בתשובה לאור, 27/12/01 9:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כדי להסיר ספק, נהניתי לקרוא את פרשנותך לשיר והשכלתי מתגובתך זו לשירה הפסאודו-ניאנדרתלית שהבאתי (וזה עוד המיטב שמצאתי שם). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(באימייל אם תרצה, למרות שהדיון הזה מספיק מת כדי לתלות זאת כאן להנאת הבבונים האחרים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אין לי גישה לחומר (עברנו בסיס) אך מחר אני חוזר לגיזרה ואנסה להביא עוד מנהמות לב העם. יש לציין שרוב החומר בבסיס הנוכחי הינו ברוסית וכדי לתרגמו עלי להיכנס עם עוד גבר לתא השירותים... מילא גבר, אני לא חושש ממה שאומרים, אבל הברירה האחת היא איוון, חברי לחדר שהילוכו, מבטו ונשימתו משייכים אותו מיידית ליחידה המיוחדת לרצח עם של צבא אוקראינה (הוא אכן באופן בולט אינו יהודי, בעל רישום פלילי על אלימות כלפי אשתו וסיפר לי בשמירה איך התאכזר לחייליו בצבא האוקראיני עד שהם ירו עליו). הברירה השנייה היא איציק בעל החיוך הסדיסטי, במקור מגרוזיה, בעל אוסף מרשים של סכינים שהוא מתמחה בהטלתם ואף דקר אותי בגבי (קלות ומתוך חיבה, אך מבלי לשאול) כדי להדגים את חדות הסכין החביב עליו. אח, פלוגה נפלאה (+ דרושים - ברצינות!!). אראה מה ניתן לעשות. אגב, אני מתפלא שעדיין אין תגובות לתגובתו המעניינת של אור. אם היה לי זמן וידע הולם הייתי מגיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאתה בחברה טובה. ג'והן לנון אמר פעם שהביטלס גילו שהם יכולים לכתוב כל דבר שנראה והרגיש טוב, בלי שיהיה לשיר איזה מובן מסוים. המבקרים כמובן ניתחו ומצאו משמעויות בשירים. אפרים קישון כבר כתב על התופעה הזו מחזה בשם ''תוציא את השטקר המים רותחים''. מה שמחזיר אותנו לדבריו של מיכאל שיצירת אומנות זקוקה למסגרת התייחסות, מסגרת המצביעה עליה ככזו, כדי שנקבל אותה כיצירת אמנות. דבר נוסף הוא שפירוש או מובן או כל מה שלא נמצא כביכול בתוך השיר איננו למעשה בשיר אלא אצל אלה הקוראים אותו, מתייחסים אליו, ממקמים אותו במרחב זמני או גאוגרפי מסוים, ויוצרים יחד עם המשורר המקורי, את השיר. לכן גם אין שום יתרון ברור לפרושו של המשורר ואפשר לראות אותו כקורא נוסף של השיר, אשר ניחן באינפורמציה נוספת ושונה משל שאר הקוראים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשלעצמי אני חושב שלדבר אין משמעות אלא למקומו במבנה. זה נכון בנושא הפרשנות, בנושא השפה, בנושא התפיסה (ומודגש בAI) ואף בעניין מהותה של הפיסיקה והיקום (אין 'חומר' ואין התפתחות, יש רק מתמטיקה). אך זו אופרה אחרת (הגירסה הפחות ידועה (ובצדק) של 'לה טראוויאטה'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין המשורר. לעובדה שהכותב לא כיוון למשמעות מסויימת אין ערך בדיוק, אבל בדיוק, כמו שלעובדה שהוא כיוון למשמעות מסויימת אבל זו לא עברה אלינו אין ערך כלל. הכותב יכול לכוון למשמעות אחת ותצא אחרת או לשום משמעות וכן תצא כזו. המשמעות לא תמיד נגזרת מהאופן שהכותב מארגן את הטקסט. הרי לכלי שבו נכתב השיר, כלומר השפה, יש משמעויות כשלעצמו. בעצם השימוש במילים אתה יוצר משמעות ובעצם ההעמדה של חלקי טקסט זה ביחס לזה אתה יוצר משמעות.השאלה היא עד כמה משמעות הטקסט נבדלת ממשמעות השפה בכלל, עד כמה היא חדה וקוהרנטית. תוסיף לזה את העובדה שטקסט נכתב בכמה רמות, גם כאלו שאינן מודעות ומושפעות מגורמים סביבתיים-חברתיים-הסטוריים-אמנותיים-נורמטיביים, וכן תוסיף לכך את העובדה שטקסט, כל טקסט, מובן לא רק על פי מטענו הסמנטי אלא גם על פי שיקולי דובר-נמען-הקשר וכן את העובדה שנמען מייחס חשיבות שונה לכל מה שנכתב בשורות קצוצות - ותקבל פרשנות לערימת מילים שנשמעות ברדיו. למעשה אתה צריך להתאמץ כדי לכתוב משהו חסר משמעות, אבל לא להתאמץ במיוחד כדי לכתוב משהו אידיוטי בצורה מפליאה כגון שירי טיפקס או אתניקס. אלו מגיעים לכאלו שיאים דביליות ונביבות עד שמגיע ללהקות האלו פרס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |