בתשובה לסמיילי, 12/11/07 0:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טריליאן אמרה את זה מעלי, אבל זה עלול להיבלע בין נושאים אחרים שהיא הזכירה, ואני רוצה להדגיש: אחת המטרות בתקן האקדמיה היא לשמור ככל האפשר על קרבה בין העברית הנוכחית לדורות המוקדמים יותר של העברית - או להאט את קצב ההתרחקות. יכול להיות שזו מטרה אבודה, ויכול להיות שהיא לא מספיק חשובה כדי להצדיק את האמצעי, או שילוב של שתי הבעיות - אבל לי נראה שזו לפחות מטרה ראויה. מה דעתך? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 282998 _________ (חסכתי לעצמי פאדיחה כשכמעט כתבתי הודעה דומה למדי ואז נזכרתי שאולי כבר עשיתי את זה פעם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כפילות הודעות היתה עבירה באייל, כולנו כבר היינו מזמן בבית סוהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כפילות הודעות היתה עבירה באייל, כולנו כבר היינו מזמן בבית סוהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא רואה איך, לדוגמא, ההחלטה שצריך לכתוב דוגמה, עושה את זה. ב. למה זאת מטרה ראויה? אם בשביל שנדע לקרוא את התנ"ך ואת ביאליק? אז כן, אבל אפשר לעשות את זה בדרכים אחרות (למשל, ללמד את השפות האלה בבית ספר, הרי כבר מלמדים את ביאליק ואת התנ"ך, אז יש לנו גם מניע וגם הזדמנות). אם בגלל המחשבה הרומנטית שיש משהו נכון יותר, טוב יותר, קדוש יותר, מוצלח יותר בשפתם של הקדמונים, אז לא ממש. אם זה בשביל שהקדמונים יבינו אותנו, אז, טוב, לא הבנתי אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כפי שכבר אמרו, זו החלטה של האקדמיה שבאמת נראית מוזרה, אבל לא הייתי פוסל אותה מבלי שקראתי את הנימוקים. הנימוק שאני מנחש הוא שהצורה עם הה"א יותר עובדת לפי כללי העברית ה"טהורה" (שבה יש נטייה לסיומת ָה למילים בנקבה) (למרות שמה עם צורת הרבים?). אז כן, התקן של האקדמיה צריך "לחבר" אותנו לדורות הקודמים של העברית, אבל צריך גם לפשר בין השיקול הזה - שבעצמו הוא מורכב, שהרי כל דור קודם והעברית שלו - לשיקולים אחרים (עקביות, פשטות, והפלא ופלא - גם קרבה לנורמה). ב. ועכשיו אני רוצה לקחת את הפתיל הזה למקום לגמרי אחר. אקדים ואומר שאני נוטה להסכים איתך שמוטב שלא היה מוסד רשמי כזה מטעם המדינה, אם כי ברשימת המוסדות המיותרים של המדינה לא הייתי שם אותו גבוה, כלומר הוא כמעט כן נחוץ. בכל אופן, הפתיל, לפני שהוא נהיה על נחיצותה של האקדמיה, עסק (אי-שם בואכה תגובה 462415) בשאלה למה טריליאן שואפת לדבר לפי התקן. כמי שמזדהה עם השאיפה ושותף לה במידת-מה, אני אנסה לענות. זה אכן עניין רומנטי, כמעט כפי שכתבת: לא "המחשבה הרומנטית שיש משהו נכון יותר, טוב יותר, קדוש יותר, מוצלח יותר בשפתם של הקדמונים", אלא הגאווה הרומנטית על כך שאני מדבר בשפה שלהם, שאני יכול לקרוא את כתביהם בלי תרגום (או עם פחות תרגום מבני אומות אחרות), ושאני שותף לשימור האוצר התרבותי הזה (וכל שפה היא אוצר תרבותי, שגדול יותר ככל שרבים וחשובים יותר הטקסטים שנוצרו בו. הסינית והאנגלית גם הן אוצרות תרבותיים, אבל העברית היא שלי). כך זה אצלי; אני חושד שגם אצל טריליאן, ואצל אחרים השותפים לשאיפה, זה כך או משהו דומה, גם אם רובם לא מודעים לכך. אז מה אנחנו יכולים לעשות בעניין? לדבר לגמרי בעברית של הקדמונים אני לא יכול: ראשית, יש הרבה "עבריות" כאלה; שנית, זה מסובך וכנראה לא לגמרי עקבי; שלישית, חסרות מילים רבות של הזמנים המודרניים; ורביעית, שפת האם שלי, והשפה המדוברת מסביבי, היא שונה: היא העברית הנורמטיבית, ואם אנסה לדבר בשפה ארכאית אז גם אצטרך לחשוב יותר מדי, וגם תהיה לי בעיה חברתית. אז אני צריך לפשר בין כל הגורמים האלה. והנה, איזה כיף לי: יש ועדה של מומחים לעניין שמתכנסים וקובעים תקן שמשקלל בין הגורמים האלה בדיוק, ועושים זאת כנראה טוב יותר מכפי שיכולתי לעשות בעצמי. ומה שיותר כיף, יש לועדה הזו מעמד מיוחס, שבזכותו גם הוצאות הספרים שואפות לכתוב לפי אותו תקן, וגם העיתונים, ומסמכי המדינה הרשמיים, וגם טריליאן שואפת לדבר לפיו, וגם הרבה אנשים אחרים; למעשה, כנראה רוב דוברי העברית יאמרו שהוא "נכון יותר"; אני מסכים איתך שזו אמירה מפוקפקת, אבל בזכות הבלבול הזה גם להם יש לפחות שמץ של שאיפה לדבר לפי התקן הזה. ועכשיו זה ממש טוב, כי אנחנו כבר קהילה. לכל העניין היה מעט מאוד טעם אם הייתי מנסה לבד. אולי עכשיו אני צריך להצדיק לפני אח של וטריליאן למה אני מסכים איתך שהאקדמיה לא מוצדקת: כי בסופו של דבר זה תחביב, ואפשר לקיים אותו ב"שוק חופשי" של רעיונות. במידה שנחוץ גוף תקנוּן רשמי - ולא לגמרי השתכנעתי משום צד - אני לא רואה סיבה טובה שהוא יפעיל בכלל שיקולים מההיסטוריה של העברית. מצד שני, כתבתי שהאקדמיה כמעט כן נחוצה, כי כפי שניסיתי להבהיר בפסקה הקודמת, לבעלי התחביב הזה - ובמידה מסוימת, הם רוב תושבי המדינה - יש תועלת בקיומו של גוף אחד מיוחס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שההצדקה העיקרית למוסד כזה ביחס לשפה העברית היא העובדה שמדובר בשפה שבמשך מאות שנים לא שימשה כשפת דיבור, לא התחדשה באופן טבעי כמו שפות אחרות ולא השתכללה בהתאם לזמנים. במובן זה היא כמובן שונה מאוד מהאנגלית, שלגביה יש דווקא יתרונות מסוימים בכך שאין אקדמיה המופקדת עליה. אין לי שאיפה משלי לדבר "בשפת הקדמונים", אבל יש לי בהחלט שאיפה להיות מסוגלת לקרוא אותה באופן חופשי. וגם: כשאני כותבת אני לא אוהבת להשתמש בביטויים חולפים מדי, זמניים מדי, שלקורא הממוצע של עוד שנתיים שלוש כבר יתיישנו או ישנו את משמעותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ההסבר הוא לא סוד, הוא מובא ב http://www.safa-ivrit.org/spelling/dugma.php שים לב שההחלטה הזאת גם מרחיקה את האקדמיה מהדורות הקודמים גם מהפשטות (דוגמה ביחיד, דוגמאות ברבים) וגם מהנורמה. ב. אני לא ממש שותף לשאיפה שלך. אבל, אם הרוב באמת אתך, אז שהרוב ידבר לפי שהחוקים שלך, ולא יגיד "חמש שקל". אני מבטיח להיצמד לנורמה כמיטב יכולתי (המוגבלת מאד). יש באנגליה אגודה שנקראת "Queen's English Society" אין לי בעיה אם מישהו רוצה ליצור דבר כזה בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור, אבל ההסבר שם הוא לא ממש הסבר, והוא מעצבן אותי: "בעברית, לעומת זאת, הסיומת הנכונה היא בה"' - ככה, כאילו כלום, כאילו אין כאן היסטוריה, שיקולים והתלבטויות. ואני די בטוח שלפני שהאקדמיה החליטה על כך היו שם דיונים, אולי סוערים, והיתה דעת מיעוט, והועלו השיקולים זה מול זה. מה שבאמת הייתי רוצה זה לקרוא את פרוטוקול הישיבה הזו; *זה* יהיה הסבר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |