בתשובה לאח של אייל, 10/01/07 22:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי יש מי שרוצה לשכנע וכותב שיר, אבל ודאי לא שיר כזה - עם שפה כה גבוהה ומבנה תחבירי כה קשה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השיר אכן פונה לקהל יעד מצוצמם.. בכלל יש סתירה פנימית בשירה מודרנית - אם המשורר רוצה לאמר משהו, למה הוא מצפין את זה? עדיין יש לא מעט שירים מודרניים עם מסר, ואולי יש קהל יעד קטן שמתחבר לזה. Small, but proud. Like the jewish people ומצד שני, שמעתי על אנשים שכותבים מאמרים באתר אלטיסיטי על הוכחות במתמטיקה (כן, גדי, אני מתכוון אליך) - אולי קהל היעד של זה אפילו יותר קטן. עכשיו אם נסמן את השיר ב S, את המחבר ב M, את קהל היעד ב K ואת מידת ההשפעה ב I נקבל ש: I(S) = K(S)*I(M) + I(K(S)) עד כדי קבוע כמובן.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת יש הבדל בין מקרה שבו לוקחים משהו ברור ומצפינים אותו, לבין מקרה שבו לוקחים משהו מוצפן ומנסים להפוך אותו לברור (דגש על ''מנסים''). אם כל הרעיון בשירה היה ''להעביר מסר בצורה מוצפנת'' לא היה בה טעם. אני חושב שהמטרה היא קודם כל לגרות את העניין (ואולי גם את בלוטות היופי) כדי לסייע למסר לעבור טוב יותר (או לעבור בכלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך.. השוותי רק את קהל היעד של המאמר, לא את התוכן. ברור שהתוכן שלך הרבה פחות מובן (סתם! סתם!). המטרה של שירה (בין היתר) היא לגרות את העניין ו\או להעביר מסר.. וזה שהשירה קשה להבנה זה סוג של אמצעי או אולי תופעת לוואי של המדיום. אבל הקושי להבין איננו מטרה בפני עצמה (וכמובן שיש יוצאים מהכלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצפנה היא טבע השירה , וההצפנה המכוונת היא שטח מצומצם מאוד מאותה התכונה המדוברת, שטח שמצוי ברובד המובלט של של ההכרה , אנחנו קוראים לו "להעביר מסר בצורה מוצפנת" מפני שבמרכז השיר ובפנימיותו עומד רעיון אקטואלי המוכר זה מכבר ובעזרת הסימליות ,וכמו שאנו עדים לכך בשיר זה , היא יכולה להיות פרועה למדי, השימוש במיתוס, ההציור הלשוני , כולם בחינת אותה סימליות הנועדה לערער אותו רעיון פנימי ואת אותם הערכים . ההצפנה למעשה היא "המרחק ממנו דובר המשורר" היא אחת מאיכיות המסר המתקבל . השאלה העולה כאן היא מה ערך לה לסימליות הפרועה בדיבור מפה לאוזן ]בכנסת,בשוק,ובצבא] . אנו למעשה עדים להפך הגמור של מהלך מחשבה, היסוד הכרונולוגי צורני של השיר כולו משועמד לרעיון , משמעות הדבר היא שהצורה בשיר משמשת למטרות מסחר/ מעמד/פוליטקה. דמיינו זאת כך, איכות המסר נקבעת על פי האימפקט שלו,המרחק למעשה הוא הזמן המגביל את האמצעים כלומר את הדובר, ככל שהמרחק גדול יותר כך גם הזמן וכך על המסר להיות יותר איכותי , נמשיל זאת לגנים בהם מוצפן כל המערך החי אלו מגיעים אלינו ממרחק אשר פרקו כפרק חיו של החי עלי האדמות ועדיין שומרים על שלמות. השיר שאנו עוסקים בו רחוק משלמות ומקוהרנטיות . אני באופן אישי רואה במעמד המדובר של שירה מעמד נחות ונחוץ מידי . כמובן, שכאן טמון הקלון והגזרה שבשירה למשוררים. התהליך היוצר הוא למעשה המשורר, ובעבר אכן התייחסו למשוררים כאל מדיומים בלעדיים של האלוקות, הנה כאן ניתן לראות בברור שלא מדובר במשורר אלוקי אלא במשורר פוליטי בנוסף סביר להניח שבשלב מוקדם כל שהו בחיו נפל קורבן לתנועה לאומית כזו או אחרת. אין שירה ראוייה מספיק ולא תהיה שירה ראוייה מספיק, לכן אפעם לא יחלתי לעצמי להיות למשורר, הויכוח היחידי הראוי שיגרר לו בשירשור השיר הזה הוא וויכוח פוליט נוקב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בסופו של דבר האמירה פה ברורה למדי, למרות השפה והתחביר. היא בטח יותר ברורה מבכמה שירים אחרים שהובאו לאייל, ששם באמת לא הבנתי מה רוצים ממני. השפה פה היא חצי-תנכית, ולא כ"כ סתומה בעיני אלה שעברו את מערכת החינוך בתקופה שבה עדיין לימדו תנ"ך כמה פעמים בשבוע (ולא במסדר בוקר). ופה אולי כדאי להוסיף לקונוטציות שהזכיר ליפשיץ, את האלוזיה בשיר ל"מכת צפרדע" ששם, כשמשה מסיר את המכה, הצפרדעים המתות נצברו חומרים חומרים. וה"הוקעה" הזכירה לי את בני מיכל בת שאול, ובני רצפה בת איה, שהוקעו בהר לפני ה'- כאשר פה ההוקעה היא במובן של הוצאה להורג, ולא של חרפה פומבית. (אם כי אולי המובן השני צמח מתוך הראשון). אז- או שהמשורר תמיד כותב את שיריו בשפה כזו, גם כשמדובר בנושאים אחרים (אם יש). או שהוא נוקט רק בשיר הזה שפה כזו, כדי להיות הנביא המוכיח בשער. בכל מקרה לא ממש הפריע לי הסגנון, אלא רק המסר האצור בו, שהוא כאמור די ברור. והוא -בכללי- מה שאמר ליפשיץ בפרושו. מה שמחזיר אותי לתגובה הראשונית שלי- של התנגדות רגשית חזקה לעמדת השיפוט המוסרי שבשיר. אבל היות והמסר והשיפוט האלה מובעים ב/שיר/, זה יוצר להם מעין "הגנה" מפני טיעוני נגד. כי הרי זה שיר, ולא מאמר. ואולי באמת המשורר בחר לכתוב שיר ולא מאמר כי בשיר מותר לכתוב דברים שבמאמר אסור, או בעייתי יותר (מבחינה ציבורית). רק נקודה סופית (בהתחשב במקצועו של הכותב), אולי הפואנטה שלו היא דווקא בקטע הסופי, עניין הלב המבאיש והמעלה נחיל זבובי מוות, כלומר- מה שהכורתים מעוללים לעצמם. (מצד שני- אולי לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוקעה זו תליה. וכן אמר משה על הזונים אחר בנות מואב ''והוקע אותם נגד השמש''. התליה נועדה להודיע על חרפתו של ההרוג ברבים, ולכן ''הוקע אותם נגד השמש'' - בדין תורה, מורידים את הנתלים וקוברים אותם עם רדת הערב, כדי להגביל את חרפתם. אם אני זוכר נכון, בית דין לא תולים אישה, שחרפתה גדולה משל האיש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |