 |
|
 |
||
|
||||
 |
כך עולה ממבזק החדשות של Ynet. בעתירה נטען, כי ההפרדה נדרשת לשם שמירה על בטחון המדינה, בטחונם של אסירים אחרים ו(לאחר שבערעור האחרון של עמיר הם לא ויתרו על טענה זו) בטחונו של עמיר עצמו. שאלות: מתי, להערכתם, ייתן בית המשפט את החלטתו: באמצע תקופת ההפרדה המבוקשת או לקראת סופה? מה, להערכתכם, תהיה החלטת בית המשפט והאם היא תתבסס על ראיות ממשיות או על הערכות והשערות (השמצות, נכון יותר)? בהנחה הסבירה שיגאל עמיר יערער על ההחלטה הצפויה כל כך - * מתי ייתן בית המשפט העליון את החלטתו בערעור ומה תהיה החלטתו? * האם בית המשפט העליון יאחד את הדיון בערעור עם ערעורים נוספים שיגיש עמיר על החלטות נוספות שיינתנו בעתיד ביחס לתקופות הפרדה נוספות בעתיד, כפי שעשה בערעור האחרון? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה גורם לך לבדוק כל שעה (?) את המבזקים של ynet ולמה ברגע שמוזכר שם שמו של עמיר אתה מרגיש צורך לכתוב תגובה חדשה באייל? חשבת לשנות את שמך מימני מתוסכל לימני אובססיבי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנאי הכליאה של יגאל עמיר מענינים אותו בדיוק כמו שתנאי הכליאה של ואנונו ענינו שמאלנים ושאר יפי נפש. ולמה, אם מותר לשאול, זה כל כך מקפיץ אותך עד כדי תגובה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש באתר הזה כמה שמאלנים ויפי נפש, אף אחד מהם לא כתב שום תגובה בפעם האחרונה שוענונו עלה לכותרות (שזה, אגב, היה בסוף השבוע הזה), (ואגב גם הימני המתוסכל שכל כך דואג ליחס הוגן מהשלטונות לא כתב כלום). למה? כי אני אובססיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוראי בראדלי מאנינג, הנאשם בהדלפה לויקיליקס, נמצא בכלא צבאי בתנאי בידוד מחמירים. במשך שבעת החודשים האחרונים הוא מבודד בתא תחת מעקב מתמיד 23 שעות ביממה, אסור לו להתעמל ואפילו אין לו סדין וכרית, למרות שאין סכנת התאבדות. הוא לא הואשם בעבירה הזו ולמעשה לא הואשם בשום עבירה. לפי הסטנדרטים של מדינות רבות תנאי כליאתו נחשבים אכזריים, לא אנושיים, ובחזקת עינויים. במאמר שפירסם ד"ר אטול גוואנדה ב- 2009 הוא מראה על סמך מומחים ועדויות שבידוד הוא צורה של עינויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק מונעים מאדם בבידוד להתעמל ? אם הוא יעשה כפיפות בטן יקשרו אותו למיטה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יעשה כפיפות בטן הסוהר המציץ לפרקים דרך הפשפש1, יכנס וימנע ממנו. בבתי הסוהר הסובייטיים הצליחו למנוע מאסירים לישון כשידיים מתחת לשמיכה, בניגוד לנהלים המורים על שינה כשהידיים גלויות. פשוט היו מעירים את האסירים. עבד יופי. 1 מן הסתם היום משוכללים יותר, וישנו סוהר המציץ דרך קבע באמצעות המצלמות המחוברות לטלויזיה במעגל סגור... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי למנוע ממישהו משהו צריך להיות מסוגל להעניש אותו על התנהגות רעה. הסובייטים פתרו את זה (אני גם מנחש שהם לא היו מעירים בעדינות יתרה, אם כי גם מניעת שינה מהווה עינוי מאוד יעיל). איך האמריקאים מונעים ממנו לחזור להאמן ברגע שהסוהר יצא (והאם זה חוקי) ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא חייל המוחזק בבית מעצר צבאי ואני מנחש שההתנהלות שם שונה מבי''ס אזרחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמריקאים הם עם אכזרי ונוקם. דוגמאות לא חסרות. ממדינת היהודים אני מצפה ליותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שסיבת העניין שלי ביגאל עמיר מעניינת, או צריכה לעניין. ובכל זאת אשיב - היחס לעמיר משקף היטב את הניתוק שלנו - הודות לסמול - מן המציאות ומערכי יסוד אלמנטריים. כך הגענו למצב, בו ההבחנה בין אוהב (עמיר) לאויב (וענונו) מטושטשת ובלתי ברורה וחדה, כפי שהיתה צריכה להיות. המשך קיומה של מדינת ישראל (לפחות כמדינה יהודית) אינו מובן מאליו ונתון בסכנה. במצב זה, התפשטות תפיסות הסמול מעצימה את הסכנה לקיומה של המדינה. דבר נוסף, מידי יום מתרחשים בארצנו מעשה עוולה. אבל התנכלות של מערכות שלטון ליחיד הינה עוולה חמורה במיוחד, בעיני. והיא חמורה יותר, כשהיחיד הינו אסיר, הנתון לשליטתן המוחלטת של מערכות השלטון הללו. והיא חמורה שבעתיים, כאשר גם מערכת המשפט - זו שפיה מלא בהצהרות על השוויון וכבוד האדם כערך עליון - מצטרפת לחגיגת ההתנכלות. אבל, אני חש שהציבור השפוי והבריא מתעורר (מאמרו של דוד מרחב הינו דוגמא אחת לכך) ולכן אני אופטימי למדי, למרות תסכולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא משום שהימין והשמאל בארץ הן לא אידאולוגיות כלכליות חברתיות אלא של מדיניות חוץ ובטחון, היינו המחלוקת היא לא בדיני ממונות אלא בדיני נפשות, דווקא משום כך אני רואה חובה שאין למעלה ממנה בארצנו לשמור על כללי המשחק הפוליטי ולהמנע מהפיכת היריב לאויב. חברי הכנסת שלנו, המנוסים במשחק הפוליטי, מצליחים לעשות את האבחנה הזו. יגאל עמיר, יהיו מניעיו אשר יהיו, דרדר את הפוליטיקה לחוק הג'ונגל ועדיין מסרב להביע חרטה. אתה נופל בפח הזה, ומבדיל בין יהודים טובים ליהודים רעים שלא מגיע להם להיות יהודים. נראה לך באמת שיש לך או לכל דמות פוליטית זכות להוציא חלקים בעם מחוץ לגדר על שום נטייתם הפוליטית? הרי זו חרב פיפיות וניתן להשתמש בה נגד הלוינגרים של קרית ארבע באותה מידה1 1 כאן היתה הערה עוקצנית על החבורה התמהונית הזו, שהורדתי כדי לא לטבול ושרץ בידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לפעמים יש לי התחושה שהימין והשמאל בארץ אינם אידיאולוגיות בכלל אלא מחנות, כמו שבזמנו יעקב חסדאי חילק את המצביעים לשני מחנות עיקריים: מחנה אנטי-ליכוד ומחנה אנטי-עבודה. שנית, כשאתה מזהיר מחרב פיפיות, אפשר להזכיר שהיא כבר נשלפה מטאפורית פעמים רבות. החל מקריאתו של לייבוביץ' לאחוז בנשק נגד "הפשיסטים מעבר לקו הירוק", דרך קריאתו של שטרנהל - לפני שני עשורים או משהו כזה - לעלות עם טנקים על עופרה, וכלה בקריאתו של עמי איילון לבצע "אלטלנה שניה". וכל זאת בלי להסכים עם החלוקה של המתוסכל שבה הוא הופך רוצח ליהודי טוב שאופס, עשה טעות קטנטונת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוצח (שרצח מתוך חרדה לקיומה של המדינה) ליהודי טוב שאופס, עשה טעות (חמורה). כך אני רואה את הדברים וכך היה ראוי והוגן שתציג את עמדתי, העולה מתגובותיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שמדובר בדיני נפשות, אלא בעתיד העם היהודי. ממש כך, לדעתי. אכן, יש לשמור על כללי המשחק הפוליטי ויש להימנע מהפיכת יריב לאויב, אך יחד עם זאת ודווקא משום שמדובר בעתיד העם היהודי, אסור מנגד לטעות ולהתייחס לאויב כאל יריב. השאלה הגדולה הינה מיהו "יריב" ומיהו "אויב" והיכן בדיוק עובר קו הגבול בין השניים. אני סבור, שאנו מצויים (עדיין) בשעת חרום ושבעצם טרם השלמנו את מלחמת העצמאות שלנו. כידוע, כללי המשחק וההתנגדות בשעת חרום שונים מאלה שבעת שאינה שעת חרום. מכל האמור מתחייבים, להשקפתי, שני דברים: א. הצורך להגדיר "אויב" באופן רחב יותר ושונה משזה שראוי אולי להגדירו בזמנים רגילים. ב. יש להבחין היטב בין יגאל עמיר לבין וענונו, למשל, ובהתאם לכך לנהוג בהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |