בתשובה לדובי קננגיסר, 20/11/01 13:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כוחו של הדיון כאן (בפורום,מאגזין,*.*) הוא בודאי ברמתו.אבל נדמה לי שכוחו הוא גם באופיו.והאופי של הדיון או הדיאלוג שנוצר כאן מזכיר אולי את האופי של הדיון שהתנהל בככר השוק האתונאית של המאה החמישית לפנה"ס זו שסוקרטס התהלך בה (ואולי גם היא לא היתה קימת מעולם אלא כאידיאל) והכוונה כאן בדיון חופשי ,פתוח ללא מגבלות, אינטיליגנטי במידה שאינה גולשת ללמדנות אקדמאית גרידא (המעקרת לא פעם), ומונע יותר מכל על ידי סקרנות אמיתית ורצון לדיאלוג המורכב מקולות רבים. המדיום בא כאן לעזר העובדה שצריך לנסח כאן תשובה בכתב ולא במלל (או בצעקות) מעדנת במידה את הדיון למול כל דיון המתנהל במרכזה של כל ככר השוק. אבל (להדגיש שוב) המטפורה של כיכר שוק היא הנותנת לאתר כאן את כוחו. ובככר שוק כמו בכיכר שוק יש מקום לכולם ויש מקום גם לפולמוס (ואפילו לקללות,מכובדות כמובן) כך שבשולים (ולפעמים במרכז) תמיד ימקדו את תשומת הלב "תופעות קיצוניות" משורר המשורר בשתיקה רמה את שירתו, מרכולת אינטלקטואלית קשה עד בלתי מובנת לאחד ואקזוטית אולי לשני, ותמיד כמו בהייד פארק ימצא מישהו שיעמיד כסא במרכז השוק וינאם את תורתו. כל אלה הם חלק מחגיגת הדמוקרטיה והם הצובעים את השוק בצבעיו הססגוניים (ולפעמים מענינים אף יותר מן הדיונים היותר פוריים) ובשוק יש להזכיר תמיד קימת האופציה להמשיך לדוכן הבא ולצרוך סחורה כדאית יותר. איפה הגבול ומתי הדיון מתדרדר מעבר לגבולות הטעם הטוב (או אולי מתר לומר ה'מידה הטובה') אין לי תשובה ברורה וזוהי אולי אומנותו של העורך לשמור על גבולות הנאותים (ונראה שעד עתה המשימה נעשית בהצלחה) והגבול הוא חלק בלתי נפרד מן המידה הטובה כך טען סוקרטס. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |