בתשובה לראובן, 14/12/06 10:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי כך תבין טוב יותר :) שְלִילַת מְגַלֶּה הַלּוּלָאוֹת הַמּהֻלָּל ____ אֵין תָּכְנִית שֶתֵּדַע מָה אֲחֶרֶת עוֹשָׂה. זוֹ עֻבְדָּה מוּצָקָה, וְלֹא סְתָם מְצוּצָה: תּוּכָל עַד מָחָר אֶת הַמֹּח לִשְבֹּר- לֹא תּוּכַל לְנַבֵּא אִם תָּכְנִית תַּעֲצֹר. נַנִּיחַ שֶP הִיא שִיטָה שֶכָּזֹאת שֶלְּתוֹך כָּל תָּכְנִית מְצִיצָה, לְגַּלּוֹת שֶאֵין שוּם לוּלָאָה אֵינְסוֹפִית מִסְתַּחְרֶרֶת; וְאִם אֵין שָם כְּלוּם- אָז 'טוֹב!' הִיא אוֹמֶרֶת. מְזִינִים אֶת הַקּוֹד וְאֶת כָּל הַנְּתוּנִים, וְP אָז תַּחֲקֹר בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּים וּתְחַשְבֵּן אִם הַכֹּל מִסְתַּדֵּר כָּרָאוּי (בְּנִגּוּד לְמַצָּב לוּלָאִי לֹא רָצוּי). הָאֱמֶת הִיא שֶP כָּזוֹ לֹא תִּתָּכֵן, כִּי אִם תִּכָּתֵב P, וְלִי תִּנָּתֵן, אֶשְתַּמֵּש בָּהּ לִצֹּר כֶּשֶל לוֹגִי מֻצְלָח שֶיִּשְבֹּר הֶגְיוֹנְךָ וְחוּשֶיךָ יִמְעַךְ. הַתַּכְסִיס הוּא פָּשוּט וְיוֹצֵא מִן הַכְּלָל. אַגְדִּיר עוֹד תָּכְנִית, בְּשֵם Q, לְמָשָל, שֶתִּקַּח כָּל תָּכְנִית, וּלְP אָז תִּקְרָא, שֶתִּקְבַּע אִם יֵש בָּהּ לוּלָאָה מַמְאִירָה; אִם יֵש, אָז Q תַּדְפִּיס 'אוּף!' וְתִפְרֹש; אַךְ אִם אֵין, אָז Q תַּחֲזֹר לָהּ לָרֹאש, וְתַתְחִיל מֵחָדָש, תִּסְתּוֹבֵב בְּלִי לַחֲדֹל, עַד יִגְוַע הַיְּקוּם וְיִקְפָּא וְיִבֹּל. הַתָּכְנִית הַזּוֹ, Q, לֹא תֻּשְאַר יְתוֹמָה; מַמְזֵר שֶכְּמוֹתִי- אַפְעִילָהּ עַל עַצְמָהּ! אֵיךְ Q תִּתְנַהֵג בְּמַצָּב שֶכָּזֶה? כְּשֶתִּקְרָא אֶת עַצְמָהּ- מָה בְּדִיּוּק תַּעֲשֶׂה? אִם P תְּגַלֶּה לוּלָאָה- Q תֵּצֵא; אַךְ P אֲמוּרָה לְדַוֵּחַ עַל זֶה. כָּךְ שֶאִם Q תֵּצֵא- אָז P תֹּאמַר 'טוֹב!' וְQ תֵּאָלֵץ לְהַתְחִיל שוּב לָסֹב! מָה שֶP לֹא תַּגִּיד, Q יָשָר מְעַקֶּמֶת; Q גוֹרֶמֶת לְP לָצֵאת דֵּי מְטֻמְטֶמֶת. כִּי אִם P צוֹדֶקֶת- יוֹצֵא שֶשִּקְּרָה; וְאִם מְשַקֶּרֶת- אֱמֶת הִיא דִּבְּרָה! כָּזֶה פָּרָדוֹקְס אֱלֶגָנְטִי יָצָא, פָּשוּט בִּגְלַל P, הַהֲלִיך הַמֻּמְצָא. אִם תַּנִּיחַ שֶP אֲמִתִּי- הִסְתַּבַּכְתָּ; בְּפַח הַיּוֹקְשִים שֶטָּמַנְתִּי- נִלְכַּדְתָּ! אָז אֵיך נֵחָלֵץ מִצָּרָה כֹּה סְבוּכָה? לֹא צָרִיךְ שֶאַגִּיד; תְּנַחֵש לְבַדְּךָ. מַסְקָנָה הֶכְרֵחִית, שֶבְּזֶה הָעוֹלָם, יְצוּר אֲגָדִי כְּמוֹ P- לֹא קַיָּם. לֹא תַּצְלִיחַ לִבְנוֹת מִין מִתְקָן שֶכָּזֶה שֶיּוּכַל לְנַבֵּא מָה מַחְשֵב יַעֲשֶׂה. זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָרִי. וְלָכֵן אֲנָשִים מוֹצְאִים בָּאגִים לְבַד; מַחְשֵבִים הֵם טִפְּשִים!! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מכתמך המוצלח האיר את עיני, מחשב כמדבג? באמת לא כדאי! אך הנה עלתה בליבי מחשבה: אבחר לי קורבן איש יודע תוכנה. על שולחן מנתחים או מכונת אמ אר אי אשכיבו ואנתחו כראות עיני את יכולות נוירוניו אקדד אחד לאחד וכקובץ ליספ אנציח מוחו לעד. האדם יתורגם למכונת מצבים דיסקרטית ואחבר לו ממשקים, למען יגיב קיברנטית בין מעגלי המחשב ישכון זה שפי כי את שכלו לקחתי בשבי. אם כבשר ודם לדיבוג יצלח הרי כתוכנה-שבעתיים יפרח! אך בעית העצירה-מה עליה תשאל? שאלה מצויינת- אענה במשל: מתמטיקאי ומהנדס ניצבו מול שתי עלמות חן אבל תנאי טכני מנעם מלגשת אליהן בכל צעד זמן המרחק פי שנים יקטן נחרד המתמטיקאי -הלא זה מעשה שטן! המרחק לעלמות לעולם לא יסגר ואנו אם כך, בבתולינו נשאר. חכך המהנדס בדעתו, זה נכון, אך מכל בחינה מעשית, התקדמנו המון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגניב! אחד התרגומים המוצלחים ביותר שראיתי, לכל שיר שהוא! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש קישור ברשימת הקישורים של המאמר: חבל שהמתרגם לא טרח לציין את המקור בעצמו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני התאמצתי לכתוב ''שיר'' מקורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנפתח עוד דיון, בנושא איכות השירא באייל הקורא? (דווקא אהבתי את השיר שלך.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא,לא, רק נדהמתי בהתחלה מהשליפה שלו, התרגום בהחלט מוצלח, אבל כמובן שאחרי שחשבתי שזה מקורי שלו, היתה לי אכזבה קטנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה התרגום של כותב ההודעה. נתקלתי בו קודם כאן: ייתכן שכותב ההודעה הוא זה שתרגם מלכתחילה, וייתכן שהוא רק מעתיק בלי לציין מקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן המקור של התרגום הנ''ל. הוא פורסם לראשונה באתר ''צורה'' ונכתב ע''י ''החתלתול של שרדינגר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מסקרנת, למה בעצם להתאכזב. הרי התוכן של השיר הוא ממילא חסר ערך, כל הערך שלו הוא בצורתו, או ליתר דיוק ביציקת התוכן הידוע מקודם לחרוזים שקולים נאים עם מעט הומור. לפיכך, תרגום לחרוזים שקולים נאים בעברית הוא הישג אמנותי לא פחוּת מזה של כותב השיר המקורי, לא כך? ואם הוא הקפיד (לא בדקתי) שהמשמעות של השיר תהיה זהה לא רק בתוכן הכללי אלא שורה-שורה, אז הוא בעצם רק הקשה על עצמו *יותר*, לא? אבל אני מזדהה-טיפה אם האכזבה הקטנה. אולי הסיבה היא שבעצם הערך הגדול שאנו מוצאים בשיר המקורי הוא לא בפרטי התוכן והצורה, אלא בעצם הרעיון לחרוז את ההוכחה המתמטית. חשבנו שהנה מסתובב בקהילתנו מישהו בעל חזון מופלא שכזה, והתאכזבנו מעט לגלות שלא. אני מצטרף, כמובן, לתשואות על הביצוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, העמדה שלך היא שהישגו של מתרגם הוא תמיד יותר גדול מהישגו של בעל היצירה? מה שהפתיע אותי הוא שהבחור (או הבחורה) שלף (כביכול) בתוך פחות מיום, לכבוד המאמר של גדי, בחריזה וניקוד מושלמים פחות או יותר, את כל ההוכחה, ועוד הוסיף פסקה פילוסופית ( שניסיתי לקעקע בתגובתי). אם השיר היה קיים מראש, והמתרגם הכירו, אפילו בלי תרגום מוכן, הרי שמעבר לך שה*רעיון* של כתיבת שיר על הוכחה כבר היה מוכר לו, גם מבנה השיר היה מוכר לו מזמן, ולפעמים זמן השקיעה של רעיון הוא קריטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"העמדה שלך היא שהישגו של מתרגם הוא תמיד יותר גדול מהישגו של בעל היצירה?" לא; הקיצוניות השנייה היא סיפור שעיקר כוחו בעלילה מבריקה, או ברעיון מד"בי עמוק, ואינו כתוב בשפה ייחודית. אז התרגום הוא עניין טכני בלבד. בשיר לרוב יש משקל חשוב יותר לצורה, אבל עדיין, לעתים קרובות עיקר ערכו של שיר הוא בדימוי כלשהו (או כמה דימויים), וגם במקרה כזה ההישג שבהמצאה (או הגילוי!) של הדימוי יכול לעלות על ההישג בתרגומו. התרגום נהיה הישג גדול יותר מהמקור כשעיקר הפואנטה בשניהם היא שימוש בשפה - בפרט, שימוש צורני כמו חריזה או משחקי מילים. ההתפעלות שלנו מאמנות כזו היא מהוירטאוזיות שדרושה לצורך המשחק הכפול בשפה: העברת התוכן, תוך עמידה באילוצים צורניים אורתוגונליים לתוכן. למתרגם יש אילוצים יותר קשים מלמחבר המקורי, ולכן הוירטואוזיות שלו צריכה להיות גדולה יותר, ולכן הישגו גדול יותר. אזכיר שוב את האפשרות שאולי תקפה חלקית גם לשיר הזה: לפעמים ההישג האמנותי הוא צורני בעיקרו, אבל לאו דווקא בפרטי המימוש של האילוץ הצורני, אלא בעצם הרעיון החדשני לאילוץ צורני (כמו הוכחה מתמטית בחרוזים), ואז שוב יש למקור יתרון על התרגום. לפסקה השנייה - האם מבנה השיר הוא חשוב? אם היית משנה אותו, למשל מחלק אחרת את הרעיונות בין הבתים, האם ערכו של השיר היה משתנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. הרבה יותר קל לתרגם חרוזים לחרוזים מאשר פרוזה לחרוזים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על מהירות החיבור שלו, לא על הערך האמנותי שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם כשעוד עבדתי ככתבת רציתי לפרסם לקראת פורים משהו מיוחד. הייתי אז כתבת פלילים מקומית, לא החומר הפורימי המתבקש. עמלתי וחיברתי כתבה שלמה בחרוזים - לא הרשיתי לעצמי לחפף בפסיק. היה שם הכל - החל מפרטי האישום וכלה בתגובת הסניגור. עורך המשנה ראה, צחק, הבחין שכל הפרטים הדרושים מופיעים, והעביר הלאה [כמובן שבסוף הכתבה התפרסמה בצורתה המשעממת]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם, כשעוד עבדתי ככתבת פלילים לא בדיוק התפקיד לאנשים עליזים החלטתי לכתוב, בעוונותי הגדולים משהו ברוח פורים, כלומר, בחרוזים כתבתי ומחקתי עד שחר אור לא הרשיתי לעצמי לחפף בפסיק מפרטי האישום ועד תגובת הסניגור הכל היה שם, נכון, מדויק ובדיק עורך המשנה ראה וצחק ומשראה שבמקומם כל פרט ומילה העביר את זה הלאה [ההמשך נמחק] אבל בסוף זה התפרסם בצורה הרגילה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקרוא ולהתמוגג! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו בה'! שיר של ארבע שורות על ישות שהיא בעת ובעונה אחת גם מכונה תבונית וגם טיפשה אכזרית, ולה שש-עשרה פילגשים, כנפיים, ארבעה ארגזים מצוירים ביד בכל אחד מהם אלף שקלים עם דיוקנו של הקיסר מונוחומוס השני ארמונות ו... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |