בתשובה לxslf, 14/05/00 2:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעיה היא, כמובן, בעודף שיווצר. לא מזמן הופנתה תשומת ליבי להודעה שפרסמת לפני מספר חודשים באחד הפורומים, עם רשימה של מגזינים ברשת. האם את באמת מקפידה לקרוא את כולם בתדירות גבוהה? אני מבקר בוואלה ונענע בעיקר בשביל חדשות (והקומיקס של אורי פינק בנענע), בערך פעם בשבוע באתר של האגודה למד"ב, אותו דבר בשחורדיני, ולעיתים רחוקות יותר באתרים אחרים - מבמקום ועד עניין מרכזי (שניהם, אגב, בעלי עיצוב זוועתי, ואשוב לכך מיד). יש עוד אתרים, משובחים עד מאוד בחלקם, ובכל זאת אינני עוקב אחריהם. יש גבול לכמות המידע שאדם יכול או רוצה לספוג מידי יום. מה ההתלהבות הגדולה מלאגור את כל המידע שיש בעולם? גם כך מוחי הדל אינו מסליח לספוח אליו את הדברים שאני *צריך* לזכור. למה להכביד עליו בדברים נוספים? לכך יש להוסיף את הצרות שבתחזוק אתר פרטי שכזה, שמעגל הקוראים שלו אינו גדול ממעגל חבריו של הכותב. למה לטרוח? יש לי אתר פרטי משלי, שאני מוסיף לו דברים בתדירות של בערך אחת לחודשיים, וגם זה רק במדור הסיפורים. האם היינו מתמידים עם האייל אם לא היו לנו סטטיסטיקות המצביעות על מאות קוראים? לא נראה לי. האם היינו מחזיקים מעמד אם לא הייתה הענות כה נכבדה לבקשתנו לכתוב עבורנו? אני בטח לא. גם יצירת אתר שנעים לקרוא אינה דבר של מה בכך. אחת הצרות היא שזה באמת נורא קל להקים אתר. זה גם נורא קל לצייר. אבל אם אני אצייר, אף אחד לא ממש ירצה לראות את הציור, ואם אני אעצב אתר, אף אחד לא ירצה לראות את האתר. נתמזל מזלנו, וטל כהן ניחן בטעם יותר מוצלח משלי בענייני עיצוב, ובזכותו האתר נראה כפי שהוא. משום מה, ישנם אתרים מקצועיים למדי ברשת עם עיצוב נורא שפשוט מכאיב לעין (מגוון הצבעים ב"עניין מרכזי" וקבצי האנימציה המעצבנים ב"במקום", לדוגמא). עוד באשר למעגל הקוראים המצומצם - להקים אתר כדי להפיץ את השמועות הידועות לי? בשביל זה יש חדרי צ'טים ו-ICQ ופורומים. אם כל אדם יקים אתר, השמועות ישארו תקועות על העמוד, במקום שאנשים יספרו זה לזה, ואז הן בטח לא יגיעו לשום כלי תקשורת. אז מה לעשות? אתרים כמו זה הם התשובה - אבל לא ריבוי אתרים שיביא ל"מנת יתר", אלא מספר קטן של אתרים עצמאיים, שמקבלים את פרסומיהם מהציבור. כך לא תתקיים ה"קליקה" העיתונאית הקיימת, ולא יהיו אינטרסים משותפים לכולם. מישהו, איפשהו, יפרסם, ומכיוון שמספר האתרים הוא קטן מספיק כדי שרבים יוכלו לעקוב אחרי רובם - הרי שעד מהרה כולם ידעו. זה מתרחש, לאט, אבל מתרחש. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |