 |
ההצפנה היא טבע השירה , וההצפנה המכוונת היא שטח מצומצם מאוד מאותה התכונה המדוברת, שטח שמצוי ברובד המובלט של של ההכרה , אנחנו קוראים לו "להעביר מסר בצורה מוצפנת" מפני שבמרכז השיר ובפנימיותו עומד רעיון אקטואלי המוכר זה מכבר ובעזרת הסימליות ,וכמו שאנו עדים לכך בשיר זה , היא יכולה להיות פרועה למדי, השימוש במיתוס, ההציור הלשוני , כולם בחינת אותה סימליות הנועדה לערער אותו רעיון פנימי
ואת אותם הערכים . ההצפנה למעשה היא "המרחק ממנו דובר המשורר" היא אחת מאיכיות המסר המתקבל . השאלה העולה כאן היא מה ערך לה לסימליות הפרועה בדיבור מפה לאוזן ]בכנסת,בשוק,ובצבא] . אנו למעשה עדים להפך הגמור של מהלך מחשבה, היסוד הכרונולוגי צורני של השיר כולו משועמד לרעיון , משמעות הדבר היא שהצורה בשיר משמשת למטרות מסחר/ מעמד/פוליטקה. דמיינו זאת כך, איכות המסר נקבעת על פי האימפקט שלו,המרחק למעשה הוא הזמן המגביל את האמצעים כלומר את הדובר, ככל שהמרחק גדול יותר כך גם הזמן וכך על המסר להיות יותר איכותי , נמשיל זאת לגנים בהם מוצפן כל המערך החי אלו מגיעים אלינו ממרחק אשר פרקו כפרק חיו של החי עלי האדמות ועדיין שומרים על שלמות. השיר שאנו עוסקים בו רחוק משלמות ומקוהרנטיות . אני באופן אישי רואה במעמד המדובר של שירה מעמד נחות ונחוץ מידי . כמובן, שכאן טמון הקלון והגזרה שבשירה למשוררים. התהליך היוצר הוא למעשה המשורר, ובעבר אכן התייחסו למשוררים כאל מדיומים בלעדיים של האלוקות, הנה כאן ניתן לראות בברור שלא מדובר במשורר אלוקי אלא במשורר פוליטי בנוסף סביר להניח שבשלב מוקדם כל שהו בחיו נפל קורבן לתנועה לאומית כזו או אחרת.
אין שירה ראוייה מספיק ולא תהיה שירה ראוייה מספיק, לכן אפעם לא יחלתי לעצמי להיות למשורר, הויכוח היחידי הראוי שיגרר לו בשירשור השיר הזה הוא וויכוח פוליט נוקב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש