|
||||
|
||||
"חובה להודות: יש לישראל הקיימת ולאורחות חייה תרומה מסוימת לעליית קרן השנאה המתחדשת ליהודים בעולם. האחריות לאנטישמיות איננה שלנו, אבל עצם קיומה של ישראל כקוץ בעיניים של אלה שלא אוהבים אותנו מלכתחילה מצריך עיון ודיון עמוקים יותר מהבל פה שטחי של "ממילא העולם כולו נגדנו". מתוך הפרק הראשון של ספרו "לנצח את היטלר." |
|
||||
|
||||
במוסף הארץ ישנו ראיון ארוך של ארי שביט עם אברום בורג- כמובן שבעקבות הוצאת הספר. לדעתי השאלות הקשות ביותר הוא נשאל על עסקיו. באשר לעברו הפוליטי, הוא עונה תשובות כנות ומכה על חטא על שהפך לפוליטיקאי ולמעשה הפסיק להיות הוא עצמו. בעניין פעילותו העיסקית, תשובותיו מחייבות בדיקה. |
|
||||
|
||||
הראיון הזה מעורר בחילה עזה, בין השאר משום שהוא כלל *אינו* מכה על חטא - ולרגע לא טורח להתנצל. מה עם האנשים שהביא אותם הנה בתור יו"ר הסוכנות, כשלפי דבריו הוא חשב כבר אז דברים די דומים למה שהוא חושב היום? הרי הוא עבד עליהם בעיניים. מה עם אלה שהיו אתו בשלום עכשיו, ורואים אותו היום מנסה לקנות מפעל נשק? ובאיזה הגות יהודית אינטלטואלית הוא יכול להתגאות, שעולה כל כך על כל הגות כזו בארץ? הוא באמת התגלמות הישראלי המכוער. |
|
||||
|
||||
תיקון: אברום בורג הוא התגלמות האדם המכוער. ישראלי מכוער זה משהו אחר, פחות אנין אולי אבל גם פחות צבוע, ובכך עדיף בעיניי בהרבה על השרץ המכוער שהתגלה בראיונות סוף השבוע. די ברור אגב שהראיונות לא באו אלא כדי לקדם את מכירת ספרו של האיש הנתעב הזה, ומרגיז לחשוב שהטריק הזה של הרגזת הציבור יצליח. הייתי רוצה שאנשים יתאפקו ולא ירוצו לקנות את הספר, אבל אני מניחה שהשערוריה המכוונת שבורג חולל בדבריו תעשה את שלה, והם כן יקנו. וישמן ישורון ויבעט, ועכשיו הוא גם יצחק (שוב) כל הדרך אל הבנק. |
|
||||
|
||||
טוב, אני אסתפק בתרומה הצנועה שאני תורמת ממסיי למימון מכונית השרד שלו. הספר ממש לא נחוץ לי. אבל מה שמפחיד אותי זו המחשבה שייתכן והראיון לא נועד *רק* לקידום הספר, אלא גם לקידום פוליטי. ומפלגת העבודה היא הרי כבר כל כך בשפל המדרגה שהם עלולים לבחור גם אדם כזה. |
|
||||
|
||||
ברור שהוא מכוער - הוא הרי לא ציוני! אין דבר יותר מכוער ממישהו לא ציוני. מיד שולפים את כל העסקים המכוערים שהוא עשה, ומתמקדים אד-הומינם בג'יפ שלו (אם מישהו יעז להזכיר דברים דומים על ביבי ינשכו אותו). אבל השאלה היחידה היא למה להסתבך - מספיק לכתוב "בורג לא ציוני" וזהו. קללה נוראית מזו מי יכול לדמיין? |
|
||||
|
||||
על פי השינאה שנוטפת מדבריה של אסתי והתיעוב שהיא חשה כלפיו, אני מבין שלהיות לא ציוני יותר גרוע מאשר להיות גנב, שודד, מועל ואנס. |
|
||||
|
||||
אינני יודעת לגבי אסתי, אבל גם אני - לא ציונית בעצמי - חשה כלפיו תיעוב מוחלט לאור הראיון הזה. |
|
||||
|
||||
אינני מתייחס לביקורת של אסתי לגבי צביעותו של בורג. אני מבין שהקרויאניות של בורג מקוממת. אני מתייחס לסגנון ולצבע של הדברים נגד בורג. אם זר מכוכב אחר היה מופיע כאן, היה ודאי שואל האם האיש הוא אנס, גנב, שודד או מועל בסדר גודל של מאות מיליונים -למשל כמו מקסוול שגנב את הפנסיות של עובדיו. |
|
||||
|
||||
באמת משונה שהאנשים המרושעים מתמקדים בג'יפ שאת המימון לו הוא מבקש (סליחה, תובע) מהמוסדות הציוניים. |
|
||||
|
||||
זה כמובן רלבנטי מאוד לטענות שהוא מעלה. הרי הטענה שהציונות בצורתה הנוכחית כוחנית מופרכת מאליה רק כי מי שמעלה את הטענה הזו הוא - שומו שמים והאזיני ארץ - נסמך על כספי ציבור! מי היה מאמין. מושחת שכזה. רגע, הוא גם אמר משהו? אני כבר לא זוכר. אד הומינם פאר אקסלנס. |
|
||||
|
||||
ודאי שזה לא רלבנטי לטענות שהוא מעלה. אז מה? איש לא טען כאן שהטענות לא נכונות כי מי שמעלה אותן הוא בורג. אם היתה טענה כזו זה היה אד-הומינם. אסתי אמרה כאן משהו אחר: בורג הוא צבוע. הוא טען בראיון שבמשך עשרים שנה הוא חי בשקר ורימה את כולנו כששיווק אידאולוגיה ציונית שלא האמין בה (אבל סידרה לו קריירה נאה) - ועכשיו כשהוא יוצא נגד אותה אידאולוגיה הוא מתעקש לדרוש שהיא תמשיך לפרנס אותו ברווחה. לי זה מזכיר קצת את ההוא שעושה את צרכיו ליד הדלת ודופק כדי לבקש נייר טואלט. נכון, כל זה לא משליך על נכונות הטענות; ובכל זאת, קשה קצת להתיחס ברצינות לאדם שמודה שרימה אותך במשך עשרים שנה. אם הייתי שומע אותן טענות משולמית אלוני, שכנגדה איש אינו יכול לטעון שאין תוכה כברה או שהיא חיפשה לעצמה טובות הנאה - הייתי נוטה להתיחס אליהן ביתר רצינות. |
|
||||
|
||||
והרי זהו בדיוק לב לבו של האד-הומינם - ההסטה של הדיון מגופו של נושא (טענות, האם הן מדויקות, האם הן כבדות משקל) לגופו של אדם (מאיפה הוא מקבל את הכסף ועד כמה הוא חצוף). הטענות הן אותן טענות בין אם הן מגיעות מפיו של בורג או מפיה של שולמית אלוני. נושא הדיון הראוי, המעניין והחשוב הוא דמותה של החברה הישראלית. לא של אברום בורג. |
|
||||
|
||||
מי מחליט על מה הדיון? אז בורג העלה טענות על הציונות (או דמותה של החברה הישראלית, לא יודע, לא קראתי). הרבה אנשים מעלים כל מיני טענות. זכותה של אסתי לחשוב שהטענות האלו כשלעצמן לא מעניינות, ואילו דמותו של בורג יותר מעניינת. |
|
||||
|
||||
נדמה שהאלמוני התכוון לזה, אם כי מה שאמרת גם מקובל (הסטת נושא הפתיל ולא הסטת נושא הדיון). |
|
||||
|
||||
זכותה של אסתי לחשוב כך, וזכותי לחשוב שהיא טועה. כתבתי שנושא הדיון "הראוי והמעניין" הוא טענותיו של בורג, והתכוונתי כמובן לראוי ולמעניין אותי. אני חושב שזה מובן מאליו. אבל נקודה אחרת מטרידה אותי - האם אתה מטיל ספק בכך שההתקפות האישיות על בורג קשורות לדעות שהוא הביע? אחרי הכל - את הג'יפ ואת העסקים הלא-כל-כך-כשרים הוא לא החל לעשות עכשיו. אם "דמותו של בורג" אכן כל כך מעניינת, מדוע פתאום נזכרו בה עכשיו? לדעתי ברור שזה קשור לכך שהרבה יותר קל להתמודד עם הטענות שלו באמצעות התקפה אישית עליו מאשר בטענות נגד שיתיחסו לעניין עצמו. ככה קל לעשות דיסקרדיטזציה לעמדות שלו מכל וכל. |
|
||||
|
||||
אני חושב שלידל-הארט היה קורא לזה "אסטרטגיה של גישה עקיפה": תקוף את השליח, לא את הדעה שהוא נושא עימו, או שלב מתקפה על השליח יחד עם מתקפה על הדעה - סביר להניח שעל ידי הרחבת גזרת התקיפה תמצא לך יותר תומכים בקרב הקוראים ברקע - כל אחד מהם יבחר אם לתמוך בהתקפה על השליח, בהתקפה על הדעה, או בשתי המתקפות גם יחד, וסביר להניח שתומכי המתקפה על השליח יאמצו גם את המתקפה על הדעה ביתר קלות, לאחר שהשליח סומן כמטרה, שכן יש בכך משום טשטוש ההבדל בין השליח לדעה שהוא מביא איתו. |
|
||||
|
||||
א. הכתבה שעוסקים בה הייתה כתבת דיוקן על בורג, ובורג עצמו היה נושאה. ב. עם דעותיו *הפוליטיות* של בורג אני מזדהה כמעט בכל עניין (למעט, למשל, הציונות של אחד העם שאינני יודעת עליה מספיק) - מה שלא מפריע לי לחטוף ממנו פריחה כאדם. ג. כשמדובר על אישים פוליטיים בעלי השפעה, אישיותם עלולה להיות משמעותית לא פחות מדעותיהם. |
|
||||
|
||||
א. העובדה שארי שביט נגרר, בסופו של הראיון, לאד-הומינם, לא אומרת שזה הדבר הנכון לעשותו. לדעתי יש גרעין של אמת בדברים של בורג וההתקפה האישית עליו, כפי שצוין כאן, נועדה בעיקר לתקוף את טענותיו בלי להתיחס לטענותיו. ב,ג. אם בורג היה מועמד לתפקיד פוליטי זה או אחר אז דיון באישיותו היה רלבנטי (ואם הוא יהיה מועמד אז דיון כזה יהפוך להיות רלבנטי). בורג כרגע הוא איש עסקים (כנראה לא מהכשרים ביותר שישנם) וסופר. דעותיו נשמעות לי משמעותיות הרבה יותר מאשר אישיותו. כמובן, אפשר לא להסכים איתי. אני חושב שדיון רכילותי באישיותו של בורג הוא בעיקר כלי נוח שמאפשר לנו להתעלם מהדעות שהוא מביע. ואם מישהו אחר יביע את אותן דעות? פשוט נחפש גם משהו אישי עליו. |
|
||||
|
||||
כפי שאמרתי, דעותיו אינן זרות לי ולא מפריעות לי. ארי שביט כתב כתבת דיוקן, שזה הדבר המקובל כשעילת הכתבה היא ספר פרי עטו של המתראיין. דווקא עם האד-הומינם שלו לא הסכמתי, וחשבתי שהוא טפשי. הדיון כאן באישיותו איננו רכילותי אלא ענייני. יש כזה דבר. |
|
||||
|
||||
מהן טענותיו של בורג באותו הראיון? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
יפה, וגם איציק שמאל המליץ על הספר אז אולי אסתי תשנה את הדעה שלה |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בורג הוא בור מגוחך וחצוף, יורק בחוסר אחריות לבאר, כותב דברי ההבל שמעוררים רחמים, ופונה בטיעונים חסרים לאינטלקטואלים בעלי פרוורסיה אידאולוגית. |
|
||||
|
||||
אתה מצטט ממרחב, יקירה או אלו הם דבריך? |
|
||||
|
||||
אם היית נכנס ללינק היית רואה שהוא תימצת. |
|
||||
|
||||
יש שם מרכאות של ציטוט. |
|
||||
|
||||
תגיד, אתה לא קורא את הכותרות? |
|
||||
|
||||
תגיד, אתה יודע מה ההבדל בין תימצות לציטוט? |
|
||||
|
||||
אנחנו במצב רוח מלחמתי בגלל החום? מה קרה, עוד מעט תייסר אותי בסעיפי סמיילי? אני שאלתי אם למה לא הבנת שמהכותרת שלה "אלחנן יקירה על בורג" מדובר במה שיקירה אמר בראיון |
|
||||
|
||||
בורג לא הודה שרימה אותנו במודע 20 שנה. הוא הודה שחי בשקר 20 שנה ועיקר דבריו ותובנותיו נובעים ממבט לאחור. |
|
||||
|
||||
כמה נחמד לדלות תגובות ישנות מתהום הנשיה. "אם הייתי שומע אותן טענות משולמית אלוני, שכנגדה איש אינו יכול לטעון שאין תוכה כברה או שהיא חיפשה לעצמה טובות הנאה" תגובה 599098 |
|
||||
|
||||
הוא איננו שונה מרבים אחרים- פוליטיקאים לשעבר או סתם בעלי הון, שבמסווה של עסקים פרטיים חולבים את המדינה או את הלקוחות וטוענים שהם עסק פרטי ומותר להם. כבר נכתבו הדברים בהקשר אחר. תבדקו את הבנקים ה"פרטיים" והלא פרטיים, את המקורות לפערים העצומים בהכנסות שהם חלק ממשחק סכום אפס ועושק אלגנטי בלי ראיונות עומק בנוסח בורג. בראיון הוא הודה שבזמן פעילותו הפוליטית הוא עשה שקר בנפשו; כמה פוליטיקאים לשעבר אחרים עשו את זה? בעניין מכונית השרד, הוא אכן חסר בושה אך כך גם היה זה שכיהן לפניו בתפקיד הזה; לא בורג קבע את הכלל הזה. דברי לא באו לסנגר עליו אלא לחסוך לכל המגיבים כאן את מיצי הכיבה שתוססים אצלם. הוא חלק משיטה ומאתוס מקובלים, שרבים באייל מסכימים להם ויורדים עלי כשאני מבקר את השיטה והאתוס האלה. גם אני לא הרגשתי סימפטיה יתרה לדבריו- בעיקר בקשר למכונית. בדברי, שתשובותיו בהקשר העיסקי שוות בדיקה, אני מתכוון לאמירתו שהוא מתכוון להסב את מפעל הנשק למפעל למוצרים לא מלחמתיים. נראה. |
|
||||
|
||||
כשיו"ר הסוכנות לשעבר מודה שעשה שקר בנפשו, כי כנראה האמין גם אז שרצוי לברוח מכאן - המינימום שעלתיו לעשות הוא להתנצל בפני אנשים שהביא הנה. מילא לו היה אומר שהוא שינה את דעתו ואמונתו. לגבי מפעל הנשק לא נראה דבר, יש להניח, כי הרי העסקה הזאת התבטלה, לא? אבל אם זה היה התכנון לפחות היה ראוי שיגיד מה הוא חשב לעשות בעשות. קודמיו בסוכנות אולי קיבלו את הבונוסים הנאים שלהם, אבל סביר שעשו זאת בכח האינרציה. הוא, מצדו, נלחם על כך לאחר שסלאי מרידור ויתר על העניין מרצונו ומיוזמתו. ההתנשאות, היוהדה והבורות שהוכיח בראיון הזה מרשימים במיוחד. לא פלא שהוא תומך עכשיו בברק: התברר שכאן באמת מצא מין את מינו. |
|
||||
|
||||
מסכים. |
|
||||
|
||||
ועכשיו יחימוביץ' גם היא תומכת בברק. נראה שלא נשארו אנשי ערכים במדינה הזאת כלל ועיקר. הגענו באמת לסוף הדרך. |
|
||||
|
||||
שלי יחימוביץ מנמקת באי מייל מדוע בחרה בברק. היא כותבת שאין לה את הפריווילגיה לא להחליט והיות שמבחינת תפיסה סוציאל דמוקרטית, ברק ואיילון דומים פחות או יותר, כשמנקים את הרעש של הקמפיין, היא בחרה בברק. היא בחרה בו מחוסר ברירה ובעיקר בגלל שלדעתה נסיון של שנה בפוליטיקה שיש לעמי איילון איננו מספיק- לא נסיון צבאי אלא פוליטי. במכתב היא מגדירה את משימתה העיקרית כבנייה וחיזוק של החלק הסוציאל דמוקרטי במפלגת העבודה לטווח ארוך כי לטענתה מפלגת העבודה יותר סוציאל דמוקרטית מנבחריה. אינני חבר מפלגת העבודה אך היות ששלחה לי את האי מייל- אני מוסר כאן את תמציתו. |
|
||||
|
||||
כן, קראתי אותו. טעות איומה. |
|
||||
|
||||
למה איומה? |
|
||||
|
||||
כי ברק היה ראש הממשלה הגרוע ביותר של ישראל, ואם חלילה ייבחר שנית - הוא יהיה שוב הגרוע ביותר. אולי אפילו גרוע מקודם. |
|
||||
|
||||
זה דעתך וזו דעתה של יחימוביץ. בכל מקרה אם ברק או איילון יהיו רו''מ זה יהיה ניסוי על חשבונך. ההחלטה של שניכם היא אם הניסוי יהיה עם איילון שאתה לא יודע כמעט כלום על היכולת הפוליטית שלו אבל אתה יודע שאין לו בכלל נסיון פוליטי. לעומתו ברק שאתה יודע שיש לו נסיון פוליטי ואתה גם יודע הרבה על היכולות שלו. |
|
||||
|
||||
חוסר הנסיון של איילון הוא בעייתי מאוד, וכבר עברנו שני ראשי ממשלה חסרי נסיון (נתניהו וברק) שהיו גרועים ביותר. אבל חוסר הנסיון של ברק הוא עקרוני - שום נסיון לא יועיל לאדם שאיננו מסוגל ללמוד מן הנסיון. |
|
||||
|
||||
אני משאיר לך ולסמיילי לעשות טבלה של הדברים שברק עשה ההערכתם והתוצאות. חוץ מזה אני חושב שחברי מפלגה צריכים גם לקחת בחשבון שהם צריכים לבחור לא רק את מי שיוכל להיות רו''מ טוב יותר אלא מי שיש לו יותר סיכויים להיבחר מול ביבי. |
|
||||
|
||||
כיוון שאמרתי שברק היה הגרוע ביותר, מן הסתם ברור שביבי, לטעמי, פחות גרוע ממנו. כך שאם ברק יעמוד בראש העבודה, אני ממילא אעדיף את ביבי. |
|
||||
|
||||
זה אומר שלא אכפת לך לאיזה מפלגה הבנדם שייך, רק לאישיותו? |
|
||||
|
||||
המפלגה משנה רק לגבי בן אדם שבאמת שייך אליה בעקרונותיו. ברק שייך עקרונית למחנה הכהניסטי. העובדה שהוא נבחר במפלגת העבודה רק גורמת לסחף מזעזע ימינה. |
|
||||
|
||||
ברק כהניסטי, וואו. |
|
||||
|
||||
בואי נדרג נסיון לביבי באמת לא היה נסיון - 0 לבגין לא היה שום נסיון ניהולי, אבל היה ח"כ הרבה שנים ושר בלי תיק - 3 אולמרט היה ח"כ ראש ערייה ושר זוטר - 5 ברק היה רמטכ"ל שר פנים ושר חוץ (שניהם לזמן קצר) - 6 |
|
||||
|
||||
דירוג מעניין, אבל אני חוזרת - נסיון אינו יכול לעזור למי שלא מסוגל ללמוד ממנו. |
|
||||
|
||||
ע"ס מה את קובעת שברק לא יכול ללמוד מהנסיון? ידיעות אחרונות? הארץ? האם מפקד בצה"ל שלא לומד מהנסיון יכול להתקדם לרמטכלות? זה לא אומר שאני בעד/נגד ברק, אני רק רוצה להבין את מה שאת אומרת. |
|
||||
|
||||
לא, לא ראיתי את זה בעיתון. מפקד בצה''ל לומד מהנסיון עניינים של אסטרטגיה, טקטיקה ועוד נושאים ''מקצועיים''. הוא גם מתרגל למשטר הייררכי מאוד. לברק משטר כזה מתאים מלכתחילה, ועניינים מקצועיים אולי קלים לו, אין לי מושג. אבל הטעויות של ברק בתור ראש ממשלה נבעו מחוסר נסיון שאינו יכול להשתנות אצלו, משום שהם באמת עניין של אישיות. של חוסר יכולת להקשיב, לראות את הזולת, לתקשר עם אנשים ברמה סבירה, לחלק קשב בין נושאים רבים, לחשוב באופן פחות ליניארי. הוא פשוט לא מוכשר לדברים האלה, ואינו יכול ללמוד אותם מן הנסיון בדיוק כפי שמי שאיננו מוכשר להיות סופר לא יוכל ללמוד זאת מן הנסיון. |
|
||||
|
||||
אם לא ראית את זה בעיתון זאת אומרת שאת ממש מקורבת לברק. |
|
||||
|
||||
ממש לא, תודה לאל. אבל הייתי בארץ וכבר בוגרת בתקופת כהונתו הקודמת ואף לפניה. זה מספיק. |
|
||||
|
||||
אז אם את לא מקורבת לברק ולא למדת עליו מהעיתון, איך את יודעת? |
|
||||
|
||||
מהרדיו, דביל. |
|
||||
|
||||
בהחלט מהרדיו... אבל גם משם למדתי עליו הרבה דברים, רק לא את הטענה שהוא איננו מסוגל ללמוד מהנסיון. את זה הסקתי בעצמי. |
|
||||
|
||||
נו בסדר. כך או כך כולנו נעבור עוד מעט למעבדה חדשה. אני לא יכול לחכות יותר. |
|
||||
|
||||
"ברק היה ראש הממשלה הגרוע ביותר של ישראל"? |
|
||||
|
||||
כן, זה יופמיזם, אני יודעת. |
|
||||
|
||||
יופמיזם? את יכולה לפרט? נגיד, במה הוא יותר גרוע משני קודמיו (פרס ונתניהו) ומשני אלה שבאו אחריו (שרון ואולמרט)? |
|
||||
|
||||
בכלל אינני בטוח. אני מקווה שברק למד פוליטיקה מהקדנציה הראשונה שלו. בניגוד לראשי ממשלה אחרים, הוא יהיה ראש ממשלה מוביל. אפילו כלכלני האוצר לא יהיו כל יכולים אם התפיסה שלהם לא תתאים לדרך שברק ירצה להוביל. אם (וזהו אם גדול) הוא יחליט שהמדיניות שהוא רוצה להוביל היא צמיחה תוך הקטנת פערים, הוא יכופף את האוצר. יותר מכל ראש ממשלה אחר, את איילון אף אחד אינו מכיר, הוא עשוי מחומר של ראשי ממשלי יזמים ולא כאלה שעסוקים אך ורק בלהעביר את הזמן ולשרוד. אינני אוהב אותו אבל הוא קורץ מחומר של מנהיגים. |
|
||||
|
||||
כיוון שהוא מתכנן מלחמה, קשה לי להאמין שהוא יתעסק באוצר יותר מדי: ברק הוא לא מהאנשים שמסוגלים לעשות שני דברין בו זמנית. וזה, לפחות יהיה לטובה - כי מאיפה הקרצת את האפשרות שברק ירצה צמיחה והקטנת פערים? מבחינה כלכלית הוא מסכים עם ביבי בכל דבר, והוא עוד הגדיל לעשות בימיו והציע לעניים לבקש שאריות מהמקררים של חבריו. מרי אנטואנט הייתה מתקשה לנסח זאת טוב יותר. |
|
||||
|
||||
הוא לא קנה את הקיצוצים שהאוצר הציע באופן מסורתי אלא העלה את הגרעון. אני מניח שנחמיה שטרסלר לא אהב אותו. מצד שני הוא קנה את השקט של הכתומים בהזרמה להתנחלויות. יש לו הרבה חסרונות . היתרון הגדול שלו שהוא איננו פוליטיקאי פחדן. לצערי, מרבית הפוליטיקאים שלנו הם פחדנים. כפי שאתה רואה, אני מנסה למצוא אצלו את היתרונות והם ישנם. יש גם הרבה חסרונות ונקווה לטובתנו שהוא מודע להם וינסה להתגבר עליהם. החיסרון הגדול שלו - חסרון ענק - שאין לו סבלנות לעבודה פרלמנטרית באופוזיציה. אגב, הוא איננו היחיד; שמעון פרס הוא המלך של האנטי חבר כנסת ועוד רבים שרק רוצים להיות שרים. |
|
||||
|
||||
מבחינתי החסרון הזה הוא אצלו יתרון ניכר: אני מעדיפה לראות אותו בפוליטיקה כמה שפחות, כל יום שבו הוא רחוק מאור הזרקורים נראה לי כמו רווח נקי. ומדוע אתה מנסה למצוא בו יתרונות? מתוך נאמנות ליחימוביץ'? |
|
||||
|
||||
לא. שלי יחימוביץ היא פוליטיקאית והיתה צריכה להחליט. אני לא פוליטיקאי וגם לא חבר מפלגת העבודה; אבל אני מנסה למצוא צדדים חיוביים בפוליטיקאי המוכשר הזה שגם בי יש הרבה התנגדות כלפיו. |
|
||||
|
||||
"הפוליטיקאי המוכשר הזה"? מילא פוליטיקאי, מילא מוכשר - אבל פוליטיקאי מוכשר? |
|
||||
|
||||
נכון, התכוונתי לכתוב: האיש המוכשר הזה. |
|
||||
|
||||
הו, באמת התפלאתי שכלכלני האוצר נפקדו מההודעות שלך כבר יומיים ברציפות. |
|
||||
|
||||
מסור להם התנצלות בשמי על ששכחתי אותם. אולי בניגוד לך, אני לוקח אותם ברצינות וקורא באתר משרד האוצר את מה שהם כותבים. אם הייתי חושב שהם סתם פקידים תאוי שררה - לא הייתי מתייחס אליהם כל כך. הם בעלי תואר שני או שלישי ובטוחים שלהשקפתם יש תשתית מדעית. ירון זליכה למשל, הוא ד''ר וההתמחות שלו היא מאקרו-כלכלה. כמדומני שזהו הענף הפחות מדעי והיותר דתי בכל התחום שנקרא כלכלה. |
|
||||
|
||||
יש לתבוע את קבורתו של בורג בחלקת גדולי האומה ללא דיחוי נוסף! |
|
||||
|
||||
ובמה זכינו בYנטיות הלזו? |
|
||||
|
||||
ריבוי האלמונים בלבל אותי. |
|
||||
|
||||
מה ההתרגשות? מקצת הומור מקאברי אף אחד עוד לא מת (אופססס). (אותי זה כן הצחיק) |
|
||||
|
||||
בענין פעילותו העסקית תשובותיו לא מחייבות שום בדיקה. הוא אומר שם בפירוש: אני מצוי כעת במקום שכבר לא אכפת לי מה אחרים חושבים עלי, או במלים אחרות - תקפצו לי כולכם, אני אעשה מה שמתחשק לי, אני לא חייב לאף אחד דין וחשבון והעובדה שכיהנתי בתפקידים ציבוריים מהבכירים ביותר שמדינת ישראל והעם היהודי מקיימים לא תמנע ממני לירוק עליהם ובמקביל לדרוש שיממנו אותי - ולא אכפת לי מה תחשבו על זה. על זה נאמר: מזל שאבא שלו לא חי, כי אם היה חי לשמוע את זה הוא היה מתהפך בקברו. |
|
||||
|
||||
לא בדיוק ''לירוק עליהם''. לא איכפת לו לשפוך עליהם נוזלי גוף דלוחים יותר. |
|
||||
|
||||
''כי אם היה חי לשמוע את זה הוא היה מתהפך בקברו.'' משהו פה לא בסדר. |
|
||||
|
||||
אבא שלו היה אחד הפוליטיקאים המאוסים ביותר עלי. |
|
||||
|
||||
טול ממנו את שם המשפחה ואתה נשאר עם אבריימלה קטן ומושתן, שרק בזכות אבות הגיע לאן שהגיע. |
|
||||
|
||||
ואתה לא יכול שלא לשאול את עצמך האם הוא משתלב. |
|
||||
|
||||
האמת, אתה יכול. התשובה במקרה זה תהיה ''לא''. כמו אביו לפניו, אברום הוא בדלן. |
|
||||
|
||||
התכוונת נדלן? |
|
||||
|
||||
מכריז על עצמו כאזרח העולם, קפיטליסט גאה, ובדלן? טוב, כנראה אנחנו עוד לא במאני טיים. |
|
||||
|
||||
בוודאי שאנחנו לא במאני טיים - הוא כבר לא בפוליטיקה. הוא יכול גם להכריז על עצמו שהוא כרובית, אם זה יעזור לו לצבור עוד כסף ולמכור את הספר. אם הייתי מנתח כל פוליטיקאי לפי מה שהוא אומר על עצמו, הייתי מגיע מהר מאוד למסקנה שבכלל אין קונפליקט, כי כולם חסידי עולם, צדיקים טהורים, נשמות זכות, ורוצים לעזור לכל האנושות, וזה רק הפוליטיקאים האחרים (לא הם) שמקלקלים הכל כי הם מושחתים עד העצם, שונאי אדם ואוהבי כיסא. |
|
||||
|
||||
אני אחזור על השאלה שלי ששאלתי לפני כמה ימים בדיון אחר. איך הניתוח שלך יכול תמיד להבחין בין האדם האינדובידואלי לבין המערכת? השאלה ששאלתי היתה בקשר לסיווגו של "ממישל בוש" או "הנשיא בוש." אני רוצה לחדד את השאלה: בישראל בד"כ פוליטיקאי לא מופיע משום מקום אלא אתה יכול להראות היסטוריה של פעילות אישית לפני שהוא הגיע נניח לראשות ממשלה. בארה"ב שני הנשיאים האחרונים באו בלי היסטוריה משמעותית ומוכרת בפוליטיקה שעפי"ה אתה יכול אולי לתת אבחנות. במיקרה בוש השאלה מתחדדת עוד יותר בגלל ריבוי העדויות שהוא לא מנהל בעצמו ומחליט בעצמו על מדיניות. אמנם בתור נשיא הוא האחראי הפורמלי והפרקטי למדיניות אבל תהליכי ההחלטה הם של המערכת השילטונית הגבוהה (נניח, סגן הנשיא, מזכיר ההגנה והחוץ, יועצו האישי ועוד כמה אישים עיקריים בתוך ומחוץ לשילטון). אמנם אתה יכול לדבר עליו כמייצג הקו האידאולוגי אבל האם זה באמת מה שהניתוח לשיטתך רוצה לומר? שאלה קשורה היא כיצד אתה יודע מתי מישהו התחיל/הפסיק להיות פוליטיקאי? אם נניח בורג לא קשור כרגע פורמלית לפוליטיקה, האם זה אומר שהוא כבר לו פוליטיקאי במובן המעט רחב יותר של המילה (ולא במובן הרחב הכללי שבו "כל אחד פוליטיקאי")? מה אם הוא יחזור לפוליטיקה הפורמלית ביום מהימים, האם אז אפשר יהיה להוסיף את מעשיו ודבריו "בזמן היותו במידבר" לניתוח? |
|
||||
|
||||
קודם כל אני רוצה לוודא שקראת את תגובותי האחרונות הרלוונטיות (בין היתר לשאלתך בפעם הראשונה בנושא): תגובה 446402 תגובה 446546 אני מניח שאפשר היה לעקוב אחרי פעילותו של בוש הבן ולסווגו טרם כניסתו לבית הלבן, אבל אישית הנתונים הפכו לי זמינים רק לאחר היבחרו לנשיא. בהתחלה קשה לי לדעת, ואפשר לנתח הרבה מהלכים לכאן או לכאן, כי אי אפשר באמת לבודד את הפרט מהכלל ללא רפרנס טוב של פוליטיקאים או מהלכים פוליטיים בהם הוא תומך/להם הוא מתנגד בפירוש. ואז התחיל MONEY TIME מס' 1 - דיוני התקציב האמריקאים, חשיפת פרשיות השחיתות בבורסה והתנהלות הממשל כתוצאה מהן, התנהגותו כתוצאה מה 11/9, הבקרה על מלאי הנפט, כל תהליך הכרזת הלחימה על עירק, וכאן כבר היה לי ברור מעל לכל ספק שיוכו (כשנה לאחר היבחרו). אחר כך זה כבר היה חיזוק הברור: הנושא הגרעיני, התנהלותו מול שרון בחומת מגן, הגדלת הגרעון וכיו"ב. מאחר וההתנהגויות האלה היו כולן בעלות תוצאות ברורות בכיוון יחיד ועקבי, ולבוש יש תפקיד מכריע בגיבושן, או לפחות בגיבוי מוחלט של מקבלי ההחלטות בנושא, הן במילים והן במעשים, אין לי ספק בחלקו ועמדתו. עם קלינטון זה היה קצת קשה יותר בהתחלה, גם בגלל שהייתי פחות משופשף בשיטה וגם בגלל שבתחילת הקדנציה שלו לא היו הבדלים ברורים בינו לבין קודמו, באופן החד שהיו בין בוש הבן וקלינטון. פוליטיקאי תמיד הינו בעל הכרה פוליטית, אבל לא תמיד מתפקד כפוליטיקאי, כמו במקרה בורג בדיון זה. מבחינה בלבנית הוא מוכר אצלי כפוליטיקאי אם הוא מחזיק בעמדת מפתח כלשהי בתחום פוליטי (כתב, פקיד בכיר, דיפלומט, פרלמנטר וכיו"ב) ו/או אם אני מגלה שאני יכול לנתח אותו מעשית עפ"י שיטת הניתוח, והתוצאות עקביות. מובן שאם מדובר בשר, ותוצאות הניתוח שלי לא יוצאות עקביות, אני מניח שהטעות היא שלי. ולשאלה נוספת שלך: לאברום, כמו לכל פוליטיקאי אחר, יוכלו להזכיר הכל מעברו, תמיד. גם דברים שהוא עשה כשהיה בבני עקיבא, גם כשהיה בצייה הפוליטית. תפקידו כפוליטיקאי משופשף זה לנער מעליו את הלכלוך ולמלמל דברים כמו "מה שהיה נכון אז אינו רלוונטי היום", או "נוכחתי לדעת שדרך ב' היא הטובה יותר", או "דברי הוצאו מהקשרם" או סתם להתעלם. |
|
||||
|
||||
בקשר למה שכתבת בתגובה שלך (תודה על הקישור) ''האדם הבודד הזה בו אנו דנים עומד בראש הממשל, ולכן סביר שאם הוא מחזיק בעמדה מסויימת, הממשל רובו ככולו יהיה מכוון אליה.'' אני לא מבין איך אתה יכול לקבוע דבר כזה. לפחות במיקרה של בוש יש עדויות וניתוחים שמצביעים על כך ש''האדם הבודד הזה היה מכוון לעמדת המערכת,'' קרי בדיוק ההיפך. גם לא ברור לי על סמך מה אתה קובע ש''לבוש יש תפקיד מכריע בגיבושן.'' לפי מה שאני קראתי על הנושא, זה לא בדיוק כך בלשון המעטה. אני מסכים שסביר שאדם יהיה חלק ממערכת שמתאימה לאופיו (בוש נאמר לא היה יכול להיות מועמד במפלגתו של ביוקאנן, למרות ששניהם נחשבים לשמרנים). |
|
||||
|
||||
אתה נתפס לשורה הראשונה שמהווה רק את אחת האינדיקציות לסיווגו של פוליטיקאי, מה עוד שאח"כ גם טרחתי ורשמתי שזו אחת היותר חלשות שבהן. יש מספיק הזדמנויות והתבטאויות ישירות של בוש שמראות שהוא הכוח מאחורי ה"מערכת", הוא יצר אותה, הוא מינה את החברים המרכזיים באותה מערכת, ומגבה אותם ואף מוביל אותם. חוץ מזה לא כל כך ברור לי מהי אותה "מערכת" ערטילאית? כוחות הביטחון והתעשיה הצבאית? אלו היו קיימים גם בימי קלינטון, ולא זכו לגיבוי אלא לצמצום חד. הגיע בוש, ו*החליט* שהוא דווקא בעד להתפיח אותם (האנדרסטייטמנט של העשור), ו*מינה* סגן נשיא ומזכיר הגנה שמאוד מאוד אוד קרובים לו בעמדות, וכך נולדה ה"מערכת". |
|
||||
|
||||
התיאור שלך כיצד בוש *החליט* *ומינה* את זה ואת זה הוא מאד מוזר ובכלל לא מתיישב עם כל מה שאני קראתי בנושא. |
|
||||
|
||||
אני דווקא סבור שתיאור לפיו הנשיא, העומד בראש הפירמידה, הוא דווקא ''קורבן'' של האינטרסים מסביבו ולא ממוביליהם, עלול ללקות במגמתיות שתפקידו בעיקר ''לזכות'' את הנשיא מהמחדלים המשוייכים ל''מערכת''. הייתי שמח אילו היה חומר זמין לקריאה ברשת שהביא אותך למסקנה ההפוכה. |
|
||||
|
||||
אתה קופץ למסקנות. ראשית, דיברנו על כהונתו של נשיא ספציפי, לא "הנשיא" המופשט. שנית, לא מובן לי מאיפה הבאת את המושג "קורבן"; אני לא השתמשתי בו ואני לא רואה שום צורך להישתמש בו. דבר שלישי זו המסקנה אליה קפצת "היזכוי," שאין לה שום קשר לדברים. צ'ייני, ראמספלד, פאואל, רייס, וולפוביץ, פרל, פיית ואחרים באו מממשל בוש האב (ומניקסון, פורד ורייגן). אולי אתה חושב שהם הוצגו בפני הנשיא יחד עם מועמדים אחרים, הוא הלך לחדר וחשב והחליט במי לבחור. תיראה, לפי דו"ח וועדת וינוגרד, אפילו אולמרט אמר שלא היה לו מילה במינוי שר הביטחון שלו. |
|
||||
|
||||
1. ישנם הרבה מועמדים שהנשיא יכול לבחור אותם. פאוול, למשל (לשיטתי), הוא בכלל משתלב, והיה מהראשונים למצוא את הדרך החוצה בקדנציה השינה. החליפה אותו רייס (משתלבת) שהיתה חסרת תפקיד בקדנציה הראשונה של בוש הבן. 2. מובן שכל האנשים שעם בוש הם רפובליקנים ותיקים, אבל ברובם הם רפובליקנים בדלנים, שלא החזיקו את עמדות המפתח בימי אביו, והיה ביכולתו לבחור אחרים, אבל הוא דווקא בחר בהם, חיזק את הקו שלהם ותמך בהם גם כשהיו מותקפים, ואף ניצל את זכות הווטו שלו מול החלטות בית הנבחרים כדי לקדם אינטרסים ישירים שעולים בקנה אחד עם בדלנותו. 3. בוש האב, למשל, היה הפוך מבנו עפ"י השיוך הבלבני (קורה במשפחות הכי טובות), ובממשלו לא היה ראמספלד כלל, וגם השפעתו של צ'ייני היתה מוגבלת בשל רמטכ"ל משתלב מתחתיו (פאוול). 4. לאולמרט, כמו לבוש, היו אילוצי איוש, אבל גם באילוצים אלה רואים מהו הקו הדומיננטי שלו: התיקים החשובים מתחלקים כך שבחוץ ובאוצר יש משתלבים, ואלו אנשים שקודמו למשרה רק תודות לאולמרט, והתיק עליו בחר לוותר לטובת השותפות ההכרחית עם העבודה היה הביטחון, בשל הסיבה שפירטתי בתגובות רבות ומוכרת היום: קל לנטרל את פרץ כשר ביטחון, כשמדביקים לו תווית של "טירון ירוק", הרמטכ"ל משוחח ישירות עם הרוה"מ, וכנ"ל גם מנכ"ל משהב"ט. |
|
||||
|
||||
אבל עכשיו אתה מסיט לגמרי את מסלול הדיון. להזכיר, זה התחיל בשאלה שלי [לערן בדיון ההוא] איך אפשר לדבר על "בוש" ולא על "ממשל בוש"? זה המשיך בטענה שלך שבוש "*החליט* ו*מינה* , וכך נולדה ה'מערכת'." על זה תמהתי משום שהדעה הרווחת, במקרה הספציפי של בוש הבן, ה"מערכת" היא לא תוצר של "החלטה ובחירה" שלו אלא היתה שם מלכתחילה. עכשיו אתה פונה לסיווגים של אנשי הממשל. זה יכול להיות מעניין אבל לא קשור לשאלות הנ"ל. הבאתי את דוגמת אולמרט ושר בטחונו כדי להראות לך שאפילו בממשלת ישראל רוה"מ מודה שאין לו יד ורגל בבחירת השר הכי חשוב בממשלה. זה שהיו לו אילוצים(*), זה עוד תטל"א. (*)"ולי יש רישרושים" כשאלת טריוויה זריזה. |
|
||||
|
||||
למה זה לא קשור? ה"מערכת" לצורך הדיון אינה מוגדרת היטב. האם אתה מתכוון לכל המנגנון הרפובליקני הוותיק הזמין לנשיא שרק התמנה, או אלו שנבחרו לממשל הנוכחי? האם "המערכת" לא היתה יכולה לכלול את מקיין הוותיק ובעל העבר הצבאי כמזכיר ההגנה? בכך שאני הולך לסיווג אני מנסה להראות שהמערכת היא מה שהנשיא עושה ממנה (עד כדי אילוצים קוליציוניים או פנים מפלגתיים שוליים), והיא השתנתה מהותית בין ימי בוש האב לבוש הבן, כמו גם הכיוון הפוליטי של ה"מערכת". |
|
||||
|
||||
הרפובליקאים, או יותר נכון מערכת הבחירות של בוש הבן בשנת 2000 לא היו יכולי לבחור במקיין אפילו לתפקיד מגיש התה. במהלך הבחירות המקדימות של 2000 הם ניהלו נגדו מערכת של הכפשות מכוערת, ובים השאר הפיצו עליו שמועה מרושעת שהוא איבד את שפיות דעתו בכלא הצפון ויאטנמי ובגלל זה הוא נתון להתפרצויות זעם שפוגעות לו בשיקול הדעת. מקיין ניסה להשיב מלחמה שערה בלי הצלחה, ועד היום הוא די מתעב את האיש בוש למרות שהוא תומך נילהב במדיניותו. שוב, זה השמערכת השילטונית השתנתה בין ג'ורג' הרברט לג'ורג' ווקר (שאלה שנשארת פתוחה) והאילוצים המפלגתיים השונים, לא מעלה או מוריד בקשר לשתי שאלותי המקוריות. |
|
||||
|
||||
מתנצל על העיכוב - פיספסתי את התגובה הזו שלך: אפשר גם לומר שהסיבה שמלכתחילה נוהל מסע של השמצות נגד מקיין, והסיבה שלא היה פיוס אח"כ (שזה משהו שגם יכול לקרות בפוליטיקה) היא שמלכתחילה מקיין הותיק ואיש המנגנון הפוך לבוש בדעותיו, ולכן מהלך זה מהווה עוד דוגמה לכך שבוש *בוחר* את מי מהמנגנון לקרב אליו ואת מי להרחיק ממנו. שינוי המערכת השלטונית מראה שאין כאן מצב של "חוסר ברירה". הנשיא האמריקני, יהיה זה דמוקרט או רפובליקן, הוא בעל דרגת חופש גבוהה ובעל כוח רב לבחור את יועציו ומזכיריו, ולא "ללכת כצאן לטבח" לחבירה לאיזו קהיליית זאבים של ה"מנגנון" (אני מתנצל על ההתבטאויות, אבל זה פשוט נראה לי תיאור משמעשע מדי ו"מקרבן" לבוש, שאחראי להובלה באופן אישי של הרבה מהלכים המיוחסים ל"מנגנון"). חוצמזה, יש כמובן את האינסטנציות בהן בוש מתבטא לגמרי לבד, בלי שצ'ייני לוחש לו באוזן, ומדבר באופן רהוט (יחסית) ועקבי בנושאים מכריעים ב MONEY TIME, כמו האצבע המונפת שלו במבצע חומת מגן, כמו עמדתו בנושא פריסת הנשק הגרעיני באירופה ועוד ועוד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |