בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 15/12/07 14:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עניין משונה הסדרה הזו. צפיתי בעונה הראשונה באדיקות ונהניתי מכל רגע. לגבי העונה השנייה לא החזקתי מעמד אחרי הפרק השלישי והשלכתי אותה הצידה בשאט נפש. גם 24 נעשתי דיי מעצבנת החל מהעונה השנייה, רק שמשום מה צפיתי בה עד העונה השישית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני הפסקתי לאחר כחמישה פרקים בעונה השניה. זו היתה גירסת המתח עם ג'ק באוור ל-"Groundhog Day". לאחר יותר משני עשורים של צפיה (רבה מן הראוי) בטלויזיה - בא לי קצת לקטר על המדיום ועל היכולת שלו ליצר סדרות דרמה איכותיות. הצרה במדיום של הסידרה הטלויזיונית הוא הדחף הבלתי נשלט של הרשתות לחלוב כל סיפור הצלחה עד להבאתו לגסיסה איטית של ריקנות ורחיצה במים עומדים. גם אם הפרויקט נולד מרעיונות מוצלחים ויצירתיים, תמיד מגיעים האנשים עם החליפות ודוחפים לכיוון ה"יש לנו נוסחה מנצחת ומשבצת שידור, אז בשם אלוהי הרייטינג וסקרי דעת קהל, אל תתנו לכותבים ובמאים לגעת בזה!". סדרות שנופלות למלכודת הזאת (99% ומעלה ואני לא חושב שאני מגזים) תמיד מתחילות למחזר את עצמן, להתרחק מסיכונים יצירתיים, לרצות את ה-FanBase, להחליף קונפליקטים ופיתוח דמויות בנוסחאות אופרת הסבון הבנאליות ביותר (תוך כדי מחזוריות בלתי פוסקת של "החזרה אל הסטטוס קוו") ומאבדות אפילו את החשק שיש ליוצרי הסידרה (והשחקנים עצמם) בפיתוח היצירה. שלא לדבר על רוב התכנים שמתחילתם הם פרוייקטים של האנשים בחליפות. בקיצור: העמדה שלי היא שהמדיום הטלויזיוני, למרות הפוטנציאל שלו לתרום ליצירה מעמיקה וחוקרת (בלי הגבלת הזמן שיש לסרט ולמחזה) ולמרות שהוא כן יצר מספר פנינים (קטן) לאורך השנים, הוא "בגדול" מדיום נכשל, רדוד, מסחרי מידי, שכולו "ראשים מדברים" ללא שפה חזותית ובעצם לא יותר מאשר שעמום טוטאלי. כן, המצב חמור הרבה יותר ממדיומים מסחריים לא פחות כמו עולם הקולנוע. הסדרות המוצלחות הן היוצא מן הכלל *הנדיר* המעיד על הכלל. סידרה טובה היא לא פחות מאשר מעשה ניסי. נכון, אפילו בספרות (או בכל מדיום אחר) הרוב זה הבררה, אבל איכות התוכן הירוד בטלויזיה הוא, לדעתי, אינטרינזי למדיום בצורתו הקיימת. הסיכוי שלי להנות מאיכותו של ספר, שמישהו שאני מעריך המליץ לי עליו, עולה בכמה סידרי גודל על הסיכוי שלי להנות מסידרת טלויזיה, שמישהו שאני מעריך המליץ לי עליה. אני חושב שבעתיד, כאשר ה-PPP (או תשלום על הורדת תכנים) יהפוך למיינסטרים של הצפיה בתכנים, המדיום של "הסידרה" יממש יותר את הפוטנציאל שיש בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטלויזיה יש עניין של משאבים מוגבלים. יש לך מספר מוגבל מאוד של משבצות שידור. בקולנוע ובספרות אתה יכול להוציא כמות גדולה של יצירות שלימות, במגוון רחב של ז'אנרים ומגוון רחב של איכויות שיפנו למגוון רחב של סוגי קהלים. בטלויזיה אתה צריך להשיג את כל הרייטינג מכמה עשרות משבצות שידור שבועיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן קיים הצורך לשנות את אופי התנהלות המדיום. אני לא רואה סיבה להמשיך עם הפורמט הזה בו יש DJ שקובע מה לשדר ומתי. ספקי התכנים צריכים להסתפק בהספקת התוכן ולוותר על תפקיד רעיית התוכן. השימוש ב-DJ תכנים אולי מתאים לתוכניות אירוח, חדשות ותוכניות מדורת שבט למיניהן, אבל לא ליצירה וסיפורת. הצרכן, היוצרים ואמנות הסיפור רק נפגעים מהשיטה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל מה אם המבנה הפיננסי של הענף הזה בנוי בצורה כזאת שזה קשה עד בלתי אפשרי להתמקד ביצירה איכותית ? אולי החליפות הם לא הבעיה, אלא תוצר הלוואי של צרכן רדוד ועלויות נלוות גבוהות, שיוצרות מצב שבו רק ל"מק'דונלדס" הטלביזיוני יש סיכוי לשרוד ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קולנוע, ספרות, תיאטרון ומוזיקה לא באותה סירה? יש קהל ליצירה איכותית, פשוט לא גדול כמו לתכניות הפופוליסטיות. דווקא במציאות של זנב ארוך גם בטלוויזיה, אפשר לספק מספיק תכניות איכותיות למי שמעוניין, בלי הצורך הנוכחי ללקט אותן מבין הררי הזבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. ייתכן שיש באופן יחסי יותר קהל ליצירה ספרותית איכותית מאשר טלביזיונית. יכול להיות שעלויות ההפקה וההפצה במדיום הטלביזיוני גבוהות באופן יחסי מעלויות הכתיבה וההפצה של ספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצרכן הרדוד (גם אני לפעמים כזה!) תמיד היה, תמיד יהיה ותמיד יקבל את מה שהוא רוצה. זה בסדר (כך זה גם בספרות ובקולנוע). הבעיה העיקרית במדיום הטלביזיוני איננה היות הענף מסחרי, אלא ה-Broadcasting. אם הצרכן יוכל לבחור תכנים בצורה פרטנית (ברמת פרק בסידרה ולא ברמת חבילת ערוצים) ולהחליט לבד מתי לצפות בהם, אני מעריך שרמת התכנים תעלה לרמה הרצויה בה הרוב אמנם נשאר מק'דונלדס, אבל גם יש מספיק היצע למסעדות גורמה. אני מאמין שכן יש כוח קניה (לא ענק, אבל גדול מספיק) שיצדיק יצירה טובה ע"י יוצרים שאוהבים את מה שהם עושים (ולא רק את מה שהם מרוויחים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משתנה אם נרצה או לא. בארה"ב קוראים לזה From Prime time to My time. העתיד בו כל אחד יראה בטלוויזיה את מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה אינו רחוק כל כך. הדבר היחיד שנשאר זה למצוא את הדרך לדחוף פנימה את הפרסומות (1). הטלוויזיה תהיה DVR (טיבו, יס מקס, הוט מג'יק) בעל קיבולת עצומה ומאגר תכניות ענק או אינטרנט זורם באיכות גבוהה המחובר למסך גדול. בסופו של דבר אין הבדל גדול ביניהם. (1) ספק הכסף העיקרי למערכת - מ- 30%-50% מההכנסות של רשתות הכבלים ועד 100% ברשתות המקומיות והארציות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מעלה חשש של הרבה הפקות דלות תקציב במקום מעט הפקות עתירות תקציב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהמצב לא יהיה שונה מהמצב כיום או מהמצב בקולנוע - האולפנים הגדולים ימשיכו לעשות מה שהם יודעים, קרי הפקות יקרות, המכוונות לקהל רחב בארה''ב ובשאר העולם. לידם יהיו הרבה אולפנים קטנים עם הפקות צנועות יותר. אגב, אין בהכרח קשר בין תקציב לאיכות - אני מעדיף לראות את הדיילי שואו, ארל או איש משפחה על פני מפלצת תקציב כמו רומא. מעניין יהיה לראות כיצד יסתדרו ספקי התוכן במבנה הטלוויזיה החדש, בעיקר בכל מה שנוגע לקונסיגנציה. האם יהיו עדיין ספקי תוכן שמתמחים בתכניות חדשות וספקי תוכן 'משומש' או שיהיה שינוי מהותי בדרכי הפצת התכנים אל הלקוחות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אתמול בלילה מחקתי תגובה דומה (אם כי קצרה יותר), ואני נשאר שוב רק עם: "מה שאביב אמר". העניין הוא שמחקתי את התגובה ההיא כי לא רציתי להיכנס לוויכוח ארוך ומתיש עם אבירי המדיום הטלבזיוני. ולכן אני מרגיש עכשיו חובה מוסרית להצי... לשאול: אם כל האמור לעיל נכון, האם זה לא מראה לנו למה המדיום הטלביזיוני רדוד באופן אינהרנטי ? שהרי יש הרבה יותר חליפות בשואו ביז מאשר בתעשיית המילה הכתובה, לא ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם רוב מה שאתה כותב, אבל השורה התחתונה לא מתחייבת. נניח, כמודל, שיש סדרות טלוויזיה טובות מאוד בעונתן הראשונה, ואז, בתהליך כמעט דטרמיניסטי, הן מידרדרות, או במקרה הטוב קופאות על שמריהן. לכאורה, יוצא מזה שסדרות טלוויזיה בהכרח אינן יצירות טובות. אבל זה נכון רק אם אתה שופט את הסדרה כחבילה אחת מתחילתה ועד סוף עונתה האחרונה. והרי אתה יכול להחליט שאתה מתייחס רק לעונה הראשונה והמוצלחת של סדרה, ואז כן יש יצירות טובות בטלוויזיה. אחרי הכל, צפייה בעונה אחת יכולה לספק חוויה שלמה; ולרוב ממילא היוצרים יוצרים את העונה הראשונה, ומוציאים אותה לאור, מבלי להיות בטוחים מה יהיה אחר-כך, אם בכלל. נכון שלרוב העונה הראשונה של סדרה תתאפיין בכך שהעלילה לא תיגמר באופן סגור (כי רוצים למשוך צופים לעונה השנייה). זו מגבלה, אבל לא במידה שמוציאה את הטעם מהסוגה (סוגת העונות הראשונות של סדרות טלוויזיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, אבל זה מאוד תלוי במינון של הקצוות והחורים בעלילה שנשארים פתוחים. עונה ראשונה ואיכותית, שבנויה באופן כזה שהיא לא יותר מאשר אקספוזיציה מוצלחת (למשל) לא יכולה להנות מהנחה שכזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מעט מגזים. קודם כל, אין מקום להשוואה בין הטלוויזיה לספרות - המדיומים כל כך שונים. ההשוואה הנכונה (לדעתי) היא לקולנוע מצד אחד, ולמשחקי מחשב מצד שני. מדיום משחקי המחשב, אפשר לטעון, עדיין בחיתוליו ומלבד מספר כותרים בודדים בעשרים השנה האחרונות קשה למצוא בו הרבה מעבר לבידור זול ורפטטיווי. הקולנוע חווה ירידה ארוכה ומתמשכת באיכות ובמקוריות, כבר משנות ה-70. השפה החזותית ב-99.9% מסרטי הקולנוע שיוצאים בימים אלו, ואני לא מתייחס רק לסרטים הוליוודיים, היא משעממת ורדודה לא פחות מאשר בטלוויזיה. השימוש במספר מצלמות כמובן החל בקולנוע, אבל הובא לרמתו העקבית ביותר דווקא בטלוויזיה (ראה לדוגמא את Friday Night Lights מהשנים האחרונות); פורמט הראש המדבר הדוקומנטרי קיים גם בקולנוע, אבל תתקשה למצוא סרט דוקו' שמשתווה בתעוזתו ל-The Ascent of Man; נטורליזם קיים מראשית ימי הקולנוע, אבל The Wire עושה זאת בצורה כל כך משכנעת וחסרת מאמץ; ועוד ועוד. נכון, עוד לא היה קיובריק בטלוויזיה, ולא קורוסאווה, ואפילו לא טרנטינו או וונג קאר-וואי. אבל במאים עם שפה חזותית מקורית ופורצת גבולות הם נדירים לא פחות מאשר סדרת טלוויזיה איכותית. שים לב רק לסדרות של ערוץ אחד בעשור האחרון: דדווד, רומא, סופרנוס, The Wire, קרניבל - אתה יכול לחשוב על אולפן קולנוע שהיתה לו תפוקה אפילו דומה באיכות התוכן והביצוע? בסופו של דבר, לא צריכים לשפוט אף מדיום על פי המיינסטרים. הטלוויזיה הביאה לנו יצירות גדולות רבות, ודווקא בעשור האחרון היא הולכת ומשתפרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימת התוכניות של HBO - דדווד, רומא, סופרנוס, The Wire, קרניבל, מחזקות את הטענה שלי. כולן סדרות שאת ההצלחה שלהן (ואת עצם קיומן) ניתן להסביר ע"י השתנות אופי צריכת התכנים (שיתוף קבצים, DVD, IPTV). בעולם של Broadcast ,רייטינג ומשבצות שידור בלבד, The Wire (למשל) היתה נעלמת מהר מאוד. בעולם עתידי עם אופי צריכה שונה של תכנים, חלק אחר שלהן (רומא, קרניבל) היה שורד כדי לספק יצירות שלמות יותר. מה שאמרתי אולי נשמע כמו קיטור לשמו, אבל אני חושב שמתקבל הרושם הלא נכון. אני דווקא אופטימי לגבי *העתיד* של המדיום, בתנאי שאופי הצריכה ימשיך להשתנות בכיוון המגמה הנ"ל. אני חושב שדווקא צפוי למדיום "תור זהב" בעשורים הקרובים. אני לא חושב שצריך לזרוק את הטלויזיה לפח. כל מה שאני אומר הוא בסה"כ "Hang the DJ". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגמרי עם השערותיך לעתיד, פשוט קצת צרמה לי האמירה שאין בטלוויזיה עומק ויזואלי או תוכני בגלל מהותו של המדיום... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן קצת צורם, אבל אני עומד מאחורי האמירה שלי לגבי הכאן ועכשיו (והיוצאים מן הכלל, אותם גם אני אוהב ומעריך, שאפשר לספור על שתי ידים, רק מחזקים את העמדה שלי לגבי האופי האינטרינזי הלקוי של המדיום). בעתיד (כשאופי המדיום עצמו ישתנה) אינשאללה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאתה באמת יכול להגיד שהקולנוע או המוזיקה הפופולרית לא נמצאים באותה בעיה. בעיית התקליט השני (או הספר השני או הסרט השני או העונה השניה) היא בעיה שאין לה פתרון פשוט, לא לכל האנששים יש מספיק כשרון ומספיק מה להגיד על מנת ליצור יותר מיצירה אחת בעלת משמעות. מצד שני, בגלל העלויות המטורפות, דווקא מי שכבר הוציא משהו מוצלח יקבל את האפשרות להוציא עוד משהו. היום, אני חושב שדווקא הטלויזיה מיצרת דברים יותר טובים מהקולנוע, לא תמיד, לא הכל, אבל גם בקולנוע 99% זה זבל1. בעיקר בגלל שיותר אנשים מוכשרים באים היום לטלויזיה, שיותר כסף הולך לטלויזיה, והטלויזיה בארה"ב שינתה את הגישה כלפי תוכניות איכות. מה שאומר שהמצב רק משתפר. מצד שני, אני לא חושב שה-PPV יוריד את כמות הזבל, זאת נשמעת לי גישה נאיבית שלא מבוססת על המציאות. 1 אתמול קראתי את http://www.popup.co.il/?p=2727 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שהתגובה לא אלי, הערה בכל זאת ה- DVR (ולא ה-PPV כמו שמישהו כתב) לא אמור להוריד את כמות הזבל אלא להקל על ליקוט תכניות האיכות, בזמן שנוח לצרכן לצרוך אותן. דבר שני שהוא עושה זה להקטין את מגבלות הכמות שרשת או אולפן מסוימים יכולים להפיק ו'לשדר'. שינוי נוסף ומעניין הוא יציאה מתכתיבי לו"ז של ההקרנות וכתוצאה מכך גמישות באורך של פרקים ובמבנה שלהם. היום רוב הסדרות בטלוויזיה מתחלקות לשני אורכים - 22 דקות ו- 45 דקות לפרק. בסדרה קצרה 2 הפסקות ובארוכה 4, כאשר לפני כל הפסקה רצוי שיהיה קליף האנגר. כותבים לטלוויזיה מתייחסים לאילוצים כמצב נתון ומעניין יהיה לראות סדרות שלא כפופות לאילוצים אלו. אגב, בסגנון Deeper Meaning of Liff, הייתי רוצה למצוא מילה שתתאר את הרגע שבו חודרת לראשך ההבנה שהפרק שאתה רואה הוא חלק מפרק כפול כי אין סיכוי שיצליחו להתיר את סבך העלילה בכמה דקות שנשארו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשורה התחתונה, אני חושב שזה לא באמת ישנה משהו מהותי שהוידאו לא שינה קודם. אולי זה יעשה את החיים של צופה הטלויזיה ליותר קלים, ויאפשר לו לצפות בתוכניות באיכות ויזואלית גבוהה יותר, במחיר זול יותר, וזהו. מהותית אני לא חושב שזה לא ישנה הרבה, והאיכות התכנית לא תשתנה בעקבות זה. אני לא חושב שיש מגבלה אמיתית על הכמות הטלוויזיה המופקת היום. יש הרבה סדרות שלא כפופות לאילוצים האלה, אני לא חושב שביטול אילוצים ישנה את האיכות (האם הייקו עם יותר הברות יהיה איכותי יותר?) חשבתי שיש לזה שם: עדינה ווטסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סדרות לא כפופות לאילוצים האלו? לפחות בנוגע לסדרות האמריקאיות, אם אין רייטינג מספיק - מורידים אותן. זה איום מתמיד שמרחף מעל הראש שלהן. סטודיו 60, פיירפלי (המופתית) והמון סדרות בעלות פוטנציל איכותי לא קיבלו סיכוי אמיתי ואפילו סיינפלד לא הייתה רחוקה מגורל זה. אין לי ספק שבעוד מספר שנים סידרה כמו פיירפלי הייתה יכולה לשרוד לא מעט עונות, אפילו על מעריצי ג'וס בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי לאילוצי הזמן. אין לי ספק שגם הרבה ספרים איכותיים לא יצאו לאור בגלל שההוצאות לאור לא השכילה להוציא אותם לאור. ככה כמעט פספסנו את (טוב, אין לי שמות כרגע, אם זה יהיה עקרוני, אני אחפש ברצינות). אני לא חשוב שהיום כשהעלות של הוצאת ספר נמוכה בהרבה, ויש כותבים שמוציאים ספרים על חשבונם, האיכות של הספרים עלתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוואה מעניינת אבל לא מדויקת (1). רוב האוכלוסיה רואה טלוויזיה בין השעות 18:00-24:00, כאשר מתוכן ישנן שעתיים של פריים-טיים. בשעות האלו סדרות למבוגרים צריכות להתחרות על תשומת לב הצופים, כאשר במקביל ישנן תכניות ריאליטי, חדשות וכד'. בסופו של יום, המגבלה שכל רשת יכולה לשדר רק תכנית אחת בכל זמן נתון הינה מגבלה חמורה ביותר. תחשוב על עולם שבו כל חנות ספרים יכלה למכור רק 20 ספרים בכל רגע נתון - איזו השפעה הייתה לכך על איכות הספרים. (1) אולי השוואה לעולם הקולנוע או התיאטרון יכלה להיות יותר טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפריים-טיים של ארבעת(?) הרשתות הלאומיות בארה"ב הוא כמו מדף המומלצים בסטימצקי, גם מבחינת המבחר, גם מבחינת החשיפה וגם מבחינת האיכות. אם אתה לא רוצה לקרוא רק את רם אורן ועמוס עוז, אתה צריך לשוטט קצת יותר עמוק, ואפשרויות כאלה יש לך היום גם בטלוויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה אפשרויות? חוץ מארבעת הרשתות יש את רשתות הכבלים והלווין. ברשתות הכבלים אמנם יש מאות ערוצים, אבל מעט מהם נועדו לסדרות חדשות. ערוצי הכבלים הינם ערוצים ייעודיים, בעיקרם לספורט, שפות זרות (בעיקר ספרדית) וערוצי קונסיגנציה אז יש את HBO ואולי עוד שלושה ארבעה ערוצי כבלים שיכולים לשדר סדרות - אתה משווה את המצב לכמות הספרים שאפשר למכור בחנות ספרים של בארנס אנד נובל? המצב לא שונה בהרבה מהמצב בארץ - מאות ערוצים בכבלים אבל בסופו של דבר חמישה וחצי ערוצים שבהם אפשר לשדר סדרות מקור. בסטימצקי נמכרים עשרות ספרים חדשים מדי חודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה ערוצים שהם לא ערוצי ספורט, ערוצים בשפות זרות או ערוצי קונסיגנציה יש? העניין הוא שאני לא חושב שזה מה שמהווה חסם לאיכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הארי פוטר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? לדוגמה, לאחרונה הקשבתי לארבעת התקליטים הראשונים של לד זפלין (למרות שאת הרביעי אני מחבב פחות). והם לא חריגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל כלל יש יוצאים מהכלל (אם כי, אני לא חושב שדווקא לד זפלין הם היוצאים מהכלל. בכלל, אם אני כבר מדבר איתך, מה אנגלופיל כמוך עושה בארה"ב?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת? כדי לקטר על הפרימיטיבים מהמערב התיכון שבוחרים במנהיגים דתיים אוהבי ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהשאלה שלך מבוססת על כמה הנחות מוטעות. אבל אם נניח שהיא לא, אז אולי מידה מסוימת של מיזנטרופיה מונעת פילייה. חוץ מזה, יכול להיות שבאמריקה יותר קל לקבל דברים אנגליים, מתומצתים, מרוכזים, מסוננים. לדוגמה, אני לא אוהב את חדשות הביביסי בגלל צורת ההגשה המנייריסטית שלהם, עם כתבים שמניעים את הראש להשיג אפקט של "משמעות," אינטונציה של דיבור שירי-מלאכותי לאפקט דרמטי או מלגלג וכיוב', באנגלית בריטית לא תקנית :) אנדרסטייטמנט רציני יותר אפשר לקבל דווקא במקומות אחרים. ולענינינו, לד זפלין הם בהחלט לא יוצאים מהכלל. אני בטוח שיש לך הרבה דוגמאות אחרות, כמו להקה אחרת שהקשבתי לתקליטיה בזמן האחרון, קולוסאום, או הקליטים של זמרת הג'אז ג'יין מונהייט (תשובה אפשרית לשאלה הקודמת), וכמובן דוגמאות מתחום הספרות או סרטים כמו טרילוגיית הפיראטים מהקאריביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. יש הרבה יוצרים שמצליחים להוציא יצירות מוצלחות גם בפעם השניה והשלישית. מצד שני, יש הרבה שנגמר להם הסוס אחרי הפעם הראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני כן יכול להגיד והנה אמרתי. אני חושב שההשוואה לבעיית הספר השני או הסרט השני היא השוואה נאיבית שלא מבוססת על המציאות (אלא על הצורך ליצור סימטריה מושלמת ומאולצת משהו). המדיומים שונים והבעיות שונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדיומים שונים, חלק מהביות שונות, הטבע האנושי קבוע, אני חושב שנאיבי ולא מבוסס על המציאות היא האמונה שטכנולוגיה תשנה את הטבע שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה מעשיר ללמוד מה אתה חושב על האמונה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמונה שטכנולוגיה תשנה את הטבע האנושי יכולה להיות נושא מעניין לדיון, אבל בהקשר זה היא לא יותר מאיש קש שבחרת להתוכח איתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שכל הבעיות האלה קיימות בכל סוגי היצירה האנושית מאז הרנסנס, אני לא חושב שמופרך ליחס אותן לטבע האנושי. מה לעשות, אני חושב שבני אדם באמת מתקשים לזהות איכות, מתקשים לייצר איכות, מתעקשים לשלם יותר למה שאיכותי פחות, נוטים להשאיר את היוצרים האיכותיים ללא תמיכה כלכלית מספיקה. אני חושב שטכנולוגיה זאת או אחרת לא תשנה את אף אחד מהדברים האלה. אני גם חושב שכשאתה מדבר על טכנולוגיה שתוזיל (למעשה) את עלויות השידור, בזמן שעיקר הקושי הוא עלויות הייצור, אפילו לא תגדיל את המבחר האיכותי, ותשאיר אותך עם הרבה זבל שלא תוכל לברור ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראים את ''זן ואמנות אחזקת האופנוע''. דה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי במקום ''מתקשים לזהות איכות'' הייתי צריך לכתוב ''מעדיפים שלא לצרוך איכות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי את הדיון על הטעם הטוב. האם אדם שאין לו טעם טוב (בבגדים למשל) יודע שאין לו טעם טוב? ואם הוא יודע את זה, למה הוא לא משתפר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לשאול למה זה מזכיר לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה נראה לי שמי שמזהה איכות אבל מעדיף לא לצרוך1 אותה דומה למי שמעדיף להתלבש בחוסר טעם למרות שהוא יודע להתלבש טוב. 1 ביטוי מעצבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כן, אבל אני לא חושב שהשאלה ''למה'' (אנשים לא צורכים איכות או מתלבשים בטעם) שייכת לדיון על השאלה ''האם'' (אנשים לא צורכים איכות או מתלבשים בטעם) ולשאלה ''מה התוצאה'' (של אי צריכת איכות או חוסר בטעם בלבוש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דבר, לי בכלל כבר אין מושג על מה הדיון. סתם הופתעתי מכך שאתה לא חושב שאיכות היא תכונה שבני אדם מסוגלים לזהות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהבגדים הם לא הדבר הכי חשוב לו בעולם ולכן הוא משתדל להתלבש בטעם טוב, אבל משתדל רק קצת, לא הרבה - רק עד גבול מסויים ותו לא. מי שיודע שאלה המעריכים אותו, מעריכים אותו בזכות האינטליגנציה והאישיות שלו, ואלה שאינם מעריכים אותו - ממילא אין טעם להשקיע למענם שעות משעממות בתאי המדידה שבחנויות. מי שאינו סובל מעודפי זמן פנוי, ואת הזמן הפנוי המועט והיקר שיש לו - הוא מעדיף להקדיש לשיפור טעמו המוסיקלי באמצעות האזנה לסימפוניות של ברוקנר ולאו דווקא ללימוד תורת התאמת הצבעים האופטימלית בין החולצה לנעליים (?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת, "מעדיף להקדיש לשיפור טעמו המוסיקלי"? נשמע כמו "להתקנפרם בתחום ש'חשוב באמת"'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, ניחשתי שהתגובה הזו תגיע די מהר וכבר התכוננתי: בוא נגיד לצורך העניין שמר X אינו פועל לשיפור טעמו המוסיקלי אלא מנסה להבין מה יש בהן, בסימפוניות הארוכות-עד-מאוד של אנטון ברוקנר, שגורם למספר אנשים לשבת בסבלנות, להקשיב להן עד סופן וגם ליהנות מהן. בוא נוסיף עוד, לצורך העניין ולמטרת הבהרת טוהר הכוונות, שגיבורנו עושה את הדבר בפרטיות ביתו המלאה, משתמש באוזניות ע"מ להסתיר את פעולותיו החתרניות מן השכנים, דואג לעשות את מעשיו בשעות שבהן הוא יודע שידידיו וחבריו לא יפתיעו אותו בביקורים בלתי רצויים, שומר על סודיות מוחלטת ואינו מתכוון לספר לאיש, אי פעם, על נסיונות הבנת-ברוקנר שהוא עורך לעצמו בלבד, בעצמו בלבד, עם עצמו בלבד, מסיבותיו שלו. דיל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דיל? הוא לא צריך לבקש ממני רשות. אני רק אומר שמהניסוח הראשון שלך - "לשיפור טעמו המוסיקלי" - עולה הרושם (שאתה כמובן רשאי לתקן) שאתה מחזיק בתפיסת עולם מסויימת, שלפיה יש דברים מסויימים שראוי להנות מהם, ומי שזה לא בא לו בטבעיות, צריך לנסות קשה יותר. זו תפיסה שונה מהותית מזאת הגורסת שאם חבר'ה מעניינים כמו הפרופסור ההוא נהנים מהמוסיקה של ברוקנר, שווה אולי לתת לה עוד הזדמנות או שתיים, כי לא לגמרי בלתי סביר להניח שפספסנו משהו בהאזנה הראשונה. אם אתה מחזיק בעמדה השניה, הייתי במקומך אומר "להנאה ממוסיקה שהוא כבר אוהב, ולהיחשפות למוסיקה נוספת, שהוא עשוי לאהוב." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהוא רוצה "להתקנפרם בתחום ש'חשוב באמת"', אז מה הבעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שאין לי טעם טוב בבגדים בגלל המשוב שאני מקבל מהסביבה. זה לא מספיק חשוב בעיני כדי להתאמץ במיוחד להשתפר, מה עוד שאני סקפטי בקשר לסיכויי ההצלחה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אתה כבר הצהרת שאין לך בכלל טעם בבגדים, לא טוב ולא רע. בעלי טעם רע זה משהו אחר- הם יודעים איזה בגדים הם אוהבים והם משתדלים ללבוש אותם כי הם חושבים שזה יפה. לדעתי הם גם לא ממש מאמינים כשמישהו אומר להם שמה שהם לובשים זה מכוער. אולי נעלבים, אבל לא מאמינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך זה די עונה על השאלה ב תגובה 466619 , לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שם היתה רטורית. סמיילי טען שאו ש (א)אנשים לא יכולים לזהות איכות (ואז השאלה היא מי כן) , או ש(ב)אנשים מזהים איכות ובכל זאת סולדים ממנה, ואז השאלה היתה איך מישהו יכול לסלוד מאיכות, והתשובה הרטורית (שלי) היתה שאדם כזה לא *באמת* מאמין שזה איכותי, מה שמחזיר אותנו לאפשרות (א). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שזה קשור בשאלה אם מישהו מאמין/לא מאמין שמשהו באמת איכותי. הוא פשוט אוהב את מה שטעמו מכתיב לו, בלי קשר ל"קנון" של האיכותיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש קנון, ניחא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין קנון, אי אפשר לדבר על "יותר" או "פחות" איכותי, לא? (כמובן, יש הרבה קנונים, לא אחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי היתה יותר פשוטה: בכל מה שנוגע לתרבות, אנשים לא קונים איכות. לא קשה להשתכנע בזה, אפשר להזכר בואן גוך שורף את ציוריו בשביל החום, בקפקא עובד כפקיד ועוד. אפשר גם להסתכל בכל רשימת רבי המכר (ספרים, סרטים, מוזיקה). עכשיו נשאר לנו לשאול את עצמנו אם בריטני ספירס באמת איכותית יותר מויואלדי. אם תסכים איתי שלא, תוכל לנסות לתת הסברים לתופעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה קצת מבולבלת - האם "אנשים" הם בני החברה שלנו כיום, או המין האנושי בכלל? מן הסתם היו מקבילות למוזיקת פופ בימי ויוואלדי, אבל ייתכן שבסטנדרטים של ימינו הן היו נשמעות איכותיות ביותר. (קפקא מעולם לא פרסם ולא התכוון לפרסם את יצירותיו, אז הוא לא דוגמא טובה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים הם בני החברה שלנו היום, בני חברות אחרות היום, בני חברות אחרות בעבר, ואני מניח (באינדוקציה) שגם בני חברות אחרות בעתיד. ויואלדי וקפקא היו סתם דוגמאות. ממש אין חשיבות לשמות. על כל יוצר שאני ואת נסכים עליו שהוא איכותי אני מאמין שנמצא יוצר שנסכים עליו שהוא לא איכותי והרוויח יותר מהיצירה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא קראתי שום דבר שלו, אבל שמעתי את שמו מועלה כיוצר "איכותי" שהרוויח יפה - T. S. Elliot. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגיד שהוכחת שקיים יוצר איכותי שהרוויח כסף. אתה ממש רחוק מלהוכיח שכל יוצר איכותי מרוויח, ו/או שכל יוצר שהרוויח הוא איכותי. בקיצור, זה לא הכיוון הנכון ולא יכול להיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכיוון הנכון למה בדיוק? זה סתם היה אפרופו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכיוון הנכון בלשכנע אותי שאני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז? איך זה מביא אותנו ל"כלל" שלך? צ'רלס דיקנס - איכותי? נראה לי שנסכים שכן. הוא הרוויח כיוון שהסיפורים שלו התפרסמו בהמשכים בעיתון. אז אולי זו שאלה של פלטפורמות שיווק ולא של מה שאנשים רוצים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל להראות לי שאנשים בוחרים לצרוך יותר דברים איכותיים מדברים לא איכותיים את צריכה להראות לי שברשימת רבי המכר מופעים דברים יותר איכותיים לפני דברים פחות איכותיים באופן די קבוע. לא ישכנע אותי: אנקדוטות על דברים לא איכותיים שלא נמכרו או דברים איכותיים שכן נמכרו. הסברים למה דברים לא איכותיים לא נמכרים. הסברים למה דברים איכותיים נמכרים. הסברים למה דברים לא איכותיים נמכרים. הסברים למה דברים איכותיים לא נמכרים. הסברים על מה זה איכות לדעתך. הסברים על מה זה לא איכות לדעתך. וכו' (וזה לא רק נדמה לך, כל מה שכתוב בתגובה הזאת באמת מובן מעליו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שמישהו ניגש לשכנע אותך, הוא צריך לדעת מה ההגדרה שלך ל''איכותי''. קשר בבקשה להודעה שבה הגדרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שלא. תגובה 466768 "כל מה שצריך להסכים עליו כרגע הוא שיש יצירה יותר איכותית ויש יצירה פחות איכותית. אם נסכים על זה, נשאל "האם הראשונה תמיד נמכרת טוב יותר מהשניה?" אני טוען שלא, ושעבור כל הגדרה כנה שתתתן1 אוכל למצוא לך דוגמאות מקבילות לבריטני ספירס וויואלדי." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל מה שצריך להסכים עליו כרגע הוא שיש יצירה יותר איכותית ויש יצירה פחות איכותית" - אבל אם נגדיר "איכותי" כפופולרי, בין אם בקרב האוכלוסיה כולה או רק בקרב אליטה אינטלקטואלית נבחרת, אפשר בקלות להסכים שיש יצירות איכותיות יותר ויצירות איכותיות פחות, מבלי להסכים שהאיכותיות פחות תמיד נמכרות יותר טוב. אתה חייב להגדיר לפני שנתחיל בדיון. עם הגדרות אחרות, גם לא ברור שהיצירה האיכותית נמכרת, בממוצע, פחות בהצלחה. אי-אפשר אפילו להתחיל לחשוב על הנושא לפני שתיתן הגדרה. --- נקודה שונה שמעניינת אותי - מה דעתך על חדשנות ואיכות? יצירה היא פחות איכותית ככל שקיימות יותר יצירות כמותה? זה משנה אם הן נוצרו באופן בלתי תלוי? זה משנה אם הן נוצרו לפני או אחרי המתחרות? זה משנה אם אני ניגש אליהן דווקא בסדר ההפוך? אם אתה לא הולך לתת לי הגדרה לאיכות, אבל מעוניין שאקבל שיש כזה דבר, יצירה איכותית ויצירה לא איכותית, אתה חייב קודם לענות לי לפחות על השאלות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אבל אם נגדיר "איכותי" כפופולרי ..." אבל, אם היית טורח לקרוא את מה שאני כותב לך לפני שאתה טורח להגיב, כמו למשל את "אלא אם כן אתה טטען ברצינות שההגדרה הכנה שלך לאיכות היא "מה שנמכר היטב" ולחוסר באיכות היא "מה שלא מצליח להמכר"" היינו יכולים לחסוך כמה תגובות. "אתה חייב להגדיר לפני שנתחיל בדיון." אני לא. עובדה. "נקודה שונה שמעניינת אותי... אתה חייב קודם לענות לי לפחות על השאלות האלה" אני לא חייב כלום, להפך, אני טוען שעבור *כל* הגדרה כנה (אם יוצא יחיד מהכלל, ואחד משעמם במיוחד) של איכות ש*אתה* תתן אני אמצא לך דוגמאות מתאימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי גם קראתי, אבל, סמיילי ידידי, אם אתה אומר משהו לפני בנימה מזלזלת, זה לא מונע ממני להגיד אותו אחר כך ברצינות. "'אתה חייב להגדיר לפני שנתחיל בדיון.' אני לא. עובדה." - לזה אתה קורא דיון? כשעשוע אינטלקטואלי בלבד, ולמרות שזה בכלל לא הכרחי לדיון, כפי שהוכחת זה הרגע באותות ובמופתים, אולי תספק "הגדרה כנה" אחת לאיכות, כדי שנדע איך להבין אותך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורפל ידידי, אני חייב הרבה דברים להרבה אנשים, אני לא חושב שאני חייב לך כלום, ובטח שלא הגדרות. אין לי שום הגדרה לאיכות, אני לא מבין בדברים כאלה. הייתי רוצה להאמין שכשאני נפגש באיכות אני מזהה אותה, אבל אני לא יכול לטעון בכנות שזה באמת כך. אני לא רואה במה זה משנה, יותר מזה, כל הגדרה שאני אתן רק תקלקל את הטענה שלי ותהפוך אותה למקרה פרטי ולא מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לעקוץ, לא להעליב. סלח לי בבקשה אם נפגעת. אני בוודאי לא מבין אותך, שהרי לא סביר, לעניות דעתי, שאתה מצפה שאיילים ישתכנעו בהרגשה הפרטית שלך, ש: 1. כשאתה פוגש באיכות, אתה מזהה אותה, 2. היא נמכרת פחות טוב מחוסר-איכות, וזאת מבלי לדעת כלל מהי להרגשתך האישית איכות. טענת שמספיק להסכים שיש כזה דבר, איכות, ושהיא לא ההגדרה יוצאת הדופן היחידה, כביכול, של איכות כפופולריות. הנה הגדרה נוספת שלא משתלבת עם הטענה שלך - איכותי הוא מה שמשרת את מטרתו נאמנה. מוסיקה נועדה לגרום להנאה (גם אם מלנכולית). ספרים נועדו לספק את סקרנותך, לגרום לך להנאה, ולאפשר לך להראות חכם כשאנשים נכנסים אליך הביתה ורואים אותם על המדף. איכות נמכרת מצוין על פי ההגדרה הזאת, נדמה לי, וזו הגדרה בכלל לא משונה או משעממת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדורפל - תגובתי מוצמדת כרגע לתגובתך שהיא האחרונה בפתיל לעת עתה, אך היא מיועדת לשניכם, לך ולסמיילי: יש כמעט בהכרח השטחה והחמצת העניין, כאשר באים לתת הגדרה כוללת של "איכות", במספר מלים/משפטים, לכל האמנויות ביחד - או לכל הדברים ה"איכותיים" עלי אדמות - ביחד. הנה למשל, אני ניסיתי פעם להסביר בקיצור יחסי, בתגובה 380410, מדוע, לדעתי, המוסיקה הקלאסית היא איכותית יותר מסוגי מוסיקה אחרים (אם כי כיום לא הייתי מדברת על *כל* סוגי המוסיקה האחרים אלא הייתי מסייגת ואומרת - היא איכותית יותר מסוגי מוסיקה *רבים* אחרים). הרבה לפניי ניסו כמה משתתפים, כמה שעדיין פעילים (למרבה השמחה) באייל, (רב"י, ירדן), ועוד כמה שכבר אינם פעילים או עברו מאז לאלמוניות - לדון ברצינות ובעמקות רבה יותר ממני בשאלת עליונותה המסויימת של המוסיקה הקלאסית על פני סוגי מוסיקה אחרים, בפתיל המעניין בערך מתגובה 152912 והלאה. כמו שאתה וסמיילי יכולים לראות עפ"י ההסברים שלהם, לדעתם לא זו בלבד שמידת ה"נמכרות" של מוסיקה כלשהי אינה מהווה מדד לאיכותה, אלא, כמו שאומרת נגה בתגובה 153068 - איכותי הוא דווקא פחות נגיש. ואני מוסיפה לדבריה: נגישות מצומצמת - זה איננו חוק בל יעבור, אך החוק הנ"ל "עובד" בתחומי אמנות רבים והדבר בולט מאוד במוסיקה. נדמה לי שהמונח "מורכבות" יכול להוות מונח מפתח ובסיס מסויים לפענוח כמה עקרונות מובילים בנושא זה. מובן שאפשר להתווכח עם הטענה, אבל ההסברים בפתיל ההוא הם, לפחות לדעתי, מנומקים ומשכנעים למדי, ונקל להבין מתוכם מה יש בבאך שאין לבריטני ספירס (אם כי, כמובן, זו האחרונה מצטיינת במספר איכויות שבאך לא יכול היה אף לחלום על שכמותן - אבל איכויותיה אלה הן לאו דווקא בתחום המוסיקה אלא בתחומים אחרים לגמרי, והן שהביאו לרמת הנמכרות הגבוהה שלה). זה באשר למוסיקה. ומישהו אחר יכול לנסות ולהסביר מה איכותי, או "איכותי", בספרות, ובסוגי ספרות מסויימים או סופרים מסויימים על פני סוגים אחרים וסופרים אחרים. ומישהו שלישי ינסה להרים את הכפפה באשר לאמנות הפלסטית לסוגיה וכו' - ונדמה לי שככל שיוסיפו ויפרטו, איש איש ותחושותיו, הידע שלו, דעותיו ונימוקיו - יילך מדד ה"נמכרות" ויתגלה במלוא חולשתו ושטחיותו, וכהסבר מרכזי - הוא ייעשה פחות ופחות איכותי - בשאלה הגדולה ההיא, מהי איכות. אגב, לגבי האמירה של סמיילי - "אני מזהה איכות כשאני פוגש אותה" - מישהו, א(ה)רון ספלינג, המפיק המיתולוגי של "בברלי הילס" ז"ל (ז"ל - גם הסדרה וגם המפיק) - אמר את זה פעם על היופי - "אני לא יודע מה זה יופי, אבל אני יודע כשזה נכנס לחדר". לגבי עניין האיכות האמירה הזאת היא אולי גם כן אפשרית, אבל היא בוודאי הרבה יותר מסובכת ופחות קונצנזואלית מאשר לגבי היופי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא תרמתי כמעט כלום בפתיל ההוא. מה שכן, היה שווה לחזור - גיליתי ששם שלפתי ''ראובן'' כתור שם פרטי בדוי למגיב ''קורא נבוך'', שהיום מוכר לקהל האייל בשמו האמיתי ''ראובן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם גרמת לו להתקף לב קטן בתגובה ההיא שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה שווה לחזור מכמה וכמה בחינות, ולמעשה, תגובתי באה בעיקר לקשר לתגובות המושקעות והמפורטות של החרדון (איפה הוא? הוא עוד כאן?) - ע"מ להביא דוגמה, כיצד מנמק אדם היטב את דבריו כשהוא בא לדבר על איכות. אשר לזה שאתה "כמעט לא תרמת כלום" - העיקר האיכות, לא הכמות :-] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגימטריה, "קורא נבוך" = "ראובן זיטק"! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברי, כאמור, הוצאו מהקשרם. לא ניסיתי להגדיר איכות, או לטעון שאפשר להגדיר איכות. מה האיכויות שבריטני ספירס מצטיינת בהן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בריטני ספירס היתה בתקופת הילדות שלה ספורטאית מצטיינת והיתה בנבחרת התעמלות תחרותית במדינת ילדותה, לואיזיאנה. כישורי התנועה שלה עוזרים להעמדה ולכוריאוגרפיה במופעים ובקליפים - נקודות שהן חלשות ובעייתיות אצל חלק מהזמרות. חוץ מזה לטעמם של רבים היא מאוד סקסית, והיא ידעה לבנות בעזרת צוותים מקצועיים טובים תדמית ארוטית וחושנית שממלאת תפקיד מכריע בהצלחה ובפרסום שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא אמרתי ש''כשאני פוגש באיכות, אני מזהה אותה'' אמרתי, ואני מצטט, ש''הייתי רוצה להאמין שכשאני נפגש באיכות אני מזהה אותה, אבל אני לא יכול לטעון בכנות שזה באמת כך''. הייתי גם רוצה לחשוב שאני יפה, אבל אני לא יכול לטעון בכנות שזה באמת כך. אמרתי גם ש''אני לא מבין בדברים כאלה'' ובאמת התכונתי למה שאמרתי. ב. העובדה שבני האדם לא בוחרים לצרוך איכות היא לא הרגשה פרטית שלי (כאמור, אני לא מבין בדברים כאלה. אני אחד מבני האדם, וכמו רובם אני הרבה פעמים בוחר במוצר הלא איכותי, באמת מתקשה בלזהות איכות, לא מרגיש רע במיוחד עם זה, ולא חושב שצריך למצוא תירוצים או להגדיר את המושג איכות מחדש בגלל זה). ההגדרה שלך היא אותה הגדרה משעממת, שגם יוצאת הדופן, גם לא שייכת לדיון (הרי, לפי ההגדרה שלך, אין מראש שום בסיס לטענות של אביב), וגם, פשוט, משעממת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל לא ניסיתי להראות לך דבר כזה - בתגובתי האחרונה תהיתי האם בחלוקה "איכותי/לא איכותי" יש פרמטרים נוספים שמשפיעים על אופן הצריכה ומטים את התשובה לשאלה "מה אנשים צורכים יותר". למשל, יצירת פופ "לא איכותית" באה בד"כ עם גב כלכלי ופרסומי של תאגידים גדולים. לו היה ניתן גב כזה ליצירה איכותית, האם היתה נצרכת באותה מידה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסיקת הפופ (הפופולרית) קשורה קשר בל ינתק לתקשורת המונים ולנגישות הנרחבת שלא היתה בתקופתו של ויולדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע, ואני באמת לא יודע הרבה, ציורים בתקופתו של ואן גוך לא היו מוצרי צריכה המונית, כמו למשל דיסקים של בריטני ספירס, ומי שדחו את ואן גוך הם אותה אליטה שבהסתמך על הקונצנזוס שבה אתה מגדיר את ואן גוך כגאון רב איכויות בדיעבד, ואת בריטני ספירס כג'אנק בהווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מסתמך על קונצנזוס, ובטח שלא על "אליטה". אני לא מגדיר ג'אנק ולא מגדיר איכות. כל מה שצריך להסכים עליו כרגע הוא שיש יצירה יותר איכותית ויש יצירה פחות איכותית. אם נסכים על זה, נשאל "האם הראשונה תמיד נמכרת טוב יותר מהשניה?" אני טוען שלא, ושעבור כל הגדרה כנה שתתתן1 אוכל למצוא לך דוגמאות מקבילות לבריטני ספירס וויואלדי. 1 אלא אם כן אתה טטען ברצינות שההגדרה הכנה שלך לאיכות היא "מה שנמכר היטב" ולחוסר באיכות היא "מה שלא מצליח להמכר". אם זאת הטענה שלך, אז היא די משעממת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אתמול בתערוכת אוריגמי. איפה שהוא היה תלוי על הקיר "מדריך לאספן/מי שמבין עניין". המלצה מס' 7 הייתה "האם היצירה נעשתה בידי אמן מפורסם?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי קונה את המדריך. נדיר שחושפים בפניך את האמת ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אספנות אינה בהכרח מוטת איכות אמנותית; לעיתים קרובות, אספנות מתמקדת בפריטים יקרים דווקא, או כאלה שסביר שיהיו יקרים בעתיד. בהקשר זה, המלצה 7 האמורה היא הגיונית מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם. זו בדיוק הנקודה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומזה אפשר להסיק...? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאתה צודק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, אבל יש בכ"ז ייהרג ולא יעבור אחד: אל תעז בשום אופן לשלב חגורה חומה עם נעליים שחורות או להיפך, פן יקרה משהו נורא ואיום ברמה הפרטית או הלאומית או בשתיהן גם יחד, וצה"ל לא אחראי. ראה הוזהרת, תגובה 139397. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |