 |
|
 |
||
|
||||
 |
דימויים דוחים? לא מתאים ל"אייל"? מי קובע מה מתאים ומה לא? מי מצנזר? עורך? בורר? מה נהייתם, דובר צה"ל? "יש דברים שלא מתאימים למדיה", קראתי כאן לפני כמה דקות, ונבהלתי. "לא שקולים בערכם לאיכות המאמרים...". עצוב. אין דבר כזה "להבין בשירה". יש דבר כזה, להרגיש. כל מה שצריך זו כנות פשוטה, ואז זה אפילו ממש ממש קל. שירה מסוגלת, לפעמים, להיות הרבה יותר כנה מהרבה חיבורי מילים אחרים שאנו מעלים על הדף, אלקטרוני או לאו. מדוע? אולי כי היא יוצרת אווירה קצת מסתורית, מעין כנות מתחמקת שכזו –אך היא עדיין שם. נוגעת בפנים בפנים, משילה מחסומים, מעבירה אצבע חלקה על האמת ואומרת לנו שהנה, זה פה, אני מסוגלת, לפעמים, לדבר. אני חושבת ששני השירים שם למעלה – ולמעשה, כל שיר או מאמר שיקרב אותנו קצת יותר לאמת, וגם אם לא האמת הפרטית שלנו – יכול להחליף בקלות כל מאמר על קצב, ג'וליאני ומכבי תל אביב – שלא לדבר על "האם בגדת בבן זוגך?..." ולעולם לא הייתי טוענת שאין מקום גם לנושאים הנ"ל. זהו בדיוק העניין - מותר, ונהדר, לדבר ולכתוב על ה-כ-ל. הצנזורה האנאכרוניסטית ההיא הייתה אמורה, כך קיוויתי, להיות כבר מאחורנו - לפחות במדיה הנהדרת והחופשית הזו שאני כותבת בה עכשיו. חופש, לא מתחשק לכם קצת? אולי עדיף שגם התגובות יעברו סינון, שלא יהיו, חלילה, פחות איכותיות – ושיאושר רק לאנשים מאוד מיוחדים לקרוא את המאמרים באייל (רצוי גם אחרי בידוק בטחוני ועם וותק של לפחות עשור בקריאת לטינית) - לבל יגיעו לעיניים בלתי מזוינות. אני בטוחה שאותי תעיפו ראשונה - הרי אני מעיזה לבוז למה שאתם מגדירים "איכותיות", ולקדם, במקום, את החשיפה הרגשית, ה"דוחה", שלא עושה לכם נעים בבטן. חיילים זה יותר נעים, ברור. מולדת, וזה. אוראל, אינני מכירה אותך, אך אני מרגישה שאני מכירה אותך הרבה יותר משאני מכירה את רצף התגובות המביכות שלפני. בבקשה, המשיכי לכתוב. סתיו |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אני בטוחה שאותי תעיפו ראשונה - הרי אני מעיזה לבוז למה שאתם מגדירים "איכותיות", ולקדם, במקום, את החשיפה הרגשית, ה"דוחה", שלא עושה לכם נעים בבטן..." זה תמיד נחמד לראות מישהי שמתלהבת מאומץ הלב הנדיר שלה-עצמה, אבל מי זה "אתם"? כשאת מדברת אל "אתם", אל תשכחי שאת תגובת ה"דימויים הדוחים" כתב מגיב אחד בדיוק. עוד מגיב אחד "הרהר בקול רם", בזהירות, בשאלת האיכות, ועורר קצת תגובות ולבטים שמסוגם כבר הופיעו כאן במשך השנים. זה הכל. לא מדובר כאן במישהו/מישהם שביטאו הסתייגות משירה בכלל או מ"דברים דוחים", רגשיים, וכו' - בודאי לא הסתייגות המייצגת רשמית את האתר או את כלל הקוראים והמגיבים (בודאי לא אותי, למשל), כך שאת קצת מתפרצת לדלת פתוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמחה שאתה מרגיש שלא ייצגתי את דעתך - לא התכוונתי, מן הסתם, לייצג דעה כוללת של אנשי הפורום, מי שלא יהיו. דיברתי אל מה שצעק לי יותר מהשאר - מה שחשתי ששידר "הרוב", ואולי באמת לא נכון לקרוא לזה "הרוב", או לכוון אל "הרוב", משום שבתוך ה"המון" יש תמיד כמה אנשים אחרים. רוב התגובות לא עסקו בשיר, שהגיעה לו רגישות כלשהי - או לפחות מחשבה - (ואם לא מחשבה, אז למה?) אלא בתגובות עצמן, ובמקום של שירים מעוררי הסתייגות\ שירה מעוררת הסתייגות - במרחב האיילי. היה ניסיון של ברקת להאיר נקודה, בהתחלה, שהוסתר ונסתר ע"י השאר - ושניים נוספים - החייל וסיוון - וגם אחת התגובות האחרונות (שלך?) שנגעה לאיך מתבוננים בשיר, ומאוד מאוד הסכמתי איתה. אך מה שבלט וצרם לעיני היה בעיקר ה"דימויים הדוחים" בשילוב ה"לא איכותיים" והסמי-הסכמה לגבי "יש דברים שלא מתאימים". כשאני רואה על גבי המסך - שכפי שאמרתי, אני חשה שהוא החופשי ביותר הקיים בנמצא - את המילים "לא מתאים", אני נרעדת. לא היה בדברי תקיפה כללית על אנשים שאינני מכירה - אלא על התגובות הנ"ל, שהן הנתח שה"אנשים" הללו חשפו בפני. אם אתה לא מסכים עימן (או איתי), זה משמח. העיקר שאפשר לשוחח בלי לדאוג לגבי רמת האיכות. ואגב, אני לא מתלהבת מדבר בשלב זה של הלילה. בטח לא מאומץ לב נדיר, ובטח לא שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ההערה שלי לגבי ה"התלהבות" היתה לא יפה ואני מתנצל. עכשיו אנסה לדבר רק עניינית: אני חושב שהמגיב שמתנגד ל"דימויים דוחים" הוא די חריג בתחושה שלו, ובאופן כללי נראה לי שהאיילים הם מספיק בוגרים, רגישים ופתוחים לקרוא וגם לחוש אמפטיה כלפי שיר העוסק בנושא הרגיש הזה, הפלה, וכלפי כל מה שמופיע בו באופן טבעי - הדם וכו'. היו כאן דיונים בכל כך הרבה נושאים, ואא"ט זה כלל במשך הזמן גם נושאים "דוחים" (במרכאות כפולות ומכופלות). כוונתי לומר שהבעיה של הקהל כאן היא לא עם איזה "טאבו", כביכול, לגבי תחומי עיסוק אנושיים מסויימים, אלא היא רק עם הפורמאט הזה - שיר, צורה ספרותית שכנראה לא יודעים איך לדון בה כאן, ולמען האמת גם אני לא יודע - ולכן השתקנות, מיעוט התגובות והנטיה לדון בתגובות עצמן במקום בשיר. אני מאמין ומקוה שהשתיקה הכללית בקשר לשיר עצמו לא מעידה על חוסר רגישות לכאב ולצער, אלא היא נובעת מחוסר בטחון ומהחשש "לדבר שטויות", על פורמאט בלתי מוכר (לפחות ככה זה אצלי, אני מודה). עוד אפשרות, ואני מעלה אותה בהיסוס, בתקוה לא לפגוע: יתכן שיש כאן איזו בעיה עם יכולת ההתבטאות של הכותבת, בהיותה מאוד צעירה. כך שאולי אלה שכן מבינים (מה לעשות, בכל זאת יש דבר כזה) לא רוצים לקטול בחריפות כתיבה בלתי בשלה, והם מעדיפים פשוט להימנע לגמרי מלהגיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שזה שלא לחמתי במלחמות ישראל או הייתי נוכחת באירועים שאירעו לפני שנות ה-90, זה לא עושה אותי ללא כשירה לקבל ביקורת. ראוי לציין שאלו גם שירים שנכתבו לפני יותר מחצי שנה (לקח להם זמן להתפרסם), והכתיבה שלי השתפרה מאז. לפחות כך אני מקווה. אין לי בעיה עם זה שחלקכם לא אוהב את השירים, זה גם עניין של טעם ולא רק עניין של הבנה. אבל זה לא טוב להשאיר ביקורת בבטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שלא לחמת לא קשור כאן בשום צורה, ואת לא צריכה להתרגש מזה שמישהו זרק במקרה את המילה "חייל". העניין הוא אחר: שירה של גיל 16-17 נכתבת בד"כ למגירה ולא לפרסום. זה לא קשור במלחמות או בהשתתפות באירועים לאומיים אלא בתהליך של בשלות אישית העובר כל אחד ואחד מאיתנו במשך הזמן (לפחות כך יש לקוות). אולי משום כך, עקב הצירוף של הגיל הצעיר והחוויה הנידונה - הקוראים מעדיפים "לא לנגוע". יש לאייל מאות (יש אומרים - אלפי) קוראים, וכאן הגיבו בסה"כ עשרים ומשהו תגובות. כך שכשאת אומרת "חלקכם לא אוהב את השירים" - זכרי את החלק השני. זכרי שישנם קוראים פסיביים שאינם מגיבים בד"כ (גם לא בדיונים אחרים, עניין של הרגל) - שאולי הם רבים, ואולי הם אפילו רבים מאוד - שהשירים נגעו עמוק בליבם (לטעמי, דווקא השיר הראשון - יותר, דווקא משום ישירותו הרבה וישרותו המוחלטת, ולמרות שגרם למישהו לעקם קצת את האף). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד מסכים עם הרוח של מה שאת כותבת. מצד שני, זכותו של כתב עת לבחור מה לפרסם ומה לא ולהגביל את עצמו לאיזה זא'נרים שהמערכת רוצה. באופן אישי אני אוהב את קיומו של מדור השירה באייל, וגם התדירות מתאימה בעיני. (רק לא מזמן שמתי לב שיש יום קבוע בחודש...) בקשר ל"איכותי", שימי לב שגם את מדברת על איזה סוג של איכות - "החשיפה הרגשית ה"דוחה" שלא עושה לכם נעים בבטן". אז אולי קשה או אי אפשר להגדיר איכות במובן אובייקטיבי אחד, אבל אפשר לומר שבעיני מישהו היא קיימת פחות או יותר באיזשהו טקסט, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה אם אני מבין אותך: מותר לכתוב על ה-כ-ל, אבל אסור לכתוב על שיר שהוא מכיל דימויים דוחים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שהתגובה הקודמת שלי אכן מצדיקה את זה, אך אם היית קוראת אותה ביתר שימת לב, היית מבחינה שהפתיחה הייתה בעיקר בגדר פראפרזה על תגובה קודמת של ראובן, וכדי להדגיש את הנקודה, אין לי שום התנגדות ל-*תכנים* בהם עוסקים שני השירים של אוראל, ובאופן כללי, שירה היא המדיום – היחיד אולי – שסובל כמעט כל תוכן. אלא מה, אני לא חושב שאין טעם לדבר על טיב של אומנות. הייתי מספק ביקורת בונה יותר, אילו הייתי יכול1, אבל אני רחוק מלהיות מומחה בעצמי – והשירה האהובה עלי היא שירה צורנית יותר. זאת כמובן דעתי האישית, והיא איננה מחייבת איש. אין לי שום אג'נדה שאני מנסה לקדם; צורמת לי הצורה בה מוגש מדור השירה ב-"אייל". ניתן כמובן לקרוא שיר – פשוט לקרוא ולהפיק ממנו הנאה, אבל מבחינתי לפחות, העיקר באייל הם הדיונים. יותר מכך, אני קורא חלק גדול מהמאמרים רק אם התפתח בעקבותיהם דיון מסקרן. העדר דיונים כאלה במדור השירה מדבר בשם עצמו. צר לי אם איזו מתגובותי הביכה אותך. ---------------- 1 ובמקרים רבים, פשוט אין מקום לביקורת. לפעמים זה חייב להיות פשוט: אוהב או לא אוהב. אם תרצי, זה אחד הסיכונים המקצועיים של המשורר, באיזשהו מקום הוא משחק על כל הקופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הכוונה ב"שירה צורנית יותר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לשירה המשתמשת באמצעים צורניים, כמו חריזה לדוגמא. כתבתי על זה פעם משהו בפתילון ישן שעסק בשיר לעומת הפזמון. האלמנט הצורני של השירה, אם מנוצל בצורה מוצלחת, מגלם את אחד משני הרבדים, ששירה חייבת לכלול כדי (לעניות דעתי) להחשב לכזאת. חריזה למשל, כמוה כמגבר (במיוחד כאשר השירה מוקראת בקול רם), המעצים את החוויה הרגשית שאותו תוכן היה יוצר בקורא אילו היה מוגש בפרוזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אצלי - אולי מתוך הרגל - החריזה מדללת את החוויה הרגשית. שיר מחורז צריך להיות מדהים במיוחד כדי שאיהנה ממנו באמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי החריזה, או כל מאפיין צורני אחר, מבליעה את העובדה שהתוכן הוא טפל, טפשי או חסר ערך. ראה פזמונים מטיפקס ועד בריטני ספירס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטיפקס יש שיר אחד בעל ערך: http://www.mp3music.co.il/lyrics/285.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש יותר מאחד. (אבל עוד לפני שלחצתי על הקישור כבר ניחשתי לאן הוא מוביל.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין טיפקס, אני מניח שאת מתלוצצת. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל בכל זאת אציין כי עבדכם פרסם צמד רשימות מהוססות בעניין ההבדל שבין שיר לפזמון ב''דג אנונימי'' זכרו לברכה. שמן ''מימזיס ומוטיבציה'' ו''מימזיס ומוטיבציה ככלי להבחנה ז'אנרית''. אולי הן תתרומנה לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פזמון, פזמון. ברור שפזמון. סתם התבלבלתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |