 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרעיון כאילו הקריאה כשלעצמה, במובן של רפרוף על פני מילים שהודפסו על נייר, היא עליונה במידה כלשהי לצפייה בסרט, הוא דבילי ומקומם. עדיף לצפות ב''סנדק'' מאשר לקרוא את אשכול נבו או הארי פוטר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסנדק הוא סרט אמביוולנטי מבחינה מוסרית, מעורר מחשבה, ומתהדר בדמויות אמינות ומעניינות פי אלף מהארי פוטר, שבו יש קרב סתמי בין טובים לרעים. הוא לא אסקפיזם אלא התמודדות עם המציאות. הוא יוצר חוויה אסתטית מעניינת בצילום (קח לדוגמא את הסצינה הראשונה והמפורסמת שמעניקה מעמד אלוהי כמעט לדון מבלי שנזכה לראות את פניו). ההשפעה התרבותית והאינטלקטואלית של הסרט פורצת להרבה תחומים ומומלץ שכל אדם משכיל יצפה בו. האמת היא שמדובר בnamedropping - יכול להיות שזה קלאסיקה בגלל שזה קלאסיקה - אבל לצורך העניין אין דבר מהותי שעליון במילה הכתובה על פני סרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגמרי כבר ממזמן לגבי המשפט האחרון. פשוט סקרן לדעת מה האיכויות של הסנדק דווקא. אני לא זוכר אמביוולנטיות מוסרית, אלא את ההצגה של כולם כחארות. רענן את זכרוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סצינה, למיטב זכרוני, שבה סבא דון קורלאונה מחייך לנכדים. חוץ מזה, הסרט יוצר הזדהות עם החארות של המין האנושי, וזה הישג כשלעצמו. ישנו גם הקונפליקט המעניין של מייקל בין נאמנות למשפחה לבין חיים הוגנים ואהבה פרטית. זה, על כל פנים, טוב בהרבה מהארי פוטר; ואם לא מהארי פוטר אז מרם אורן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעיקר על מקומו של המהגר בחברה האמריקאית, הדמוקרטית-לכאורה והוואספית למעשה. תחשבו לרגע על קבוצת מהגרים אחרת באמריקה של המאה שעברה-היהודים. מה שדון קורליאונה עשה בסרט, מאיר לנסקי עשה במציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הקשר בין שני חלקי ההודעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא פרט לגבי הסצנהה הראשונה. שכחתי אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע עם של יום חתונתה של הבת של הדון (מרלון ברנדו), כשמגיעים אליו כל מיני אנשים כדי לבקש ממנו בקשות, שהוא כביכול לא יכול לסרב להן, בגלל שזה יום חתונתה של בתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ה''סופרנוס'' הטלוויזיונית עדיפה על חלק גדול מהספרות המודרנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מוס שוקולד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מוס שוקולד משמין ומזיק לשניים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אם אוכלים ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו השוואה מעניינת כי בשני הצדדים יש סדרה של ספרים וסדרה של סרטים. "הסנדק" (רומן מאת מריו פוצו, http://en.wikipedia.org/wiki/The_Godfather_%28novel%...) פורסם בשנת 1969 וזכה להצלחה בינונית - לא עוטר בפרסים ואינו ממש רב מכר (#64,751 בדירוג amazon.com). הסרט שנעשה על פיו שלוש שנים מאוחר יותר, הוא אכן יצירת מופת, הן מבחינת איכות והן מבחינת הצלחה מסחרית. הסרט גרר אחריו שני סרטי המשך מוצלחים לא פחות, שאינם מבוססים על הספר המקורי; וזאת בלי שיצאו "ספרים נוספים בסידרה" (ספר המשך יצא לאור רק 25 שנה לאחר פרסום הרומן המקורי ו-22 שנה לאחר הסרט, ע"י סופר אחר). מן הצד השני, סדרת ספרי הארי פוטר תוכננה מראש כסדרה של 7 ספרים; הספרים זכו להצלחה כלכלית היסטרית, וכחלק מז'אנר "ספרות נוער" הם גם קיבלו ביקורות טובות (אם כי לא רק טובות); אין ספק שהסדרה העלתה את קרנה של הספרות הכתובה אצל ילדים רבים. הסרטים שנעשו על פי הסדרה (תוך כדי הופעתה) הגדילו עוד יותר את החשיפה ואת ההצלחה הכלכלית של המחברת (היום אחת הדמויות העשירות בעולם, ובוודאי הסופרת המצליחה ביותר (כלכלית) בהיסטוריה) אבל לדעתי הצלחתם בקופה נשענת על הצלחת הספרים, והם יחזיקו מעמד ב"תודעה התרבותית" הרבה פחות מאשר הספרים. אישית, ראיתי את כל סרטי הסנדק, וקראתי את כל ספרי הארי פוטר, ואני ממליץ בחום על כל אלה. לעומת זאת לא קראתי אף ספר מסדרת הסנדק, וראיתי רק את הסרט הראשון מסדרת הארי פוטר (ואף אותו למורת רוחי). בשני המקרים אני צופה אכזבה למי שינסה לעבור ממדיום למדיום; במקרה של הארי-פוטר-ואבן-החכמים-הסרט הוכחתי זאת לעצמי. הנימוקים להעדיף ספר על סרט הם בדרך כלל סביב עולם החוויות המגוון והאישי שיכול להיווצר בדמיון של הקורא, לעומת החוויה האחידה, המוכתבת ברובה מראש, שיוצר הבמאי אצל הצופה. במקרה של הארי פוטר הנימוק הזה מוקצן - העולם המתואר בספר הוא פנטסטי במוצהר, ולכל קורא יש בוודאי במוחו מימוש פרטי שלו. על אלא ש"הסנדק" מוכיח שאפשר גם אחרת; החוויה שהוא יוצר באמצעות טכניקות צילום, עריכה, בימוי ועוד (אני מתוודה - אינני איש קולנוע) וכן פס הקול המפורסם והמרטיט, היא כזו שקשה לי לראות איך אפשר לקבלה מקריאת ספר בלבד, במיוחד כשהקורא אינו מכיר את ניו יורק, סיציליה, הוואנה, ושאר האתרים האקזוטיים בהם מתרחשת העלילה. לדעתי האישית הקרב מסתיים בתיקו. ההצלחה של כל אחד מהמתחרים במדיום שלו לא נבעה מעליונות המדיום, אלא מהכשרון של היוצר במדיום זה - פרנסיס פורד קופולה שהוכיח את עצמו גם אחרי "הסנדק", וג'ואן ("ג'. ק.") רולינג, שבינתיים, ידועה רק כיוצרת של "הארי פוטר". אני מצפה לסרט הבא שלו ולסדרה הבאה שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני סרטי ההמשך שיצאו לסנדק היו מבוססים על הספר, ונכתבו גם הם על ידי הסופר (שכתב גם את הראשון) http://www.imdb.com/name/nm0701374/ בניגוד לצפיה שלך, הספר "הסנדק" לא מאכזב כלל, מדובר בפנינה אמיתית שחבל להפסיד רק בגלל דעה קדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנת 1969 הסנדק היה הספר השני ברשימת רבי המכר (הראשון היה של פיליפ רות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה קטנה: קראת את "הכל מואר" ספרו של ג'ונתן ספרן פויר?ראית את סרט הטלויזיה שנעשה לפי הספר? זה עוד מקרה שסרט יותר טוב מספר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מאוד נהניתי מהסרט ורציתי לקנות בגללו את הספר. אני מבין ממך שלא כדאי לי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הכל מואר'' אינו סרט טלוויזיה. הוא סרט קולנוע לכל דבר בכיכובו של אלייז'ה ווד, אבל מסיבות כאלו ואחרות הוא לא הוקרן בקולנועים בארץ. וחבל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |