בתשובה למיכאל, 20/11/01 11:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
די עם זה כבר! די עם השטויות האלה! נעלבת מירדן? לבן איתו את הסוגיה באימייל. כאילו זה לא מספיק שאתה כותב תגובות על גבי תגובות של טקסט בלתי קריא בעליל, כאילו זה לא מספיק שאני עשוי להכנס לדיון עם 10 תגובות חדשות ולגלות שכל-כולן הן תגובות שלך לעצמך (מה, אתה לא יכול לחשוב שתי דקות אם יש לך מה להוסיף לפני שאתה לוחץ על "שלח"?) - אתה עוד נעלב מכל מי שמעיז להגיב כלפיך. אז הוא כתב "תוכי יוסי" כי זה מה שבא לו לראש. ביג-פאקינג-דיל. תתחיל להרגיע, כי זה ממש ממש מיותר, שלא לדבר על לעצבן. (כאמור בכותרת, את דברי הללו אני לא אומר כעורך, אלא כקורא) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ראה נא, אם מישהו אכן מפטפט דברים חסרי ערך ולא מובנים, האם אין זה ברור מאליו, ולמה לשקוד כל כך להדביק לו דימוי כזה? ומאידך יש רבים הנכנסים איתי לדיאלוג עניני, או בוחרים בטעוני ופיתוחי כנקודת מוצא להמשך הדיון, מבלי לנסות כל כך להטיח בי בוץ בכל מחיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוך, נו. אני דווקא נהניתי לקרוא את המלבנים של מיכאל, למשל. קצת חריגה ממסגרת המלבנים (אל מסגרות של כמה מהם) לא תזיק לאף אחד. להיפך, יכול להיות שיש בחוקה הזאת כוח ומשמעות. על פי היכרותי (ורק מעל דפי האתר הזה) עם ירדן ניר, לא היו לו שום כוונות זדוניות, אך קשה לי להאשים את מיכאל בהתגוננותו - הרי לאחרונה (וגם לפני כן) הוא זכה מידי רבים לביקורת מאוד לא נעימה (ולא עניינית) על סגנונו - וזאת דווקא כשהוא משקיע הרבה מזמנו בכתיבתן. כשהשקעה כזו של זמן, וכשהצגה כזו של רעיונות, זוכה רק ל"לא מבינים אותך, מיכאל", יש להתפלא ולהעריך את רצונו של מיכאל להמשיך ולכתוב באייל הקורא. דווקא בדיון זה מיכאל היווה דמות חשובה ומרחיבת דעת (ודווקא בדיון זה, שתוכנו שירה ויצירה וכולי, מוצאים אתם לנכון לבקר את סגנונו). לא מחבב את הסגנון, דובי? במיוחד כקורא אין לך הזכות לבוא אליו בטענות. כעורך אתה עוד יכול לרטון לעצמך מתחת לשפם - ותו לא. ואותו דבר אומר לליאור גולגר, שאני סבור שדווקא זכה להערכה בתקופת הסהרורים המשולהבים שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע שהלא-עורך הנכבד יפסיק להשתמש בשפץ ביבים קוליקואלית שבניגוד למה שנראה בטלויזיה האנגלוסקסית, אין מקומה בשיח בני תרבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא הוגלתה "תגובתו של לא-עורך" זו לאי השדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו לא היה אי שדים (כמו שאין עכשיו, נשאר שם רק מוזיאון) ולא התבצעה הגלייה רטרואקטיבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוחו של הדיון כאן (בפורום,מאגזין,*.*) הוא בודאי ברמתו.אבל נדמה לי שכוחו הוא גם באופיו.והאופי של הדיון או הדיאלוג שנוצר כאן מזכיר אולי את האופי של הדיון שהתנהל בככר השוק האתונאית של המאה החמישית לפנה"ס זו שסוקרטס התהלך בה (ואולי גם היא לא היתה קימת מעולם אלא כאידיאל) והכוונה כאן בדיון חופשי ,פתוח ללא מגבלות, אינטיליגנטי במידה שאינה גולשת ללמדנות אקדמאית גרידא (המעקרת לא פעם), ומונע יותר מכל על ידי סקרנות אמיתית ורצון לדיאלוג המורכב מקולות רבים. המדיום בא כאן לעזר העובדה שצריך לנסח כאן תשובה בכתב ולא במלל (או בצעקות) מעדנת במידה את הדיון למול כל דיון המתנהל במרכזה של כל ככר השוק. אבל (להדגיש שוב) המטפורה של כיכר שוק היא הנותנת לאתר כאן את כוחו. ובככר שוק כמו בכיכר שוק יש מקום לכולם ויש מקום גם לפולמוס (ואפילו לקללות,מכובדות כמובן) כך שבשולים (ולפעמים במרכז) תמיד ימקדו את תשומת הלב "תופעות קיצוניות" משורר המשורר בשתיקה רמה את שירתו, מרכולת אינטלקטואלית קשה עד בלתי מובנת לאחד ואקזוטית אולי לשני, ותמיד כמו בהייד פארק ימצא מישהו שיעמיד כסא במרכז השוק וינאם את תורתו. כל אלה הם חלק מחגיגת הדמוקרטיה והם הצובעים את השוק בצבעיו הססגוניים (ולפעמים מענינים אף יותר מן הדיונים היותר פוריים) ובשוק יש להזכיר תמיד קימת האופציה להמשיך לדוכן הבא ולצרוך סחורה כדאית יותר. איפה הגבול ומתי הדיון מתדרדר מעבר לגבולות הטעם הטוב (או אולי מתר לומר ה'מידה הטובה') אין לי תשובה ברורה וזוהי אולי אומנותו של העורך לשמור על גבולות הנאותים (ונראה שעד עתה המשימה נעשית בהצלחה) והגבול הוא חלק בלתי נפרד מן המידה הטובה כך טען סוקרטס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |