל ספינינג בחדר כושר עם משקפי 3D. אין בטיול לילי על אופניים בשטח אפילו רמז לנוף -כל הסטת מבט קוראת להיכרות אינטימית עם סלע או בור אפל. יש רק כמה אורות מקדימה של פקעת רוכבים בבדים מוזרים שדוחפת קשישים למחצה להראות למי יש פחות חומצת חלבון בשריר. וכשאתה מגיע אליהם, האורות ממשיכים להתרחק, מן קסם שכזה... אין את האווירה של הטבע- או מינמום קשב למקום עצמו. אתה ממתכנס למאבק עם המאמץ ובהיבטי רכיבה נטו. למי שנעילת גלגלים והסטת משקל קדימה ואחורה הם לא עניין חדש (או מלהיב) מדובר בתחביב מייגע, מסוכן ולא בריא בעליל. רוב השבילים המיועדים לאופני הרים הם שבילי 4X4 בדרגת עבירות שונה וקורה שג'יפים משאירים (לרוב על כורכר) טרטורים גליים מרעידי עצמות וגם עם משכך אחורי פניאומטי משוכלל החוויה לא תנעם לסטרייט הממוצע. -גם הידיים סובלות. הניסיון שלי היה קצר ויכול להיות שסתם קפצתי למסקנות וישנם קבוצות רוכבים שקנו אופניים ב 17K, ומכנסי רכיבה וחולצות הזעה ופנסי הלוגן ב 250$, ומשקאות וחטיפי אנרגיה וקסדות וכפפות רכיבה מעור ביזון לבקן שדווקא לוקחים את הטיולים באיזי ונוסעים בקצב הליכה עם עצירת קפה מתחת לכל שיטה מזדמנת...אבל נראה לי שלמצוא אותם זה קשה. הפלוס העיקרי של התחביב המוזר הזה- הוא יותר בטוח מאופני כביש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שגלעד התייחס למשפט האחרון בתגובה 574495, והתכוון לומר שאופני הרים הם לא יותר בטוחים מאופני כביש. למישהו יש נתונים מוסמכים בעניין? הערכה שלי: באופני הרים קל יותר לשבור יד או רגל, ובאופני כביש קל יותר להיהרג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...זאת היתה הכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חידדת את נקודת המבט על סוג של ניכור מהטבע שאני כחובבת הליכה בו לא מצליחה להעביר למצדדי הרכיבה. האינטימיות בצעידה בשבילים, בהשתהות המבט על אבן, תוואי חול או ציפור נבלעים בהתקדמות המגולגלת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזדהה עם כל מלה שלך. אבל יש כאלה שלא אוהבים ללכת ברגל. וכשחושבים על פגעים רעים אחרים, כמו טרקטורונים ורכבי 4X4, רואים שאופניים הםהרע במיעוטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר שטרקטורטנים ורכבים 4x4 הם פגע רע בגלל שהם פוגעים בסביבה? אאיך זה קשור לאופנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד טביעת הרגל (או הגלגל) הקטנה ביותר שאפשר. לכן הכי עדיף ללכת ברגל, ואם לא, אז אופניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שאוהב ללכת ברגל ואפילו כתב איזה מדריך למטיילים (http://shvilisrael.myfastforum.org/sutra4869.php, וגם http://www.haolam.co.il/store/book.asp?isbn=00800003...), אני נאלץ לחלוק. אני חושש שהתחלת מרכיבה קשה מדי. בתור התחלה, רכיבה לילית היא רכיבה למתקדמים; היא כמו טיולי ירח ברגל (ובאמת, אני מעדיף לרכב בלילות ירח). לא משהו שעושים בלי נסיון קודם, אבל ברגע שיש, בהחלט אפשר ליהנות ממנו. שנית, נראה שיצאת עם חבורת רוכבים מזן הכמה-קילומטרים-נעשה-עכשיו. יש הרבה כאלה, אבל מי שרוצה *לטייל* יכול למצוא בקלות מסלולים שאפשר לנסוע בהם בצורה רגועה יותר. לא צריך קצב הליכה, אבל בהחלט גם לא צריך להתמקד בנקודת האור לפני הכידון. כנ"ל לגבי המאמץ. כשאני יוצא לטייל לבד, קורה לי לפעמים שאני עובר 30 ק"מ פלוס ביום (אני הולך מהר. קורה). אבל אם אני יוצא עם אנשים שלא הולכים מהר כמוני, אם אלך בקצב הרגיל שלי, זו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותם (למנחם מרקוס יש סיפור משעשע על העניין בספר שלו על 'מסלולי אתגר ונוסטלגיה'). לצאת לטיול יוצאים אחרי תיאום ציפיות - אחרת יקרה מה שקרה לך, או שמישהו יידבק לקרלוס גולדברג שרץ את כל שביל ישראל ויתפלא על זה שהוא יוצא משם חסר נשימה ומותש להחריד. ולבסוף, אכן הטרטורים הגליים מעצבנים מאוד, אבל כיוון של המשכך האחורי (ולי אין, יש לי כיסא בולם וגם הוא עובד לא רע) יכול להיפטר מרובם ולהפוך את הנסיעה לנסבלת ואפילו למהנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי שאולי יש קבוצות שלא מזן הכמה-קילומטרים-נעשה-עכשיו, אבל להערכתי ככל שנכנסים לעומק התחביב ומשקיעים יותר משאבים יהיה קשה לאתר כאלה. זה לא עניין של מסלול, זה עניין מנטלי. זה סיוט לעלות עליה בקצב איטי מדי (של רוכב אחר) וכיף להרביץ בירידות ולדלג עם גלגלים באוויר ולנהל את הכידון והפדלים וההילוך הנכון וזה הופך למאמץ ואתגר טכני שמייצר חומרים נעמימים במוח. כמו שציינה מאיה מעלי תגובה 574520 מה שמאפיין את העניין הוא הניכור מהטבע והסביבה הטבעית (שקשור בניכור מהנוף הפנימי). בעיני השאלה האמיתית שעומדת כאן לדיון- מדוע בכלל לצאת לטבע ? אפשר לערב מאמץ עם אתגרים טכניים, לשפר גרפים ולהעסיק את האגו או כושר לב ריאה...בכל חדר כושר. אנשים יוצאים לטבע בכלל מה שחי שם בחוץ. אם אתה בקשב לדברים אחרים או בקצב שלא מאפשר קשב- אתה לא בטבע, אתה במשהו אחר. ובמילים אחרות, בקצב הרבה יותר איטי אפשר להתחבר טוב יותר ולקבל הרבה יותר טבע- הרבה יותר מדבר, או צל עצים או מעיין קסום או פרח בגובה של 20 מ"מ שמבצבץ מתחת לאבן לצידי השביל. נ.ב מצחיק שזה יוצא דווקא בתגובה לדברים שלך, דווקא נראה לי שאתה מהסוג שיודע ונהנה מטבע, אחרת לא היית אוהב ללכת ברגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתכל'ס, מימי לא רכבתי עם קבוצה. מארגן חבר-שניים אד-הוק, ויוצא לטייל. בעיני, אלו פשוט שתי דרכים, ובשתיהן אפשר להתחבר לטבע. שבילי אופניים הם לרוב מקומות בהם לא ארצה יותר מדי ללכת ברגל - למשל, 15 ק"מ על דרך עפר ברגל הם לרוב מעצבנים מאוד, על אופניים הם יכולים להיות כיף גדול. מי שמשתדל להפוך את הכל רק למאמץ טכני משול למי שרץ כל הדרך: כן, זה אפשר, אבל לא חבל? כמובן, יש מסלולים שאם כבר נסעת בהם כמה פעמים, אז גם המאמץ הוא חלק מהכיף; אבל בעיני אופניים לא מחייבים כלל ניתוק מהטבע. התחושה מרכיבה מהירה במורד דרך עפר שונה מהתחושה שבהליכתו, אבל לשתי התחושות יש מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זאת אכן הפעם הראשונה שניסית לרכב בשטח, אני חושב ששמת את הרף גבוה מדי, רכיבה ארוכה בלילה עם קבוצה מנוסה, וגם בלי ביגוד שמקל במידה מסוימת. בקשר לאופני ה 17K, עם האופנים הראשונות שלי (יד שניה שעלו כמה מאות עם בולם קדמי שלא כ"כ עבד) רכבתי במסלולים די קשים. הבעיה הכי גדולה זאת העייפות המצטברת ובעיית הישבן ממש נעלמת, קרי מתרגלים ומתעלמים, לאחר נסיון מה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי להקדים רפואה למכה הנפוצה בכל דיון על אופניים: אופניים הם זכר, לכן היו לך אופניים ראשונים ולא ראשונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופן - זכר, אופניים - נקבותיים משקף - זכר, משקפיים - נקבותיים כך אני נוהגת, ואלתרמן תמים דעים אתי. מותר לומר אופניים משובחים, אנחנו דמוקרטיה, אך אסור להיטפל לשגיאות זכר-נקבה מסוג זה כי הן אנכרוניסטיות ולציבור אין עניין בהן. אגב, בתנ"ך דווקא יש העדפה לזכריים, למשל: שפתיים דולקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבלת את הרושם שדווקא לציבור באייל יש עניין בשגיאות כאלה (ובניגוד לרושם שעלול להשתמע, אני אומרת את זה דווקא בחיוב) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה שלי היתה חצי ברצינות וחצי בצחוק, קנטור בלשני לא הכי מובן באין קונטקסט וגם לא הכי מצחיק, נו :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לציבור אין עניין גם בצמחונות אבל לא נראה לי שזה מפריע לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת איך לעניין אותך, אולי ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה עוד כלום, אתה צריך לראות אותה מפרקת ומרכיבה תמ״ק עוזי. מלאכת מחשבת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך יש להתייחס לביטוי 'זוג אופניים'. האם לומר - זוג אופניים משובח, או זוג אופניים משובחות? והאם בכלל מדובר בשני מכשירי אופניים. כלומר הכפלה מכופלת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי "זוג אופניים" זה יחיד, ממש כמו "זוג אוהבים חדש". שגיאת אנגלית נפוצה של ישראלים היא להתייחס לאופניים ברבים, למשל my new bicycle are very good. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוג זה תמיד זכר יחיד. גם אם ההתייחסות היא לשתים ממין נקבה. דוגמה: זוג (נשים) יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכפלה אבל המילה 'זוג' מיותרת, כי אם 'אופניים' הרי הם שניים. מאיין צץ הזוג? במילים שאין להן צורת רבים רגילה אלא רק צורת רבים זוגית, אנחנו זקוקים למילה 'זוג' כדי לומר 'שלושה זוגות אופניים' ולא 'שלושה אופניימים'. ומאחר שצץ ברבים נשאר ליחיד: 'זוג אופניים'. המילה 'זוג' היא כַּמָּת ושתי הצורות נכונות: גם זוג אופניים משובח וגם זוג אופניים משובחות. זה דבר האקדמיה בנושא: בצירוף שרכיבו הראשון מציין כמות (כַּמָּת) – ההתאם הוא לרכיב הראשון (הכמת) או לרכיב השני, כגון 'רוב האנשים הלכו' או 'רוב האנשים הלך' (כך גם: רבע, עשירית, עיקר, זוג, כלל וכיו"ב). אין לפסול גם התאם לפי התוכן: 'חלק מן האוכלוסייה לא יוכלו להצביע', לצד 'חלק מן האוכלוסייה לא יוכל להצביע'; 'חלק מן האוכלוסייה לא תוכל להצביע'. ___________ המילה 'כל' גם היא כמת אך התנהגותה אחרת - שם הנטיה היא תמיד לפי הרכיב השני. זה מביא אותי למילה 'עצם' ולדיון שהיה כאן ועלי לפרוע חוב: ירדן, אמרתי ששתי הצורות נכונות אבל אני חוששת שלא לגמרי צדקתי. אף שאין דוגמאות מהתנ"ך ומהתלמוד שאפשר להסתמך עליהן, הן ביאליק והן בן-יהודה בחרו לראות בה כמת דומה ל'כל', והיטו תמיד לפי הרכיב השני, שזו היתה ההעדפה שלך מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השגיאה ''זוג אופניים משובחות'' לא היתה מכוונת, היא היתה ספונטנית, וזו הדגמה לכוונתי. יש נטייה חזקה לראות במילים זוגיות נקבות, ותפיסת השפה שלי אומרת שאין להתנגד לנטייה הטבעית ודוברי השפה הם הפוסקים. אבל זה דיון אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההשלמה. ובאשר ל"זוג אופניים", אני מניח שמשתמשים בזה כשרוצים להדגיש שמדובר בזוג אחד ולא בכמה זוגות (הדגשה קלה; אם רוצים הדגשה חזקה, אומרים "זוג אופניים אחד"). הנה, בתפוח אין בלבול באשר למספר, ובכל זאת לפעמים מוצאים לנכון לומר "תפוח אחד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הדין לגבי המילה "זוגיים" מן הז'רגון של משחק הפוקר? האם היא ביטוי תקין? וגם, מה לגבי הברווזיים של סבא של אפריים? והאם אפשר לומר למשל חתוליים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הברווזיים הם דווקא של הסבתא, אבל עדיין, זה חוקי לחלוטין1. כך גם הזוגיים (שני זוגות), חתוליים, תלמידיים, ילדיים וכיו"ביים. ___ 1 נו, מה? בכל זאת לאה גולדברג! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רואה כמה טוב שעכשיו עונת המילונים? אבן-שושן לא מסכים איתך. אופניים, משקפיים, מכנסיים וכדומה - כולם זכרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלתרמן שווה שני אבני-שושנים (אבן שושניים?) מה"נקבותיים" אפשר לנחש שגם ביאליק הוא אילן גבוה בעיני ג'וד. תגובה 47633 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משורר כמו אלתרמן מרשה לעצמו לחרוג מכללי הדקדוק אם הוא נזקק לזה. זה לא מעיד שהוא סבור שהחריגה הזו היא הכלל. אם אלתרמן רוצה לחרוז "משקפיים שמחות" עם "עיניים פקוחות" הוא עושה זאת אף שהוא יודע שזו לא צורה נכונה דקדוקית. בכל מקרה, כיוון שאתה שוקל אותם זה מול זה, טרחתי והצצתי במילונו הישן של גרזובסקי (גור) - עונת המילונים, כאמור, וכמובן מצאתי שגם הוא מסכים שאופניים ומשקפיים הם זכרים. כעת יש לנו שני מילונאים מול אלתרמן אחד. אגב, הידעתם שמילון בן יהודה אינו מצוי בפרויקט בן יהודה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומתם ידיים, שפתיים, רגליים - כולן נקבות. החריג הבולט1 בין אברי הגוף הזוגיים: שדיים. ___ 1 כן, גם מעיים, אבל אותם אנחנו מעדיפים להצניע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם: "עפעפיים", "קרסוליים", ואפילו "אחוריים" אם בבולטים חשקה נפשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם רחם הוא זכר (למרות שביחיד) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רחמים (ביחוד עצמיים) הם יוניסקס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והריבוי המעניין בשירת דבורה - רחמתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אבל זה לא מהאיבר רחם, זה קישוט. הלא כן? מעניין שליחיד צורת זכר ולזוג צורת נקבה, כך גם חמור חמורותיים. זה מראה כמה העסק הזה נזיל. אגב, בעברית הקדומה היתה צורת יחיד, זוג ורבים לכל שמות העצם, בעברית החדשה זה קיים רק לגבי זמנים: שנה, שנתיים, שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, זו הגרסה הכנענית ל''כוסית''. חוץ מזה, אמרתי שביאליק זה בסדר וכו', אבל בעניין ''חמורתיים'' הייתי מעדיף לסמוך על שמשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי שמשון היה משורר ? לפי התנ"ך אהב חידות ואהב פיתגמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מענין למה דוקא מכל האיברים הזוגיים רק האשכים לא קיבלו את צורת הזוגי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחד עם הכליות, הפטמות והריאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ןלעומתם: ציפורניים? שיניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמרפקים, העקבים, השכמות והגבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי במשהו. "He always thought of the sea as la mar which is what people call her in Spanish when they love her...the old man always thought of her as feminine and as something that gave or withheld great favours..."
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לחתוך את האף כדי להגן על הפין" הוא שמו של מחקר שבדק כיצד אוכפים קטומים מונעים בעיות ברקמות המפשעה הרכות, לחץ על הפין ובעיות זיקפה בקרב שוטרים רכובים על אופנים. גם נשים הרוכבות על אופנים סובלות מכאבים וחוסר תחושה באזור אברי המין. למרות גישתו הספקנית להפחדות בתחום הבריאות, העיתונאי ניסה את האוכף הקצוץ בנסיעות יומיות בנות 25 ק"מ וכתוצאה זרק לפח את האוכף הרגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת היתה תגובה לכודה שלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |