בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 14/06/07 12:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, ההעברה הזאת, כמובן בתקווה שהוא לא יסיים את התפקיד כשני קודמיו - זה הרי לא חלק מהגדרת התפקיד. פרס כבר אחרי שיאו בצד הביצועי של הפוליטיקה. גם "המשנה" וגם שאר התוארים הם יותר סימליים מאשר היו ב-50 השנים הקודמות. ולמרות מצבו הבריאותי התקין, גם הוא יודע שבסוף כוווולם מתים. אז אם תשאיר אותו בצד הביצועי מעמדו, באופן טבעי, ילך וידעך עד שלעת פרישה הוא יהיה סגן שר בלי תיק או משהו. אני חושב שיותר "יפה" ו"ראוי" שאדם שכל כך הרבה שנים היה מעורב בבניית מדינת ישראל, יפרוש מהחיים הפוליטיים מבית הנשיא. אני אף פעם לא הצבעתי בשבילו אבל לאור השגיו - גם הביולוגיים - אני מקווה שיהיו לו שתי קדנציות. תאר לך נשיא מדינת ישראל בן 98 מתפקד. זה יראה לעולם כולו את נפלאותיו של הגנום היהודי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כיום, הנשיא מוגבל לכהונה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שיעצור אותו ? יש לו סבלנות, הוא יחכה עד שידיחו את זה שכתב את החוק ואז יפעל לשנות אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון פרס לעולם- אבל לעולם!- לא יפעל לשנות כזה חוק. זו השמצה פרועה! הוא יגיד שאם ידרשו ממנו, הוא לא ייאבק באופן אקטיבי בשינוי החוק; וניסים זווילי, או יורם מרציאנו, או דליה איציק, או מי שזה לא יהיה- יפעלו מיוזמתם לשינוי החוק- ממש כנגד רצונו של מר פרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק הזה מתייחס לנשיאים רגילים. פרס הוא נשיא לנצח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא העובדה שמשרת הנשיא היא כמעט לחלוטין סמלית, גורמת לי לחשוב שאין שום סיבה לשמוח על כניסתו של שמעון פרס לבית הנשיא. אני מתנצל מראש על הקטנוניות והצייקנות, אבל איני יכול שלא לחשוב על עומס העבודה העתידית של חברת אל-על עבור הנשיא ש. פרס לעומת העומס החזוי עבור הנשיא ר. ריבלין. זו באמת ראייה דרך חור הגרוש, אבל אולי ראוי שמדינה המצילה את כלכלתה ע"י גזילת 100 שקלים מתוך 1000 השקלים של קצבת הביטוח הלאומי תתחיל להסתכל גם מן הגזרה הזאת. משרת הנשיא היא סמלית ונטולת משקל אמיתי ואישית אני חושב שיש הגזמה רבה במידת ההשפעה האישית שיש לשר פרס בארצות הים. אי לכך, חוששני שהנשיא פרס יהיה עוד אחד מאותם אישים הנוסעים לגייס כספים ברחבי התפוצות כדי להציל את המדינה, בזמן שנסיעתם עולה יותר מן הסכום שהם כביכול מגייסים (בהנחה שהם מצליחים לגייס בערך חצי שקל יותר ממה ששגריר או אחד מן הקונסולים יכל לגייס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוסיף לזה את האגו העצום של פרס שיתבטא ברצון להראות שהוא המנהיג האמיתי של ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, התנצלת מראש, אבל אני חייב לומר בעצמי שאני לא מתלהב מההצצה הזאת דרך חור הגרוש. כשאני מסתכל דרך החור הזה נדמה לי שלא צריך דגל למדינה - כי מכל דגל שהניפו ביום העצמאות היה אפשר לקנות מנה פלאפל לעניים. השאלה היא האם מדינה צריכה סמלים, הימנון, טקסים, משואות, מוזאונים, אנדרטאות, יומי זיכרון, אולימפיאדות, ארוויזיונים וכיוצא באלו. כי אולי בכסף של כל אלו היה אפשר להכפיל את קצבת הביטוח הלאומי. לי אין תשובה מוחלטת לשאלה הנ"ל. אני חושב שדווקא מי שרוצה להגדיל את הסולידריות ובאמצעותה את הביטוח הלאומי, צריכים לטפח סמלים כאלו. אבל אני לא יודע אילו מהם חשובים יותר או פחות. מכל מקום, המשרה הסימלית של הנשיא קיימת. ובמצב הזה נראה לי שפרס הוא הדמות החיה שהכי מזוהה עם הפרוייקט הציוני ב-60 השנים האחרונות ולכן הכי מתאימה לתפקיד. אני לא חושב שתפקידו לגייס כספים, ואם הוא יסע קצת (יותר) ויביא למדינה "שם טוב" במקום כסף, אני לא בטוח שזה בזבוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת תגובתך יותר טובה מן הטרוניה שלי. בפרט, הטיעון שהכניע אותי הוא "שפרס הוא הדמות החיה שהכי מזוהה עם הפרוייקט הציוני ב-60 השנים האחרונות ולכן הכי מתאימה לתפקיד". אכן נכון. מה שמציק לי הוא ההרגשה שנשיא המגביר את הלכידות והסולידריות צריך לעשות זאת בשדרות ולא בפריס. יתר על כן יש לי הרגשה עמומה שקולט אביטל (או דליה איציק) כנשיא המדינה היתה תורמת למעמדה הבינלאומי של ישראל בעולם, יותר משמעון פרס. מול אחמדינג'אד, נסראללה ומשעל, נשיאה שהיא אישה יכולה להיות נכס לא מבוטל. הטיעון של דגלים ואנדרטאות אינו חד-משמעי. אני חושב שנוכל להסכים שמדובר בעניין של כמות יותר מאשר איכות. לא תולים דגלים ברחובות שהם ביתם של מזי רעב. האם נסיעותיו של ש. פרס ישארו בגבולות הסביר והמקובל? זוהי שאלה שתעמוד בפני שיקול הדעת והתבונה של פרס עצמו. בכל אופן, אני חושב שכמעט כולם יכולים לקוות להצלחתו בתפקיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא תולים דגלים ברחובות שהם ביתם של מזי רעב" אתה מן הסתם יודע שטענה זו אינה נכונה עובדתית. הפרולטריון היה לא פעם זריז להזדהות ולהתגייס למטרות לאומיות. לדוגמה, היכן מופיעים יותר דגלי אירלנד החופשית: בשכונות העוני של בלפסט או מול בתי הבורגנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבלתי. רציתי לומר שלא ראוי לעשות זאת. אני מניח שאם ''מזי הרעב'' באמת מזי רעב ואם לדגלים יש ערך כלכלי כלשהו, מזי הרעב יגנבו וימכרו אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכיח בדבריך את מה ששוקי אמר. יותר זול לתלות דגלים ולחלק מדליות מאשר לפעול נגד העוני. זה נכון שהפרולטריון זריז להזדהות ולהתגייס- לכן טוב להשאיר אותו פרולטריון. ההתגייסות וההתלהבות הלאומית מוציאה אותו נפשית מעמק הבכא. באותה מידה משמשת הדת למטרות הללו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שאתה מפספס היא האם אפשר לעזור ל"מזי הרעב" בלי דגלים בכלל? אם אתה רוצה "סוציאל דמוקרטיה" - שהעשירים יחלקו את עושרם עם הרעבים - אז אתה צריך איזה בסיס לסולידאריות בין העשירים לעניים. בסיס כזה נבנה באמצעות דגלים לאומיים ו/או דתיים. בלעדיהם, למה שהעשירים יתנו? אם אתה רוצה (כמו שנדמה לי) שהרעבים יקחו בכוח מהעשירים החזירים, אז אתה צריך לגייס את הרעבים לכוח מאוחד תחת דגל משלהם - בד"כ אדום עם פטיש ומגל (או שחור עם גולגולת). זה עובד רק עד שנגמרים העשירים וכולם מזי רעב. בכל מקרה, כשאתה עוסק בקולקטיבים לא נראה לי שאתה יכול להימנע מדגלים, אפילו שבמחירו של כל דגל אפשר לקנות מנה פלאפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכן ראית אצלי את המילה "בכלל"? אני מדבר על דגשים. בוא ניקח דוגמה מהתחום הכלכלי: כל התחום שעוסק במוטיבציה והתפתחו בו הגישות שמדגישות את הגורמים הלא כספיים. אפשר לבחור את מצטיין המחלקה, להעניק תעודות הצטיינות, פגישה עם המנכ"ל, יו"ר הקבוצה, הבעלים, סוף שבוע וכו'. אפשר להשתמש בדינמיקות למיניהן ועוד. כל האמצעים הללו זולים יותר מהעלאת שכר. כל אלה שווי ערך לדגלים, סיסמאות וכו'. כולם זולים יחסית. מעניין מדוע בעלי בנק הפועלים לא העניקו אות הצטיינות לזיו אלא מיליונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"מעניין מדוע בעלי בנק הפועלים לא העניקו אות הצטיינות לזיו אלא מיליונים." מה זת'אומרת? א. כי זה הכסף שלהם. ב. כי הם רצו לתת לו. ג. כי מותר להם לתת לו. שאלה אולי יותר מעניינת היא מדוע הם לא בחרו בי (או בך) לנהל את הבנק ולתת לי (או לך) מיליונים. אבל אני מודה שאני בכלל לא רואה איך מדיון על סמלים ודגלים לאומיים הגענו למשכורת של זיו. תכף נגיע להרגלי המיטה שלו - אולי יסתבר שמסדיני המשי שלו אפשר לתפור כמה דגלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאתה בודאי יודע, זה לא בדיוק ''הכסף שלהם''. בנק הפועלים הוא תאגיד שנסחר בבורסה, וחלק ממניותיו מצויות בידי הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו זה מה שאיציק אמר שציבור הבעלים (של מניות) של בנק הפועלים החליט - באמצעות נציגיו בדירקטוריון - לתת מיליונים למישהו. ציבור בעלי המניות הביעו אמון בנציגיהם בדירקטוריון כשהסכימו לסכן את כספם ולרכוש את המניות בתקווה (חזירית) להרוויח כסף. עלה על דעתי (לא שייך לעניין), הלואי שאזרחי המדינה יבחרו את נציגיהם לכנסת באותה מידה של מחויבות ונטילת אחריות. אז לא היו שמים את פרץ לשר בטחון ולא בוחרים פנסיונרים סניליים כמו שרוני. העיוות בבחירות לכנסת הוא שאנשים יכולים לבחור בלי אחריות ואחר-כך לילל שהנבחרים לא מתפקדים. בבנק הפועלים זה לא קורה: אם הדירקטורים נבחרים בלי אחריות - אז בעלי המניות משלמים. וחוצמזה, כאמור, אני פוטר את עצמי מדיוני תש"ח בקיץ. סתם נסחפתי לרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מאמין שפספסת את ההקשר. השאלה של איציק היתה למה טרחו לשלם לו מיליונים אם את אותה המוטיבציה היה אפשר להשיג על ידי בניית סולידריות בעזרת סמלים. נותנים לו צילום אויר של ירושלים עם חתימות הבעלים, או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק זה ההקשר שאני לא רואה. אני לא חושב שבנק פועלים פועל על סולידאריות אלא רק על מוטיבציה. אם הם ישכרו את איציק אני מניח שהם יתנו לו תואר גדול וכסף קטן. כנראה שעם זיו זה לא עבד, ומאחר שהם (מסיבות שאינני מבין) חושבים שזיו יכול להועיל להם, הם החליטו לתת לו תואר קטן וכסף גדול. עכשיו השאלה היא מדוע זיו לא יתקומם כשגובים ממנו 50% מס כדי לתת את זה לעניים בישראל. כאן, התיאוריה אומרת, שיש לו משהו משותף עם העניים האלו - והדבר המשותף הזה מסומל בדגלים, ובנשיא המדינה וכיוצא באלו. אבל אם אין לו אפילו את הסמלים המשתפים הללו, אז למה שיסכים לתת 50% מהמיליונים שלו לעניי ישראל? מה רע בעניי עזה או דרפור? טוב, אני יודע שאיציק יגיד: לא צריך טובות! הוא לא צריך להסכים ולהיות סולידארי עם העניים, הם יכולים לקחת ממנו בכוח. אז אני אומר שלאלו שלוקחים בכוח גם יש דגלים. וחוצמזה, אני פטור מדיוני תש"ח בחודשי הקיץ החמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודת המפתח פה היא ''כנראה שעם זיו זה לא עבד'', לעומת המצב עם הדגלים במקום פלאפל- שם נראה לך שזה כן עובד. אני גם לא מבין בדיוק את ההבדל בין מוטיבציה לסולידריות בדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אני גם לא מבין בדיוק את ההבדל בין מוטיבציה לסולידריות בדיון הזה". זה הבדל קריטי. בקיצור: מוטיבציה זה הסיבה שבגינה זונה נותנת לך. סולידריות (אני מקווה) זו הסיבה שלך ושל זוגתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה צריך לעבוד על הזוגיות שלך אם לדעתך יחסי המין הם מתוך סולידריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חידה: איך קוראים לאשה שמקיימת עם בעלה יחסי המין מתוך סולידריות? ___ הסנלו תרבג |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוי, לך לך! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה לי שאישתך צריכה להבחן בקמארי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, מצחיק שאתה מזכיר את זה, בדיוק השבוע היועצת הציעה לי לקנות פרחים ביום שישי כדי לתת ביטוי *סמלי* לרגשות שלדעתה עצורים בי. אני רואה ש"סולידאריות" (להלן אחווה) לא נראת לך מסגרת נאותה ליחסי מין, אבל אני בכל זאת מקווה שהטיפול הזוגי שלנו לא יסתכם רק בשיפור המוטיבציה - שמעתי שויאגרה עושה את זה יותר בזול. טוב, די עם הבעיות הפרטיות שלי. ההבדל שרציתי להצביע עליו הוא שמוטיבציה זה עניין רציונאלי-עסקי ואילו אחווה זה עניין ריגשי כמו אהבה (אגב, אתה יודע מה ההבדל בין אחווה לאהבה?). היחסים בין זיו לבנק הפועלים שייכים לקטגוריה הראשונה. היחסים בין זיו ועניי ישראל, או ביני ובינך, שייכים לקטגוריה השניה, אם כי בכולם יש כמובן רמות שונות של מוטיבציה ו/או אחווה. אני חושב שהשימוש הרווח למילה סולידריות מבלבל אותך. היום מדברים על "סולידריות" בין ועדי עובדים שובתים - שזה בכלל לא רגש אחווה אלא מוטיבציה מאינטרס של שוק: הם ישבתו איתנו - אנחנו נשבות איתם. זה לא האחווה הפועלית שעליה חלם האח הגדול מרקס, אבל זה מה שנשאר לנציגיו המודרניים. ובגללם נראה לך מצחיק שבין בני זוג יש אחווה. הלאומיות, אם היא בכלל משהו, היא רגש של אחווה. אם לא כמו בינך ובין זוגתך אז אולי כמו בינך ובין בן-דודך המרוחק. ובגלל שרגשות אחווה, בניגוד למוטיבציות, קשה להביע במילים, אנשים נוהגים להביע אותם בסמלים - כמו הפרחים שהיועצת אמרה לי להביא לאישתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה לגבי מוטיבציה. מוטיבציה היא עניין רגשי לחלוטין למרות שיכול להיות לה בסיס ראציונלי. לגבי ועדי עובדים למשל: קח את איגוד האחיות: בחשיבה רציונלית האיגוד הזה היה צריך לצאת למאבק עד שישיג את הרמת שכרן של כל האחיות בפאזה. אצלנו הוא לא עושה את זה . מדוע? אפשר לתת הסברים ראציונליים למצב הזה של חוסר תחושת כוח ויאוש. ריגשי אדוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ים אדוני ים אדוני שישו ושימחו בים אדוני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחווה היא אהבת אחים1. אני יודע מה ההבדל המילוני בין שתי המילים. שאלתי מה ההבדל ב*הקשר הזה*. אם נהיה רגע ציניים, המטרה של המדינה לעודד סולידריות ( במובן של דגלים, נשיא, פטריוטיות) זה כדי לספק מוטיבציה. מצד שני, לא שמעת אף פעם על מישהו שנקשר רגשית למקום העבודה שלו? מבחינת המעסיק או המדינה, לא כל כך חשוב *איך* עוררת את המוטיבציה, נכון? 1לא במובן של מלון ניו המפשיר, סוטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*בהקשר הזה* של זיו ובנק הפועלים, אמרתי מה לדעתי ההבדל בין מוטיבציה ואחווה. וגם אמרתי שלדעתי היחסים של הבנק עם זיו מבוססים על מוטיבציה ולא על אחווה, ולכן הבנק נותן לו כסף - כדי שתהיה לו מוטיבציה לעבוד אצלהם ולא בבנק לאומי, למשל. לא הבנתי מה כוונתך ב"אם נהיה רגע ציניים". בשביל מה עוד רגע? אם אתה חושב ברצינות שסולידריות ומוטיבציה זה היינו הך (אני לא מסכים!), אז אפשר לחלק ביום העצמאות פלאפל במקום להניף דגלים ולהדליק משואות. שמעתי על הרבה שניקשרו ריגשית למקום עבודתם וגם על כאלו שניקשרו לדובי שלהם או למוצץ. ואני מבין שאפשר לפעמים עשות מניפולציה ברגשות כדי לעורר מוטיבציה. לדעתי, מעסיק שעושה מניפולציות הוא כזה שלא כדאי לעבוד אצלו, ומדינה שעושה ככה היא מדינה שרע לחיות בה. גם הדיבור השגור על "המדינה" שחייבת, שנותנת, שלוקחת, שעושה מניפולציות להגברת המוטיבציה וכו' הוא מלכתחילה שגוי בעיני. אני חושב שהמעסיק ואתה הם שני גופים בעלי אינטרסים נפרדים שיש להם מוטיבציה להחליף נכסים. אבל אתה והמדינה, בד"כ, באותו צד - כמו בעלי המניות של הבנק - ולכן לא נכון לדבר על המדינה בגוף שלישי. הדיבור הזה של "המדינה חייבת לי" מזכיר לי את ההוא שאחרי נפילת מניות הבנקים טען שאת ההפסדים צריכה לכסות המדינה ולא משלם המיסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קורה כאן? קודם כל אתה מדבר על "המדינה שחייבת ..." ומיד אחר כך לועג לדיבור ההוא? אם לא היית מכניס את איש הקש, לא היית צריך להלחם בו. אולי אתה צודק, שסולידריות אינה שקולה למוטיבציה בדיון הזה. סולידריות שקולה ל*כסף* - דבר שבעזרתו או בשמו אפשר לשכנע(=לספק מוטיבציה ל) אנשים לעשות משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי שאמרתי "שהמדינה חייבת..." (אלא אם ציטטתי דובר אחר). אם עשיתי זאת - טעיתי. את הרעיון שסולידאריות שקולה לכסף אני בכלל לא מבין. האם אתה אומר שאפשר לתת לזיו כסף כדי להגביר לו את המוטיבציה לתת כסף לעניים? ואם כן, אז בשביל מה צריך אותו באמצע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני(= בעל הבנק) רוצה לשכנע את זיו לעשות עבורי משהו- לעבוד קשה עבור הבנק. כדי שתהיה לו מוטיבציה לעשות את זה אני משלם לו. אני רוצה לשכנע את "ההמונים" לעשות משהו עבורי- להתגייס לצבא ולא להסתובב ברחובות ולשרוף מכוניות. כדי שתהיה להם מוטיבציה אני בונה בינם לביני סולידריות. האם עכשיו הרעיון ברור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור. כדי שזיו יעשה לך את העבודה אתה משלם לו חצי מיליון ש"ח לחודש. אבל מה? כדי שלא יתרשל ושהמוטיבציה הנמוכה שלו תגדל, אתה משלם לו תוספת מוטיבציה -בונוס של 20 מיליון ש"ח. למה לא תבנה בינך ובינו סולידריות? הוא עוד עלול להסתובב ולשרוף את הב.מ.וו. שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאחת הבעיות בגישה של הליברטינים היא שאנשים לא מסוגלים לכבוש את האמונה הטפלה שאומרת שלא ייתכן שאדם אחר הוא מוכשר פי מאה מאדם אחר. פי חמש כן, אולי פי עשרים אבל לא פי מאה. אמונה טפלה, אבל אבן נגף רצינית בדרך לאוטופיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת איננה אמונה טפלה בעניין הזה. לשלם בונוס של 30 מיליון ש"ח בנוסף למשכורת של מאות אלפי ש"ח בחודש, אינם עומדים בשום יחס להיצע של מנכ"לים בשוק. למדינה החליט דירקטוריון בנק המיזרחי לשלם בונות של מיליונים אחרי שכבר לא עבד בבנק. יש בשיטה הזאת יותר מאשר ביקוש והיצע. הבעלים רוצים לשלם ולא מוכרחים ויש להם אינטרס כלשהו. מדינת ישראל בסה"כ הולכת בעיקבות ארה"ב אבל לא לגמרי הבנתי את הרעיון מאחורי התשלומים הללו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני לא הבנתי זה למה אתה כל כך עסוק בכמה מישהו אחר מקבל. מה זה חשוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני לא הבנתי למה אתה לא כל כך עסוק בזה? ואם יש לי מניות של בנק הפועלים? לא הרבה אבל מספיק בשביל לחוש שחוגגים על חשבוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תמכור מהר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמיכה של הליברטריאן הממוצע בזכות לשאת נשק איננה מקרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשלכולם יהיו רובים, כדאי שלא תהיה במיעוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שלכולם יש רובים לא אומר שפותחים באש יותר בקלות משהיום נותנים אגרוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עוד לא חטפתי אגרוף מאף אחד (מאז היסודי), למיטב זכרוני. העונש על ירי לא מוצדק אפילו יותר חמור, אז אני לא חושש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האחד שקרא לפירוק מוחלט של המדינה היה כליל החורש נאורי, לא אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, הבנתי - אתה מתכוון שאני בסכנה של להיות שנוא כל כך אוניברסלית, שירי בי יהיה חוקי. אני מאמין שיהיו מספיק אנשים שקולים (ויפים) כמוך, שיגנו על זכויות המיעוטים המתועבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שיהיו, But we'll make an exception in your case (ותודה לגראוצ'ו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הרחקנו יותר מידי מהנושא. הפתיל התחיל מתגובה 447924. אתה זה שהכנסת (ברמיזה) את הזכות לירות באחר כדרך להגן על עצמך מרוב בני האדם. מכיוון שכך, אתה1 לא מיעוט מתועב, אתה סתם צלף משוגע. אפילו איש שקול ויפה כמוני לא חושב שצריך להרשות לך לירות בסובבים. 1 לא אתה באופן אישי, כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה זה שהכנסת (ברמיזה) את הזכות לירות באחר כדרך להגן על עצמך מרוב בני האדם" - לא נראה לי שהבנת אותי. 1 נחיה ונראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לזה אני רגיל. אז אני מבקש הבהרות לגבי תגובה 448326. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא יודע להבחין בין הסתברות גבוהה לבין הסתברות מספיק גבוהה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שלא קיבלת אגרוף עד היום, זה רק בגלל שההסתברות לכך היא לא גבוהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא באמת התכוונתי להסיק מהחוויות האישיות שלי לבדן לגבי כל האנושות. זו סתם הייתה צורת התבטאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה בכל זאת ניסית להגיד? הסיכוי לקבל אגרוף כשאתה הולך לך ברחוב הוא לא גבוה במיוחד (עובדה שנכונה גם עבור רחובות הארלם), אבל הסיכוי לפגוש באלימות ומגע פיזי עם זרים בארצנו המיוזעת, בתור לאוטובוס, בחוף הים, ברחוב ובמקומות הומי אדם איננו נמוך מספיק כדי שנוכל להיות רגועים לחלוטין. לא יודע מה איתך, אבל אני מעדיף להיפגש מידי פעם בחמומי מוח שמנופפים באגרופיהם על פני מפגש עם חמומי מוח שמנופפים בנשק שהם מחזיקים עפ"י חוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהיות האזרח הממוצע חמוש, ועונשים נוקשים יותר על אלימות, יכולים להרתיע את חמומי המוח. עובדה היא שחייהם אינם מעבר מתגרה אחת לשניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמומי המוח הם חלק מאוכלוסיית האזרחים הממוצעים. כשגם להם יהיה נשק (בדיוק כמו לכולם) אין שום הגיון בטענת ההרתעה. לא חמום המוח צריך לחשוש, אלא זה שיודע לשלוף פחות מהר. היכולת לאכוף אי החזקת נשק קלה הרבה יותר מהיכולת לאכוף שימוש ראוי בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חמומי המוח הם [קטן] חלק מאוכלוסיית האזרחים הממוצעים" - הנה, תיקנתי לך. עכשיו ההגיון שמאחורי ההודעה הקודמת שלי ברור לך, גם אם אתה עדיין לא מסכים איתו. "לא חמום המוח צריך לחשוש, אלא זה שיודע לשלוף פחות מהר" - חמום המוח גם יודע לרוץ מהר? נגיד, יותר מהר מהקליעים של כיתת יורים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. ההגיון של התגובה שלך לא ברור לי. מה זה משנה שהחלק באוכלוסיה שישתמש בנשק בצורה לא אחראית הוא קטן? לבעיות חברתיות אין אופי דמוקרטי. מיעוט יכול לקבוע את פני החברה כולה. חמום המוח אולי יודע לרוץ מהר ואולי לא, אבל הוא לא חושב פעמים לפני שהוא מאיים על עוברים וחרשים עם האקדח שלו. הוא חמום מוח. <understatement>לא כל בני האדם הם רציונליים כל הזמן ובוחרים את מה שהכי כדאי להם ו/או לסובבים אותם</understatement>. בשם אי התערבות המדינה בחייהם של האזרחים, אתה רוצה לבנות משטרה שתצליח להיות גננת כל כך מוצלחת ודקדקנית כך שהיא תצליח לאכוף חוק שאומר "זה בסדר שכווולם יחזיקו בנשק ויוכלו לקנות אותו ב-office depot, אבל חובה להשתמש בו באופן ראוי ואחראי". אידאליזם זה מצחיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה"ב אפשר לקנות נשק, עד כמה שאני יודע, בלי הרבה יותר מתקופת צינון של 14 יום, והבעיה שזה יוצר שם קטנה בהרבה מהגיהנום האימפולסיבי שאתה מתאר. "מה זה משנה שהחלק באוכלוסיה שישתמש בנשק בצורה לא אחראית הוא קטן?" - זה משנה, כי אז שאר האוכלוסיה יכולה לשלוח את החלק הקטן הזה לכלא ו/או לכסא החשמלי. אני לא מאמין כל כך באימפולסיביות, ב"לא יכולתי לעצור את עצמי", ב"שגעון זמני". לדעתי, הרוב המכריע של האנשים האלו יכלו לעצור את עצמם יופי, אלמלא חיים שלמים שבהם הם למדו שהרווח עולה על ההפסד כשאתה מתפרע. האנשים היחידים שהכרתי שהיו משחיתים רכוש ברגעי כעס היו ילדים מפונקים שההורים שלהם היו משלמים על התיקונים, ולרוב גם משתדלים שלא להביא אותם שוב למצב הזה על ידי סירוב לדרישותיהם. האנשים היחידים שהיו מכים בחמת זעם שהכרתי תמיד תקפו כך רק את החלשים מהם, ורק כשהם היו במצב שבו היה ברור להם שהם לא יענשו (מערכת החינוך שלנו...). אידיאליזם - עוד לא שאלו אותי כמה רחוק אני רוצה לקחת את האידיאל הזה, אז איך אתה יודע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי חשד שאתה סתם מנסה להיות פרובוקטיבי,בכלמקרה,מומלץ לך לראות סרטו של מייקל מור - Bowling for Columbine ממהכרות עם האופי הישראלי - מפחיד אותי לחשוב על תפוצת נשק כזאת בארץ,<שכבר עכשיו גבוהה למדי בהתחשב בלובשי מדים למינהם>,ועל ההשפעות ההרסניות שיהיו לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי את הסרט, ולמען האמת לא כל כך הבנתי מה הטענה של מור. הוא עצמו אומר שבקנדה היחס נשק/אנשים גדול יותר, אבל מספר הרציחות קטן הרבה יותר. על פניו נראה שמה שהוא מעדיף לעשות הוא לקשור את הרצח בקולומביין להפצצות ארה"ב ביוגוסלביה (?) ולצלם "ראיון" מביך עם צ'רלטון הסטון שהכניס אותו בטעות הביתה, כי זה מצטלם מה-זה טוב לנופף בתמונה של ילדה שנורתה למוות אל מול גבו המסתלק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בישראל היחס נשק/אנשים גדול יותר, וישראל משמשת תמיד כנימוק של תומכי התיקון השני. אני חושב שהטענה של מור היא שהאלימות והרציחות נובעות מהתרבות האמריקאית (בין השאר, התיקון השני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ברור, אבל לא ברור על איזה חלק מהתרבות האמריקאית הוא מתלונן. בין שלל המסרים המבלבלים שלו, הכי בולט היה זה שטען שהכל נובע מהפחד של האדם הלבן מהאדם השחור, ואפילו היה סרטון דמגוגיה סאות'פרקי להדגמה. לא שוכנעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז''נ, החלק שהוא מתלונן עליו הוא החלק שמאדיר רוצחים, שמקדש את המיתוס של המערב הפרוע וכו'. בתיקון השני לא כתוב שמותר לשאת נשק בשם ערכים כמו זכות האדם לרכושו, מניעת התערבות המדינה או הזכות להגנה עצמית, אלא ''מאחר שמליציה ערוכה היטב נחוצה לביטחונה של מדינה חופשית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. בין שלל הטיעונים שהוא זרק שם לחלל האוויר אני זוכר שהיה גם משהו כזה, רק שלא זכור לי שהוא הקדיש לזה תשומת לב רצינית במיוחד. אני חושד שהוא מנסה להיות כמו השעון העומד שבכל זאת צודק פעמיים ביום. רק ההפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נראה לי מקום טוב להזכיר את הקלישאות בנושא, כמו שבהינתן שלכולם יש זכות לנשק, אנשים יהססו יותר להפעיל אלימות בגלל איבוד היתרון היחסי. "חברה חמושה היא חברה מנומסת" (הסליק) "Abe (Lincoln) may have freed all men, but Sam (Colt) made them equal"
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"If you have to shoot- shoot, don't talk."
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן הרבה מאוד חברות שמעוניינות לעורר תחושת סולידריות ושייכות למקום העבודה בקרב עובדיהן עורכות כל מיני ''גיבושונים'', מסיבות, דינמיקות קבוצתיות ועוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אותה חברה היא מיפעל שמרוויח היטב, עובדי ריצפת הייצור מקבלים בסביבות שכר המינימום- אז הגיבושון בא כתחליף זול לשכר הוגן. אינני טוען שהגיבושון אינו עוזר גם במקום בו משולם שכר טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ה"אני(= בעל הבנק)" הבנתי. את ה"אני" השני לא הבנתי (אלא כשמדובר בדיקטטור וזה לא מעניין). הסולידריות של לאום היא לא בין ההמון ובין איזה "אני" ערטחלאי אלא בתוך העם ובין עצמו. כמו שאהבה של בני זוג היא לא בינם ובין חמותם אלא בינם ובין עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמיותיהם. או כמו שאמרה לי כלה טאיה בתקופת האינתיפאדה - ''התרעות חמות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון קטן: אתה בונה סולידריות עם ההמונים כדי שהם ישרפו עבורך למוות בטנקים שהם בנו בכדי להגן עליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בת הזוג שלי הייתה מביאה לי פרחים, הייתי עוזב אותה - מה אני הולך לעשות עם פרחים? או שאולי אני צריך להתרגש מהמחווה הנדושה הזאת? רוצה לעשות משהו נחמד בשבילי? תכיני לי סנדוויץ', שטפי לי את האוטו או הסיעי במקומי את הילדים לגן. עשי משהו שאני עושה בשביל עצמי בדרך כלל (דוגמאות יותר אינטימיות לא חסרות) - בתור התחלה, את יכולה לדעת שהפעולות האלו (או תוצאותיהן) בכלל מעניינות אותי. כשאת תקני לעצמך פרחים כל יום שישי, אני אתחיל לחשוב לחסוך לך את הטרחה ולקנות בעצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה סתם נטפל אלי. הרעיון עם הפרחים בא מהיועצת. תשאל אותה. אגב, אישתי באמת קונה לעצמה פרחים ביום שישי. לך תבין. אולי היא עושה את זה כדי לחסוך לי את הטרחה שהיועצת הטילה עלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה - גברים לא אוהבים פרחים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשם עצמי בלבד, אני אוהב פרחים בגינה, בעציץ, באדנית על החלון ואפילו את הפריחה של ההרדופים לאורך כבישי ישראל. אני לא אוהב פרחים בצנצנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שבגינה, בעציץ וכיו"ב הם מקסימים יותר. אבל מה רע בפרחים בצנצנת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם זאת שאלה של טעם. בעיני זה לא אסתטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל, עם הקרניים האדירות שלו, הוא מחזה מרהיב. מה רע בראש שלו תלוי מעל האח ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כל רע. אני אישית מסוגלת אפילו תפוחי אדמה לשים על האש ללא כל חמלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם נראה לך לגיטימי שלאנשים מסויימים ראש של אייל לא יראה אסתטי מעל האח ? הטיעון המרומז היה, שלא ניתן ליחס באופן גורף לאובייקט תכונה מחוץ לסביבה הטבעית שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה היא שלא נראה לי לגיטימי שהוא ייראה להם אסתטי - מעל האח או בכל מקום אחר, אם הוא נפרד מגופו. וההבדל הוא, שאני יכולה להסביר בדיוק מדוע זה לא לגיטימי, אבל אין לי הסבר מדוע פרחים יפים אינם אסתטיים מחוץ לסביבתם הטבעית, לפחות לא כאלה שגודלו לצורך מכירה ואינם מוגנים או זקוקים להגנה.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא לגיטימי שזה יהיה אסתטי בעיני מישהו (נא לא להניח שהחיה ניצודה, האייל המדובר מת בגיל מבוגר מנסיבות טבעיות, לא שזה אמור להשפיע) ? ד"א, למעשה יש היום איילים שמגודלים לצורך ציד (שמורות ציד, על אדמה פרטית, בהן חיים עדרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ייתכן שזו קטנויות או היצמדות לניואנסים, אבל אני ממש רואה הבדל בין בעלי חיים המיועדים לצייד לבין פרחים המיועדים למכירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא יכול*ה* להבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לשם כך פניתי אליך - או שאתה מסביר ל*צרכן" בלבד, ולא ל*צרכנית*? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה עניין גנטי. (אבל עזבי, אני נסחף להומור של קהל מאוד מסוים. אם זה מסקרן אותך תציצי בבלייזר - את אישתי זה מרגיז - היא למדה לעת זיקנה ''לימודי מגדר''). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לומדים בלימודי מגדר? זה לא מפריע להנות אחר כך משי של פרחים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שהצלחתי להבין, לומדים שם שכל הגברים חארות. שגם אם הם מביאים פרחים זה בגלל שהם רוצים משהו. שהנשים צריכות לכבוש את העולם ושבכלל לא צריך גברים כי את הפונקציה האחרונה שהייתה להם, הטכנולוגיה מאפשרת לנשים לעשות בעצמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הרושם הכללי שלי מהטלוויזיה. אפשר פירוט מעמיק יותר ממישהו שמכיר את זה מהמציאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אישתי למדה את כל זה בבית וככה חסכנו כסף | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוג יעיל. אתה בטוח שאתה נשוי לאישה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |