 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שאני מוצאת את עצמי שואלת די הרבה בזמן האחרון, הוא "למה הרשת לא מולידה כמעט אלטרנטיבות?". בתיאוריה, הרי כל אחד ואחת יכול/ה להקים אתר, ואז ממעגל הידע הקרוב של כל אחד ואחד, יוכל להווצר מעגל גדול יותר של מידע שלא עבר דרך המסננת העיתונאית. בפועל, זה כמעט ולא קורה. ואני תוהה למה. אמנם את דו"ח מבקר המדינה הורדתי במלואו מאתר המבקר, ואני קוראת בקביעות באייל, אבל זה לא ממש אלטרנטיבה לדיווחים השוטפים שיש באמצעי התקשורת מידי יום ביומו. אין לי תשובה לתהייה הזו. אני לא יודעת מהי המגבלה שעוצרת את האלטרנטיבה במדיום הפתוח כביכול. יש רעיונות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא, כמובן, בעודף שיווצר. לא מזמן הופנתה תשומת ליבי להודעה שפרסמת לפני מספר חודשים באחד הפורומים, עם רשימה של מגזינים ברשת. האם את באמת מקפידה לקרוא את כולם בתדירות גבוהה? אני מבקר בוואלה ונענע בעיקר בשביל חדשות (והקומיקס של אורי פינק בנענע), בערך פעם בשבוע באתר של האגודה למד"ב, אותו דבר בשחורדיני, ולעיתים רחוקות יותר באתרים אחרים - מבמקום ועד עניין מרכזי (שניהם, אגב, בעלי עיצוב זוועתי, ואשוב לכך מיד). יש עוד אתרים, משובחים עד מאוד בחלקם, ובכל זאת אינני עוקב אחריהם. יש גבול לכמות המידע שאדם יכול או רוצה לספוג מידי יום. מה ההתלהבות הגדולה מלאגור את כל המידע שיש בעולם? גם כך מוחי הדל אינו מסליח לספוח אליו את הדברים שאני *צריך* לזכור. למה להכביד עליו בדברים נוספים? לכך יש להוסיף את הצרות שבתחזוק אתר פרטי שכזה, שמעגל הקוראים שלו אינו גדול ממעגל חבריו של הכותב. למה לטרוח? יש לי אתר פרטי משלי, שאני מוסיף לו דברים בתדירות של בערך אחת לחודשיים, וגם זה רק במדור הסיפורים. האם היינו מתמידים עם האייל אם לא היו לנו סטטיסטיקות המצביעות על מאות קוראים? לא נראה לי. האם היינו מחזיקים מעמד אם לא הייתה הענות כה נכבדה לבקשתנו לכתוב עבורנו? אני בטח לא. גם יצירת אתר שנעים לקרוא אינה דבר של מה בכך. אחת הצרות היא שזה באמת נורא קל להקים אתר. זה גם נורא קל לצייר. אבל אם אני אצייר, אף אחד לא ממש ירצה לראות את הציור, ואם אני אעצב אתר, אף אחד לא ירצה לראות את האתר. נתמזל מזלנו, וטל כהן ניחן בטעם יותר מוצלח משלי בענייני עיצוב, ובזכותו האתר נראה כפי שהוא. משום מה, ישנם אתרים מקצועיים למדי ברשת עם עיצוב נורא שפשוט מכאיב לעין (מגוון הצבעים ב"עניין מרכזי" וקבצי האנימציה המעצבנים ב"במקום", לדוגמא). עוד באשר למעגל הקוראים המצומצם - להקים אתר כדי להפיץ את השמועות הידועות לי? בשביל זה יש חדרי צ'טים ו-ICQ ופורומים. אם כל אדם יקים אתר, השמועות ישארו תקועות על העמוד, במקום שאנשים יספרו זה לזה, ואז הן בטח לא יגיעו לשום כלי תקשורת. אז מה לעשות? אתרים כמו זה הם התשובה - אבל לא ריבוי אתרים שיביא ל"מנת יתר", אלא מספר קטן של אתרים עצמאיים, שמקבלים את פרסומיהם מהציבור. כך לא תתקיים ה"קליקה" העיתונאית הקיימת, ולא יהיו אינטרסים משותפים לכולם. מישהו, איפשהו, יפרסם, ומכיוון שמספר האתרים הוא קטן מספיק כדי שרבים יוכלו לעקוב אחרי רובם - הרי שעד מהרה כולם ידעו. זה מתרחש, לאט, אבל מתרחש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להעיד על עצמי שאת מרבית החדשות אני שולה מהרשת על בסיס-יומיומי (חדשות בינלאומיות בלבד, לדאבוני; אתרי החדשות בעברית הינם רובם ככולם שלוחה של אמצעי התקשורת הקלאסיים), ישנו מגוון רחב ביותר של אתרי חדשות אלטרנטיביים, מחתרתיים, לא מסחריים, המגובים בעובדות ובדעות מוצקות אשר קיימים על הרשת - בראשם אני שם את אחד מהאתרים האהובים עלי, וההשראה לאתר זה אתר ששובר את מוסכמות התקשורת הקלאסית שוב ושוב ומציע אלטרנטיבה אמיתית לחדשות מתחומי הטכנולוגיה, חופש המידע, תקשורת, חקיקה ועוד ועוד, תוך כדי שימת הקורא במרכז בעזרת לוח תגובות מתקדם ויעיל למדי (קצת קשה להציג את אופיו של לוח זה בכמה מילים...) בנוסף קיימת קהילת ה - Webloggers אשר מספקת קישורים וכלים פרשניים עשירים לענייני דיומא בנוסף לפרשנויות מעמיקות וארוכות-טווח יותר.אתרים פרטיים, שלוחות של רשתות תקשורת, אצרים המתמקדים בתת-נושא ספציפי ומביאים עליו חדשות ופרשנות אלטרנטיבית, והרשימה ארוכה. אני מסכים איתך שישנה בעייה במדינתנו בנוגע ליצירת אלטרנטיבה מקוונת לשירותי החדשות הגדולים, אך צריך לזכור שאדם אחד לבדו איננו מסוגל להקים אתר עם תוכן חדשותי משום שסוג כזה של מידע חייב להיות מעודכן בתדירות גבוהה, מגובה בעובדות, פרוש על גבי כמה תחומי-חיים, נתון לביקורת ציבורית ואמון על כללי האתיקה העיתונאית - או בקיצור יש צורך בהרבה יותר מידע ב-HTML ע"מ להקים ולתחזק(!) אתר השואף להעביר למשתמשיו מידע אשר איננו מופיע בשום כלי אחר. לעומת זאת, אתרי פרשנות (כמו האתר המשובח הזה...) הינם פשוטים יותר לאחזקה מכיוון שהתוכן שלהם מתבסס על קהל הקוראים והצוות היוצר, אין צורך בתחקירים או בכתבים היוצאים לשטח או בצלמים ומקליטים, כל שצריך הוא מישהו שישפוך את ליבו בנושא כלשהוא ומסה קריטית של אנשים שיקראו את מחשבותיו של זה ויגיבו עליהם. מבחינה טכנית ברגע שיש את המסד לאתר (התוכנה)וקהל קוראים ומגיבים מספיק גדול ואינטיליגנטי, הוא יכול להמשיך ולהתקיים עם השקעה אפסית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |