|
||||
|
||||
אני חושב שהחיבוק כלל ''הצמיד את אבר מינו'', כל מגע גופני מעבר להושטת יד לשלום הוא בגדר הטרדה מינית, חברתי התפטרה ממקום עבודה חדש בגלל שפה גסה בה השתמש המעסיק בבדיחות.(דנו בכך וחשבנו שאין בזה מספיק חומר לתלונה, אבל בהחלט מספיק כדי לעזוב את המקום). בקשר לתגובה אחרת, כשאני רואה אישה הולכת ברחוב חשוך מולי אני זז הצידה בהפגנתיות ומשתעל בקול רם כדי לשדר חוסר זדוניות, אני מרגיש את הפחד ומנסה למנוע אותו. |
|
||||
|
||||
לא ראיתי איזכור של הצמדת אבר מין. אם הם הפכו לידידים מגע גופני לא מיני אינו הטרדה מינית (לדעתי, לפחות, לא יודע מה ההגדרה המשפטית). ניתן להגיע לגרסא מפורטת של כתב האישום באנטרנט? אם אני רואה אישה הולכת ברחוב לפני אני משתדל לעקוף אותה כמה שיותר מהר כדי שלא תחשוב שאני עוקב אחריה. אם היא הולכת מהר מידי אני מאט. |
|
||||
|
||||
בטלוויזיה לפני כמה ימים, אני לא בטוח במאת האחוזים לכן כתבתי "אני חושב..." דעתי היתה כשלך עד שהזדמן לי לשוחח עם קורבנות אונס, לא אחת ולא שתיים, לא הייתי מודע לחומרת הבעיה לנפוצותה ולפחד המלווה דרך קבע נשים. אני לא מחפש דגול, אבל מיד מישהו יצרף קישור (: אתה מתנהג בנימוס ברחוב, זאת אומרת שאתה מודע לפחד שאא דיברה עליו. |
|
||||
|
||||
איך אתה יודע שאני האייל האלמוני ההוא? האמת היא שאני נראה קצת מפחיד, לכן אני נזהר יותר, אם הייתי נראה כמו משה דץ או אסף אמדורסקי הייתי פחות מתחשב. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מי מהאלמונים אתה, אבל זה לא משנה לצורך הדיון. בחושך כולם מפחידים ומי שנכוה ברותחין נזהר בצוננים. |
|
||||
|
||||
מתארת את זה יפה נועה אסטרייכר - http://cafe.themarker.com/view.php?t=1066885 . |
|
||||
|
||||
אם הפחד אינו רציונלי, אולי צריך למונעו בפעולות חינוך. |
|
||||
|
||||
חינוך גופני - קרב מגע, אגרוף תאילנדי, השרדות וכו'. |
|
||||
|
||||
רעיון עם כוונה טובה, אבל למרבה הצער הוא לא מהווה פתרון אמיתי. |
|
||||
|
||||
"אשה! הגבר הוא עמיתך למין האנושי! האירי לו פנים בסמטה חשוכה!" (כרזה על הקיר בכיתה ה'-1, בי"ס "כל יום קורה לי (או)נס קטן", נס ציונה). |
|
||||
|
||||
אם יש כאן פחד שאינו מועיל ואף מזיק, רצוי להעלימו. ברמה האישית פסיכולוגים מתמחים בכך. אם מדובר על כמות גדולה יותר של מקרים, רצוי לטפל בכך בצורה יותר מסודרת. |
|
||||
|
||||
מי אמר שהוא מזיק? לא מדובר כאן על "הפרעה" קולקטיבית נשית. זה פחד הישרדותי שמסייע לאשה להגן על עצמה, ברמה של פחדים שמגיעים מהאמיגדלה (למרות שלא יודעת אם הוא מגיע הישר משם). אמנם הוא לעתים מועצם בצורה שגורמת אי נוחות, אבל ברמה ההישרדותית העלמתו עלולה לגרום יותר נזק מקיומו. הנזק הכי גדול שנגרם מקיומו זה שמספר גברים שאינם מוכרים לאישה ייעלבו. מצער, אך לא משתווה לנזק שבאונס אלים בסמטה חשוכה (גם אם הוא בסיכון קטן מאוד). |
|
||||
|
||||
אני לא רוצה להעלב. אני לא רוצה לסטות מדרכי ב"סמטה חשוכה" רק בגלל פחד דבילי של מישהי. זה מזכיר לי את כל חוקי הנימוס שדורשים כבוד לנשים ובעצם נועדו להזכיר שנשים שוות פחות. איך היית משווה בין הפחד הזה לפחד מטיסות? |
|
||||
|
||||
אתה לא צריך לעשות שום דבר, מסכן קטן שלי. הכל בסדר, תנוח. הפחד הזה הרבה יותר ''שימושי'' מפחד מטיסות. לרעוד ולהזיע עשר שעות במושב צפוף במטוס לא עוזר לאף אחד. לחמוק מתוקפים פוטנציאליים - כן. |
|
||||
|
||||
על מה, לכל הרוחות, את מדברת?! - הרי הפחד, הרעד וההזעה עשר שעות - הם בדיוק מה ששומר על המטוס מנפילה! נראה אותך מתפתה להרגע ויושבת לך שליווה ואופטימית עם דופק סדיר - הרי זה בדיוק הרגע שבו הם יסדרו אותך! |
|
||||
|
||||
לפחוד מטיסה ובשל־כך לא לטוס זו גם דרך להתחמק. |
|
||||
|
||||
לו היית נתב במגדל פיקוח, האם היית נעלב אישית מאנשים הסובלים מפחד טיסה? |
|
||||
|
||||
כנראה שלא. בעיקר אם הם לא היו פונים אלי אישית. אבל במקרה של פחד מטיסות הטיפול (בכל הדרגים. גם ההשקעה של חברות התעופה בבטחות ובתדמית של בטיחות) בסופו של דבר יעיל בהרבה וגורם לרובנו לא לפחד לעלות למטוסים. |
|
||||
|
||||
ברוב מקרי הפחד/פוביה הטיפול הוא התנהגותי ויעיל למדי. זה לא אומר כלום על הסיבות לו, או על התרומה שלו לעומת הנזק שהוא נושא. האם היית ממליץ לטפל כך באנשים שפוחדים מנחשים? __________- ברקת, מחכה לאייל הראשון שיאשים אותה שהיא משווה גברים לנחשים. |
|
||||
|
||||
את משווה גברים לנחשים! |
|
||||
|
||||
זה עוד כלום. חכה שאספר לך חלום שהיה לי. |
|
||||
|
||||
חבל שד''ר פינסקר לא ידע על זה. |
|
||||
|
||||
הסבר בבקשה (כן לפעמים צריך להסביר בדיחה) |
|
||||
|
||||
בספרו ''אוטואמנציפציה'' מנתח פינסקר את הסיבות לשנאת היהודים כמחלה של העמים-יודופוביה - אם בפוביות עסקינן. |
|
||||
|
||||
האם ה"אם" שבתחילת תגובתך הוא מזכרת שקיבלת מסמיילי בטרם נְטשנו לאנחות? |
|
||||
|
||||
אבא שלי הלך פעם בלילה, באחד מהרחובות המחברים בין רחוב בן-יהודה לחוף הים בתל אביב, וקצת לפניו הלכה בחורה. הוא הרים את היד לגרד בראש - והיא החלה לרוץ. בשלב זה, כך סיפר, הוא האט את הילוכו והתעכב כדי לתת לה שהות להרגע ולהתרחק, וחזר לקצב ההליכה הרגיל שלו רק כשראה, לאחר שכבר נוצר ביניהם מרחק, כי היא פנתה לרחוב בן-יהודה. למרות שניתן ללמוד מן הסיפור הזה לקחים חברתיים עצובים, הוא הפך במשפחה שלי למקור להמון התבדחויות (התבדחויות בטוב לב, שנגעו בעיקר לאבי, שגבהו היה למעלה מ-1.80 - לא התבדחויות בציניות או בלעג כלפי נשים). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |