 |
אם אתה מעונין בלוחם ריק יד, שעל פי פקודה או דינגדונג, יכריע את היריב החזק העומד מולו, בכל מחיר כאילו חיו תלוים בכל קרב, זו תהיה טעות ללמד אותו רק אומנות רכה ופילוסופית,
אני מסכים איתך- אין תחליף לפיתוח האגרסיביות- או הקטילה המקצועית, אי-מחסור ביריבים קשוחים, שמוכנים לחטוף מכות (כמעט) עד מוות (אולי בשל חוב כספי) ומכות חשמל יועילו.
אני בכל זאת מאמין- כי טענת 'תיעול הצ'י הכללי בחים' לא פחות רלוונטית למיני-דיון, אפילו אם קשה להתיחס אליה, ואפילו אם אתה מסכים, המיני-טענה הזו היא החשובה לי יותר, אבל, גם בשאלת הסבלים החסונים, השואלת (בערך) אם אומנות רכה תורמת *במשהו* לקרב (ולא כנגד אומנות קשה, אלא בהשוואה לחים מחשלים באותה המידה ללא אימון), אני לא יכול שלא להשתמש בטענה זו.
ומכיוון שהנושא, כפי שאני מתעקש לדבר עליו, אינו מאפשר גם לי, הבאת טיעון מוחץ המוכיח טענה כלשהי, נותר לי רק לדבר עוד על אותן טכניקות, של אימון הגוף תוך דגש על ההרמוניה של נשימה-תנועה-כוונה, עד שיראו לך כמשכנעות, כאמצעי לתעל כוח הנצבר עם סגנון החים הכללי, של המתרגל, גם למטרות קרב.
(אני רוצה לצין בשלב מאוחר זה, כי הניסיון הלא רציף שלי, הוא בעיקר בקארטה, אם כי-בסיבוב השני- בקראטה הפתוח להשפעת תאי-צ'י ויוגה (וויפסנאות), בהתנסויות קצרות נוספות ובסגנון חים פיזי למדי לעיתים).
אני מוצא את תשתית האימונים עצמה: 'שהיה במצב של מוכנות'-תחילת תנועה-ביצוע פעולה תוך נשימה מתואמת (אפשרות לחיפוש אחר "הנשימה האישית"), המרכיב החמקמק של להיות אחד עם התנועה, כמועילים בבואך לבצע שלל מיומנויות פיזיות, או בבואך לרכוש אחת כזו.
אך, מה שאני רוצה לומר הוא כי יותר מכך ש'גמישות הפעולה' הזו תבוא לידי ביטוי ברגע הקרב, היא באה לביטוי בעת העמל המתמשך ומכוונת את פיתוח כוח הגוף עצמו, ע"י עבודה נרכשת על הנקודות החלשות וחקירה מעמיקה יותר של השיטות התואמות את הגוף והטמפרמנט שלך .
גם העוסק בכל ספורט אחר, יוצא מורווח בנקודות האלו, אך, "תורות הלחימה הרכות", פשוט מכוונות לכך שתמצא דרכים ליסם אותן במעשיך. המעטים עד ללא די עלי אדמות וכ'ו וגו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש