בתשובה לנועה ו, 24/01/09 17:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם נבחן סרטים הקשורים לסכסוך שנעשו בשנים האחרונות בישראל 1 נגלה ש"ואלס עם באשיר" אכן אינו יוצא דופן מבחינה זו: "חסר מנוחה" – חייל (ישראלי) הורג ילד (ערבי). "עץ הלימון" – הממסד הבטחוני (הישראלי) רוצה לעקור פרדס של אלמנה (ערביה). "הכלה הסורית" – השליטה (הישראלית) ברמת הגולן יוצרת מצב המונע מבחורה (דרוזית) להתחתן. "בופור" – מסיבה לא ברורה שולחת מדינה (ישראלית) חיילים מבולבלים ומפוחדים למדינה של השכנים (הערבים) כדי להלחם שם [1.5]. "חמסין" – הממסד (הישראלי) גוזל אדמות איכרים (ערבים). "החיים על פי אגפא" – חיילים (יהודים) מתנהגים בגסות ומתנפלים על עובד (ערבי). חבורה אחרת (יהודית) תוקפת את העובד וכן הלאה, עד הסוף הנורא בו נטבחים יושבי הפאב על ידי...מחבלים פלשתינאים? עוד ניחוש? וכן הלאה... זוהי התמונה החד משמעית של הקורבן/תוצר הנסיבות והתוקפן/אבי הסיטואציה ביחסי יהודים ערבים במזה"ת, המוגשת לעיון הצופים בחו"ל, וזהו התצרף אליו מצטרף גם "ואלס עם באשיר". הסרט הוא עוד שכבת טיח שחור המוטח בבניין שלובנו אל מול סביבתו הוא כמיגדלור באפלת ליל מישברים. אין לי ספק שיוצרי סרט זה כמו גם קודמיהם וככל הנראה גם אלו השוקדים על מלאכתם ברגעים אלו, מודעים לשטאנץ ממנו הם חלק. באשר לווריאציה הספציפית של "ואלס עם באשיר": הוא מתחיל כסרט חוויה, נקודת הראות האישית של לוחם במלחמת לבנון, רדוף סיוטים וקטעי זכרונות שמנסה לשחזר את חלקו בה ובמיוחד היכן היה ומה הוא ראה וידע בליל הטבח בסברה ושתילה. כשהסרט מתארך מתברר שהמימד החוויתי הוא בעצם במה לסרט בעל אופי תיעודי, והתעודה אינה אלא עוד כתב אישום כנגד האשם תמיד, אבי כל חטא במזה"ת. בנקודה מסויימת הסרט משתחרר מן הסיפור האישי ומתחיל לדחוף הקשרים מדיניים וצבאיים, תיזמונים מדוייקים (שלא היו ידועים לו דאז) וציטוטים מדוייקים מוועדת קאהן (ו/או מן העיתונות) של הדיונים דאז בתוך הממסד הבטחוני (הישראלי). לבסוף הוא גם עוזב לזמן מה לגמרי את האמתלה האומנותית האנימציונית לטובת קטעי זיעזוע באמצעות קטעים מסרטים המראים הרוגים (פלשתינאים). בכל תיאורי המציאות וההקשר נעדרת (או מוצנעת מאוד, לא זוכר במדוייק) סיבת המלחמה, דהיינו שנים של מעשי טבח שהוציאו הפלשתינאים מלבנון על האוכלוסיה השכנה (מעלות, כביש החוף, מינכן...) מתקפות חוזרות של קטיושות על אוכלוסיה זו ובנייתה של תשתית טירור נרחבת שנועדה להרחיב הרבה יותר את ההרג בה. מוצגת שם גם סיטואציה מסויימת בה לאחר רצח נשיא לבנון, בני הברית (של ישראל) מענים למוות פלשתינאים הנחשדים על ידיהם בקשר כלשהו למעשה. אלא שזוועות כאלו ביצעו הפלשתינאים באופן סדיר בנוצרים תמימים שהלכו ברחוב עוד קודם למלחמה. הייתי אז נער צעיר, אך זו היתה אחת הסיבות לתמיכתי בכניסה ללבנון, ולפי דברי בגין יתכן שכך גם היה אצלו. למעשה בראש פירמידת הרוע הלבנונית ובעצם הגורם לפריצת האלימות הקשה שאינה מרפה מארץ זו כבר שנים רבות ניצבו הפלשתינאים. כמובן, במסגרת הסרט החוויתי (תיעודי), כל אלו אינם רלוונטיים. התמונה הנשארת אצל הצופה בחו"ל היא כמו בשאר הסרטים – ברורה, חד משמעית ושקרית לגבי זהות התוקפן/אבי הסיטואציה לעומת הקורבן/תוצר הנסיבות. סרט הוא בד"כ יצירת אומנות, וככזה אין הוא נדרש לומר את האמת – אלא אם הוא תיעודי. אך "ואלס" הוא בעצם גם סרט תעודה, תעודה סלקטיבית עד כדי כזב. מילא סרט אחד כזה. אך כאשר המדינה המוסרית באזור, וכנראה גם בעולם - מבחינת מוסר המלחמה שלה והיחס לאוכלוסיות עוינות בזמן שלום נדרשת להיאבק כמעט ללא הפסקה על חיי אזרחיה ועל לגיטימיות עצם קיומה ולמרות זאת כל הסרטים כאן הקשורים בסכסוך מציגם תמונה זהה, שאינה מסוגלת, ולו כהזיה אומנותית מנותקת, לראות בצד מאוד מסויים כאשם, האדיש, הגורם העיקרי באיזשהו דבר רע שקרה כאן – למשל במותם המכוון של אלפים רבים של יהודים, אזי כל תרומה נוספת לתמונה זו היא אנטי-ישראלית ואפילו אנטישמית. אבל קצת אנטישמיות עוד לא הרגה אף אחד וגם בכל רע יש טוב 2, אז אוסיף כמה מילים טובות על הסרט. ויזואלית מאוד אהבתי את האנימציה המיוחדת של הסרט, נטולת התפרים הגסים (לטעמי) אותם ניתן בד"כ בשילובים של ציור ותמונה. הסרט יצר אצלי חווית מציאות חזקה שמעטות הפעמים בהן חשתי כך בקולנוע. את הצד הויזואלי השלים פס הקול משובח והולם שהשיב אותי לאוירה המדוייקת, עד כמה שזכרוני הרגשי הוא כזה, של אותה התקופה וכן לחוויות נוספות לאחר הגיוס. גם הסיפור הוא סביר, אם כי מתקדם קצת לאט מידי (הייתי חותך כעשרים דקות). הפלשבקים נעשו באופן יפה ולא מעצבן כמו שפלשבקים יכולים להיות. לא שבסיכום נהניתי – הן מן הסיבה דלעיל והן מן הסלידה שלי מאלימות ואוירה של אלימות, אבל חלקים בי עדיין נהנו, מן הסיבות שלאחר הדלעיל. אגב לא ממש השתתפתי במלחמה אלא רק בפעילויות בעצימות נמוכה. במסגרתן, אם אני זוכר נכון לא יצא לי לירות על אף מטרה מוגדרת ולמעט פגז מרגמה בודד, גם בצד השני לא מצא אף אחד לנכון לבזבז עלי פיסת נחושת, וזה עוד היה לפני האמרת מחירי המתכות. 0 התגובה היא גם לתגובות אחרות בפתיל. 1 כולל ספוילרים + מתוך הרשימה http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id... . אם רשימה זו מוטה, אשמח להיווכח אחרת. [1.5] לא ראיתי את הסרט, אולי אני טועה כאן. 2 אה, שכחתי, גם האמת היא תמיד איפשהו באמצע – הנה חומר למיצוע: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1065537.html |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, אני יצאתי מהסרט בתחושות אחרות לחלוטין. לא ראיתי את שאר הסרטים שציינת,0 אבל התמונה שנשארה אצלי1 הייתה דומה למה שחשבתי כשגמרתי לקרוא את מלכוד 22, המנדולינה של קפטן קורלי (וגם "ציפציף" של יהונתן גפן2) - מלחמה זה קקה, חיילים הם בסך הכל כלי משחק בידי בעלי אינטרסים, כשאתה נמצא בסיטואציות מהסוג הזה ורואה את הדברים מפריזמה מאד צרה קשה לקחת צעד אחורה ולהבין מה קורה סביבך. מסר אוניברסלי לחלוטין. לא בכל פעם שחיילי צה"ל מופיעים על המסך הם מופיעים עליו במטרה לומר משהו ספיציפית על צה"ל או על ישראל. 0 למעט בופור, שגם ממנו יצאתי בתחושות אחרות לחלוטין מאלו שאתה מתאר (אבל כנראה מסיבות אחרות מאלו של ואלס). 1 אם לנסות לתאר אותה בפשטות, שלא לומר - בפשטנות מסוימת. 2 שחוגג היום יום הולדת! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי התגובות, ולפי הקישורים שצירף אפופידס, כל אחד יכול לראות בסרט את שהוא מבקש, כולם גם משבחים את רמתו הטכנית, מכך אפשר להסיק שמדובר בסרט טוב. 0. לא ראיתי. 2. מזל טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסר המוצהר הוא אכן אוניברסלי, אך בחני את עצמך: מעבר למסר האוניברסלי הברור, האם הדוגמא שהתיישבה אצלך בראש באסוציאציה ל"מלחמה זה קקה" היתה של מלחמתו של הצד הערבי? האם החיילים ככלי משחק שעולים בדמיונך לאחר "בופור" הם אחרים מאשר, סתם דוגמא, חיילי צה"ל? ואחרי "באשיר"? סרטים כאלו לעולם לא יציגו את הפותח במלחמה והמתעקש על המשכה כפושע האמיתי או ככלי ביד צמאון דם או את פעילות כוחותיו כשלוחי אינטרסים. הם אינם סרטים אנטי-מלחמתיים, אלו הם סרטים אנטי-מגננתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת משונה שהדוגמא שהתיישבה בראש אצל צופה ישראלי, בסרט שנוצר ע''י יוצר ישראלי, היתה של מלחמתו של הצד הישראלי, ולא של הצד הרוסי. משונה שההחיילים ככלי משחק שעולים בדמיונו של הצופה הישראלי הם לא אחרים מאשר, סתם דוגמא, חיילי צה''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת איך לומר לך את זה, ואולי זה נובע מכך שיש לי הסתכלות צרה במיוחד על העולם, אבל גם סרטי מלחמה זרים, לפחות אלה מביניהם שגורמים לי לחשוב אחר כך, גורמים לי לחשוב (הרבה פעמים? בדרך כלל?) על צה"ל, על ישראל, ועל החוויות שלי ושל החברים שלי בהקשרים האלה (וחוץ מזה, מה שדורון אמר (תגובה 505337)) וקצת בלי קשר - היופי באמנות (להבדיל מ,נניח, תעמולה), בעיניי, הוא שכל אחד יכול לפרש את היצירה כראות עיניו, ולקבל ממנה מסרים שונים. עם זאת, נראה לי שלקבל *בכל פעם* את אותו המסר מיצירות שונות אחת מהשניה, מעיד על הצופה יותר מאשר על היצירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לאחרונה את "מרפסת ביער" של ז'וליין גראק שמספר על קצין מילואים צרפתי ערב מלחה"ע-2 שנשלח למוצב ביער בגבול צרפת-בלגיה להמתין לצבא הגרמני הפולש, ושגרם לי להיזכר בחוויות מהמילואים. (חברה צרפתיה המליצה על גראק "הסופר הצרפתי הטוב ביותר של המאה ה-20, טוב אולי אחרי פרוסט". אני נהנתי מהספר. הבא בתור הוא הספר שנחשב ליצירת המופת שלו The opposing shore). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, את מלחמת לבנון הראשונה פתחו הפלסטינים בדרום אמריקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם את http://www.kedma.co.il/index.php?id=2331&t=pages | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם אחת עמדה לישראל ההזדמנות לממן סרט שמציג את המלחמה מנקודת מבטם של חיילי האויב המיוסרים, אך היא סירבה. "גן עדן עכשיו" היה יכול לשבור את השטאנץ שאתה מציג. האם היית רואה בכך הישג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריאת http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3211771,00.h... בעיון עשויה להבהיר את התשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מפספס את הסימטריה? סרטים שמציגים התלבטויות וקשיים של לוחמים, אינם בהכרח מתנגדים אליהם או אל מטרותיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שכך, אין כמוני לחיבוטי נפש, התייסרויות והכאה על חטא. העניין הוא שיוצרי יצירות אלו הם כמעט תמיד נגד מלחמתו של צד מסויים וקבוע, גם אם זהו המתגונן, והבעייה היא שזה גם מה שנשאר אצל הצופה 1, בניגוד לאמתלת "המסר האוניבסלי", הסיפור האישי או הביטוי האומנותי. ------------------------------------------------------------------------------------------- 1 אוקיי, הצופה *הממוצע*, למקרה שמישהו יטען שלאחר הסרט לא היו בראשו לא פלשתינאים ולא ישראלים לא חייל מופשט. או שלאחר הסרט עלו בדימיונו לא רק חיילי צה"ל אלא גם ואף אולי ביחוד חיילים מצרים וסורים ומחבלים פלשתינאים המובלים למלחמות טפשיות, מיותרות ונפשעות ע"י הנהגה אינטרסנטית, שיכורת כח ורודפת כבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מדבר על ואלס עם באשיר? אינני בטוח בדבר ה"התגוננות" שלנו כמדינה בבירות ובהרי השוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדבר היעילות או בדבר המטרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה חולק על כך שמטרת הכניסה לביירות ולהרי השוף היתה הגנתית או רק על החוכמה והיעילות של אמצעים אלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמת לבנון הראשונה? זו הייתה הגנה על שגרירינו ברחבי העולם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק על כך שמטרת הכניסה לביירות והרי השוף היתה הגנתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמת לבנון הראשונה הייתה, לדעתי, מלחמה בלתי נמנעת(1), אם כי, לא מבחינת המועד שבו יצאנו להתקפה. זה נכון שבגבול לבנון הייתה אז הפסקת אש שנשמרה בקפדנות, אבל המצב הזה לא היה יכול להימשך כך לנצח. ערפאת לא צבר שם נשק וטילים כדי שירבצו במחסנים, ובמוקדם או במאוחר היה משתמש בהם נגדנו, וככל שעבר הזמן יכולתו לפגוע בנו גברה. אחרי מלחמת לבנון השנייה הושמעה הרבה ביקורת על כך שראינו את החיזבאלה מתעצם ומתבצר מבלי שנעשה דבר. אובייקטיבית, הסיכוי לפריצת אלימות בתקופה ההיא ע"י הפת"ח היה הרבה יותר גדול מאשר הסיכוי לפריצת אלימות ע"י חיזבאלה טרם חטיפת החיילים, כי האינטרס של הפלשתינים להתמודד עמנו הוא ישיר, ואנו רואים זאת היום בעזה כשפשוט אי אפשר לקיים הפסקת אש. בלבנון, כשהעומדים מולנו הם לבנונים, מדובר במערכת הרבה יותר מורכבת שמאפשרת בתנאים מסויימים קיום הפסקת אש. לכן אם היה מקום לביקורת על כך שלא עשינו דבר כנגד החיזבאלה המתעצם, לולא תקפנו אז את ערפאת, ביקורת על כך שלא עשינו זאת הייתה הרבה יותר מוצדקת. כשאני חושב על הדברים היום אני מעריך שהדרך הפעולה הטובה ביותר אז, הייתה בכל זאת להמתין עד שהאלימות המתחייבת הייתה פורצת כשהם היוזמים, ואז אפשר היה לצאת למתקפה עם קונסנזוס בציבור יותר ברור(2). הקונסנזוס היה חשוב יותר מההשלמה עם התעצמות הפת"ח, אבל כפי שאמרתי מלחמה הייתה פורצת בכל מקרה. (1) התבטאותו של מנחם בגין אז: "מלחמת ברירה" הייתה התבטאות לא נכונה ומאד מיותרת. (2) פעם הגדרתי זאת כך: המועד הנכון ליציאה למלחמת לבנון הראשונה היה כששריד היה נותן לכך אישור. אין לי אפילו ספק קל, שרגע כזה היה מגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגע הזה היה מגיע לו היה המערך בשלטון. רק לעיתים נדירות יש תמיכה משמאל בפעולות מלחמה של ממשלת ימין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הקרוי ''השמאל'' הסתדר יפה מאד בשורה כשהחלה מלחמת לבנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, אני צעיר מכדי לזכור. מקריאה על הנושא מסתבר שאפילו שריד עצמו לא הצביע בכנסת נגד המלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מלחמת לבנון הראשונה הייתה הצבעה בכנסת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי להצבעות בכנסת; התכוונתי להתבטאויות פומביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לזכור שבתקופה ההיא עדיין התחלק "השמאל" בישראל בין ימין (ערבי - עם תמיכה יהודית) לשמאל (על טהרת היהודים). בתהליך שהחל באוקטובר 2000, הלכה והצטמצמה הקבוצה השניה ומה שנותר מקרב החוסים תחת כינוי זה כעת זה ימין (ערבי) פלוס כמה מתנדנדים ממר"צ. עם זאת, הנכונות לויתורים טריטוריאליים הפכה לנחלתו של הזרם המרכזי בחברה הישראלית. משום כך נמצאו אז בקלות כאלו במחנה "השמאל" שקיבלו בהבנה את ניסיונותיה של ישראל להתגונן - אלו שהשתייכו לחלק השמאלי של השמאל. היום זה הרבה יותר קשה. נדמה לי שאפילו אושיות שמאל כמו יוסי שריד סובבו את ההגה ימינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש הבנתי את השורה האחרונה. בקשר להגדרות: אם ציפי ליבני וקדימה נחשבים היום לשמאל אז ודאי שהמושג שמאל הפך למושג אורווליאני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותה מידה, יהיו שיגידו שביבי הוא לא ימין ''אמיתי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שכבר אומרים. כשאתה מתווכח על האם *אומרים*, הרי שאתה מכחיש את המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודעתו של המילואימניק איציק ש. היתה? (נדמה לי שכבר כתבת על־כך קודם. אני לא מוצא את ההודעה הזו שלך כרגע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשתי ששרון מוביל אותנו באף. הייתי ביחידה דרומית ולא גוייסתי למלחמה בשלביה הראשונים. המלחמה היתה מתוכננת כבר קודם וכחודש לפני שהחלה, כשהייתי בשרות מילויים בעזה -שחרורנו עוכב בציפיה לתחילת מלחמה. אינני זוכר את נסיבות דחיית המלחמה אז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה לדעתך היתה המטרה? יעדי התיישבות? שדות נפט? אדמת מרעה? סיפוח אוכלוסיה איכותית? סדר חדש בלבנון לצורך...מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה שואל? - אני משוכנע ששמעת על "תוכנית אורנים" הגדולה של שרון. הכוונה היתה לציור סדר חדש בלבנון, המושתת על הפלנגות, לסלק את אש"ף לעבר הירדן, לאפשר הקמת מדינה פלסטינית שם ולעקר אצ הבעייה הפלסטינית מחלק מהעוקץ שלה. זה אולי היה חכם ורב מעוף, אבל חורג מהגנה גרידא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נשחק לרגע ב"נדמה לי". נניח שהתכנית שאתה מתאר היתה לא רק אפשרית, אלא גם מתממשת, ו"הבעיה הפלסטינאית" היתה באה על פתרונה המוחלט כתוצה ממהלך זה (כמו שאמרתי, אנחנו משחקים ב"נדמה לי"). האם לא היה אז נכון לומר שמצבה הבטחוני של ישראל השתפר לאין ערוך, ואפילו ניתן היה לומר שנפתרו בעיותיה הבטחוניות של ישראל והוסר האיום מעל קיומה? אם התשובה היא "כן, שנפתרו בעיותיה הבטחוניות של ישראל והוסר האיום מעל קיומה" אזי הצעד שהביא לכך הוא צעד הגנתי לעילא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נשחק ב"נדמה לי" אחר. נניח שישראל מוצאת דרך להמיס את כל הקרחונים בעולם ולהעלות את מיפלס הים בכמה מטר. נניח שכתוצאה מהקטסטרופה העולמית לאף אחד אין עניין בפלסטינים וישראל משמידה אותם עד אחרון התינוקות והזקנים. נניח שכתוצאה מכך "נפתרו בעיותיה הבטחוניות של ישראל והוסר האיום מעל קיומה". האם המסת הקרחונים היתה צעד הגנתי? אני מקוה שאביגדור ליברמן לא ישמע על הרעיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שחי על שפת הים התיכון אני אראה בצעד זה פעולה תוקפנית המכוונת כנגדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרושה רפורמה בחוק הכלים השלובים! אזרח מודאג - הים האדום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליברמו ידאג שפרידמן יהיה שר המשפטים. פרידמן בתמורה ידאג לרפורמה בחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליברמו, זה בכוונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא בכןןנה. ___ אבל זה כו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מתאים לך להתבלבל בין ''מוצדק'' ''יעיל'' ו''הגנתי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליצור סדר חדש במזה''ת. להשליט את המרונים בלבנון, לחסל את ה''מדינה'' הפלסטינאית בלבנון ובסופו של דבר להוביל להפיכת ירדן למדינה פלסטינאית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרט האחרון אינו מוכר לי. לגבי השאר, כיצד אמורה היתה ישראל לצאת נשכרת מכל זה? כדי לא לייסר אותך עוד בפתיל זה אני חושב שאתה יודע את התשובה: גם אם אפשר ליחס לאופן הביצוע את הטיפשות, היוהרה והאדישות המוסרית התמידיים וחסרי הפשר של היהודים/ישראלים, המניע העיקרי, אם לא היחיד ליציאת העם הזה למלחמה ההיא היתה הגנה, לאחר מתקפות חוזרות של חוליות טירור וקטיושות על אוכלוסיה אזרחית שבאו משם, ולפי כל הסימנים עמדו להתגבר פי כמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל היתה יוצאת נשכרת בכך שהיתה לה מדינה ידידותית מצפון, ובעיה פלסטינת מעוקרת שכן לעראפאת היתה מדינה. אולי שרון פינטז אפילו לטרנספר אל המדינה הפלסטינית שבעבר הירדן את הפלסטינים מן הגדה המערבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזכור ספקולציה שלוש פעמים באותו הפתיל אומנם עשוי להפוך אותה לידע מקובל, אך לא לנכונה. בכל מקרה, לא שיקול זה הוביל את העם והנהגתו ליציאה למלחמה ההיא בתמיכה גורפת ולהמשך השהיה שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא ספקולציה אלא תוכנית רשמית של משרד הביטחון. לא ניתן לראות במלחמת של''ג ''מלחמת מגן'' לא מבחינת התזמון, ולא מבחינת היעדים הצבאיים והמדיניים. האסטרטגיה של ישראל היא תמיד הגנתית, במובן שמטרתה הבסיסית הוא קיום בגבולות בטוחים, לא אזורי השפעה או הכנסות מקולוניות. אבל זה לא קשור למערכה ספציפית, שיכולה להיות מגננתית (יום כיפור) או התקפית (ששת הימים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמת מגן עם אופק מדיני ברור (גם אם הזוי)? (להבדיל ממלחמות המגן האחרונות שבהם סתם תקפנו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוקף הדמוגרפיה, ירדן היא *כבר* מדינה פלסטינית, או לפחות דו-לאומית. 42% פלסטינים לא הולך ברגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל יש 5.4 מליון יהודים, 1.4 מליון פלשתינאים-אזרחים ו-4 מליון פלשתינאים-תושבים, סה"כ 50% יהודים 50% פלשתינאים. האם גם ישראל היא *כבר* מדינה פלסטינית, או לפחות דו-לאומית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המספרים שלך בודאי לא נכונים (בחישוב נתוני הלמ"ס וסיקרון אתה מגזים ביותר מחצי מליון איש, ואם אתה מוציא את עזה שאינה לשיטת רוב הישראלים בשליטתנו, אתה מגזים בלמעמלה ממליון וחצי איש. אם נקבל את הספירה של אטינגר, הפער עוד יותר גדול). מה שבטוח שבישראל יש רבים שמעוניינים להיפטר משטחי יוני 67 *בדיוק* בגלל החשש הרציני שאם כל אותם תושבים יסופחו, תהיה פה מדינה דו-לאומית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, לפי סופר וביסטרוב בירדן יש שישים אחוז פלסטינאים בערך. 42% הוא החישוב הממעיט ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המספרים שלי לקוחים מוויקיפדיה. השאלה היא האם ישראל היא *עכשיו* מדינה דו לאומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגע השטחים על תושביהם לא מסופחים, אז לא. אם היו כולם מסופחים, ייתכן (בהנחה והנתונים של ויקי היו מדוייקים). השאלה שלי אם לדעתך 42% של קבוצת אוכלוסין לא מספיקה להפוך מדינה לדו-לאומית, ואם כן למה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן, בהנחה שאתה מניח שגם תושבי רצועת עזה כולם מסופחים - אחרת השיעור יורד לו מניה-וביה במליון ומשהו איש, כפי שכבר ציינתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך, לא. כשאותם 42% מיוצגים בהתאם לגודלם (פחות או יותר) בהנהגת המדינה אפשר לקרוא לה דו לאומית. בגלל זה ישראל לא תהיה דו לאומית אם היא לא תעניק אזרחות לפלשתינאים, בגלל זה ירדן לא תיהיה דו לאומית כל זמן שהיא לא דמוקרטית, בגלל זה דרום אפריקה היתה מדינה לבנה למרות שהיה בה רוב שחור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיה סמנטית מסוימת, אם עבר הירדן המזרחית היא חלק מפלסטין העותומנית/מנדטורית, הרי שכל תושביה, הבדווים והאחרים (פלאחים ועירוניים), הם פלסטינים, בכוח אזרחותם הם ירדנים וכולם בני האומה הערבית, (אומה = לאום = בני אותה האם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכונה היתה שתהיה בשליטת הפלסטינאים -אש''ף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בזמן מלחמת לבנון התכנית של שרון הייתה *למנוע הקמת מדינה פלסטינית בלבנון* כדי *להקים אותה בירדן*, מן הסתם הוא לא היה צריך לצאת למלחמה בכלל. סביר שאש"ף היה מוכן לקבל הצעה כזו בשתי ידיים פלוס לשון בחוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא סביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? אש"ף ניסה לסלק את המלך חוסיין בסוף שנות השישים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכדאי בהזדמנות זאת להזכיר כאן, שהגורם היחידי שעדיין מדבר על מדינה פלשתינית בירדן הוא הימין בישראל. אם לשפוט ע''פ התלהבותם של הפלשתינאים של אום אל פאחם בנוגע להצטרפות למדינה הפלשתינית, לא בטוח שהפלשתינאים של ירדן נלהבים יותר מהם. נראה שאפילו הפלשתינאים עצמם מודעים לכך, מה שלא מצליח להפריע לתוכניות של הריאקציונרים מימין בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה רקוב הסנטימנט מול המציאות. האם באמת מדינה פלסטינית אפשרית ניתנת למימוש בהינתן שלטון החמאס בעזה? מה עם הגשר היבשתי שאנו אמורים לספק בין שני חלקי הגיאוגרפיה? איזו עליבות אינטלקטואלית. פשוט כלום גמור בחזית הרעיונית. לא סתם ליברמן שקול מבחינה אלקטוראלית לצירוף עבודה+מרצ ביחד. 15 מנדאטים, דא? "הארץ", ידיעות אחרונות, נחום ברנע, יתר השרצים - זמנכם עבר מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הציונים ההערכות והכינויים. חוץ מזה דוקא קיומן של שתי מדינות פלשתיניות אחת ברצועה ואחת בגדה, עשוי לפתור בצורה נקייה את בעיית הגשר היבשתי. פשוט לא יהיה גשר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי מדינות לשני עמים פלסטינים?1 אנאפוליס? שלום עם חמאס בשלטון? דווקא אוהבת לקרוא פוסטים שלך. הרבה שכל ישר וידע. אם הובן ממני משהו שלילי כלפיך אישית - מתנצלת בפה מלא. לא זאת היתה כוונתי מלכתחילה. באתי חשבון מריר עם הנטיה וההטיה בתקשורת ההמונים. לא עניין אישי מול ניק ספציפי (בטח לא אחד מהמכובדים והכי אוריינים שפגשתי ברשת. אם כי, בינינו, קצת יבשושי באגף ההומור העצמי). שוב, חוזרת בי מכל רמיזה העלולה להתפרש כהתקפה על הניק 'שוקי שמאל'. למרות ששמאלנים בעקרון די מאוסים בעיניי (כמו ימנים פאשיסטים/חרדים/בריאתנים לצורך האיזון). 1 ומה עם הרוב הפלסטיני בירדן? הפליטים הנצחיים בארצות ערב -יענו הפזורה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אולי תתפלאי אבל אפילו את "קצת יבשושי באגף ההומור העצמי" אני רואה כמחמאה. בגילי, מעט יבשושיות באגף ההומור הוא דבר נאה ויאה. ב. הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות כדי ל"הטיף" לך מעט על האגרסיביות כינויי הגנאי וביטוי הזלזול שאת מרבה להשתמש בהם. הצידוק העיקרי לקיומם של אתר זה ואתרים דומים הוא רצונם של אנשים בעלי דעה לעמת את דעותיהם מול תגובות של בעלי דעה אחרים במקום ל"שפוך" את דעותיהם על מאזינים שבויים ו/או בלתי מעוניינים. תגובות המגיבים הם לכן חלק מרכזי במשיכה לאתרים אלו. דבר זה מגדיר הבדל עקרוני בין האייל ודומיו לבין לוחות טוקבקים. זהו ההבדל שבין רב שיח לבין אוסף של מונולוגים. מי שמשתתף באייל ורוצה להשתמש בסטנדרטים של תוקפנות וכבוד לזולת המקובלים בעולם הטוקבק, ימצא עצמו די מהר מסווג כטוקבק ומעט מאוד אנשים שאינם מסכימים איתו, יסכימו לטרוח לענות או להתיחס לדבריו. אני באמת חושב שאת צריכה להתאמץ קצת יותר ולהסתגל לתרבות ויכוח הגורסת שהתגובה החריפה ביותר המותרת היא פשוט לא להגיב ולא להתיחס. על עמדות ודעות ה"מוציאות אותך מדעתך" אפשר להגיב בתגובה חריפה כלפי הקולקטיב המחזיק בהן, אבל אין לחרוג לכינויי גנאי וביזוי בכלל ובפרט אישית כלפי המגיב עצמו. ג. לגבי "הרוב הפלסטיני בירדן", הדבר הרלאבנטי ביותר מבחינתנו הוא הדבר הבא: אם אפשר להסיק משהו מ"התלהבותם הסוחפת" של הפלשתינים של אום אל פחם לגבי הצטרפות לממלכתו של אבו-מאזן, אולי אפשר לשער שהתלהבותם של הפלשתינים שממזרח לנהר לקשור את גורלם עם אחיהם שממערב לנהר אינה גדולה במיוחד. דבר זה הופך את רעיון המדינה הפלשתינית הגדולה מעבר לנהר לרעיון שהוא בעל קיןם במקום אחד בלבד: בחלומותיו ואשליותיו של חלק מן הימין בישראל. ד. עניין אחר. בימים אלו הולך ומתברר לי שיתכן וטעיתי באחת מהשערותי. מאחר ועובדה היא שבמערכה האחרונה ברצועת עזה החמאס לא הצליח להביא לידי פעולה את יכולותיו הצבאיות, סברתי שבהכרח הפגיעות של צה"ל מן האויר וביבשה לא היו רעות כל כך. את היחס הגבוה מדי בין נפגעים אזרחיים לחמושים יחסתי לתעמולה של גורמים צבאיים (החמאס) שאסור בשום פנים ואופן ליחס להן אמינות ללא אימותים נוספים. בימים אלו, נראה שרבים בישראל מקבלים את ההערכה הפלשתינית של כ-1500 הרוגים פלשתינים במערכה כאשר שני שליש מהם היו לא חמושים. כמחצית נוספת מאלו המוגדרים כחמושים היו מה שניתן לתאר כשוטרי תנועה ולאו דוקא חברי כנופיות הקסאם של החמאס. נכון אמנם שכ-200 הרוגים בשורות חמושי החמאס מתקשים להסביר מדוע החמאס לא הופיע לשדה הקרב (יתכן שהשילוב של פגיעה חומרית בתשתית הצבאית התומכת יחד עם יריב "דתי מדי" שלא ידע להתכונן נכון למערכה, הביאו לתוצאה זו). ה. כמי שקיבל בלית ברירה את העובדה שהמטרה היחידה של המבצע בעזה היתה צריכה להיות פגיעה באזרחי עזה במידה כזו שתגרום לציבוריות הפלשתינית לשקול שוב את הכדאיות הנוכחית של המשך הטרור הראקטי, איני ממקם את הדאגה והבעייתיות הקשה, הנובעת מריבוי הקרבנות האזרחיים, בשאלה המוסרית של עצם הפגיעה באזרחים. ו. ראשית הדבר מעמיד באור חדש את עוצמת הגינוי וההתנגדות מבחוץ. אולי לא רציתי להאמין לטענות הפלשתיניות ולכן לא יכלתי להבין את עצמת המחאות והגינויים שהופנו כנגד ישראל ולאו דוקא מגורמים ממשלתיים. ז. שנית, מדאיג במיוחד הוא שהפגיעה המאוד לא מדוייקת של צה"ל ביריב הצבאי, מעידה על התאמתו של צה"ל לשמש ככלי מרכזי (שאוהבים לתארו כ"כירורגי") בארגז הכלים המדיני של ממשלת ישראל. נראה שיש לצה"ל בעיות כרוניות קשות מאוד של "חדות" ו"ביצועיות" המכריחות אותנו להתיחס אליו כאל משענת קנה רצוץ פוטנציאלית, אשר אם יסמך עליה איש, תבוא בכפו ותנקבנה. נראה שההישג הצה"לי הנוכחי נבע מעיקר מהמצאותם של אנשים מנוסים וזהירים בצמרת, שידעו להקפיד על גבולות גזרה ולא לסבך את צה"ל במשימות וארועים שהיו עשויים להכשיל אותו. ההישג לא נבע שינוי כיוון מהותי בעקומת הביצועים של הצבא (דבר שהיו לו רמזים נוספים במהלך הארועים). ח. למסקנה כזו יש השלכות עגומות במיוחד לאור תוצאות הבחירות. נצחונו של הגוש המאמין או לכל הפחות מתימר להאמין בסיסמת ה"תנו לצה"ל לנצח" היא הימור מסוכן במיוחד. כאיש שמאל אני רואה את השנים הקרובות כמבחן חשוב לדעותי: האם מדינת ישראל במצבה כפי שאני רואה אותו, מסוגלת ל"צלוח" בחיים אפילו תקופה של שנים בודדות של שלטון הימין הפוליטי אשר כאמור נחזה כמי שסביר שיהמר על צה"ל כגורם כמעט בלעדי בפתרון בעיותיה הקיומיות של ישראל. אנו מוטים לשכוח כמה מהר יכולה להתגלגל הידרדרות שסופה אובדן העצמאות והתפוררות של קבוצה לאומית ו/או מדינית. ט. תכונה נוספת של הימין הישראלי היא הסתמכותו על השמאל, בבחינת פוני של טריק אחד: אם מדיניות הימין כושלת ומתדרדרת לסיכונים מחרידים, תמיד אפשר ליחס את ההתדרדרות לעוצמתם המיתית, חובקת העולם, של אותם גורמי שמאל (בצלם, התשקורת העויינת, ה"יוסים" ה"אורים" וה"שולות" וכל יתר יפי הנפש) המכשילה את מאמציהם הנואשים של "מלח הארץ" האמיתי. (כמובן שאין לשים לב שמדובר בדיוק באותה עוצמה המצליחה להביא למר"ץ שלושה מנדטים). י. לאור תכונה זו אני חושב שחשוב במיוחד לאופוזיציה השמאלית לזכור את משל החור בבטן הספינה של הימין. למרות שהשמאל הוא בעל מניות יסוד בתקומת המדינה היהודית, אין לו סמכות מוסרית לראות עצמו כמי שגורל מדינת היהודים הוא נכס שמור לבעליו. הציבור בחר את השלטון הראוי לו ולשלטון זה, בבחינת קברניט של ספינה בסכנה, יש הסמכות לנקוב חורים בבטן הספינה אם הוא סבור שזה מה שיציל אותה. במנגנון ובמסורת הדמוקרטית, שמורים לאופוזיציה כלים ופרוצדורות מסויימות להעמיד את הציבור ושלוחיו על הסכנה ולהפיל את ממשלת הימין. ראוי לשמאל שידבוק בכלים המסורתיים הללו ולא יסטה מהם כמלוא הנימה מתוך הצידוק שגורל המדינה בסכנה. יא. דמוקרטיה ומדינה בכלל, אינן חברות ביטוח. איש אינו ערב לכך שהשלטון הנבחר ינקוט אך ורק צעדים שהם לגיטימיים בעיניי כל הבוחרים ואיש אינו ערב לכך ששלטון דמוקרטי לא ימעד ויחריב את המדינה הנושאת אותו. יב. כאיש שמאל אני סבור שהאג'נדה הימנית-דתית מתנהלת בסמיכות מסוכנת לתהליכים שיובילו לפירוק מדינת היהודים בתהליך מואץ למדי. אני בטוח שאנשי ימין רבים מאמינים בתמונת הראי של השקפה זו. הציבור אמר את דברו ויש לאפשר לשלטון לשלוט. על המודאגים כמוני להחליט באופן אישי, האם מהלכיה של ממשלת נתניהו-ליברמן-ישי-כץ הם זוועה מוסרית המחייבת אותנו לפרוש מן הציבור בבחינת "מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לנו". אם לא, עלינו לכבד את חובותינו האזרחיות ולקוות לטוב. ה"טוב" יכול להתברר בכך שטעינו בדעותינו ומהלכי הימין בכ"ז יובילו לתוצאות הרצויות או לחילופין שהמדינה תתגלה כחזקה מספיק לשרוד את הקטסטרופות הפוליטיות שצופן בחובו שלטון הימין. גם אם לא הצבענו עבור הימין באופן אישי, איננו צריכים להתיר בהפגנתיות ונראה לי גם ללא תועלת, את הקשר הקושר אותנו לחבילה שתישא בתוצאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי דבריך ראויים לתגובה ישירה. בלי התחכמויות רשתיות ומילוליות. אנחנו הצבענו לציפי לבני וקדימה. במחשבה שזו הבחירה הכי הגיונית בסביבה. שאפשר יהיה לקבץ את המיינסטרים הישראלי - המילואים, משלמי המיסים, תושבי המרכז והמשפחות הזוגיות עם הילדים, שיוצאים בשבת לצפון ולצימרים ולשלג החרמון. להוציא חרדים וערבים זועמים. אני עדיין טוענת בזכות ממשלת אחדות ממורכזת: קדימה, ליכוד, עבודה. מצידי BB רה"מ. רוצה שלטון מבוסס והגיוני. לאורך זמן. פרופ' נאמן כשר המשפטים (שמאמין בדיוק בכל מה שמייצג פרידמן, אבל הרבה יותר מתון בהתבטאויות. אחלה בחירה וסטירת לחי רצויה לביהמ"ש העליון ואסופת הכלומיניקיות המאיישות אותו). ברק בביטחון. לבני/נתניהו בתיק החוץ. המון זדים מחכים לנו בחזית החיצונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נדמה לי שאת נלהבת מדי לתת אמון וקרדיט במפלגת המיינסטרים הישראלית - קדימה. ואכן כך ראוי ונאה לצעירים שבנו. למבוגרים שבינינו, שבעי הספינים וההבטחות והמפלגות הקמות והנעלמות, ראוי לצנן את ההתלהבות. צ''ל שקדימה קמה רק לאחר שאריאל שרון גילה את הפירות הרעילים שהצמיח מפעל ההתיישבות בשטחים המוחזקים וקדימה (ציפי לבני) גילתה את המיינסטרים הישראלי וראתה את האור רק בלחץ צורכי הבחירות שלה. ב. כדי שקדימה תבנה עצמה כמפלגת מרכז ישראלית אמיתית ובת קיימא ולא איזשהו ספין חד פעמי של אוסף אקראי של חובבי כסאות מנהלים מעור וחשבון הוצאות, הדבר הטוב ביותר עבורה הוא מבחן האופוזיציה. ישיבה בת קדנציה לפחות באופוזיציה תקלף מקדימה את שכבת המדלגים והאופורטוניסטים העבה הנוצרת סביב כל מפלגת שלטון ותותיר רק את הגרעין האידיאולוגי של אנשי ציבור הנאמנים לדרך האמצע. ישיבה באופוזיציה תגלה אם הגרעין הזה הוא די גדול ודי מושך אלקטורלית כדי לבסס מפלגה אמיתית לאורך זמן שתחליף את מפלגת העבודה כמפלגת המרכז. אם כפי שאני משער, מדיניות הימין תתגלה כדרך המהירה אל הקטסטרופה, הדבר יגרום לחיזוק האלקטורט של קדימה, כאשר חלק מתומכי הימין המפא''יניקי יחזרו לקדימה. מבחינת עתידה ארוך הטווח של קדימה כמפלגה הישיבה באופוזיציה היא חיונית ואין לה שום תחליף מתקבל על הדעת. ג. טענת הנגד היא כמובן שצריך להעדיף את טובת המדינה ע''פ טובת המפלגה. אני סבור שזוהי אמירה בעלת תוכן מועט מכפי הנראה מלכתחילה. מצד אחד, אם טובת המדינה דורשת מפלגת מרכז חזקה, הרי שבנייתה לטווח ארוך של מפלגה כזו, גם היא אינטרס רב משקל של המדינה. מצד שני אם מדינת ישראל היא כל כך חלשה שלא תוכל לשרוד את מדיניות הימין, סביר להניח שגם מדיניות פחות הרפתקנית ורדיקלית לא תועיל הרבה. צריך לזכור שמדיניות נבונה ומתונה מצליחה לטפח ולהביא לידי ביטוי את חוזקה ויתרונותיה של החברה שלה. היא לא בהכרח יוצרת או מבטיחה אותם. לשון אחר, גם מדיניות מתונה ושקולה תתקשה מאוד להציל חברה הנגועה בבעיות פנימיות ומבניות שאין להן מרפא. ד. ישיבה כגלגל רביעי או חמישי בעגלתו-ממשלתו של נתניהו לא בהכרח תועיל, לא למפלגה ולא למדינה. אם להתחבר לתגובתי הקודמת, במצבה של ישראל מתחייבים ממנה צעדים מאוד מאוד בעייתיים גם בשראת הכוונות הטובות ביותר. לתת הכשר לצעדים כאלו, כאשר לא ברור אלו יעדים הם משרתים (הם למעשה עשויים לשרת בדיוק את אותם יעדים שכנגדם קמה קדימה), הוא לא צעד הקריירה המוצלח ביותר כרגע עבור הגברת לבני. אם את מתקשה לקבל זאת, חשבי מה הועילה ישיבתו של ברק בממשלת קדימה, לו, למפלגתו ולמדינה. ה. אישית הצבעתי למפלגת העבודה. לפני הבחירות פניתי לכמה אישים בקדימה ובמפלגת עבודה, בנסיון לעניין אותם בבעייה מנהלית מסויימת שתיקונה עשוי לשפר במעט את איכות החיים של הציבור בכלל. היחיד שבכלל טרח לענות ולהתיחס היה שר הרווחה יצחק הרצוג ממפלגת העבודה. אני רואה בעובדה איזוטרית זו סממן לכך שמפלגת קדימה היא מפלגה מושחתת ובטלנית המורכבת מאנשים שעיקר מעייניהם בספינים תקשורתיים ופרסומיים המוכוונים לאלקטורט האספסוף ולא בהנהגת דרך מסויימת המהווה שרות הציבור במובן הרחב ביותר שלו. זכרי את מר אולמרט היקר שנבחר על מצע של התנתקות ונזכר בכך רק לאחר שהועף ממשרתו מכיון שהתברר שמושגי היושר הציבורי שלו לקוחים מעולמם של עורכי דין ולקוחותיהם מן התחום הפלילי-עסקי. ו. עד כמה שאני מסוגל לשפוט, קדימה, נכון להיום אינה ראוייה שיצביעו עבורה, משום שמבחינה ציבורית היא נחותה מן המפלגה שבאה להחליף. קונג פו דזה היה אומר שעדיין לא התגלתה הסנונית המבשרת את בואו של שלטון הוגן. גם מנקודת מבט זו תקופת שרות באופוזיציה היא מבחן עבורה שאסור לוותר עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ואסופת הכלומיניקיות המאיישות אותו''. כן, נראה שאת כל סוגי הברים מאיישות כלומניקיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שמבין כל חלקי תגובת הבר־מנית בחרת להתייחס דווקא למשפט היחיד שהתייחס ל־bar העליון שלנו. מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. א. משום שפרידמן הוא אחד הסיכונים הגדולים ביותר שהיו כאן אי פעם לדמוקרטיה. ב. משום שאם זכור לך, השערוריה שהתעוררה סביב בחירתה של ארבל לביה''מ העליון ומינויו של מזוז גיועץ משפטי לוותה בלא מעט התבטאויות צורמות וסקסיסטיות מצדו של זה האחרון ורבים נוספים כלפי זו הראשונה. התבטאויות שמשום מה היום, לאחר התבזותו הממושכת והמדהימה של מזוז בפרשת קצב, משום מה איננו שומעים כמוהן. והנה הברמנית, הפמיניסטית לכאורה, חוזרת למנטראות הישנות והדוחות הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא מעט מהטוענים נגד פרידמן יגידו שהוא פעל כמו פיל בחנות חרסינה ולכן גרם ליותר נזק מאשר תועלת. נראה שיעקב נאמן מחזיק בדעות דומות אולם גם במלאי גדול יותר של טקט ולכן יהיה פחות רעש סביב התנהלותו ויותר שקט תעשייתי. למיטב הבנתי הבר־מנית התכוונה לכך בדבריה. מה דעתך על כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאומרים הצרפתים, הטון עושה את המוסיקה. בעיקרון, בהחלט חלק מן הפגיעה בדמוקרטיה מצד פרידמן נובעת (גם) ממנהגו לירות בבוטות לכל הכיוונים, מה שמושך מאוד את ההמון הנבער לזרוק את התינוק המשפטי יחד עם המים העכורים. אני מודה שהייתי מעדיפה מאוד את מרידור או מישהו אחר במשרד המשפטים, ושנאמן ודאי שאיננו עוגיית החמאה שלי, אבל רוב הבחירות בארץ היום הן עניין של הרע במיעוטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הכללה גסה ומיותרת, אני תובע את עלבונן של רבות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל כלל יש יוצאות מן הכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ופה המקום לבדיחה שחוקה וחבוטה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב מפליא שיתוף הפעולה הישראלי-אירופאי לגרד ולנפח אנקדוטות המציגות את האוכלוסיה ההומניסטית כגזענית ואת האוכלוסיה הגזענית והרצחנית כאצילית: "ההפקה בשיתוף ערוץ ארטה, שמלווה בקריינות אנגלית, עלולה לעורר זעם בקרב צופים לנוכח הצגת מקבלי התרומה היהודים הגזעניים לעומת התורמים האציליים מג'נין, כולל זכריה זביידי המוצג כהומניסט. ויש מי שדבריו של האב יעוררו בו שאט נפש." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בדיוק אתה קורא ניפוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדברי האב, עד שהתעשת. בין השאר, אני מעז לנחש, הצופה יוצא בתחושה שכבר התבססה היטב בתרבות העולמית המעודכנת, ובאה לידי ביטוי בכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלים אינן גרועות מרצח, אבל אם הוא אמר אותן (ונראה שאמר), אז הייתה כאן גזענות אדירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מש''ל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או משל לזוית הראייה (המעוותת) שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי לפחות יש אומץ לעמוד מאחרי דברים שנויים במחלוקת ולהתמודד עם ביקורת...נראה אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שלצערי דעותיך רווחות בהרבה משלי, מן הסתם אני עושה זאת. אתה יכול הרי להבין שיש לי חיים, במידה מסוימת, גם מחוץ לאייל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |