בתשובה לברמנית מתעממת, 11/03/09 2:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אולי תתפלאי אבל אפילו את "קצת יבשושי באגף ההומור העצמי" אני רואה כמחמאה. בגילי, מעט יבשושיות באגף ההומור הוא דבר נאה ויאה. ב. הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות כדי ל"הטיף" לך מעט על האגרסיביות כינויי הגנאי וביטוי הזלזול שאת מרבה להשתמש בהם. הצידוק העיקרי לקיומם של אתר זה ואתרים דומים הוא רצונם של אנשים בעלי דעה לעמת את דעותיהם מול תגובות של בעלי דעה אחרים במקום ל"שפוך" את דעותיהם על מאזינים שבויים ו/או בלתי מעוניינים. תגובות המגיבים הם לכן חלק מרכזי במשיכה לאתרים אלו. דבר זה מגדיר הבדל עקרוני בין האייל ודומיו לבין לוחות טוקבקים. זהו ההבדל שבין רב שיח לבין אוסף של מונולוגים. מי שמשתתף באייל ורוצה להשתמש בסטנדרטים של תוקפנות וכבוד לזולת המקובלים בעולם הטוקבק, ימצא עצמו די מהר מסווג כטוקבק ומעט מאוד אנשים שאינם מסכימים איתו, יסכימו לטרוח לענות או להתיחס לדבריו. אני באמת חושב שאת צריכה להתאמץ קצת יותר ולהסתגל לתרבות ויכוח הגורסת שהתגובה החריפה ביותר המותרת היא פשוט לא להגיב ולא להתיחס. על עמדות ודעות ה"מוציאות אותך מדעתך" אפשר להגיב בתגובה חריפה כלפי הקולקטיב המחזיק בהן, אבל אין לחרוג לכינויי גנאי וביזוי בכלל ובפרט אישית כלפי המגיב עצמו. ג. לגבי "הרוב הפלסטיני בירדן", הדבר הרלאבנטי ביותר מבחינתנו הוא הדבר הבא: אם אפשר להסיק משהו מ"התלהבותם הסוחפת" של הפלשתינים של אום אל פחם לגבי הצטרפות לממלכתו של אבו-מאזן, אולי אפשר לשער שהתלהבותם של הפלשתינים שממזרח לנהר לקשור את גורלם עם אחיהם שממערב לנהר אינה גדולה במיוחד. דבר זה הופך את רעיון המדינה הפלשתינית הגדולה מעבר לנהר לרעיון שהוא בעל קיןם במקום אחד בלבד: בחלומותיו ואשליותיו של חלק מן הימין בישראל. ד. עניין אחר. בימים אלו הולך ומתברר לי שיתכן וטעיתי באחת מהשערותי. מאחר ועובדה היא שבמערכה האחרונה ברצועת עזה החמאס לא הצליח להביא לידי פעולה את יכולותיו הצבאיות, סברתי שבהכרח הפגיעות של צה"ל מן האויר וביבשה לא היו רעות כל כך. את היחס הגבוה מדי בין נפגעים אזרחיים לחמושים יחסתי לתעמולה של גורמים צבאיים (החמאס) שאסור בשום פנים ואופן ליחס להן אמינות ללא אימותים נוספים. בימים אלו, נראה שרבים בישראל מקבלים את ההערכה הפלשתינית של כ-1500 הרוגים פלשתינים במערכה כאשר שני שליש מהם היו לא חמושים. כמחצית נוספת מאלו המוגדרים כחמושים היו מה שניתן לתאר כשוטרי תנועה ולאו דוקא חברי כנופיות הקסאם של החמאס. נכון אמנם שכ-200 הרוגים בשורות חמושי החמאס מתקשים להסביר מדוע החמאס לא הופיע לשדה הקרב (יתכן שהשילוב של פגיעה חומרית בתשתית הצבאית התומכת יחד עם יריב "דתי מדי" שלא ידע להתכונן נכון למערכה, הביאו לתוצאה זו). ה. כמי שקיבל בלית ברירה את העובדה שהמטרה היחידה של המבצע בעזה היתה צריכה להיות פגיעה באזרחי עזה במידה כזו שתגרום לציבוריות הפלשתינית לשקול שוב את הכדאיות הנוכחית של המשך הטרור הראקטי, איני ממקם את הדאגה והבעייתיות הקשה, הנובעת מריבוי הקרבנות האזרחיים, בשאלה המוסרית של עצם הפגיעה באזרחים. ו. ראשית הדבר מעמיד באור חדש את עוצמת הגינוי וההתנגדות מבחוץ. אולי לא רציתי להאמין לטענות הפלשתיניות ולכן לא יכלתי להבין את עצמת המחאות והגינויים שהופנו כנגד ישראל ולאו דוקא מגורמים ממשלתיים. ז. שנית, מדאיג במיוחד הוא שהפגיעה המאוד לא מדוייקת של צה"ל ביריב הצבאי, מעידה על התאמתו של צה"ל לשמש ככלי מרכזי (שאוהבים לתארו כ"כירורגי") בארגז הכלים המדיני של ממשלת ישראל. נראה שיש לצה"ל בעיות כרוניות קשות מאוד של "חדות" ו"ביצועיות" המכריחות אותנו להתיחס אליו כאל משענת קנה רצוץ פוטנציאלית, אשר אם יסמך עליה איש, תבוא בכפו ותנקבנה. נראה שההישג הצה"לי הנוכחי נבע מעיקר מהמצאותם של אנשים מנוסים וזהירים בצמרת, שידעו להקפיד על גבולות גזרה ולא לסבך את צה"ל במשימות וארועים שהיו עשויים להכשיל אותו. ההישג לא נבע שינוי כיוון מהותי בעקומת הביצועים של הצבא (דבר שהיו לו רמזים נוספים במהלך הארועים). ח. למסקנה כזו יש השלכות עגומות במיוחד לאור תוצאות הבחירות. נצחונו של הגוש המאמין או לכל הפחות מתימר להאמין בסיסמת ה"תנו לצה"ל לנצח" היא הימור מסוכן במיוחד. כאיש שמאל אני רואה את השנים הקרובות כמבחן חשוב לדעותי: האם מדינת ישראל במצבה כפי שאני רואה אותו, מסוגלת ל"צלוח" בחיים אפילו תקופה של שנים בודדות של שלטון הימין הפוליטי אשר כאמור נחזה כמי שסביר שיהמר על צה"ל כגורם כמעט בלעדי בפתרון בעיותיה הקיומיות של ישראל. אנו מוטים לשכוח כמה מהר יכולה להתגלגל הידרדרות שסופה אובדן העצמאות והתפוררות של קבוצה לאומית ו/או מדינית. ט. תכונה נוספת של הימין הישראלי היא הסתמכותו על השמאל, בבחינת פוני של טריק אחד: אם מדיניות הימין כושלת ומתדרדרת לסיכונים מחרידים, תמיד אפשר ליחס את ההתדרדרות לעוצמתם המיתית, חובקת העולם, של אותם גורמי שמאל (בצלם, התשקורת העויינת, ה"יוסים" ה"אורים" וה"שולות" וכל יתר יפי הנפש) המכשילה את מאמציהם הנואשים של "מלח הארץ" האמיתי. (כמובן שאין לשים לב שמדובר בדיוק באותה עוצמה המצליחה להביא למר"ץ שלושה מנדטים). י. לאור תכונה זו אני חושב שחשוב במיוחד לאופוזיציה השמאלית לזכור את משל החור בבטן הספינה של הימין. למרות שהשמאל הוא בעל מניות יסוד בתקומת המדינה היהודית, אין לו סמכות מוסרית לראות עצמו כמי שגורל מדינת היהודים הוא נכס שמור לבעליו. הציבור בחר את השלטון הראוי לו ולשלטון זה, בבחינת קברניט של ספינה בסכנה, יש הסמכות לנקוב חורים בבטן הספינה אם הוא סבור שזה מה שיציל אותה. במנגנון ובמסורת הדמוקרטית, שמורים לאופוזיציה כלים ופרוצדורות מסויימות להעמיד את הציבור ושלוחיו על הסכנה ולהפיל את ממשלת הימין. ראוי לשמאל שידבוק בכלים המסורתיים הללו ולא יסטה מהם כמלוא הנימה מתוך הצידוק שגורל המדינה בסכנה. יא. דמוקרטיה ומדינה בכלל, אינן חברות ביטוח. איש אינו ערב לכך שהשלטון הנבחר ינקוט אך ורק צעדים שהם לגיטימיים בעיניי כל הבוחרים ואיש אינו ערב לכך ששלטון דמוקרטי לא ימעד ויחריב את המדינה הנושאת אותו. יב. כאיש שמאל אני סבור שהאג'נדה הימנית-דתית מתנהלת בסמיכות מסוכנת לתהליכים שיובילו לפירוק מדינת היהודים בתהליך מואץ למדי. אני בטוח שאנשי ימין רבים מאמינים בתמונת הראי של השקפה זו. הציבור אמר את דברו ויש לאפשר לשלטון לשלוט. על המודאגים כמוני להחליט באופן אישי, האם מהלכיה של ממשלת נתניהו-ליברמן-ישי-כץ הם זוועה מוסרית המחייבת אותנו לפרוש מן הציבור בבחינת "מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לנו". אם לא, עלינו לכבד את חובותינו האזרחיות ולקוות לטוב. ה"טוב" יכול להתברר בכך שטעינו בדעותינו ומהלכי הימין בכ"ז יובילו לתוצאות הרצויות או לחילופין שהמדינה תתגלה כחזקה מספיק לשרוד את הקטסטרופות הפוליטיות שצופן בחובו שלטון הימין. גם אם לא הצבענו עבור הימין באופן אישי, איננו צריכים להתיר בהפגנתיות ונראה לי גם ללא תועלת, את הקשר הקושר אותנו לחבילה שתישא בתוצאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי דבריך ראויים לתגובה ישירה. בלי התחכמויות רשתיות ומילוליות. אנחנו הצבענו לציפי לבני וקדימה. במחשבה שזו הבחירה הכי הגיונית בסביבה. שאפשר יהיה לקבץ את המיינסטרים הישראלי - המילואים, משלמי המיסים, תושבי המרכז והמשפחות הזוגיות עם הילדים, שיוצאים בשבת לצפון ולצימרים ולשלג החרמון. להוציא חרדים וערבים זועמים. אני עדיין טוענת בזכות ממשלת אחדות ממורכזת: קדימה, ליכוד, עבודה. מצידי BB רה"מ. רוצה שלטון מבוסס והגיוני. לאורך זמן. פרופ' נאמן כשר המשפטים (שמאמין בדיוק בכל מה שמייצג פרידמן, אבל הרבה יותר מתון בהתבטאויות. אחלה בחירה וסטירת לחי רצויה לביהמ"ש העליון ואסופת הכלומיניקיות המאיישות אותו). ברק בביטחון. לבני/נתניהו בתיק החוץ. המון זדים מחכים לנו בחזית החיצונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נדמה לי שאת נלהבת מדי לתת אמון וקרדיט במפלגת המיינסטרים הישראלית - קדימה. ואכן כך ראוי ונאה לצעירים שבנו. למבוגרים שבינינו, שבעי הספינים וההבטחות והמפלגות הקמות והנעלמות, ראוי לצנן את ההתלהבות. צ''ל שקדימה קמה רק לאחר שאריאל שרון גילה את הפירות הרעילים שהצמיח מפעל ההתיישבות בשטחים המוחזקים וקדימה (ציפי לבני) גילתה את המיינסטרים הישראלי וראתה את האור רק בלחץ צורכי הבחירות שלה. ב. כדי שקדימה תבנה עצמה כמפלגת מרכז ישראלית אמיתית ובת קיימא ולא איזשהו ספין חד פעמי של אוסף אקראי של חובבי כסאות מנהלים מעור וחשבון הוצאות, הדבר הטוב ביותר עבורה הוא מבחן האופוזיציה. ישיבה בת קדנציה לפחות באופוזיציה תקלף מקדימה את שכבת המדלגים והאופורטוניסטים העבה הנוצרת סביב כל מפלגת שלטון ותותיר רק את הגרעין האידיאולוגי של אנשי ציבור הנאמנים לדרך האמצע. ישיבה באופוזיציה תגלה אם הגרעין הזה הוא די גדול ודי מושך אלקטורלית כדי לבסס מפלגה אמיתית לאורך זמן שתחליף את מפלגת העבודה כמפלגת המרכז. אם כפי שאני משער, מדיניות הימין תתגלה כדרך המהירה אל הקטסטרופה, הדבר יגרום לחיזוק האלקטורט של קדימה, כאשר חלק מתומכי הימין המפא''יניקי יחזרו לקדימה. מבחינת עתידה ארוך הטווח של קדימה כמפלגה הישיבה באופוזיציה היא חיונית ואין לה שום תחליף מתקבל על הדעת. ג. טענת הנגד היא כמובן שצריך להעדיף את טובת המדינה ע''פ טובת המפלגה. אני סבור שזוהי אמירה בעלת תוכן מועט מכפי הנראה מלכתחילה. מצד אחד, אם טובת המדינה דורשת מפלגת מרכז חזקה, הרי שבנייתה לטווח ארוך של מפלגה כזו, גם היא אינטרס רב משקל של המדינה. מצד שני אם מדינת ישראל היא כל כך חלשה שלא תוכל לשרוד את מדיניות הימין, סביר להניח שגם מדיניות פחות הרפתקנית ורדיקלית לא תועיל הרבה. צריך לזכור שמדיניות נבונה ומתונה מצליחה לטפח ולהביא לידי ביטוי את חוזקה ויתרונותיה של החברה שלה. היא לא בהכרח יוצרת או מבטיחה אותם. לשון אחר, גם מדיניות מתונה ושקולה תתקשה מאוד להציל חברה הנגועה בבעיות פנימיות ומבניות שאין להן מרפא. ד. ישיבה כגלגל רביעי או חמישי בעגלתו-ממשלתו של נתניהו לא בהכרח תועיל, לא למפלגה ולא למדינה. אם להתחבר לתגובתי הקודמת, במצבה של ישראל מתחייבים ממנה צעדים מאוד מאוד בעייתיים גם בשראת הכוונות הטובות ביותר. לתת הכשר לצעדים כאלו, כאשר לא ברור אלו יעדים הם משרתים (הם למעשה עשויים לשרת בדיוק את אותם יעדים שכנגדם קמה קדימה), הוא לא צעד הקריירה המוצלח ביותר כרגע עבור הגברת לבני. אם את מתקשה לקבל זאת, חשבי מה הועילה ישיבתו של ברק בממשלת קדימה, לו, למפלגתו ולמדינה. ה. אישית הצבעתי למפלגת העבודה. לפני הבחירות פניתי לכמה אישים בקדימה ובמפלגת עבודה, בנסיון לעניין אותם בבעייה מנהלית מסויימת שתיקונה עשוי לשפר במעט את איכות החיים של הציבור בכלל. היחיד שבכלל טרח לענות ולהתיחס היה שר הרווחה יצחק הרצוג ממפלגת העבודה. אני רואה בעובדה איזוטרית זו סממן לכך שמפלגת קדימה היא מפלגה מושחתת ובטלנית המורכבת מאנשים שעיקר מעייניהם בספינים תקשורתיים ופרסומיים המוכוונים לאלקטורט האספסוף ולא בהנהגת דרך מסויימת המהווה שרות הציבור במובן הרחב ביותר שלו. זכרי את מר אולמרט היקר שנבחר על מצע של התנתקות ונזכר בכך רק לאחר שהועף ממשרתו מכיון שהתברר שמושגי היושר הציבורי שלו לקוחים מעולמם של עורכי דין ולקוחותיהם מן התחום הפלילי-עסקי. ו. עד כמה שאני מסוגל לשפוט, קדימה, נכון להיום אינה ראוייה שיצביעו עבורה, משום שמבחינה ציבורית היא נחותה מן המפלגה שבאה להחליף. קונג פו דזה היה אומר שעדיין לא התגלתה הסנונית המבשרת את בואו של שלטון הוגן. גם מנקודת מבט זו תקופת שרות באופוזיציה היא מבחן עבורה שאסור לוותר עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ואסופת הכלומיניקיות המאיישות אותו''. כן, נראה שאת כל סוגי הברים מאיישות כלומניקיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שמבין כל חלקי תגובת הבר־מנית בחרת להתייחס דווקא למשפט היחיד שהתייחס ל־bar העליון שלנו. מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. א. משום שפרידמן הוא אחד הסיכונים הגדולים ביותר שהיו כאן אי פעם לדמוקרטיה. ב. משום שאם זכור לך, השערוריה שהתעוררה סביב בחירתה של ארבל לביה''מ העליון ומינויו של מזוז גיועץ משפטי לוותה בלא מעט התבטאויות צורמות וסקסיסטיות מצדו של זה האחרון ורבים נוספים כלפי זו הראשונה. התבטאויות שמשום מה היום, לאחר התבזותו הממושכת והמדהימה של מזוז בפרשת קצב, משום מה איננו שומעים כמוהן. והנה הברמנית, הפמיניסטית לכאורה, חוזרת למנטראות הישנות והדוחות הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא מעט מהטוענים נגד פרידמן יגידו שהוא פעל כמו פיל בחנות חרסינה ולכן גרם ליותר נזק מאשר תועלת. נראה שיעקב נאמן מחזיק בדעות דומות אולם גם במלאי גדול יותר של טקט ולכן יהיה פחות רעש סביב התנהלותו ויותר שקט תעשייתי. למיטב הבנתי הבר־מנית התכוונה לכך בדבריה. מה דעתך על כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאומרים הצרפתים, הטון עושה את המוסיקה. בעיקרון, בהחלט חלק מן הפגיעה בדמוקרטיה מצד פרידמן נובעת (גם) ממנהגו לירות בבוטות לכל הכיוונים, מה שמושך מאוד את ההמון הנבער לזרוק את התינוק המשפטי יחד עם המים העכורים. אני מודה שהייתי מעדיפה מאוד את מרידור או מישהו אחר במשרד המשפטים, ושנאמן ודאי שאיננו עוגיית החמאה שלי, אבל רוב הבחירות בארץ היום הן עניין של הרע במיעוטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הכללה גסה ומיותרת, אני תובע את עלבונן של רבות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל כלל יש יוצאות מן הכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ופה המקום לבדיחה שחוקה וחבוטה... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |