בתשובה לגלעד ברזילי, 01/11/01 12:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטיעונים שלך פגומים. קודם כל אין שום הוכחה שסמים קשים או קלים פוגעים בתפקוד. לראיה חברי האבנים המתגלגלות שמתפקדים די יפה עם הרגלי שימוש בסמים כבדים וקלים (ויש עוד הרבה דוגמאות לאנשים עם מקצועות סטנדרטיים) אם הנטל הכלכלי היה פחות כבד סביר להניח שהנזקים היו קטנים. שנית, אין לך אמונה ברוח האדם, הרי גם כיום מהווים המכורים נטל על החברה. אתה מניח שאם השימוש היה חוקי אזי כולם היו הופכים למכורים (או לפחות רוב האנשים) אבל אין לטענה הזאת בסיס. רוב האנשים רוצים לחיות חיים ''נורמליים'' ופרודוקטיביים. סביר להניח שאם הסמים היו חוקיים, דרכי הגמילה היו קלות ונגישות יותר (ואולי היו אפילו מפתחים סמים שאינם ממכרים ושנזקם הבריאותי קטן יותר). ברמה המוסרית האיסור מהווה פתח לאיסורים אחרים. אני לא משתמש בהרואין אבל אני מעשן סיגריות. נכול לעכשיו אני לא נמצא מחוץ לחוק. אבל הכיוון ברור (כפי שאנחנו רואים בחוקים הדרקוניים נגד עישון) אולי אתה גם לא מעשן אבל בסופו של דבר יגיעו גם אליך... עוד נקודה. הגישה הקיימת ל''מלחמת חורמה'' בסמים מביא להעלמת המידע ומחסור במחקרים על הנזקים (או התועלת) שבסמים השונים. אני מעדיף שהמלחמה בסמים תתמקד בהעברת מידע מדויוק ומחקר בנושא ולא ''זה רע ושלא תעזו'' זו גישה שלא מונעת את השימוש אבל חוסמת את העברת המידע האמיתי על נזקי הסמים... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משתמש בחברי להקת רוק כבד כדוגמא, והטיעונים שלי פגומים? :). אני מעדיף לראות את הדוגמאות שהבטחת לאנשים עם מקצועות סטנדרטיים. (ואם אפשר כאחוזים מכלל המשתמשים) כתבת ש"אתה מניח שאם השימוש היה חוקי אזי כולם היו הופכים למכורים", ואז ניגשת להפריך טענה זו. אבל מעולם לא העלתי טענה זו ואני מסכים שכנראה היא אינה מבוססת. לא, אני חושש שלא פרטתי מספיק את הלוגיקה שלי. אז ככה: ראשית, יש לי את המכורים כיום, שהסכמת שהם מהווים מעמסה כלכלית. תסכים איתי שמספרם של אלה לא יקטן עם הפיכת הסמים הקשים לחוקיים, והם עדיין לא יוכלו להחזיק עבודה, כמו המצב היום. כעת, נביט בקבוצת ה"מכורים הפוטנציאלים", היינו אנשים שבהנתן סם קשה יהפכו לנטל על החברה, ובקבוצת ה"רוצים לנסות אבל פוחדים מהכלא" - אלה הרוצים לנסות סם, אבל מפחדים להתפס. אני טוען שהחיתוך בין קבוצות אלה לא ריק, (טענה חלשה הרבה יותר מזו שאתה הצגת), ושלדעתי הוא גדול מספיק על מנת למנוע בכוח מאנשים את הזכות לדפוק את עצמם (כי בסופו של דבר אני אפסיד כסף). לצערי זו דעה שקשה לי מאד לבסס. לא אני ולא אתה יודעים למדוד את "רוח האדם", ולשקול את הרצון לחיים נורמטיביים מול הרצון להנות מהסם. בנוגע למדרון החלקלק אותו תיארת קודם, שים לב שאין פה מצב של "איסור גורר איסור". הסטטוס קוו כיום הוא שיש איסור על סמים קשים ועל סמים קלים, ונראה שהוא משתנה לאט לאט לכיוון המנעות מסמים פופולריים. (ודווקא מהנימוקים הנכונים לטעמי, נימוקי הפגיעה בסובבים, לא הפגיעה בעצמך). בקשר להעברת מידע מדוייק בקשר לסמים, לא נותר לי אלא להסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נתחיל מזה שהרולינג סטונז רחוקים מלהיות להקת רוק כבד... הטענה על "אם יהיה מותר אז כולם ישתמשו" לא נאמרה על ידך אבל השתמעה מדברייך, וגם חזרת עליה בדברך על קבוצת המכורים הפוטנצייאלים. אני חושב שלדיון הזה יש שני פנים 1. המוסריות של החוקים האלו (וההשלכות על החופש שלנו בתחומים אחרים) 2. היכולת שלנו לאכוף אותם והכדאיות הכלכלית של האכיפה בנוגע לאחד ברור שמבחינה מוסרית החוקים האלו הם פסולים, אלא אם תוכל להוכיח שהשימוש בסמים של האחד פוגע באחרים. אתה טוען שהמכורים מהווים נטל על החברה וזוהי הפגיעה. אבל את אותה טענה תוכל לטעון כלפי כל פעילות שבה אנשים מסכנים את עצמם (עישון, טיפוס הרים או נהיגה על אופנוע) איפה תשים את הקו? וחוץ מזה, מי מכריך אותך לתמוך באותם אנשים? אולי הבעיה היא פה. בנוגע לנקודה השניה. כמויות הכסף שנשפכות על המלחמה בסמים הם אסטרונומיות. המלחמה הזאת היא כשלון. יותר ויותר אנשים משתמשים בסמים. אם נפסיק את המלחמה הזאת נוכל להתפנות ל: 1. עזרה למכורים 2. פיתוח סמים בטוחים יותר והבנת הסמים הקיימים 3. מיסוי על הסמים הזאת (מדובר בתעשיה של מיליארדים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על השגיאות כתיב. אני כותב ממחשב עם תמיכה עברית בעייתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיכה עברית בעייתית?! :-) (כתוב ב-SUE או ב-WorldText ואז העתק ל-OmniWeb) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ערוות בורותי המוזיקלית נחשפת שנית ברבים. נו מילא. ברשותך נתמקד בנקודה הקריטית: "תוכל לטעון כלפי כל פעילות שבה אנשים מסכנים את עצמם (עישון, טיפוס הרים או נהיגה על אופנוע) איפה תשים את הקו? וחוץ מזה, מי מכריך אותך לתמוך באותם אנשים?" פה קבור הכלב. מצד אחד, אינני רוצה לוותר על חברת הרווחה שלי, חברה שבה אני יודע שאינני צריך לכלות זמני בדאגה לחלש, מכיוון שהמיסים שאני משלם דואגים לזה. מצד שני, אני רוצה שרמת החיים שלי תהיה גבוהה ככל הניתן, כך שאיני רוצה לשלם *לכל* חלש, ואני דורש מהאדם אחריות אישית. נהגת באופנוע? חביבי, שלם נא פרמייה גבוהה זו. נפגעה יכולת ההשתכרות שלך עקב טיפוס הרים? כולי תקווה שדאגת לעצמך לביטוח המכסה זאת. חובב סיגריות? מאתיים אחוז מס בבקשה. לעומת זאת, גם אם מטפס ההרים החביב לא דאג לו לביטוח, והוא כעת נכה 100%, אני עדיין אשלם לו את הארנונה, ואספק דמי מחייה. כי אלו פני החברה שאני רוצה לראות בחברה בה אני חי. אז איפה הקו אתה שואל? הקו הוא *כמותי*. אם נראה שאני צריך לשלם הרבה ברמת החיים שלי (להעלות מיסים), או לחילופין לשנות את מדיניות הרווחה שלי (לזנוח מכורים), אני מעדיף לא להגיע לבחירה זו, ועוסק במניעה בכוח. ולכן איל, הויכוח שלך איתי צריך להיות ברמה הכמותית. האם ניתן לממן חיים הכוללים סם קשה אך חוקי? האם תרד כמות הנזקקים אם אפסיק את האכיפה? וכדומה. נקודת התחלה טובה תהייה להראות את הנתונים על בעלי המקצועות הרגילים (היינו לא זמרי רוק בינוני, בריט-פופ קל, או מוזיקה קלאסית כבדה) החיים בשלווה עם הסם, שטענת שברשותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי באמתחתי מחקרים שמוכיחים את הירידה או העליה ברמת התפקוד של מכורים לסמים. אני יכול לחשוב על דוגמה אחת למקצועות נורמליים והיא כל אותם ברוקרים ניו יורקיים שהשתמשו בקוקאין בשנות השמונים (וגם כיום). רם חברות הביטוח כיום דואגות לקבות תשלום גבוה יותר ממעשנים או מטפסי הרים הן יוכלו לעשות את אותו הדבר למכורים לסמים (והנה עוד "תמריץ" לגמילה) ההשלכות של חשיפת השימוש בסמים כיום הם כל כך חמורות שסביר להניח שאותם אלו שמשתמשים דואגים להסתיר הרבה יותר טוב את ההרגל שלהם מאשר אם היו הסמים "סתם הרגל לא בריא" ברמה הכמותית אין לי מספרים (וגם לך אין) אבל אני משוכנע שהעלות כיום היא גבוהה בהרבה. בוא ננסה לעשות קצת מתמטיקה: סמים לא חוקיים: לצורך הפישוט בוא נניח שאדם המכור לסמים איננו יכול לעבוד והוא אדם חולה. הנטל הישיר על החברה הוא דמי אבטלה והוצאות רפוריות. בנוסף על זה האדם המכור הוא פושע שגונב (החל משלב מסויים) את כל הכסף שהוא צריך כדי לממן את ההרגל שלו. העלות לחברה היא כל תקציב הסמים שלו. תוסיף על זה את משכורות השוטרים הנוספים שצריך להעסיק. פקידי סעד. פקידים ב"וועד למלחמה בסמים" תקציבי פרסום נגד סמים. חוקרי מס נגד הסוחרים (כולל פעילות בין לאומית עניפה) סמים חוקיים: כמו במקרה הראשון. המכור איננו עובד והוא אדם חולה. כלומר ההוצאות על דמי אבטלה ובריאות הם זהות. (ואני מתעלם מזה שלפחות חלק מההוצאות הבריאותיות נובעות מאיכות מפוקפקת של סם שבמצב חוקי לא היתה קיימת (ואיידס משימוש חוזר ממזרקים)) כל שאר ההוצאות מבוטלות ולעומת זאת נכנסות הכנסות ממיסים (שהרי הסמים הם סחורה חוקית) אפילו אם כמות משתמשי הסמים תוכפל, עדיין ההוצאה שלך תהיה נמוכה והחברה בכללותה תהנה מהיתרונות הבאים 1. הרבה פחות פשע (שמונים אחוז??) 2. גישה פרקטית למחקר של סמים (במצב הקיים כיום קשה מאוד לבצע מחקרים על התועלת הרפואית של הסמים השונים בגלל החשד האוטומטי בכל חוקר כאילו הוא מנסה למצוא "חורים בשיטה" כדי להפוך את הדמים לחוקיים. אני לא יודע אם יש אמת בדיבורים על התועלת אבל ברור שהדיון מתמקד באספקטים לא פרקטיים של השאלה) יש עוד אבל נסתפק באלו לעת עתה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נביט בכל החלקים שציינת, וננסה לכמת אותם בצורה לא מקצועית. (אני מניח שגם לך אין הכשרה כלכלית, כמוני): א. דמי אבטלה והוצאות רפואיות - הסכמת שעדיין נשלם ב. תקציב משטרה - נחסוך, חוץ מבטיפול בפשעי מימון של המכור. ג. פקידי סעד - בניגוד לשאמרת, לא נחסוך. המכור עדיין יזדקק לסעד. ד. תקציבי מלחמה בסמים - לא נחסוך! וזה מאד חשוב. זה שאנחנו מרשים לך לפגוע בעצמך, לא אומר שלא ננסה לשכנע אותך אחרת. כמו שיש קמפיינים נגד עישון, כך יהיו נגד הרואין. ה. חוקרי מס - ?. לא הבנתי. כרגע יש חקירות מס נגד סוחרי סמים? סוחרים רגילים? יש פעילות משטרתית נגד סוחרי סמים, אין נסיון לגבות מהם מיסים. ו. הכנסות ממסים - אכן יתווספו. עכשיו בוא ננסה לכמת. ראשית, נראה שמספר המכורים יגדל, לפחות באלו שרוצים לצרוך אך מפחדים מהחוק, ופגיעים להתמכרות. כך שההוצאות בסעיפים א. וג. יגדלו. עכשיו, נאמר לצורך הדיון שהרואין יהיה מספיק זול, כך שב. נחסך במלואו - אין פשעי מימון. אבל, אם הרואין מספיק זול, אז גם ההכנסות מ ו. זניחות. ד. ללא שינוי. כך שאם נסמן את מספר המכורים שיווספו ב D (בשביל דלתא), א. וג. הן עלות פר משתמש של הסעיפים בהתאמה, וב. היא ההוצאה המשטרתית הכוללת למלחמה בסמים, אזי העלות (C - cost) לחברה היא: ב - D*(א + ג) = C (התנצלותי מקרב לב לכל הכלכלנים שם בחוץ אותם אני מעליב בגישתי הפשטנית) עכשיו רק נשאר לנו למצוא מספרים, ובזאת נחשפת אוריריותו של הדיון שלנו. אני מרגיש ש C חיובי גדול, ואתה מרגיש שC בכלל שלילי. לאף אחד אין מספרי אמת. (וגם אם נדע להציב את א. ב. וג. - שאני מניח שזמינים באיזשהוא אופן, עדיין נוכל להתווכח עד מחר על מה הוא הגודל של D) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כן, עדיין נשלם (אני לא מסכים אבל נגיד שכן) ב. תקציב משטרה-נחסוך קרוב ל100 אחוז. הפשיעה הכרוכה בסמים באה: 1. מהעלות הגבוהה (ואת זה פתרנו) 2. מאבקים בין סוחרים וכו... (כיום הסוחרים הם פושעים, כשהסמים יהיו חוקיים הם לא יהיו פושעים ולכן יש להניח שהמאבקים לא יגרמו לפשיעה) 3. מעצם העובדה שהמכור והסוחר חיים מחוץ לחוק (ברגע שעברת על חוק אחד, קל יותר לעבור על חוקים אחרים (אם המשטרה רודפת אחריך בגלל סחר בסמים, סביר להניח שיהיה לך פחות איכפת לחצות רמזור באדום וכו...)) ג. זה אולי נכון שנצטרך לתמוך במכורים אבל הבעיתיות שלהם תקטן ביותר. מאחר והמכורים נמצאים כיום מחוץ לחוק הבעיתיות שלהם גדולה בהרבה (זה לא סתם הרגל רע-הם עבריינים) ד. אני מסכים באופן כללי אבל העניינים האלו יוכלו להיות מטופלים על ידי משרד ההסברה וכו... יש כיום הרבה מאוד גופים שעסוקים ב"מלחמה בסמים" והרבה מאוד כסף נשפך לשם. יש לקוות שבמצב של לגליזציה התקציבים יופנו להעברת מידע עניינית (שיש לה גם סיכוי הרבה יותר טוב במניעה) ה. עבירות מס הם אחת הדרכים לתפיסת סוחרי סמים שאין דרך אחרת להפליל אותם (לפחות בארצות הברית) הרבה מאמצים מושקעים בעיקוב אחרי חשבונות בנק ודוחות מס הכנסה כדי לתפוס אותם. (וחוקי הסמים מעניקים הרבה חרויות מיותרות לגופי האכיפה - מה שפוגע בפרטיות שלנו) ו. אל תשכח שמדובר בהמון כסף... ובל נשכח ההנחה הבסיסית רחוקה מלהיות מבוססת. אין סיבה להניח שכל המכורים, לכל סוגי הסמים, יהיו בהכרח חסרי יכולת תפקוד... אני תוהה אם יש לך מושג כמה מהפשעים שמבוצעים יום יום קשורים בסמים. חמישים אחוז זו הערכה מאוד שמרנית... כמה היית מוכן לשלם בשביל לחתוך את אחוזי הפשע בחמישים אחוז? אני מעדיף גישה עניינית עם "קומון סנס" לעניין הזה. הנסיון ההיסטורי מראה לנו שאיסור על "חומרים מסוכנים" מוביל תמיד לעליה דרמטית בפשע (ארה"ב בתקופת היובש) האיסורים האלו מעולם לא הצליחו לצמצם את מימדי השימוש ובסופו של דבר הובילו לפגיעה בכל האכולוסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיון שבכלכלה עסקינן... הוזכר קודם שב'אקונומיסט' נכתב מאמר על הנושא. קרוב אך לא מדויק, ה'אקונומיסט' הקדיש גליון לנושא, עם כתבות תחקיר על-פני 16 עמודים, הסוקרים מספר היבטים שונים: החל מההיסטוריה של איסור הסמים, ההשוואות המובנות מאליהן לתקופת היובש בארה"ב, וכו', אך ממשיכות בבחינת היקף ההשקעות הממשלתי במלחמה בסמים, בעיות במערכת הכליאה שנגרמו בשל כך, האפליה בין שחורים ולבנים במדיניות אכיפת הסמים, הנזקים הבריאותיים הנגרמים מסמים שונים, השוואת רמת ההתמכרות הנגרמת (עם תוצאה מפתיעה הרואה ניקוטין כאחד הסמים הממכרים ביותר, הרבה יותר מרוב הסמים האסורים), וכו'. מכיון שב'אקונומיסט' מדובר, הכל בגיבוי נתונים מספריים ומחקרים עדכניים. חשוב לזכור כי מדובר בכתב-עת שמרני למדי, ולכן מסקנתם החד-משמעית כי ראוי להתיר את השימוש בסמים (כן, כולם) מפתיעה ומעוררת מחשבה. כמובן, שאין בכך לענות לכל הטיעונים המוסריים של המתנגדים לשימוש בסמים בכלל, וללגיטיציה של המדינה לעניין זה בפרט. עדיין, המצב הקיים בו ממילא השימוש רווח למדי (לפחות בסמים קלים) ונוצר נזק רב למדינה ולחברה מהמלחמה העיקשת בצריכת סמים, מעמיד טענה זו במקומה. אין המדובר בכדאי/לא כדאי שאנשים יצרכו סמים, אלא בתגובה הראוייה מצד המדינה לעובדה הקיימת כי אנשים צורכים סמים. לי נראה כי הטיעונים הכלכליים משכנעים מעבר לכל ספק כי הצורה הנוכחית של המלחמה בשימוש בסמים נכשלת קשות. עדיין, מי שהטיעון המוסרי שאל לה למדינה לתת יד או לגיטימציה רעיונית לשימוש בסמים משכנע אותו, כל טיעון כלכלי אינו רלוונטי. מה שכן ראוי, הוא שניקח בחשבון כי מדיניות לפי הטיעון המוסרי לעיל עולה לחברה לא רק הרבה כסף, אלא גם פגיעה קשה בעקרון שלטון החוק (רבים עוברים על החוק ולא נענשים, מפתחים תפיסה ש'לא נורא' להפר חוק) שהשפעתה עלולה להיות גרועה בהרבה, ובעיקר - מצב בו נוצרת אפלייה קשה בין אלה שהשימוש שלהם בסמים (קשים או קלים) נעשה במקומות ציבוריים (כולל קנייה), לעומת אלה המשכילים לעשות זאת מאחרי דלתיים סגורות. הראשונים נתפשים, מורשעים, נענשים, וסובלים מאכיפת החוק, והאחרונים בד"כ מצליחים להתחמק. הוסיפו לעניין זה כי הראשונים בד"כ ממעמד כלכלי נמוך, ונוטים יותר להשתייך לקבוצות מיעוט אתניות - ומדובר במתכון בטוח להגברת/הנצחת האפליה בחברה. נזק אחרון זה נסקר בהרחבה באותו גליון של ה'אקונומיסט' לגבי שחורים/לבנים בארה"ב, כמובן בגיבוי מספרים ואחוזים המעוררים חלחלה אצל מי שנושא זה מטריד אותו. מחיר די גבוה לשלם בשביל טיעון עקרוני של אי-מתן לגיטימציה לפעולות הננקטות ממילא היום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |