בתשובה לכבשה, 20/12/08 23:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים שאלה יכולות מועילות. אבל בלי פיתוח של איזשהו סוג של כוח כל העסק הוא לא אומנות לחימה, אלא סתם אומנות. אגב, במרכז בהחלט מדברים על כוח שמגיע כתוצאה מהשחרור, אבל לא ראיתי שום הדגמה ושום הסבר תיאורטי או תרגול מתאים לא ניתן למתחילים. הכל ''בבוא הזמן,'' שזה אחרי שתבלה שם מספיק זמן ותפגין מספיק כבוד לשיטה ולמורים. ואני, כישראלי שבא מחברה לא מסורתית, חושב שבשביל כבוד צריך לעבוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה מיועדת גם לזהריקו. בכל אחת מהאומנויות המסורתיות, בודאי בתאי צ'י, מדובר (ולאו דוקא ברמות הגבוהות, יותר- בזמנך החפשי) בתורת חיים. תורת תנועה ריכוז ונשימה - שמשפיעה ומושפעת על ומהפעילות כולה בחיים (מה לעשות- מדובר בדיבורים הוליסטיים להחריד, לשיטות הוליסטיות, כפי שאמר המורה השני שלי לקארטה, מתמטיקאי-פיזיקאי ואיש חינוך - "בקארטה אני מדבר על אנרגיות, בשביל לחסוך זמן") החיים עצמם, הם גם הדבר שאמור לצקת בתנועות כוח. ההנחה היא, במידה מסוימת, כי העוסק באומנות חיה שכזו, אוהב גם סוגים אחרים של תנועה ופעילות בחיו, תיעול הצ'י (=האנרגיה נבעך), לא רק שאינו צריך לבוא על חשבון פעילויות אחרות שכאלו אלא, במוצהר, אמור להשתלב בהן (ולעודד ולכוון אותן). תורות הלחימה, ידועות גם בשמות נוספים כמו "אימוני פיתוח אישי" ולא לשוא הן דרות בכפיפה אחת עם מדיטציות, אבל, לגבי החתירה לניצחון בעימות: א. אדם העוסק בסבלות של עורות חמורים (כבד מאוד) במשך שלושים שנים וגם מתאמן בתאי צ'י, סיכויו לנצח סבל-עורות ותיק אחר, עולים משמעותית בעקבות האימונים (אם השני עסק באיגרוף משך אותו הזמן, אז לא). ב. ניצחון על יריב אמיתי, עשוי להיות מושג גם בעזרת עמידות, סבלנות וזיהוי הרגע הנכון לפעולה או המנעות מפעולה, יכולות הניתנות לפיתוח כמו כל יכולת ודומני כי הדבר עולה בקנה אחד עם תורות מקבילות של אסטרטגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטענתך הראשונה (תיעול הצ'י מסייע בכל תחומי החיים) קשה לי להתייחס, ראשית כי היא תלויה בהגדרת המושג צ'י, שנית כי לפחות במידה מסויימת, אני מאמין שזה נכון, ושלישית, כי זה פחות רלוונטי למיני דיון שלנו- גם יוגה עשויה לשפר את איכות חיי בתחומים רבים, אבל לא תהפוך אותי במובהק למרביץ תורה איכותי יותר. לגבי טענתך האחרונה (זו מסעיף ב')- נכון, אבל אני לא מסכים שטאי צ'י מספק כלים טובים להתמודדות בעימות פיזי פרימיטיבי. אולי לעימותים אחרים כן. לגבי טענתך מסעיף א' (השוואת הסבלים החסונים)- מדוע אתה חושב כך (בהנחה שמדובר בשיטתץ האימון הפופולרית בארצנו- פורמות ופושינג הנדס, ככל הידוע לי)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מעונין בלוחם ריק יד, שעל פי פקודה או דינגדונג, יכריע את היריב החזק העומד מולו, בכל מחיר כאילו חיו תלוים בכל קרב, זו תהיה טעות ללמד אותו רק אומנות רכה ופילוסופית, אני מסכים איתך- אין תחליף לפיתוח האגרסיביות- או הקטילה המקצועית, אי-מחסור ביריבים קשוחים, שמוכנים לחטוף מכות (כמעט) עד מוות (אולי בשל חוב כספי) ומכות חשמל יועילו. אני בכל זאת מאמין- כי טענת 'תיעול הצ'י הכללי בחים' לא פחות רלוונטית למיני-דיון, אפילו אם קשה להתיחס אליה, ואפילו אם אתה מסכים, המיני-טענה הזו היא החשובה לי יותר, אבל, גם בשאלת הסבלים החסונים, השואלת (בערך) אם אומנות רכה תורמת *במשהו* לקרב (ולא כנגד אומנות קשה, אלא בהשוואה לחים מחשלים באותה המידה ללא אימון), אני לא יכול שלא להשתמש בטענה זו. ומכיוון שהנושא, כפי שאני מתעקש לדבר עליו, אינו מאפשר גם לי, הבאת טיעון מוחץ המוכיח טענה כלשהי, נותר לי רק לדבר עוד על אותן טכניקות, של אימון הגוף תוך דגש על ההרמוניה של נשימה-תנועה-כוונה, עד שיראו לך כמשכנעות, כאמצעי לתעל כוח הנצבר עם סגנון החים הכללי, של המתרגל, גם למטרות קרב. (אני רוצה לצין בשלב מאוחר זה, כי הניסיון הלא רציף שלי, הוא בעיקר בקארטה, אם כי-בסיבוב השני- בקראטה הפתוח להשפעת תאי-צ'י ויוגה (וויפסנאות), בהתנסויות קצרות נוספות ובסגנון חים פיזי למדי לעיתים). אני מוצא את תשתית האימונים עצמה: 'שהיה במצב של מוכנות'-תחילת תנועה-ביצוע פעולה תוך נשימה מתואמת (אפשרות לחיפוש אחר "הנשימה האישית"), המרכיב החמקמק של להיות אחד עם התנועה, כמועילים בבואך לבצע שלל מיומנויות פיזיות, או בבואך לרכוש אחת כזו. אך, מה שאני רוצה לומר הוא כי יותר מכך ש'גמישות הפעולה' הזו תבוא לידי ביטוי ברגע הקרב, היא באה לביטוי בעת העמל המתמשך ומכוונת את פיתוח כוח הגוף עצמו, ע"י עבודה נרכשת על הנקודות החלשות וחקירה מעמיקה יותר של השיטות התואמות את הגוף והטמפרמנט שלך . גם העוסק בכל ספורט אחר, יוצא מורווח בנקודות האלו, אך, "תורות הלחימה הרכות", פשוט מכוונות לכך שתמצא דרכים ליסם אותן במעשיך. המעטים עד ללא די עלי אדמות וכ'ו וגו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מהי ההשפעה של לימוד טאי-צ'י ממושך על נפש האדם, כי הכרתי אולי 2-3 בעלי נסיון כזה בכל חיי (וגם זה רק דרך הרשת), אבל במגבלה זו אני בסה"כ מסכים עם עם מה שכתבת. אם היתה לי סבלנות, הייתי שמח ללמוד טאי-צ'י, פשוט לא בשביל להיות לוחם טוב יותר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |