|
||||
|
||||
תודה על התרגום וההסבר. כלומר, באטלר טוענת כי "אנשים מדברים וזה יכול לשנות את היחסים בינהם"? |
|
||||
|
||||
לא, מה שכתבת יהווה רק רקע (חלקי) לטענה שלה כאן. מה שהיא עושה במשפט הזה, זה למקם את עצמה בשיח ההיסטורי (גם המבקר שלה שהבאת עושה זאת כשהוא מזכיר את קאנט). היא עושה חיבור בין סטרוקטורליזם למשנתו של מרקס. בתיאור ההיסטורי שהיא יוצרת היא מתארת מעבר דיאלקטי מתיאוריות אלו לתיאוריות שיח, כשהאחרונות מהוות מתנגדות ויורשות של שתי הראשונות. (בעיני זה בעייתי, דרך אגב) דבר נוסף שהיא עושה מבחינה מילולית הוא ''להדיר'' את ה''צד שלה'' מן המשפט. היא לא מזכירה את התיאוריות המדוברות בשמן, וממעיטה בשמות עצם באיזכורן. אני החלשתי את זה בתרגום שלי למען ניסוח יותר קוהרנטי. אני שוב טוענת, כל מי שמתמצא באופן בסיסי ב''דמויות הפועלות'' בתחום התיאורטי יבין מקריאה ראשונה במה מדובר, כולל המבקר הקנטרן שנתן לה פרס. |
|
||||
|
||||
היא קיבלה פרס על כתיבה גרועה, ואפשר להבין למה. גם בתרגום שלך, שנהיר לאין שיעור מהמקור, יש מעבר מתזה להשקפה, שמסמן מעבר מתאוריה אחת לתאוריה אחרת, שמפאשרת תפישה חדשה. |
|
||||
|
||||
זו פשוט כתיבה מסורבלת. אני פחות או יותר מהתחום (למרות שכבר שנים לא השקעתי בקריאת טקסט אקדמי פו''מ באנגלית) ועדיין הייתי צריכה לקרוא כמה פעמים כדי לקשור קצוות תחביריים במשפט המתיש הזה (ואף לא בטוחה שקשרתי נכונה). נכון שהנושא רציני והגותי וזה, אבל לפעמים אפשר להציב נקודה, לנשום ולהמשיך בכוחות מחודשים. בכל אופן, התרגום והפרשנות שלך מאירי עיניים. |
|
||||
|
||||
קודם כל, תודה על המחמאה. טקסטים דומים, כפי שכתבתי קודם, אפשר למצוא למכביר בצרפתית וגרמנית (ואומרים לי שגם באיטלקית). תחושת קוהרנטיות היא כמובן מטרה נעלה, אבל יש משהו גם בטענה שמבנה הטקסט מעביר מידע נוסף ושהצבת חוקים נוקשים בתחום יש בה משום הגבלת צורת המחשבה. אני נזכרת במלחמת החורמה שאפלטון הכריז על משוררים בתחום כתיבת ההיסטוריה... |
|
||||
|
||||
צרפתית וגרמנית מסורבלות מטבען. אנגלית הרבה יותר קלילה. יכול להיות שהעוון שלה הוא כתיבה ב''אנגלית מצורפתת'' (כמו שעברית מאונגלזת נשמעת מסורבלת וצורמת), בהשפעת ההוגים הצרפתים הפו''מ. |
|
||||
|
||||
אולי זה באמת העניין. |
|
||||
|
||||
כדאי להזכיר את הטענה העיקרית של מעניק הפרס. הוא מאשים את באטלר בסרבול מכוון שמטרתו היא לגרום לקורא להרגיש נחות לעומת הוד מעלתה. To ask what this means is to miss the point. This sentence beats readers into submission and instructs them that they are in the presence of a great and deep mind. Actual communication has nothing to do with it.
|
|
||||
|
||||
אנחנו מסתובבים סביב הטענה העיקרית הזאת כל הזמן, אני טוענת שהיא לא נכונה. מה דעתך על הרעיון שמעניק הפרס מעניק אותו בשביל שנשים לב שהוא וכתב העת שלו קיימים? |
|
||||
|
||||
אין לי מושג, רק היה נדמה לי שהדיון מתרחק משם ורציתי להחזיר אותו. אני לא חובב הענקת "פרסים" מסוג זה, וברור לי שהיא נועדה למשוך תשומת לב. מי אשם? כמו תמיד, התקשורת על עיתונאיה העצלנים. |
|
||||
|
||||
לא, לא, לא. אתה אשם! |
|
||||
|
||||
*בין השאר* משום שנראה שהשימוש בסינונימים ובנרדפות לא נועד אלא כדי להסתיר טאוטולוגיה, ואולי אפילו פטיציו פרינצ'יפי, שכן, מעבר מתזה להשקפה מסמן מעבר מתאוריה לתאוריה באותה מידה שמעבר מהשקפה לתאוריה מסמן, מהווה, הינו והוא מעבר מתאוריה לתזה, ואיני אומר שאין כאן תוכן של ממש, אלא שמהלשון המסורבלת שלא לצורך עולה חשד סביר שהיא מכפה על משהו או על דבר מה אחרים, ואולי אפילו על לא-כלום. |
|
||||
|
||||
ועל מה מחפות שגיאות כתיב? (סתם הערה קנטרנית) האם אתה יכול לשפוט באותה זריזות האם בטקסט הבא חבוי סרבול שלא לצורך? Much attention has recently been afforded to topological insulators, which constitute a unique state of matter, one fascinating aspect of which is that they show insulating behavior in the bulk, but also spin-dependent conduction channels on the surface, suggesting, among other things, a potential for spintronics applications. Moreover, topological insulators in the proximity of a superconductor could show excitations that satisfy non-Abelian (noncommutative) statistics, the so-called Majorana fermions, which may be used for quantum computation
|
|
||||
|
||||
ראשית כל, יש כאן פסקה של שני משפטים (אם כי לא היה מזיק לשבור את המשפט הראשון לשניים, בפסיק השני). המחבר אף הוסיף והסביר מושג שנשראה היה לו לא מובן מספיק לכל הקוראים. לא כל המילים מוכרות לי, אם כי ההקשר הכללי מוכר לי. במבט ראשון (ובלי לנסות לחפש את פרושן של המילים השונות) הקטע הזה נראה הרבה פחות מסורבל, וסביר למדי. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע איך היה הפרסום במקור, אבל כאן הקטע הזה מחולק לשלושה משפטים. |
|
||||
|
||||
נכון, בעזרת גוגל קל לגלות שבטקסט נחבא סרבול מיותר. |
|
||||
|
||||
הייתי מוסיף נקודות והופך את proximity ל near אבל חוץ מזה, זה פשוט טרמינולוגיה. |
|
||||
|
||||
כאמור, אני, כנראה באופן בלתי מייצג באוכלוסיה כאן, לא התקשתי בקריאת הטקסט האמור. אי אפשר אבל לטעון טענה הפוכה, לפיה טקסט שאינו נהיר ממבט ראשון יגרום לך לקרוא אותו שוב ושוב ויידרש בשל זאת להיות בעל תוכן, בעוד שטקסט נהיר של רטוריקן ממולח יגרום לך לחלוף עליו ביעף ולהסתיר את העובדה שאין שם תוכן או שהטענה בעייתית? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לאעדיףפשוטלהשמיטאתהרווחים?זהיגרוםלקוראלהתעמקבטקסטביעילותרבה. |
|
||||
|
||||
אולי. לי קל יותר לזהות כשלים בטקסט כתוב היטב מבטקסט, שגם לאחר כמה כמה ניסיונות קריאה איני מבין את תוכנו עד תום. אבל, האם זו המטרה - שאעמיק? נאמר לי פעם, ואולי הטעו אותי, שהמטרה של כתיבה פוקויאנית היא "לא לסגור את הטקסט לפרשנות אחת". הטיעון הזה נשמע לי סביר יותר לאור האידאולוגיה של הטוענים אותו. |
|
||||
|
||||
את זה הייתי מבינה יותר כקביעה לגבי הכתיבה של לאקאן, או דרידה. פוקו דווקא עושה שימוש חד משמעי יותר ברטוריקה. הוא נעים יותר לקריאה מהרבה מאלה שכתבו עליו, ולכן מומלץ כמקור ראשון. אומרים שלכל סטודנט בתארים מתקדמים יש תקופה פוקויאנית, אולי זה בגלל שיש משהו מלהיב באופן שבו הוא מנסח דברים |
|
||||
|
||||
באמת יש אצלו משהו מאוד טרי ומרענן יחסית לשני האחרים. |
|
||||
|
||||
נהפוך הוא. מספיק פעמים ראיתי איך אנשים נכנעים בפני טקסטים מקצועיים שהיו כתובים רע ורעיונות מעורפלים, רק בגלל שלא הסכימו להודות שאין להם מושג מה כתוב שם (וגם, בתחום שלי, לראות מהצד שכשמישהו מודה, הוא חוטף מתקפה על טפשותו ובורותו - עד שכמה שנים אח''כ השתנתה המגמה ופתאום כולם הודו שלאותו טקסט לא הייתה משמעות רבה במיוחד). |
|
||||
|
||||
משום ש? את באמת שואלת "משום ש"? יענו, את לא עושה את עצמך אלא באמת רוצה לקבל תשובה (כי דוקא יש לי, אבל אני לא רוצה לעשות מעצמי צחוק אם את לא רצינית)? |
|
||||
|
||||
המשפט כן נכתב קצת בבדיחות הדעת (שקשורה למשפטים ארוכים), אבל זה לא אמור להפריע לכל המשך בדיון. |
|
||||
|
||||
תודה שוב על הניתוח המתייחס גם לטכניקה הרטורית בה עושה באטלר שימוש. בכ"ז, מסקרן אותי לזקק מתוך הדברים גם אמירה על העולם שמחוץ לשיח העוסק, לפחות לכאורה, בניסיון להבין אותו. זאת למרות שאני מבין שדבריה של באטלר אינם מתרכזים דווקא בכך. האם מה שיש לה לומר על המציאות האנושית שונה מן המשפט הפשטני שניסחתי? |
|
||||
|
||||
היא חוזרת כאן בעיקר על טענה של פוקו, מה שיוצר יחסי כוחות הוא השיח. מדובר לא רק על שיחות בין אנשים, אלא באופן כללי יותר, במה אנשים דנים (בכתיבה ובדיבור) ואיך. הדגש שלה הוא על כך שהיחסים נקבעים כל פעם מחדש, יש תנועה מתמדת של שיח שמאשררת יחסי כוח קיימים או משנה אותם. |
|
||||
|
||||
נראה לי שהיכרותך את הטקסטים של פוקו ואחרים בלא עיבוד היא המאפשרת לך להשלים פערים אצל באטלר. את הטענות של פוקו על הקשר בין עוצמה לשיח אני מכיר מיד שנייה ומעלה בלבד. |
|
||||
|
||||
תודה שוב על ההסבר. גם לאחר קריאתו אני מתרשם שטענתה של באטלר על המציאות החיצונית טרוויאלית. אנצל הזדמנות זו כדי להמליץ על ספרו של ג'ון אליס "נגד הדקונסטרוקציה", שמנתח באופן הוגן אך מוקפד טקסטים מסוג זה בהקשר הסביבה בה הם נוצרים. ניתן לקרוא על הספר כאן: http://www.shalempress.co.il/catalog/product.asp?id=... . בלחיצה על "לעיון בספר" ניתן להוריד כמה מעמודי הספר כדי להתרשם. |
|
||||
|
||||
לפחות ג'ון אליס אינו סובל מן הבעיה, נדמה לי (: |
|
||||
|
||||
בעניין דומה: http://a-c-elitzur.co.il/site/siteArticle.asp?ar=26 |
|
||||
|
||||
מוכר וחביב. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |