בתשובה לאפופידס, 21/02/09 21:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מוזר, אני יצאתי מהסרט בתחושות אחרות לחלוטין. לא ראיתי את שאר הסרטים שציינת,0 אבל התמונה שנשארה אצלי1 הייתה דומה למה שחשבתי כשגמרתי לקרוא את מלכוד 22, המנדולינה של קפטן קורלי (וגם "ציפציף" של יהונתן גפן2) - מלחמה זה קקה, חיילים הם בסך הכל כלי משחק בידי בעלי אינטרסים, כשאתה נמצא בסיטואציות מהסוג הזה ורואה את הדברים מפריזמה מאד צרה קשה לקחת צעד אחורה ולהבין מה קורה סביבך. מסר אוניברסלי לחלוטין. לא בכל פעם שחיילי צה"ל מופיעים על המסך הם מופיעים עליו במטרה לומר משהו ספיציפית על צה"ל או על ישראל. 0 למעט בופור, שגם ממנו יצאתי בתחושות אחרות לחלוטין מאלו שאתה מתאר (אבל כנראה מסיבות אחרות מאלו של ואלס). 1 אם לנסות לתאר אותה בפשטות, שלא לומר - בפשטנות מסוימת. 2 שחוגג היום יום הולדת! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפי התגובות, ולפי הקישורים שצירף אפופידס, כל אחד יכול לראות בסרט את שהוא מבקש, כולם גם משבחים את רמתו הטכנית, מכך אפשר להסיק שמדובר בסרט טוב. 0. לא ראיתי. 2. מזל טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסר המוצהר הוא אכן אוניברסלי, אך בחני את עצמך: מעבר למסר האוניברסלי הברור, האם הדוגמא שהתיישבה אצלך בראש באסוציאציה ל"מלחמה זה קקה" היתה של מלחמתו של הצד הערבי? האם החיילים ככלי משחק שעולים בדמיונך לאחר "בופור" הם אחרים מאשר, סתם דוגמא, חיילי צה"ל? ואחרי "באשיר"? סרטים כאלו לעולם לא יציגו את הפותח במלחמה והמתעקש על המשכה כפושע האמיתי או ככלי ביד צמאון דם או את פעילות כוחותיו כשלוחי אינטרסים. הם אינם סרטים אנטי-מלחמתיים, אלו הם סרטים אנטי-מגננתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת משונה שהדוגמא שהתיישבה בראש אצל צופה ישראלי, בסרט שנוצר ע''י יוצר ישראלי, היתה של מלחמתו של הצד הישראלי, ולא של הצד הרוסי. משונה שההחיילים ככלי משחק שעולים בדמיונו של הצופה הישראלי הם לא אחרים מאשר, סתם דוגמא, חיילי צה''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת איך לומר לך את זה, ואולי זה נובע מכך שיש לי הסתכלות צרה במיוחד על העולם, אבל גם סרטי מלחמה זרים, לפחות אלה מביניהם שגורמים לי לחשוב אחר כך, גורמים לי לחשוב (הרבה פעמים? בדרך כלל?) על צה"ל, על ישראל, ועל החוויות שלי ושל החברים שלי בהקשרים האלה (וחוץ מזה, מה שדורון אמר (תגובה 505337)) וקצת בלי קשר - היופי באמנות (להבדיל מ,נניח, תעמולה), בעיניי, הוא שכל אחד יכול לפרש את היצירה כראות עיניו, ולקבל ממנה מסרים שונים. עם זאת, נראה לי שלקבל *בכל פעם* את אותו המסר מיצירות שונות אחת מהשניה, מעיד על הצופה יותר מאשר על היצירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לאחרונה את "מרפסת ביער" של ז'וליין גראק שמספר על קצין מילואים צרפתי ערב מלחה"ע-2 שנשלח למוצב ביער בגבול צרפת-בלגיה להמתין לצבא הגרמני הפולש, ושגרם לי להיזכר בחוויות מהמילואים. (חברה צרפתיה המליצה על גראק "הסופר הצרפתי הטוב ביותר של המאה ה-20, טוב אולי אחרי פרוסט". אני נהנתי מהספר. הבא בתור הוא הספר שנחשב ליצירת המופת שלו The opposing shore). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, את מלחמת לבנון הראשונה פתחו הפלסטינים בדרום אמריקה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |