בתשובה לקהלת, 21/08/06 23:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי מטרת התהליך במידה רבה הוא למצוא האם רמון פגע/הטריד. אם זה חשוב לנו, כחברה, יתכבד החוקר הרלוונטי ויחקור אותה בשגרירות ישראל בקוסטה ריקה, או דרך שיחת וידאו. מלבד זאת, אם אני לא טועה, היא טסה לפני שהוגש כתב האישום. "לא נראה לי שיותר מדי אנשים מואשמים בעבירות כאלו" - איזה עבירות? של מעשה מגונה בכפייה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעשה מגונה בכפיה, כשהמעשה המגונה הוא נשיקה ואין המשך מרגע שהבחורה ניתקה מגע. את לא חושבת שלאדם שמואשם בעבירה כה חמורה (לפחות בעיני) יש את הזכות להתעמת עם המאשימה שלו (היות ובמקרה דנן אין חשש לטראומה נוספת לקורבן כתוצאה מכך) ? נראה לך ראוי להעמיד אדם למשפט ולגרום לו נזק רב (עוד לפני העונש) בלי השצד המאשים יטריח את עצמו למינימום של להגיע פיזית לביה"מש ? עימות בוידיאו לא שקול בשום צורה לעימות פיזי, יש תחושה של ניכור וריחוק שמקשים על האמת לצאת. "אם זה חשוב לנו, כחברה" האם את חושבת שכחברה זה יותר חשוב במקרה של רמון מבכל מקרה אחר ? האם נראה לך שמשטרת ישראל היתה בכלל טורחת להתקשר לחשוד אם זה היה מישהו מהרחוב והבחורה בחו"ל ? יש חשיבות מיוחדת לשפיטת בכירים, למען יראו ויראו, אבל את זה ראוי במקרים מובהקים ולא גבוליים. שפיטת רמון בנושא רק מראה על שיטה של איפה ואיפה, יש חוק ל"בכירים" ויש חוק לעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכבר ציינתי כמה פעמים, הואיל ואת כל המידע של על הפרשה אני מקבלת מהתקשורת, והמידע הנ"ל לא עקבי, אין לי דעה בעניין. אני מניחה שמותר לי שלא תהיה לי דעה, הלא כך? אני חושבת שכחברה זה צריך להיות חשוב באופן כללי, וחשוב במיוחד כשמדובר באיש ציבור.1 דווקא לשיטתך, אם יש חשיבות מיוחדת לשפיטת בכירים, זה בדיוק במקרים הגבוליים, הרי במקרים המובהקים ממילא ישפטו אותם. 1מצחיק שלא קישרתי עד עכשיו בין שני המקרים - ייצגתי2 לא מזמן נער שהואשם במעשה מגונה, כשהמעשה עצמו נראה היה כל כך חסר משמעות בעיני כל המעורבים (במיוחד לנוכח האישום החמור מאד), שאיש מאיתנו לא הצליח להבין את החריצות הבלתי צפויה של המשטרה והפרקליטות להגיש כתב אישום. ככה שלשאלתך, מסתבר שהמשטרה כן טורחת להזמין חשודים לחקירה ואף מעבר לכך. 2 לא בדיוק אבל בערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכלי לפרט (עד כמה שאתי בשבילך) לגבי 1? ואם המעשה המגונה-לכאורה כלל מכה בברך לפי 2? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר ואף רצוי שתהיה לך דעה (במידה ואין לך אחת או שמודיעים לך מטעם הנהלת האייל שהיא אינה עומדת בסטנדרטים הנדרשים, את ראשית להחליף אותה תוך 14 יום בלא תשלום). "הרי במקרים המובהקים ממילא ישפטו אותם" - את בטוחה ? הרי רק לא מזמן היה פה משחד בלי משוחד. אין חשיבות מיוחדת לשפיטת בכירים במקרים גבוליים כי המטרה היא לא להרחיב את גבולות הענישה אלא ליצור הרתעה. העובדה שאיציק מרדכי וחיים רמון מואשמים באותה העבירה (נדמה לי, עדיף לא לתפוס במילה) מהווה זילות של החוק, נוצר מצב בו יש רושם (או שזה באמת המצב) שאנשים מסויימים ירדפו בכל מקרה. הרי גם על נהיגה במהירות מופרזת אפשר לכלוא אדם (רשלנות פושעת למשל),העמדתם של אנשי הציבור בעמדה בה כל מעשה שלהם נבחן, מכניסה אותם לסכנה גדולה בהרבה מבחינת העמדה לדין, לכן לא ראוי לנסות להרחיב על גבם את היקף תחולת החוק. בתור עורכת הדין של האייל, עד כמה לדעתך תהיה נפוצה העמדה לדין בגין דבר שכזה ? הרי בעצמך כתבת "שאיש מאיתנו לא הצליח להבין את החריצות הבלתי צפויה של המשטרה והפרקליטות להגיש כתב אישום" מכאן שנקלעת לסיטואציה יחודית ולא למקרה השכיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי ''עורכת הדין של האייל'' לא מצחיק אותי בכל כך הרבה רמות. רגע לפני שאני מפסיקה להיות חלק מהפתיל הזה, כמה הערות - - מותר שתהיה לי דעה, מותר גם שלא. התכונה הכל כך ישראלית להלחם על עמדה מסויימת מבלי שאתה מאמין בה במיוחד, או לתרום את שתי האגורות שלך גם כשהן לא תורמות כלום, לא מוצאת חן בעיני יתר על המידה, ואני משתדלת להמנע ממצבים כאלו. - העובדה שבעבר דברים נעשו שלא כראוי לא אומרת שצריך להמשיך כך, וממילא לא הבנתי למה מתייחסת דוגמת השוחד. - מקרי גבול אינם ''הרחבת השולים'' אלא הגדרת השוליים. שוב - אני מנסה להמנע מלהתייחס לפרשת רמון כי (א) הוא מכחיש שמשהו בכלל קרה (ולא טוען ''קרה אבל זה לגיטימי'') ו(ב)כמו שאני חוזרת ואומרת, אין לי מושג מה העובדות שעומדות בפני התובע. - העובדה ששני מקרים שונים יכולים לפול בגדרי אותה עבירה לא מהווה זילות של החוק. הרי בכל עבירת סל נופלים מקרים רבים בדרגות חומרה שונות. דרגות חומרה שמתבטאות בגזר הדין השונה, ביחס הציבורי וכו'. יש מקרים בהם נהיגה במהירות מופרזת ראוי שתביא לעונשי מאסר ובאחרים - לא. - המקרה אליו התייחסתי כלל שני ילדים, בסיטואציה נטולת ראיות, המשטרה הפגינה כשלים רבים במהלך החקירה (והבולט שבהם, אי בדיקה בסיסית של האליבי) שפגעו ביכולת של הילד להגן על עצמו. אני מאד, מאד מקווה שמדובר במקרה חריג, אבל קצת חוששת שלא כך הדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהביטוי לא מנסה להצחיק אלא להביע הערכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבעלת הביטוי אני מאשרת את דעתך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |