 |
|
 |
||
|
||||
 |
"לקיחת בני ערובה" הוא מושג מאד רחב. אפשר לחטוף נער מהוריו, ולהשתמש בו כבן ערובה כדי לקבל כופר. דוגמה מהצד השני: במלחמות ישראל נפלו מעט מאד שבויים שלנו בידי האוייב, והמון שבויים שלהם בידנו. לאחר מו"מ הושגה הסכמה ובוצעו חילופי שבויים. אפשר לראות באי שחרור שבויי האוייב עד ששוחררו שבויינו, החזקתם כבני ערובה. האם היינו צריכים למהר ולשחרר את השבויים לפני שמשתחררים שבויינו ? לא חושב שיימצא כאן ולו משתתף אחד שיגרוס כך. איני יודע איזה סוג של "לקיחת בני ערובה" מוגדר כפשע.קשה לי להאמין שהדוגמה השנייה שהבאתי מוגדרת כך. איני רוצה להתייחס ישירות לשאלה אם צריך או לא צריך להחזיק בבני הערובה הלבנונים . אומר רק שהערתו של בית המשפט שנוכחנו שזה לא עוזר, אינה מקובלת עלי. יכול להיות שזה יעזור בעתיד, וכבר היו עסקות של חילופי שבויים, ובכל מקרה איני רואה בבית המשפט העליון גוף שצריך להעריך הערכות כאלה. אין זה תפקידו. ואגב, בעבר נחטפו קצינים סוריים מלבנון והדבר עזר לשחרר שבויים שלנו. אני כולי בעד הפעולה ההיא, גם אם מישהו יספר לי שהיא מוגדרת כפשע. אז שתהיה מוגדרת ושהמגדירים יהיו בריאים .... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפעם אחרוג מהגישה השכלתנית שהשתדלתי להפגין עד כה באייל לפוליטיקה ואתייחס לנימוק מבחינה מוסרית לו היו נחטפים בכירים בחיזזבאללה או באמל (עובייד ודיראני בהתאמה) הייתי אומר כבהגדה "דיינו" - ישנה זיקה בין החטופים למעשה. אף חטיפת קצינים סוריים לשם שיחרור חיילים ישראליים ניתנת להצדקה מסויימת אע"פ שבמקרה הנ"ל היה ברור שהשבויים היו בחיים (לפחות חלקם - חוץ מאורי אילן, מר "לא בגדתי") אולם במקרה שעל הפרק מוחזקים בין השאר אזרחים לבנונים תמימים (אני מודה, לא כולם) שפשעם הייחידי היה ההשתייכות לעדה הלא הנכונה. בשונה ממקרה הקצינים חלף זמן לא רב (מספר חודשים) עד שבוצעה עסקת החליפין (שגם היא - בעצם סחר בבני אדם - עניין נלוז מבחינה מוסרית) הלבנונים מוחזקים בישראל תקופות שנעות בין 10 ל-13 שנים. משהו כאן קצת לא מסתדר לי, גם לך? לעניין בית הדין הגבוה לצדק - תפקידו לשמש כלי שבו האדם יכול להגן על עצמו מפני המדינה. אם אתה היית נפגע משרירות ליבה של המדינה (כמו אותו מוכר שלגונים שגולם ע"י גבי עמרני באותה תוכנית ששודרה לפני כ-15 שנה בטלוויזיה החינוכית ובה עיריית תל-אביב סרבה להארך את רשיונו לעסוק ברוכלות - התוכנית הזו שקולה לכל שיעורי האזרחות שלמדתי בתיכון) מי יבוא לעזרך? כאשר אתה מקצץ בסמכותו של בית המשפט להחליט על מה יש בסמכותו להחליט סופך שתיפול בבור אותו כרית לעצמך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הקצינים הסורים שנחטפו היו "תמימים" או לא ? האם היו שותפים לתפיסת אנשנו ? אלה שאלות שאינן לעניין. נתפסו אנשים בעלי ערך כזה שיכלו לסייע בשחרור אנשנו וזה היה המניע לבחירתם. עניין אחר. כאשר יש מאבק בין שני צדדים, בדרך כלל מוצדק מבחינה מוסרית שאחד הצדדים לא יגביל את עצמו , וירשה לעצמו לעשות מעשים שהצד השני מרשה לעצמו. כך , למשל, אני מצדיק את הפצצות בעלות הברית את דרזדן וערי גרמניה האחרות והריגת אוכלוסיה אזרחית וילדים שלא פשעו, משום שהגרמנים הם אלה שהתחילו בכך והפציצו את לונדון, אך איני מצדיק את הטלת פצצות האטום על יפן. יפן לא פגעה (לפחות לא כשיטה) באוכלוסיה אזרחית אמריקאית. אם צד אחד שם כבלים על ידיו והצד האחר לא הוא מקטין את סכוייו לנצח, ואין זה הוגן. אתה אומר: עבר זמן רב ולא עזר. נכון, אבל מה אפשר לעשות ? נניח שנגביל עצמנו לשנה אחת, ולא נחזיק בני ערובה יותר מכך. ברגע שנחליט כך נוציא את העוקץ מהיכולת שלנו להשתמש בשיטה לשחרור אנשנו. הצד השני ידע שאנשיו רק צריכים לחכות בסבלנות שנה, ואז ישוחררו. לכן הגבלת זמן אינה מעשה חכם. ולבסוף לעניין הבג"ץ (אבל זה ממש סיפור אחר). תפקידו של בית המשפט הוא לפרש את החוקים שמחוקקת הכנסת. לדעתי, אם הגוף המחוקק אינו מרוצה מהאופן בו מפרש בית המשפט את החוקים שהוא עצמו חוקק , יש בעיה לבית המשפט. הבג"ץ אינו אלהים. יש לו פונקציה מוגדרת, והוא צריך להישאר במסגרת סמכויותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום וברכה דב, ראשית, בקשר לקצינים הסוריים. התייחסתי לכך כ"רע במיעוטו" מה שבטוח זה ש - Two Wrongs don't make a Right. (מצטער, יש דברים שלא עוברים טוב לעברית). שנית, גם למלחמה יש כללים, זה שכולם בוחרים להפר אותם זה עניין אחר (כי הם נוקטים גישה מעשית) המצרים השתמשו בגז חרדל בתימן ב-1962 ולנו בצה"ל יש רימוני "גז מתפוצץ" אם אתה זוכר משיעורי נשק. אבל, כמדינה שטענה נגד "טרור של ממשלות" באירן, סוריה, עירק, לוב ועוד יש לי קצת בעייה עם טיעון שכזה. עד לאיזה אמצעים היית מוכן אתה להתקדם? הרעלת מקורות המים בלבנון? התקפות שלוחות רסן על אזרחים? לאן? גישתך היא גישה של "מידה כנגד מידה" גישה זו נידונה מראש לכישלון כיוון שהיא אינה מאפשרת פשרה וויתור - האם תצדיק גם "גאולת דם" הנהוגה במגזרים מסויימים במדינה ובעולם, הרי גם זו "מידה כנגד מידה" ? אשר להגבלה - לא ארחיב יותר מדי אך אשמח להפנות אותך לחלק ב' של עיתון הארץ של סוף השבוע או של ערב פסח (מצטער, אני לא מוצא את המאמר במהדורה ה- on-line ) שטוען שהחיזבאללה כלל לא היה מעוניין בשחרור 13 העצורים אלא ב-40 עצורים אחרים. ולבסוף לעניין בג"ץ, בית הדין פועל כאן בשטח שלא מופה - אין חוק האומר כי מותר או אסור להחזיק עצירים ללא משפט. בעצם יש חוק שאומר שאסור - חוק יסוד כבוד האדם וחרותו (אתה מוזמן לעיין בו באתר הכנסת - כתוב שם אדם ולא אזרח בתשובה לטענה הצפוייה) אך כל זה לא מהעניין, החזקת הלבנונים היא החלטה פוליטית וככזו לדעתי היא נתונה למבחן בג"ץ. תאר לעצמך שהממשלה היתה מוציאה הוראת שעה האוסרת על חבישת כיפה או כל סממן דתי (לא רק יהודי) אחר בבתי הספר, כדי למנוע מתיחות דתית. האם גם אז היית טוען שהממשלה היא סוברנית לעשות ככל העולה על דעתה או שבמסגרת הפרדת הרשויות וכוח הפיקוח ההדדי של רשות אחת על השניה (הכנסת ע"י חקיקה, הממשלה ע"י צווים וביהמ"ש ע"י פסקי דין תקדימיים) היית פונה בשם החירות לזעוק על החופש שנגזל מבני האדם. אכן הבג"ץ אינו אלוהים, אבל גם הממשלה לא. האמת שהיו כאן ארבע הערות וארבע תגובות. חג שמח, ערן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוויכוח הזה אנו מתחילים קצת לחזור על עצמנו וגם לי לא נותר אלא לחזור על דברים שאמרתי, אולי בהדגשת היבטים מסוימים. האם אני מצדיק "התקפות שלוחות רסן על אזרחים" ? אני חושב שהפצצות בעלות הברית על דרזדן וערי גרמניה והרג בלתי לוחמים: נשים וילדים, אפשר להגדירם כך, וכפי שכתבתי קודם אני אכן מצדיק זאת. הגרמנים הם אלה שקבעו חוקי משחק כאלה, ובעלות הברית לא יכלו להרשות לעצמן להיות בעלות מוסריות יתר, כי זה כבר מעבר למוסר: זו טיפשות, מה שקרוי בלשוננו "להיות פראייר". האם אצדיק הרעלת בארות ? בתנאים מסוימים - בודאי. תאר לעצמך שלנו ולאויבנו ישנן מערכות דומות מסוג זה: על שולחנו של המנהיג בכל צד יש שורה של כפתורים, "כפתור הרעלה" לכל באר בצד השני. אויבנו מתחילים להרעיל את בארותינו בזו אחר זו. מה נגיד ? "אתם פויה, אבל אנחנו לא נעשה דברים כאלה…" ? אני חושב שזה אלף בית. אין כאן שום בעיה מוסרית. ככה זה גם בטבע. העכבר לא יתנפל על הפיל בגלל שידע שהפיל לא ירשה לעצמו לדרוך עליו מסיבות מוסר. לו היו בטבע חוקי מוסר כאלה (אגב, לדעתי חוקים של איפה ואיפה, מה שמותר לאחד אסור לאחר הם בדיוק היפוכו של מוסר) היה בלגן לא נורמלי. הדוגמא שהבאת של הפעלת גזים מרעילים ע"י נאצר בתימן (שאפשר להוסיף לה גם את הפעלת הגזים ע"י סאדם חוסיין כנגד הכורדים, ואולי גם את הפעלת פצצות האטום ע"י האמריקאים כנגד היפנים) דווקא מחזקות את דעתי. בכל המקרים האלה צד אחד הפעיל אמצעים שלא היו בידי אויבו, והוא ידע שאין אפשרות לאויב לענות לו באותה דרך. חוסר הסימטרייה הוא שגרם להפעלת אמצעים כאלה. אילו לצד השני היו אותם אמצעים, והראשון היה יודע שיש נכונות בצד השני לענות לו בהם (ללא הנכונות הזאת, לאמצעים האלה לא היה שום ערך), קרוב לודאי שהוא לא היה מפעיל אותם, והכל היה נשאר במחסן, בכל שלושת הדוגמאות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השעשוע הצהל''י התורן, קרי להוריד בבירות את השאלטר, הוא לא יותר ממפגן כוח פאתטי ומיותר שבנסיבות מעט יותר נורמליות היה מהווה קאזוס בלי ממש אבל כולם יודעים מי שולט בלבנון ולשם מה לכן כפי שאוזכר בכתבה שריפת שדות הסמים של ריפעת אסד וחבר מרעיו בלבנון נראית לי פעולת תגמול הרבה יותר שפויה והגיונית מאשר פגיעה נוספת באזרחי לבנון שממילא שונאים את הסורים לא פחות מכפי שהם שונאים אותנו ויותר מכל היו רוצים שיניחו להם לנפשם פגיעה בתשתיות'' היא פגיעה באזרחים'' פגיעה בשדות הסם היא בסה''כ פגיעה בעסקים השחורים המשמשים למימון הרודנות העלאוית השנואה בסוריה ולפגיעה מעין זו לא תהיה, ולא צריכה להיות, התנגדות מפנים או מחוץ. צר לי על ההתנסחות המליצית, אני עייף |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |