|
||||
|
||||
מה היא אותה אינטרפרטציה ראשונית? |
|
||||
|
||||
פחות או יותר מה שהילה - כאן מתחת - אמרה. הרהורים של אחרי פרידה1, או אצל חלקנו עוד לפניה, על גורלה של האינטימיות שחלקנו, על הסודות שלנו, על איך דברים שנראו יפים ומרגשים בשעתם ("יחד הרטבנו", כן?) עלולים להתפרש בדיעבד כעלובים עד אימה. על כך שחשיפת חולשותינו היא משהו מקרב ומרומם בנסיבות מסויימות2, אבל באור השמש מתנדף ממנה התוכן הפנימי והיא נותרת חלולה נלעגת כגווית מקק. לומשנה. ממילא בניין הקלפים הזה התמוטט באבחת מילה אחת של המשוררת. _______________ 1- אולי בעקבות משוררת אחרת שאמנם עושה את עצמה כותבת פרוזה, אבל היא לא: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8888 (סתמי, זוש. את מפרסמת במקום ציבורי ואני אשים לינקים איפה שמתחשק לי) 2- כן, ידידי הצעירים, אני יודע מה אתם חושבים עלי עכשיו. בדיוק מה שאני חשבתי על חטיארים כמוני כשהייתי בגילכם. |
|
||||
|
||||
...אבל עדיין אלו הרהורים של אחרי פרדה, גם אם המאהב הוא נשוי... |
|
||||
|
||||
אם הוא מגחיך את המשוררת כדי להקטין את משמעות הבגידה, השיר הזה שונה לגמרי בעיני (וכפי שאמרתי, פחות טוב). קח לדוגמא את שורת הסיום: בפרשנות המוטעית שלי היא באה בהקשר של אינטימיות חדשה עם אשתו שנבנית על הריסות האינטימיות הקודמת, ממש משתמשת באבני החורבות של האהבה הקודמת לבניה של משהו חדש, כפי שארכיאולוגים אוהבים להראות בכל מיני מקומות. עפ"י פרשנות המשוררת, כל השיר אינו אלא הצטדקות ומניפולציה שנועדה להוציא מהאישה העתידית וידויים על בגידות משלה. זה פחות מרשים בעיני כי עוצמת הבגידה (במשוררת, בסודות המשותפים שלהם, באינטימיות שהיתה להם) פחותה אם היא נועדה להשיג מטרה קונקרטית, שכן בנסיבות כאלה מה שהוא יאמר לאשתו אינו בהכרח מה שהוא באמת ירגיש. אולי מוטב להניח לאחרים לדבר על שירה. רצון חופשי, מישהו? |
|
||||
|
||||
המשוררת אמרה רק שמדובר בבגידה, *היא* לא טענה שתיאור העניין נועד להיות הצטדקות ומניפולציה, ולהשיג מטרה קונקרטית. גם לא נראה לי שבזה העניין. אבל כמובן, השאלה היא אם הוא סיפר זאת מרצונו החופשי. |
|
||||
|
||||
אני חולק, נכון שההצטדקות והמניפולציה אינם מרשימים, כלומר אני לא מתרשם מהדובר בשיר. אלא מאי, אני מתרשם מן השיר. שיר נחמד בתפיסתו רגע בחיים (נכון שבצורה מפורשת למדי כך שגם הדיוטות שכמותי יבינו) ורגע זה שווה שיתואר. |
|
||||
|
||||
לא יודע להסביר למה ואולי זה קצת מגוחך, אבל התגובה הזאת הזכירה לי משהו לגמרי אחר: החתול הזקן שסיפרת עליו שהוא לא רצה לאכול שום דבר - הוא עדיין בחיים? (אני לא איעלב אם לא תגיב) |
|
||||
|
||||
באופן מדהים התשובה היא עדיין כן. הוא עיוור לגמרי, בקושי זז, מתקשה - או שמא לא טורח? - לעשות את הצרכים במקום המיועד לכך, הוא מאתגר אותי כל פעם מחדש במציאת איזה אוכל שהוא מוכן לאכול (נכון לתקופת חיים זאת: טונה לארוחת בוקר ופסטרמה דלת שומן בערב), והוא נבהל מדי פעם מרעשים אמיתיים או דמיוניים ומנסה להמלט בגמלוניות מעוררת חמלה/בוז/גיחוך בהתאם למצב הרוח שלי. מה שכן, אם מתעלמים מהפרווה שלו שנראית כמו סמרטוט רצפה ישן, הוא נראה כמו הרבה חתולים אחרים שאתה מוצא בכביש (אחרי שעברה עליהם משאית). ההבדל העיקרי הוא שהם פחות מסריחים ממנו. |
|
||||
|
||||
אז נאחל לו (בלי שום צחוק) שהכל יילך בקלות, ועכש''ז אפשר לצפות עכשיו לעדכון גם מל.ב.פ. |
|
||||
|
||||
פסטרמה דלת שומן? נו, אז לפחות אי אפשר להאשים אותו בחוסר מודעות בריאותית(-: |
|
||||
|
||||
אני יודע שזה נשמע דבילי, אבל הוא לא מוכן לאכול פסטרמה רגילה. |
|
||||
|
||||
שום דבר לא נשמע דבילי. אדם שיש לו בעיות בכבד, למשל, מזונות שומניים מסויימים עלולים לגרום לו לבחילה. ואולי באמת אין סיבה מיוחדת שזה לא יהיה ככה גם אצל יונק אחר (זאת רק הערה של פרשנות אפשרית, הכוונה איננה לפתוח פתיל על מחלות). |
|
||||
|
||||
ליתר דיוק: נרצח. בלשון יפה קוראים לזה "הומת המתת חסד". כבר כמה ימים שהוא לא אכל ולא שתה בכלל, ואתמול הוא כבר לא הצליח ללכת. הגעתי למסקנה שכשאני אהיה במצב כזה אודה למי שיפטור אותי מהצורך לנשום, והחלטתי לעשות איתו חסד דומה. נא להמנע מביקורי תנחומים. |
|
||||
|
||||
משתתפת בצערך. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תנחומי. (חתולי בית לא מתים, הם רק מתחלפים) |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |