בתשובה לג'וד, 24/05/11 11:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יאוש? בגלל להג כזה או אחר באייל הקורא? בימים יפים כמו אלו, מומלץ לכבות את המחשב, לצאת וליהנות מזיו הבריאה, ולהזכר שמעבר למילים מייאשות, תמיד, אבל תמיד יהיו סיבות מוחשיות יותר ליאוש (: אולי קטע המשחק הנחמד הזה ישובבך1. למי שתוהה מנין לוקח הביטוי היפה שבתגובתך, אז הנה, מכאן. 1 במיוחד השתיים האחרונות. תודה לברקת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
:-) תודה יקירי, הקליפ לא שובב אותי כלל אבל הניסיון שלך לשובב אותי כן! אני לא רואה את מחוברות אבל אתמול (או שלשום? אינני זוכרת) דווקא ראיתי פחות או יותר, והבחורה עם התספורת האסימטרית מאד מוצאת חן בעיניי, אני אוהבת את חיתוך הדיבור שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני טרם ראיתי את מחוברות 2, אבל את הקטע הזה כבר כמה עשרות פעמים. מתישהו אגיע למקור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת, יש לך קטע של התמכרויות לא שגרתיות לקליפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ולצערי אין שיפור בחזית הזו. הנה לא מזמן צפיתי אינטנסיבית בקליפ הזה (אבל לא יותר מפעם ביום). אבל כאן באמת מדובר לדעתי בשיר מיוחד מבחינה מוסיקלית, שלא לדבר על הרקדנית השחורה החמודה. אבל אתמול קיבצתי את שאריות הטעם הטוב שלי והקדשתי כמעט שעתיים לסרט-מחזה של ניל סיימון1, למרות תחרות עזה מצד "מצב האומה". 1 משחק מבריק של דרייפוס (10), מייסון לא אמינה (6), עלילה סבירה (7.5), דיאלוגים מצויינים (9) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינך סבור שהברכיים שלה ב-5 מעלות מכופפות מדי והירכים שלה בשני אינץ' מפוסקות מדי והישבן שלה באינץ' מובלט מדי מכדי שזה יהיה חמוד?1 השיר באמת נחמד בגלל השורה ain't nothing gonna break my stride (איך נתרגם את זה לעברית?) ומקצב ההליכה הרגאיי. אם הוא היה כללי יותר ופחות קמפי, זה היה יכול להפוך לסוגשל המנון. ריצ'רד דרייפוס... מצב האומה... עזוב, הטעם שלך הוא אקזמפלר יחיד במינו, אי אפשר שלא לאהוב אותך! ______________ 1 קלטתי את הטריק של קישור לדקה ושנייה מסוימות ביוטיוב, זה מעולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינך = האם אינך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מסמיק, מוחמא, אבל גם מתפלל שאיש מן הקפולטים שכאן לא ידווח עלייך לפרנסי המשפחה. הרעשן שלי היה פעם תָּקוּל, בדיוק כשמישהו בסביבתי פלט "ביבי", ומאז סומנתי כמונטגיו לכל דבר ועניין :) ותודה ליובל על הטריק היוטיובי (דיון 3260). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאום נתניהו בקונגרס. נאום מאד נצי, אשר ממקם את עמדותיה של ישראל הרבה מחוץ לנאומו של אובאמה. לא למשא ומתן על הפליטים, לא לחלוקת ירושלים. אבל נתניהו אמר דבר נוסף, ואני לא בטוח שהוא נקלט לפי שעה. מדינת ישראל תהיה נדיבה כלפי הפלסטינים במושגים של שטח. עכשיו נסה להבין במה מדובר. יש כאן רעיון שאתה יכול רק להתפלא איך לא חשבו עליו עד היום. מדינת ישראל לא רק שתחזיר שטח בגודל שטחי 67, אלא אף תוסיף עליו משטחיה היא, בתמורה ליתר הפרמטרים של המשא ומתן וצרכי הביטחון. מהיכן זה יילקח? אין לדעת לפי שעה. מכאן, או מכאן. אולי שטחה של עזה יורחב אל תוך הנגב. זה רעיון יפה. לא יודע עד כמה ייקח כדי לעכל אותו, ואם בכלל לאמץ אותו. אבל כרעיון, זה רעיון יפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שאתה יכול רק להתפלא איך לא חשבו עליו עד היום" המממם... דווקא כן חשבו עליו. לשירותך, המדריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שהבנת. נסה לקרוא שוב את תגובתי. בינתיים זה נראה שגם חכמי הטלוויזיה לא ממש הקשיבו, גם שזה לא ממש מונע מהם לשרבב שפתיים בהמון הבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעשן עדיין מקולקל, מה זה מקולקל, לא רק שהוא לא מרעיש כשאומרים את השם "ביבי" אלא שהוא משמיע את LOVE STORY בביצוע ריצ'רד קליידרמן. תקן אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(:(:(: ואם המשחק המעולה של גל סרי, שגורם ללורנס אוליביה להוריק (מקנאה?) ולמריל סטריפ להצהיב, לא עילץ אותך, אולי הזוג הזה יקדם יעד זה. אגב, אתמול הסבירה לי גברת נחמדה באריכות את השיר של ביאליק. נחמד ביותר. אני מתחיל לחשוד שאולי עוד שירים מנסים לומר משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, מדהים מדהים מדהים, זה הקסים אותי ועילץ אותי ושיגע אותי ונטרפתי כל כולי! מה הסבירה הגברת הנחמדה (אני שואלת בזהירות, כי לפעמים פרשנויות של אחרים הן מבאסות)? אני מאושרת שאתה מגלה את ביאליק, אכן אכן, עוד שירים שלו "מנסים לומר משהו" :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה המעט שאני זוכר ברמת דיוק זו או אחרת: השיר עוסק בעזיבת דרך התורה, שראשיתה היא צהלת הכפירה ואחריתה היא השממון המייאש. המזוזה נפסלה - המקום הפך לכזה שלא ניתן עוד לקיים בו חיים. המטאטא - כנראה רמז לכלי הרכב של השדים/מכשפות המחליפים את הקיום הקודם. את זריחת השמש מחליפה ירידת היאוש על העולם (הפועל "בא" מופיע בשיר בהוראתו בביטוי "בא השמש"). עניין השובבים מאזכר את יציאתו והוצאתו של אלישע בן אבויה, החבר בכנופיית הארבעה שנכנסו לפרד"ס (מסכת חגיגה), מן הכלל. בן אבויה הוא האחד שיצא משם כופר, ועל כן כונה במקורותינו "אחר", כבמשפט "שובו בנים שובבים חוץ מאחר", שכוונתו היא שלכל הסוטים פתוחים שערי תשובה, חוץ מן החבר בן אבויה, שבין השאר אף היה מלשין לרומאים על יהודים שהפרו את צוויהם. דומה לפרשנותך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, דומה פחות או יותר. האלוזיה לאלישע בן אבויה לא היתה ידועה לי. אני לא חושבת שהכוונה לעזיבת התורה, בעצם אני בטוחה שלא, הכוונה לאידאליזם אחר שעוד אינו ברור לי. המטאטא - לא רמז לכלי הרכב של השדים, זה לא מעולם הדימויים של ביאליק, השמש בדרך הטבע אוחז מטאטא. השיר מדמה את הלב לבית, למקדש, אבל המקדש חרב, המזוזה שהיא סמל הקודש נפסלה, הוא טמא, הפך משרץ לשדים וליצנים. ועל המזבח מפהק חתול השממון. אוייייי... חיים נחמן, אתה הורג אותי ברכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהחסר אותו חווה ביאליק בעקבות עזיבת הדת, ליווה אותו בהמשך חייו וניכר גם בשירים כגון צנח לו זלזל, לבדי, על סף בית-המדרש ואחרים. מכאן נובעת ההשערה שזהו גם מקור האובדן הערכי עליו הוא מקונן בעל לבבכם ששמם. אבל הרגש הפרטי של ביאליק, מנוסח כאן באופן נאה וכללי דיו כדי לאפשר לכל אחד מאיתנו לראות בו ביטוי לתחושה המקננת בלב כל אחד מאיתנו: "כל השאר הם חלשים, שוטים או מושחתים ואילו אני - נביא בעירי". או שזה רק אני? (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק ולשניה חשבתי על זה, אבל נימת השירים על עזיבת הדת היא אחרת, היא עצובה, הוא זנח את הדת והוא מצטער בשביל שניהם. הוא ודאי לא כועס על אחרים ולא היה מכנה את הזונחים כמוהו מקדשים נחרבים. מהיום ייקרא שימך אפופידס הנביא. בוא נגיד שלא החזקתי בהרגשה הזאת, אבל מאז שאני באייל מתחזקת בי תחושה דומה, אף שלא לגבי כולם אלא מיעוטם, ולא שוטים ומושחתים אלא מטורללים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שיש משהו בטענתך הפרשנית, וכאן גם לנביא כמוני אין מה להשיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על ההתפרצות. יש איזה שיר קצר של ביאליק שאני זוכרו בעל פה מילדותי, שלא הוזכר כאן, שיש בו בדיוק אותה תחושת אכזבה מאובדן הערכים הישנים למען ערכים חדשים. מצאתי אותו ברשת ואני מעתיקו לכאן: עַרְבִית וְשׁוּב זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב שָׁקְעָה – וַאֲנִי לֹא-רְאִיתִיהָ, וְשׁוּב יוֹם וְיוֹמַיִם – וְאַף-לֹא פִתְקָה קְטַנָּה מִן-הָרָקִיעַ. וּבְפַאֲתֵי הַמַּעֲרָב כְּעֵין גְּלָמִים עַל-גְּלָמִים, שׁוּב נֶעֶרְמוּ הֶעָבִים – הַחֲכָמִים! הֲנִבְנִים שָׁם עַתָּה עוֹלָמוֹת, וְאִם-עַתָּה נֶחְרָבִים? לֹא, אֵין נִבְנֶה שָׁם דָּבָר וּכְלוּם לֹא-יֵחָרֵב, וְעֵינִי הָרוֹאָה: זֶה הָעֶרֶב הַטֻּמְטוּם בָּא וּמְפַזֵּר אֶת-אֶפְרוֹ עַל-אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ. וְעוֹד אַחַת אֶרְאֶה: חִפַּשְׂתִּי פְרוּטַתְכֶם וַיֹּאבַד דִּינָרִי – וְאַשְׁמְדַי עוֹמֵד מֵאַחֲרַי וְשׂוֹחֵק הַשְּׂחוֹק הָאַכְזָרִי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה שיר נהדר על הנוהים אחרי חזיונות שווא שלא יצלחו, ואשמדי עומד מאחוריהם ושוחק שחוק האכזרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן יפה, ויפה במיוחד שזה מתאים לאלו שטוענים כך ואלו שטוענים להיפך. בע"פ? מרשים ביותר. בעבר ידעתי בע"פ רק את נד נד, וגם מקומו תפסה שירה חדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע כמה שירים של ביאליק ושני שירים של אלתרמן וכמה פרקים בתנ''ך בע''פ במלואם. אבי טען שאביו (כלומר סבי, שלא ראיתיו מעולם) שהיה מורה לעברית ותנ''ך בעיר גרודנו שבליטא (היום בבלרוס), ידע את התנ''ך כולו בע''פ, ואיני יודע אם להאמין או לא להאמין לכך. מכל מקום, על כך שידע דקדוק עברי ועברית על בוריה בצורה מדוייקת עד כדי קנאה (למרות שלא הייתה שפת הדיבור שלו), מעידים מכתבים שכתב שנמצאים בידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סיבה לא להאמין. לי היה בתיכון מורה לתנ''ך (לא דתי, אגב) שידע את כל התנ''ך בעל פה. הוא תמיד היה אומר ''פתחו ספר - פרק - פסוק - ... אני קורא'' וקורא את הפרק בלי כל ספר בידו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ"ל: אבל הרגש הפרטי של ביאליק, מנוסח כאן באופן נאה וכללי דיו כדי לאפשר לכל אחד מאיתנו לראות בו ביטוי לתחושה המקננת בו עצמו: "כל השאר הם חלשים, שוטים או מושחתים ואילו אני - נביא בעירי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שובו בנים. שובבים, חוץ מאחר. "אף היה מלשין לרומאים..." - טענה זו אינני מכיר, סימוכין ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות-או-יותר, זה סיפור מתלמוד ירושלמי מסכת חגיגה, שאף מאשים אותו ברצח לומדי תורה. הסיפור לא מופיע בבבלי, ולכן לא במיוחד מוכר. "אחר הציץ וקיצץ בנטיעות מני אחר אלישע בן אבויה שהיה הורג רבי תורה אמרין כל תלמיד דהוה חמי ליה משבח באוריתא הוה קטיל ליה ולא עוד אלא דהוה עליל לבית וועדא והוה חמי טלייא קומי ספרא והוה אמר מה אילין יתבין עבדין הכא אומנותיה דהן בנאי אומנותיה דהן נגר אומנותיה דהן צייד אומנותיה דהן חייט וכיון דהוון שמעין כן הוון שבקין ליה ואזלין לון עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' שחיבל מעשה ידיו של אותו האיש אוף בשעת עקתא הוון מטענין לון מטילין והוון מתכוונין מיטעון תרי חד מטול משום שנים שעשו מלאכה אחת אמר אטעוננון יחידאין אזלין ואטעונינון יחידיין והוון מתכוונין מיפרוק בכרמלית שלא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים אמר אטעונינון צלוחיין אזלין ואטעונינון צלוחיין". (ובתרגום, מהמאמר של יהודה אייזנברג, "אלישע בן אבויה - תלמיד חכם שסרח", http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/elisha.... : ""אחר" הציץ וקיצץ בנטיעות. מהו "אחר"? אלישע בן אבויה, שהיה הורג רבי תורה. אמרו: כל תלמיד שהיה רואה אותו עוסק בתורה, היה הורג אותו. ולא עוד, אלא שהיה עולה לבית המדרש, והיה רואה תינוקות לפני ספריהם, והיה אומר: מה אלו יושבים ועושים כאן? אומנותו של זה בנאי, אומנותו של זה נגר, אומנותו של זה צייד, אומנותו של זה חייט. וכיוון שהיו שומעין כן, היו עוזבים והולכים... אף בשעת שמד היו מטעינים להם [הרומאים] משאות, והיו מתכוונים לטעון שניים משא אחד, משום "שנים שעשו מלאכה אחת [פטורים]". אמר [לרומאים]: הטעינום יחידים... הלכו והטעינום יחידים, והיו מתכוונים לפרוק בכרמלית, שלא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. אמר [לרומאים]: הטעינום צלוחיות [שלא יוכלו לזרקן לכרמלית, וייאלצו להניחן ולחלל שבת]." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהוא התחבר לתפיסות הנוצריות של ימיו -לא לכנסיה. זהו פירוש המילה ''המינים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 :-) התחלתי לצפות בעזוז בפרקים הראשונים של הסדרה, אלא שאחרי פרק 6 או 7 חדלו להציב אותם ברשת ומציבים רק טעימות של דקה-שתיים מכל פרק. מרגיז (אני לא מחוברת לכבלים כידוע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת הפינה "לכל בעייה פתרון" הנה שניים: 1. חברים, כולל ההרצליינים שבהם, שיש להם VOD, שם ניתן לצפות בכל פרקי הסדרה בחינם 2. אחד מאתרי הצפייה הישירה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. עזוב, זה לא יעבוד. כל חבריי הנ"ל עסוקים בסחרורי פסדובלה בשעות אלה. 2. גאוני! תודה! ארוחת צהריים בקרוב - עלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פסדובלה"? חיפשתי ביוטיוב קליפים כדי להבין מה זה, ואני לא מזהה שם אף אחד מן החברים שלך. תודה על ההזמנה. אגב, האם אנחנו מדברים על אירוח בסגנון יהדות עירק, או שמא את פולשת אל תחום התמחותי, דהינו שליפת אשראי בסגנון חופשי? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |