בתשובה לllama, 06/03/07 23:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים עם ilama (שגיאת הקלדה?) בעניין הזה. הקול של סחרוף נשמע מרוחק באופן טבעי, כך שאלמנט המרחק הרגשי כן מושג כאן. מלבד זה, אני חולק על דעתו של ירדן ש"המילים האלה לא מתיאמות לזמרת רוק". יש לא מעט שירי רוק טובים, שאם תנתק את הטקסט מהלחן, תמצא את עצמך קורא שירה במובן ה"גבוה" שלה. ובהקשר הזה, אני מפנה למאמרו של ירדן באייל בדיון 1912. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רוצה לתת דוגמא או שתיים (לשירי רוק שהם שירה "גבוהה", והמילים מתאימות למוזיקה)? אני לא מכחיש שזה אפשרי, ויש לי כמה דוגמאות לטעמי, אבל הן מעטות עד כאב, וכמעט לכולן יש איזה "אבל" - לרוב האבל הזה הוא שגם אם השיר (טקסט) סביר, או אפילו טוב, הוא לא היה באמת "מרגיש נוח" במגזין שירה טוב. בכל אופן, מזווית הראייה ההפוכה, אני משוכנע שרוב השירה ה"גבוהה" לא מתאימה לזמרת רוק, ואני חושד (בניגוד לדעתו של llana (פעמיים L, לא שגיאת הקלדה)) ש"עוד חוזר הניגון" אינו יוצא מן הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נערת הרוק'' (יצחק לאור) בביצוע של ריקי גל ''קח שירים'' (כל האלבום, שירים של ויזלטיר, עמיחי ועוד) בביצוע כנסיית השכל ''קסיוס'' (יונה וולך) בביצוע רונה קינן (ויש עוד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חושבת שהתכוונו לדבר על שירי משוררים, שנכתבו כך מלכתחילה, אלא על טקסט רוקי שמתעלה לדרגת שירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק השאלה של ירדן ב תגובה 434850 :-) אבל זו גם שאלה של טעם. יש כמה שירים של ערן צור שמגיעים לזה ("בדידותי" או "ערב ב' כסלו" למשל). ובטח יש עוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון(כלומר, זו בדיוק השאלה של ירדן.) מסקנה: לא להגיב לפני 8 בבוקר לא להגיב לפני 8 בבוקר לא ללההגג |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הגבתי לטענה ש''רוב השירה ה''גבוהה'' לא מתאימה לזמרת רוק''. בכיוון ההפוך, לא הייתי מגרש את רוב השירים של רונה קינן מכתבי עת לשירה, ויש עוד שתיים-שלוש דוגמאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השירים שלה יפים, אבל הם לא שירי מחאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך אולי דוגמה נבחרת של קינן, שנדעֵה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד אתמול פחות-או-יותר לא ידעתי שיש דבר כזה, רונה קינן, או אולי חשבתי שרונה קינן ואיה כורם הן אותו הדבר עצמו (ובמידה רבה צדקתי). עולמי המוסיקלי הישראלי סובב עדיין במקומות שבהם נכבדי גיל הזהב של האייל עוד לא נולדו ואני אפילו עוד לא הייתי בגדר תיאוריה, היכנשהו סביב אלתרמן-זעירא-אלכסנדר פן ושות'. העולמ המוסיקלי החוץ-ישראלי, שהוא גם עולמי, הוא עשיר וחסר גבולות - עולם מרתק, לירית ומוסיקלית, ומענג ונפלא. עכשיו, בעקבות השיח הזה ובמיוחד עקב התגובה הזאת, שהפתיעה אותי, בדקתי קצת ברשת. משהו בערך עם "זמרות ישראליות", נדמה לי, ועם "רוק ישראלי", ובסופה של בדיקה דגמתי בצייתנות מפרי הגותן של חמש: דנה ברגר, סיון שביט, רונה קינן, איה כורם, קרן פלס. קראתי שלושה-ארבעה-חמישה שירים (אצל כמה מהן זהו כמעט כל המצאי) משירי כל אחת מהן. ריבונו של עולם, הרי הן כולן מזמרות את אותו שיר! מעבר לניואנסים רגעיים, זהו אותו השיר אצל כולן! - שיר יגונה הבלתי-נלאה של בת השלושים שנשארה תקועה בגיל שלוש-עשרה ועדיין לא מצאה, בקרב עדת הזאבים הטורפים - את הנסיך המושלם, האוהב, החושב, המה-זה ררררגיש! המה-זה לא-אדיש! (ליאונרדו דיקפריו או משהו?) אישית, קשה לי לתאר שעמום גדול מזה. אין בעולם *שום* דבר חוץ מן האהבה הטרופה? וחוצמזה, המממ... יש איזה חוק המחייב את כל הזמרות לגור בתל אביב? ככה לפחות זה נשמע בשירים. אין צורך להיקרא "זמרת מחאה", ובכל זאת... כבר אין חברה ושברה? כלכלה וטרטמן? מלחמה? אולמרט ופרץ? שחיתות בצמרת? ומה עם שירות התעסוקה ההוא שלא יפנה עובדים לחברת "השמירה"? מה עם הדת כמסע קניות? מה עם המחשב, שלעולם, כנראה, לא יוכל לאהוב? ואיפה סטיבן פינקר והתורשה-vs-הסביבה? ושכ"ג-vs-הרצון החפשי? הוי, אבוי, אנחנו קורבנות רגישות ועדינות והם חזירים חסרי רגש ובכל זאת אנחנו אוהבות אותם, אילו חדשות מסעירות! ש-ע-מ-ו-ם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוד כלום, הידעת ש90% מהספרות המתפרסמת בעולם עוסקת באהבה?! ( שאר ה10% הם מדריכים איך למצוא אהבה ואיך להפעיל את המחשב). [!] אחרי שהמצאתי את הכותרת גיגלתי ומצאתי שבאמת יש ספר כזה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דבר, חכה קצת, שנה, מקסימום שנה וחצי, ו-90% מהספרות בעולם תעסוק במתכונים לקינואה עם נבטים. זה יהיה עולם מרתק ומעניין יותר מכל מה שידענו עד עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את כל השירים של רותם קינן, אבל אף אחד מאלא שקראתי עכשיו http://www.mp3music.co.il/Lyrics/f8e5f0e4_f7e9f0ef.h... לא עונה על ההגדרה "שיר יגונה הבלתי-נלאה של בת השלושים שנשארה תקועה בגיל שלוש-עשרה ועדיין לא מצאה, בקרב עדת הזאבים הטורפים - את הנסיך המושלם, האוהב, החושב, המה-זה ררררגיש! המה-זה לא-אדיש! (ליאונרדו דיקפריו או משהו?)" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רונה, לא רותם (רמז: כשיודעים את השם, לפעמים זהו השלב שבו גם מבינים את השירים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מישהו ניתק את החוט והשחיר את התמונה אני קמה בוכה מחלום משונה כולם צוחקים איתי איתי אהבה שקופה" ולמשל: "אאאווווו לה לה לה גם אני רוצה לחיות נכון אאאוווו לה לה לה ושלווה גדולה תיפול עלי כמו פתיתי שלג היא תיפול עלי" ןגם בעוד שירים, בלי לתת כאן את כל הקישורים, אפשר לומר לזכותה של קינן שאצלה החיטוט הפנימי הכאילו-עמוק הוא הרבה פחות ישיר מאשר אצל דכאוניות מקצועיות אחרות, אבל גם אצלה יש את הגעגועים לעולם של סינדרלה ופרינס צ'רמינג, שהוא נוכח-נפקד. וגם אצלה חוץ מהעולם הפרטי לא קיים שום דבר, לא המדינת שבה היא חיה ולא כדור הארץ ומה שקורה בו. מבחינה זאת היא די כמו האחרות, אותה הגברת בשינוי אדרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקרונית אני מסכים אתך, אבל יש לי הסתייגות אחת גדולה: הזמרות האלה, משעממות ככל שיהין, שרות את האמת שלהן, וזה חשוב. כנראה שהאמת הפנימית של כולנו עוסקת קודם כל ברגשות ובאהבה ובצפיות שלנו מבני הזוג. לא הייתי רוצה לחזור לזמנים שכולם היו חייבים להיות חלוציים ולשיר על הכינרת ועל המחרשה ורגבי האדמה. לא הייתי בזמנים ההם אבל אני חושב שהתרבות המגוייסת של אז יצרה אוירה מלאכותית לוחצת, לא אמיתית ולא נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהרצון לאהבה הוא מרכיב מרכזי אצל כמעט כל אדם, אבל לא יחיד. אדם יכול להיות כן ואמיתי גם כשהוא שר על נושאים אחרים שמעניינים אותו, בין אם אלה יחסיו עם אנשים שאינם בן הזוג, בין אם זה המתרחש בארץ או כל נושא אחר. מי שכל עולמו הוא בן הזוג שישנו או אינו מעורר רושם של אדם שעולמו הפנימי דל, שמרוכז בעצמו, שאינו מודע כלל למה שמחוץ לבועה הפרטית שלו. עיון בשירים של זמרים כמו, למשל, שלום חנוך, חוה אלברשטיין או ריקי גל יגלה עולם הרבה יותר עשיר ומרתק - מבלי שהם ויתרו על פסיק מהאמת שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר של רחל על געגוגיה לכנרת הוא אישי מאוד ולא מגוייס, קח בחשבון שהיא כתבה אותו בשיא מחלתה בעליית גג בפרישמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק השכ"ג וסטיבן פינקר? ומה עם דורון שדמי, שכחת? לא הגיע הזמן שיכתבו עליו שיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כהרגלו, דורון שדמי לא מחכה לאחרים וכבר כתב על עצמו שיר. http://stage.co.il/Stories/573407 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמרות לא קוראות את האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר הרושם שלך על ''בת השלושים שעדיין לא מצאה''. כל הזמרות הללו עד אחת חיות באושר עם בן זוג קבוע, כבר שנים (לבד מרונה קינן שיש לה חברה חדשה) ולעתים גם עם ילדים, במקרה של דנה ברגר (שאכן אהבותיה הקודמות הולידו כמה שירי אהבה נכזבת, אבל כבר מזמן הפסיקה עם זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל החוויה שעליה הן כותבות היא חוויה של כזו שעוד לא מצאה. איתַי שלא אכפת לו מה קורה לי בחיי אחרי שהוא סוגר את הדלת ונפרד או יונתן שפירא שאמא לא זכתה עדיין להכיר מייצגים בדיוק את החוויה הזו. אני משער שבגלגל"צ לא ימהרו לשדר שירים בסגנון "אתמול שוב הלכנו לחתונה של חבר שלו מהעבודה והיה משעמם" או "אתמול במסיבה בגן הוא היה כל כך חמוד" [הילד, לא האבא!]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד, בדרך כלל התמליל של השיר הוא חלק זניח בפופולריות שלו, ויעיד באמת השיר ההוא של אריק איינשטיין שמילותיו גובלות בדביליות ( ינתח הירשפלד מה שינתח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אתמול במקרה שמעתי ברדיו ביצוע של חווה אלברשטיין לשיר 'ני שיכורה ולא מיין (היום). בפעם הראשונה בחיי שמתי לב שהשיר הזה מורכב מחזרה על אותו בית קצר 4 פעמים, ותו לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבור שלא מדובר בחלק זניח. מה שעושה את השיר הוא הצירוף ביניהם. קח שיר פופולרי ("אני ואתה", "ואת", "יום שישי את יודעת", "עבדים", מה שאתה רוצה) ותדמיין אותו עם המלים של "הנה תמו יום קרב וערבו". יש סיכוי שזה יהיה להיט? לדעתי לא. קח שיר כמו "שבתות וחגים" של יהודית רביץ. האם התמליל הוא לא המוקד של השיר הזה? התמליל אינו חייב להיות מבריק; כמה מהשירים המצליחים ביותר של החיפושיות התבססו על תמליל ילדותי כמעט. הוא חייב להשתלב עם המנגינה, הוא צריך להתאים למצב הרוח שהמנגינה משרה, וביחד הם צריכים לשדר משהו שאנשים יכולים להזדהות איתו ברובד כזה או אחר. שיר כמו "אני ואתה", למשל, יכול להיות פשטני וילדותי, אבל הוא משדר תמימות אופטימית שאנשים יכולים להזדהות איתה. אם תחליף את המלים לא תקבל אותה תחושה, ולכן הטענה שהחלק של המלים זניח נראית לי שגויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק עליך, והפופולריות של שירים לועזיים היא ראיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, את, שנדמה לי שהצטיינת כאן בעבר בניתוחים ובסאב-טקסטים, *לך* צריך להסביר שלא מדובר בפרטים ביוגרפיים אלא בביטוי מנטלי? (לא רק אצל הזמרות האלה אלא באמנות בכלל). גם לא מדובר בדיוק בבנות שלושים, ובכל זאת בת השלושים התקועה היא הגדרה רגשית נכונה לחלקים נרחבים מן האוכלוסיה הנשית (והגברית, אבל בתחומים אחרים). ואגב, פרט משני - שירים, עכש"י, לא נכתבים ומופקים מהיום למחר. (ועוד אגב, בסוד, מאחורי הקלעים - מעבר למה שמופץ רשמית - בטוח שהמידע שבידך מדוייק? לא שזה משנה לעצם העניין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה של רונה קינן, העובדה שקרן פלס נשואה (חברה של?) איתי ושדנה ברגר יצאה עם אי-אילו רוקרים הן בגדר "ידע כללי שוטף". הזמרות עצמן מתייחסות לכך בלי בעיה בראיונות איתן. מבחינתי זה מדוייק מספיק. (וחוצמזה שההשוואה בין רונה קינן לאיה כורם גרמה לי לצרימה איומה באוזן, אבל אין לי הסבר אינטלגנטי מספיק בשביל לחלוק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פאטי סמית כותבת על טכס הקבלה שלה להיכל התהילה של הרוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בתור מאזין וחובב רוק לא מתעסק הרבה בשאלה מה ביוגרפי ומה מנטלי. הבעיה מצידי היא שהרוקריות הישראליות שווה להסתכל עליהן אבל כמעט תמיד לא שווה לשמוע אותן. שמעת את השורה הראשונה ואתה כבר יודע מה יהיה הסיפור בכל השיר עד השורה האחרונה. ההתעסקות התמידית באני ובעצמי לא היתה מפריעה לי לו היא היתה כתובה טוב ולו לפחות מבחינה מוזיקלית היה בה מידי פעם משהו מפתיע או מרתק. יוצאת מכלל זה ברגר, שיש לה הרבה חומר על פני שנים והיתה אצלה התפתחות ששווה לעקוב אחריה. ואם ''דגמת'' רק שניים שלושה שירים שלה, אני מציע לך להשקיע בקצת יותר כדי לקבל מושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "הצטיינת כאן בעבר"? ככה קברת אותי? אני עדיין חיה ואנתח כמה סאב-טקסטים שאני רוצה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתתי לך כבוד (שוב לא הבנת, הכימיה בינינו הולכת וגוועת) - אצל אלוהים אין עבר ועתיד, העבר הוא רק בכאילללו - למעשה, אצלו כל הזמן כל הזמן כל הזמן רק הווה. (לא לבקש הסבר, זה כל כל עמוק שגם אני עצמי לא מבינה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חיות **באושר** עם בן זוג קבוע, כבר שנים". אני לא רוצה להרוס למישהו את המיתוסים אבל משפטים מהסוג הזה, בפרט בנקודת האושר, הם נכונים כמו הנכונות של מודעת הענק שריצ'רד גיר וסינדי קרופורד פרסמו בזמנם על כמה שהם מאושרים. למי שזוכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקרן פלס דווקא יש כמה שירים שאינם אותו השיר עליו דיברת. "שמעון השכן", למשל, מתאים מאוד גם למי שעדיין לא תקועה בגיל שלוש-עשרה. הנה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיטור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזמין את ''איתי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד מאוד, אבל מדוע צריך לאפר ילדה בגיל כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שאני מצליח לראות מהבגדים, נראה שהילדה מחופשת (לכבוד פורים?) וזה יכול להצדיק איפור חד-פעמי, אם יש. אולי האב ירצה לאשר את הדברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילדה מתחפשת לנסיכה כלשהי כל יומיים בערך (במקרה שלפנינו - שלגיה). אני לא חושב שהיא ממש מאופרת, בטח לא לכבוד הצילומים. אולי נשאר קצת צבע מהגן שם מרבים לקשקש על הפרצוף והשמחה רבה. נראה שהפרתי פה איזה כלל חמור, מקווה שנצליח יחדיו להתגבר על המשבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כן. כולם יודעים שאתם מריצים את הילדה האומללה במחזות זמר בכל רחבי הארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מאיה נורא מתוקה! ואגב, יש להעלות על נס את השתדלותה הגדולה בעניין הדיקציה. ב. איזה כלל הפרת? שאסור לאפר ילדים? שמותר לאפר, אבל לא לצלם? לא הבנתי. אני לא משתגעת על הנוהג המקובל בגנים לקשקש על פני הילדים (ניחשתי שזה העניין, לפני שהסברת), אבל השרידים העדינים שעל פני מאיה אינם מצדיקים את הסגנון המחמיר-משהו של תגובה 436026, לא כצעקתה, ואני מציעה לך, כמו ששנו רבותינו - "לצאת מזה" - כמה שיותר מהר. ג. בהזדמנות זו אני חוזרת בי מתגובה 435318 ומתנצלת עליה מעומק ליבי. תגובה זו היתה כולה שגויה ומבוססת על נתונים מוטעים, על דעות קדומות ועל טעם אישי גרוע. השעמום הטוטאלי שלי לא רק מהרוקיסטיות הישראליות אלא באופן כללי מן המוסיקה הישראלית של 15-20 השנים האחרונות, על דציה, דצותיה, נינותיה, אייל גולניה, תמליליה, לחניה, עיבודיה ופה ושם אפילו אסף אמדורסקיה (אני שוב מתנצלת!) - הוא בעיה פרטית שלי ואין לו כל אחיזה בעולם האובייקטיבי. ד. (אייקון חיטוט) אז מה זה, בכל זאת, הגימ"ל המסתורית הזאת שהצטרפה לשמך? ה. ראה א'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. להרחבת השכלתך, הנה כמה רוקיסטים שלא כותבים רק על לב שבור: שלום גד: http://www.hasharat.co.il/html/article_2429.php כפיר שתיוי: http://www.shtivi.com/ ישראל ברייט: http://www.hasharat.co.il/html/article_17414.php רות דולורס וייס: http://www.myspace.com/ruthdoloresweiss דויד פרץ: http://www.hasharat.co.il/html/article_2695.php אריאל גל: http://www.hasharat.co.il/html/article_2435.php אלי מגן (הוא בעצם ג'אזיסט): http://www.hasharat.co.il/html/article_15489.php |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. בתגובה ההיא דיברתי לא על רוקיסטים אלא על רוקיסט*יות* ולב שבור, והסתמכתי על כמה דוגמאות (לא מספיקות, כנראה) שדגמתי, אבל לא נעשה מזה עניין. ייתכן שהשכלתי חסרה, אך אם כך הדבר - זה בתחומים אחרים לגמרי מאלה המוצעים בשורת ההפניות שבתגובתך החביבה. יפה אמרת, אלי מגן הוא אכן בעיקר ג'אזיסט (וקלאסי!), ושמורה לו בליבי פינה חמה עוד מן הזמנים שלמדתי בביה"ס היסודי ואת היית תלמידה גאה בגן חובה, הרבה לפני הקאמבק הנוכחי. כל השאר מסתדרים, כך נראה לי, וימשיכו להסתדר בינתיים - בלעדיי. אבל תודה, שוב, על האכפתיות והרצון הטוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לגבי הנשים... קצת יותר קשה, אבל יש. ישנה מיכל קהן, דיקלה (הרבה שירי אהבה אבל בשטנץ קצת אחר), ו... אני צריכה לחשוב על זה. אלי מגן אכן הרטיט את לבי בימי הגן, כשביצע גרסא ישראלית לשיר של סטיבי וונדר יחד עם גלי עטרי ב''ראש כרוב''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי עוד אחת (אם כי טרם הספיקותי להאזין לה):http://www.skplus.co.il/Disk/disk010407.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תודה! ב. אין ממה "לצאת" - לא "נכנסתי" אף פעם. ג. (לברקת - זאב טנא נחשב גם?) ד. זה הסבר (דחוק, אני יודע) לכך שאני מרבה להיעדר מכאן לאחרונה. זו אות משמו של דוד אחד שאני עכשיו נשוי קצת גם לו. חשבתי שכולם יודעים כבר (אתם רכלנים קהילתיים עלובים למדי). ה. ראי א'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאב טנא נחשב בהחלט :-) ד"ש לדוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. אם היית כותב ''אלון נ. עמית'', היינו מבינים ישר. שיהיה בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. אולי תספרו גם לנו עלובי החיים מה כל העניין? אני לא מרכל לא מכיר רכלנים ואמא שלי דווקא תמיד אמרה שזאת תכונה טובה, ולא ידעתי שזה מה שידפוק אותי בחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלון עמית (הידוע גם כא.) התחיל לעבוד בגוגל (הידוע גם כדוד גוגל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה! חשבתי שהוא ב*ג*'קוזי עם שכ"ג | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. אני מסכים איתך שזו כנראה בעייה פרטית ולא אובייקטיבית, ורציתי רק לומר שגם אני סובל ממנה. אם יש משהו שיותר משמעמם אותי מהמוסיקה הישראלית של שני העשורים האלו, זו המוזיקה של העולם האנגלוסקסי מאותו זמן1, פרט אולי לשיר האביב הקטן של הגראנג'. 1 ולא שעולמות אחרים תפסו אותי יותר, אבל לאחרים נתתי עוד פחות צ'אנס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |