|
||||
|
||||
מיונז מחוזק בחרדל. |
|
||||
|
||||
מקובל, בהסתייגות שיהיה זה דיז'ון עם גרגירי צורבי-חך. |
|
||||
|
||||
האם שמתם לב שאם בזמן אכילת חרדל דיז'ון נושפים אוויר החוצה אז החריפות נעלמת? (או שזה להיפך, וכאשר שואפים?) אגב, בקשר למיונז, כיוונתי, בין השאר, לקטע המפורסם הפותח את הסרט "ספרות זולה". |
|
||||
|
||||
האם ידעת כי המילה חרדל (Mustard) מקורה משילוב בלטינית שמשמעותו "תירוש שורף", שכן חרדל הוכן במקור עם יין ענבים לפני שתסס? |
|
||||
|
||||
מהיכן מגיע חרדל דיז'ון? |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי, במקור מהכפר דיז'ון שבצרפת, אך כיום אין חובה כי המקור של החרדל יהיה דווקא מכפר זה כדי לזכות בשם (בניגוד לשמפניה, למשל). |
|
||||
|
||||
חומר הגלם בא מקנדה. |
|
||||
|
||||
משונה. בדיוק עמדתי לשלוח עדכון כי לפי מקור מידע אחר 1 שמצאתי, רק חרדל שבא מהאיזור הספציפי הזה בצרפת רשאי לשם את השם דיז'ון, מלבד זה: Grey Poupon mustard is the only exception. They have been licensed to produce it in the U.S.
-------- 1 http://www.geocities.com/NapaValley/4079/Glossary/D.... |
|
||||
|
||||
Amazingly, some 90 per cent of all mustard seeds are grown in Canada. Two types of mustard seeds - brassica nigra and brassica juncea - mainly grown right here in Canada - are the only ones used to prepare authentic Dijon mustard! The "Dijon" in mustard is not actually a reference to the city (although growing conditions are ideal - they just don't have as much arable land as we do), but to the exacting manufacturing standards first established there in 1930, and revised in 1937. The only mustard museum in the world is located at Maille's headquarters in Dijon, France.
http://www2.alberta.com/food/columns/displayone.cfm?... |
|
||||
|
||||
האם זהו חוק ישראלי? בינלאומי? |
|
||||
|
||||
החוק הצרפתי קובע איזה כפר רשאי לייצר גבינה הנקראת קממבר ומהן מרכיביה, באיזה אזור יכולים לשווק שמפניה (שמפיין, השאר הם יינות נתזים למיניהם, שכמה מהם יקרים ואיכותיים ביותר), היכן מותר וייצר קוניאק ומהן מרכיביו. אותו הדבר לגבי יין בורדו או כל יין אחר בצרפת, איטליה או קליפורניה. גם לוויסקי יש מגבלות גאוגרפיות כמו הגדרות סוג (מעורבב, מאלט, ספיי-סייד, היילנד וכו') |
|
||||
|
||||
האם החוק הישראלי מכיר בכך, ויכפה על יצרן ישראלי שלא להשתמש בשם צרפתי רשום? |
|
||||
|
||||
אני מקווה שהחוק הבנלאומי יגן על הקממבר, שמפניה ובורדו, כמו שהוא מגן על שימוש במותג של מיקי-מאוס בלי אישור (מקרה כזה כבר עבר בבימ''ש לטובת דיסני) |
|
||||
|
||||
מדינת ישראל תספוק סנקציות כלכליות כה חמורות מכל המדינות שחברות/כפופות להסכמי סחר בינלאומיים, שכל שימוש לא מורשה בשם רשום בינלאומי יביא במהרה להתמוטטותה הכלכלית, כך שגם אם בתי המשפט לא יפסלו זאת, לרשות המחוקקת והמבצעת יש אינטרס עילאי למנוע מקרים שכאלו. |
|
||||
|
||||
מוזר. האם "שמפניה" היא שם רשום? בבעלות מי? הרי (אם הבנתי נכון) כל יקב שנמצא, גאוגרפית, באזור המתאים, יכול לקרוא ליין הנתזים שלו "שמפניה". |
|
||||
|
||||
לא ביררתי, אבל אני מניח שאו בידי ממשלת צרפת, או בידי איגוד היקבים באיזור זה. אשתדל להביא מידע קצת יותר רציני בזמן הקרוב. |
|
||||
|
||||
הארגון שמחזיק במה שנקרא (Origin Appellation (AO. על השם "Champagne" הוא ה - Comité Interprofessional du Vin de Champagne (CIVC). ארגון זה נוצר בשנת 1941 בידי חקלאים ומוכרים של היין, והוא מוגדר כ-"חצי פומבי".מקרה לדוגמה בו תבע ארגון זה אדם פרטי על השימוש בשם, וניצח. |
|
||||
|
||||
גם תביעה בענין גבינת פרמזן זכתה להצלחה: |
|
||||
|
||||
ברשתות מזון מהיר לא תקבל חרדל כזה אבל גם שקיק חרדל רגיל של הינץ עתיר צבע מאכל עם שקיקון של פלפל שחור ושקיק מיונז עושה את העבודה (לא לשכוח לערבב). |
|
||||
|
||||
ואם כבר, ראיתם בערוץ BBC את הטבח הצעיר והמקסים שהכין ארוחת רווקות לאחותו: מיונז: חלמון ביצה, שמן זית לאט-לאט, שום ובזיליקום גרוסים, מלח, פלפל והרבה מיץ לימון. מעורר בלוטות רוק כמו לבטא את המילה תפוז. |
|
||||
|
||||
ראיתי אותו בערוץ 8. אני לא כל כך אוהב את תוכנית הבישול שלו, הוא נלהב מידי, חסר הומור, והמתכונים שלו בהרבה מקרים מוזרים/נועזים מידי לטעמי (דוקא הפרק המדובר היה מתון יחסית). אני מעדיף את פלויד, קיראי לי שמרן. |
|
||||
|
||||
פלויד פלצן לדעתי. נמאס מההשתכרויות שלו בכל אתר שהוא מגיע אליו ומהחשיבות העצמית. לעומתו הצעיר החמוד (לא זוכרת איך קוראים לו) לא תופש מעצמו ואחד הדברים שנחמד לראות הוא שיחותיו עם מוכרי הירקות. |
|
||||
|
||||
יש שני הבדלים בין השניים. פלויד הוא קולוניאליסט, הוא מביא את המטבח הבריטי האנין הקלאסי (שהוא בעצם המטבח הצרפתי) לכל מיני מקומות בעולם. השף הערום (גם אני לא זוכר את שמו) הוא קוסמופוליטן, הוא יושב בלונדון וסופג את ההשפעות של כל התרבויות שהתנקזו אליה ומשלב את כולן במטבח הביתי שלו. ההבדל השני הוא באישיות. בעוד שפלויד הוא פלצן יהיר ומלא רוח, מה שאני מוצא מקסים למדי, השני הוא חנון חסר אישיות שמתלהב מזה נתנו לו תוכנית בטלויזיה, הוא לחוץ נורא (ראית איך הוא מערבב דברים?) והשיחות שלו עם מוכרי ירקות נראות לי מלאכותיות. מה את חושבת על הזקנות השמנות עם האופנוע? |
|
||||
|
||||
קוראים לו ג'יימי אוליבר. |
|
||||
|
||||
מתה עליהן, למרות שלא הייתי מכינה אף מתכון שלהן. לדאבוני קראתי כי אחת מהן נפטרה (זו שמעשנת כמו קטר? האמנם זה העתיד הצפוי לי למרות שאני רזה? ברר..). השיחות בין שתיהן הן מן הדברים המענגים שיצא לי לצפות בהם. בכלל, כאנגלופילית (שמקווה שיחזירו את המנדט ואת השפיות לכאן, סתאאם), איזה כיף לראות את כל המקומות בהם בישלו ואת קבוצות האוכלים למיניהם. |
|
||||
|
||||
בקשר להחזרת המנדט, אני איתך. נדמה לי שדוקא הבשלנית השניה נפטרה (זו שלא מעשנת), אבל זה לא אומר כלום גם המעשנת תמות בסוף. |
|
||||
|
||||
נסי לבשל מעט שתויה- יין טוב מומלץ תמיד, וגם קוקטילים ממריצי תיאבון (כמו אמרטו סאואר או קפריניות מחוזקות למניהן) משפרים את הבישול בד"כ. הbaby face אמנם חמוד, אך מחוסר חוש הומור, לעומת מצב הרוח שלא לגמרי מעוניין לצלם תכנית (מה שאת קוראת סנוביות), בשיהוק שבו מצוי פלויד. אבל הרי זה ענין של טעם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |