 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה תומר על מאמר כתוב הייטב שמתמקד בבעייה חשובה. אני נוטה יותר להסכים עם ב.ל (תגובה 436041) שטוענת שהבעייה בעיקרה ניהולית. מאידך אני לא לגמרי מסכים איתה בנוגע להבנה החשיבות של הלימוד. משיחות שאני עורך עם חבר'ה צעירים לפני לימודים אני שם לב שרבים מהם עוד לא הפנימו שמטרת הלימודים באוניברסיטה היא להקנות להם כלי לימוד שאיתם הם יוכלו להמשיך ללמוד ולהתפתח כל חייהם. היום כבר אין תואר באוניברסיטה שאפשר לצאת איתו לשוק בגיל 25 ולהמשיך עם אותו הידע עד לפנסיה. אבל אם אתייחס לנקודה שמאמר מציג, העלאת ערך החינוך על נס, אז צריך לזכור שמערכת ערכים היא גם פונקציה של הסביבה שבה חיים. הסביבה שבה המערכת היהודית הדתית הביאה את ערך הלמדנות לגבהים שאליו הגיע, היא סביבה שונה מאוד מהסביבה היהודית המודרנית. אני הייתי מחפש את הדרכים לחינוך נכון במערכות חינוך טובות מודרניות ולא בסביבה כך כך שונה. דבר נוסף, למייטב הבנתי הסיבה שמערכת ההשכלה הגבוהה האמריקאית כל כך מצליחה היא סיבה ניהולית שמאפשרת למשוך את טובי המוחות בעולם למערכת, ולא בגלל שהמנטליות החינוכית האמריקאית כל כך מדהימה (בתי הספר האמריקאים לא נחשבים לטובים בעולם). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ערך הלמדנות הוא רק צד אחד של המטבע. הצד השני הוא העלמותה של היראה של התלמיד בפני המורה. כדי לחנך נדרש מחנך שמחזיק את התלמידים קצר, ושהתלמידים מפחדים ממנו. כך, כשהמורה נותן שיעורי בית לתלמידים, כולם עושים אותם. ערך הלמדנות היא הבעיה מצד התלמידים והחברה ממנה התלמידים מגיעים, אבל אובדן הסמכות והיראה היא בעיה מצד המערכת. כיום, ההורים והתלמידים מתייחסים לבית הספר כשמרטף בכיתות הנמוכות, וכמערכת הכנה לבגרויות בכיתות הגבוהות. למורה אין סמכויות כנגד תלמידים סוררים, וההורים מצידם מגבים את ילדיהם. שמעתי כבר על תלמידים שמאיימים על המורים שהם ידאגו להעיף אותם. הרי מספיק שהתלמיד מתלונן שהמורה סטר לו, בין אם זה נכון ובין אם לא, והמורה מושהה או עף. המערכת מצידה, מתייחסת לתלמיד כאל אינדיוידואל שהיא צריכה להתגמש לדרישותיו המיוחדות. מגישה זאת נולדות כל מני גישות חינוכיות מודרניות, שבמקום ללמד את הילד משחקות עם הילד, ומנסות להעביר את החומר באופן ''טבעי'' או ''חווייתי''. מה לעשות שלימוד זאת פעולה שאמורה לסגל את התלמיד אל החומר הנלמד ולא להיפך. על השפעות האמריקניזציה של החברה הישראלית על החינוך דנו זה-מכבר, אבל כדאי להזכיר עוד דבר-מה. ארה''ב חיה על עילית האינטיליגנציה העולמית. הפרומילים העליונים של האוכלוסיה העולמית זוכים במלגות דוקטורט באוניברסיטאות המובילות בארה''ב. הטובים שבהם (רובם) מקבלים עם סיום לימודם הצעות עבודה ומזינים את דרישות הכלכלה האמריקאית לכוח-אדם איכותי ומוביל. לכן ארה''ב לא צריכה להשקיע בחינוך, ומצבו של החינוך הציבורי שם אינו מקרי. לישראל לעומת זאת, על-אף שזכתה בפירותיו של תהליך דומה עם העליה הרוסית של שנות התשעים, אין את המותרות לבזבז את ההון האנושי שלה כמו ארה''ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "מושעה או עף"? השעייה, מעצם הגדרתה, נעשית לתקופה מוגבלת. השעיית מורה עד אשר תתברר תלונת התלמיד היא עניין אחד. החלטה של המערכת על סיום *סופי* של עבודת המורה לאחר בירור תלונה/ות ו*בעקבות* מסקנות הבירור הנ"ל - הוא עניין אחר לגמרי. האם ידועים לך מקרים בהם מורה "עף" מעבודתו בעקבות תלונת תלמיד על סטירה, "בין אם זה נכון ובין אם לא"? מה כוונתך במילים המוסגרות שבכותרת, "היכן הסרגל?!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע לי על מקרה בו תלונה לא מוצדקת של תלמיד כנגד מורה גרמה להשעייתו של המורה מהכתה, ולכאב ראש גדול מאוד לאותו המורה עד שהוועדה מצאה שאין ממש בתלונה. אני כמעט בטוח שלתלמיד לא נעשה דבר. שמעתי על מקרה אחר בו תלמיד איים על מורה שאם הוא יעיף אותו מהשיעור, ההורים שלו יתבעו אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז הנה, אתה מאשר - מדובר ב**השעייה**, לא ב"העפה" סופית מן המקצוע, וכמו שאתה אומר - ההשעייה היתה "עד שהוועדה מצאה שאין ממש בתלונה". וכאב הראש ושאלת האם ומה עשו לתלמיד, עם כל הצער - אינם קשורים בכלל לכך שבתגובה 436635 נעשתה ערבוביה חסרת שחר בין שני מושגים שונים לחלוטין - "השעייה", מונח עברי מדוייק בעל משמעות משפטית, ו"העפה" - מונח שבלשון העם מבטא פיטורין. מערכת החינוך שלנו היא אומללה וצולעת ומלאה בבעיות קשות, אבל להאשים אותה ולטעון שמורה "עף" מעבודתו כשהדבר אינו נכון, כפי שאתה טורח להודות עכשיו - זו כבר לא האשמה חינוכית - זו כבר האשמה משפטית חמורה מאוד. לעניין הסרגל: לנחש? למה שאנחש? ניחושים אינם חביבים עלי במיוחד ואני מעלה אותם רק כשאין ברירה. למעני ולמען עוד קוראים שאולי יתעניינו - אולי תספר בעברית ברורה למה התכוונת בהערה עם הסרגל? הנה, אני בכל זאת מנסה לנחש: האם התכוונת להמליץ שיוחזר הסרגל מן החדר הגלותי, ויוכו התלמידים על כפות ידיהם ועל ראשי אצבעותיהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אנחש: אתה (את) עובד במשרד החינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא זכיתי במכונית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכונית? תגיד תודה שאתה לא נענש על אי-מילוי חובות קריאה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת לא נענש? קיבלתי עונש לכתוב 100 תגובות רציניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תגובות רציניות"? כו-לו אווה מריה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואין להקל ראש בלימון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שאני רוצה להעביר היא פשוטה מאוד, ולא דורשת ליווי של עורך-דין. הנקודה שלי היא שכיום המורים מפחדים להתעמת עם תלמידים בעייתיים עקב המסרים שהמערכת משדרת אליהם. זה גורם לכך שלרוב המורים אין דרכים אפקטיביות לשמור על משמעת בקרב התלמידים, וכך החינוך נפגע. עוד דוגמה -- אם שני תלמידים הולכים מכות בבית-הספר, למורים יש בעיה להפעיל כוח כדי להפריד ביניהם. הסרגל נמצא בצד השני של הסקאלה. שתי הקצוות של הסקאלה בעייתיות. הפתרון אינו להחזיר עונשים פיזיים, אבל להחזיר למורים את המרות שהיתה להם לפני שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אז גם ה"לא דורשת ליווי של עורך-דין" - זאת איזושהי בדיחה? יופי-טופי, והחוק הוא דווקא חשוב, עם בדיחות או בלעדיהן. הצדקה להתערבות פיזית מצד מורה בין תלמידים שהולכים מכות דווקא קיימת - אם ברור שהם עלולים לגרום נזק אחד לשני. בתיכון מקצועי גדול וידוע בתל אביב שני תלמידים הלכו מכות ומורים פשוט עברו שם כאילו אינם רואים מה נעשה. מורה שהוא במקרה אדם גדול עם כוח פיזי רב התקרב והתחיל לנסות להפריד ביניהם במו ידיו. שני תלמידי י"ב שגם הם היו בחורים גדולים וחזקים - ראו שכך, הצטרפו אליו, וביחד הצליחו השלושה להפריד בין שני הניצים. היוזמה זכתה לתשואות מהתלמידים שהתאספו מסביב, ולשתיקה תומכת מההנהלה. אבל שוב - הצדקה למעשה כזה ישנה רק כאשר ברור שהתלמידים עלולים להביא נזק אחד לשני. הפעלת כוח פיזי ע"י מורה אינה מוצדקת וגם אינה חוקית, לא כאשר יש בכיתה בעיות משמעת - תלמידים שמרעישים וכו' - ולא לבעיות בלימודים, אי הכנת שיעורים וכיו"ב. לפני שנים למדתי כמה חודשים בבי"ס לבנות באנגליה. נדמה לי שבאותה תקופה עדיין היו שם עונשים פיזיים בבתי הספר לבנים, אבל לא לבנות. בלי שום אמצעי הפחדה, היה בכיתה שקט והיה כבוד רב למורות ולמורים (היו יותר מורות), ועכש"י התלמידות תמיד הכינו את השיעורים בצורה מסודרת. קשה לי להסביר אם זהו עניין של הגיל הצעיר של התלמידות באותה כיתה (10-11), או של מסורת החינוך שהאנגלים גאים בה, או אולי של האופי האנגלי הנשי הרדום והצייתני - אבל לא היה שם שום צורך באיומים, ב"הטלת מרות", ב"יראה" או בכל הדברים המתוארים בתגובה 436635. אולי זהו באמת צירוף של מסורת ואופי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |