בתשובה להאייל האלמוני, 31/05/06 21:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בלבניסט אינו פוליטיקאי. הוא אדם (אקדמאי) שקיבל מס' כלים לניתוח פוליטיקאים, וכמידת שימושו בהם הוא מנתח טוב יותר או פחות. אם הוא יעבור לכנסת זה לא אומר שהוא יהיה פוליטיקאי מוצלח (הוא כנראה אפילו לא יצליח להיכנס לכנסת אם הוא חובב כמוני). לגבי פוליטיקאי - גם כשהוא עובר לאקדמיה הוא עדיין פוליטיקאי מקצועי (כי רכש ניסיון), ולכן ניתן לנתחו עפ''י שיטת בלבן (כמובן לנתח רק את מעשיו הפוליטיים, ולא את הרצאותיו בכימיה מולקולרית). למשל, אם פרופ' בן עמי חוזר לאקדמיה, ברור לי שהצהרותיו ממגדל השן עדיין עשויות לקדם את הפוליטיקה (הבדלנית) אותה ניסה לקדם בכנסת, תוך אולי ניסיון להלביש עליהם איטלה אקדמאית אובייקטיבית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדיכוטמיה הזו חסרת טעם בעיני. אפשר אולי להציע "מסגרת תאורטית" אנליטית לפיה יש לשפוט את מטרותיו של כל אדם רק לפי מעשיו וההשלכות המעשיות של דבריו, ולא לפי הצהרותיו, ואז להכיל אותה גם על פוליטקאים (תוך הצגת התזה שכולם נופלים לאחת הקטגוריות "בדלנים" \ "משתלבים"). אבל לטעון ש-*רק* פוליטיקאים אפשר לשפוט כך? למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצעה שלך היא לשפוט שתי מערכות שאינן מצייתות לאותן חוקים בסט כלים שנבנה לבחון אופן השימוש בחוקים ספציפיים, שמתאים למערכת אחת ולא לשאחרת. מדוע? הטענה היא שפוליטיקאי הוא *מקצוען* בתחומו (והוא יותר כזה ככל שמעמדו רם יותר), ולכן חושב באופן *פוליטי מעשי* ומפעיל שיקולים מעשיים. הדבר אינו נכון בהכרח (ובד"כ לא נכון) לגבי אזרח מן השורה, שלרוב לא טורח ללמוד ולהבין משמעויות מעשיות של מהלכים או אמירות פוליטיות, וחושב ונוטה לקבל את המועבר לו כפשוטו (ברמת הכותרת בעיתון), ולכן חושב באופן "שיווקי" על פוליטיקה (מי יממש יותר טוב את מצע המפלגה, באיזה מצע הוא תומך יותר וכו'). לדוגמה: הרבה מאוד אזרחים תומכים באותה נשימה בהורדת המיסים ובהגברת הסיוע *של המדינה* למנגנוני רווחה (ואיכשהו יש לי הרגשה שאנחנו עלולים להתווכח גם על הנקודה הזו...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבעיות שלי עם השיטה שלכם, מעבר לכל הבעיות העובדתיות שלה (כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו), היא בעיה נורמטיבית: אילו הבלבניזם היה נכון, הדמוקרטיה הייתה חסרת משמעות. גרוע מכך - היא הייתה מטוטלת אקראית שמעיפה את המערכת הפוליטית מכיוון אחד לשני בין-יום, בלי להבין אפילו מה היא עשתה. אין משמעות לבחירות, כי הציבור בכלל לא מבין על מה מתמודדים, וגם אם היה מבין, אין משמעות לבחירות כי אין משמעות למפלגות - שמורכבות כולן גם מבדלנים וגם ממשתלבים, שייצרו, לאחר הבחירות, קואלציות חוצות-מפלגות. אין משמעות למצע - לא רק ברמה של הפרת הבטחות, אלא אפילו ברמת הכוונה הראשונית, בגלל שיש אנשים עם דעות הפוכות בתוך כל מפלגה. עכשיו, מילא שהשיטה שלך הייתה אומרת "יש בעיות בדמוקרטיה", אבל לא - היא אומרת "אין דמוקרטיה. הדמוקרטיה היא פאסאדה", ואת זה אני לא מסוגל לקבל מבחינה עובדתית. הדמוקרטיה פועלת ומצליחה במדינות רבות בעולם. דעת הקהל ועמדות הפוליטיקאים הולכות יד ביד לעיתים קרובות, או לפחות שומרות על סמיכות מסויימת. אפשר לראות את זה בשינויים שחלו במפה הפוליטית בעשרות השנים האחרונות - הציבור הלך שמאלה (על פי הגדרותיו של שמאל וימין) והמערכת הפוליטית כולה נדדה איתו, כך שהרוב נותר ב"מרכז". אילו השיטה שלך הייתה נכונה, לא הייתה כל סיבה להתפרסות המפלגות ע"פ קשת פוליטית כה רחבה - כל הפוליטיקה הייתה מתרכזת לתוך שתי מפלגות ספציפיות, כאשר הקרב האמיתי היה על הרוב בתוך כל מפלגה לכל אחד משני צידי הדיכוטומיה שלך. הציבור היה יכול לבחור איך שבא לו - זה לא היה משנה לפוליטיקאים, הם היו מנהלים את הקרבות שלהם בתוך המפלגה. אבל הם התפזרו בצורה כזו שהכרעות חסרות-דעת של הבוחר דווקא כן משפיעות על המאזן בכנסת. איזו סיבה יש להם לעשות כן? ובכלל - איזו סיבה יש להם שלא להתגבש לשני גושים נפרדים? האם המשתלבים, עם חזון העולם השמח והטוב עם השפע הכלכלי והגבולות המאושרים והציפורים המצייצות והגמדים השרים, לא היו יכולים לשכנע את הציבור, כמפלגה אחת גדולה (שהייתה לשרון הזדמנות מצויינת להקים אותה, אם רק היה רוצה בכך) להצביע להם, ולא לכוחות השחור של הבדלנים שרוצים עוינות מתמשכת, בידוד כלכלי, מיסים גבוהים וכלכלה מקרטעת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני רוצה לברך אותך על התגובה הנ"ל. ללא שום השמצה, רק באמת הצגת מה שמפריע לך ב*משמעויות* של קבלת שיטת הניתוח. (ועם מטען כזה, מה הפלא שאתה מתנגד לה בכל צעד ושעל.) אני סבור לבהחלט לשיטת הניתוח יש אפקט של זעזוע לא קטן על תפיסת המערכת הפוליטית, וזו הסיבה האמיתית שרבים דוחים אותה על הסף. גם אני שאלתי את עצמי את כל השאלות שאתה שואל, אבל הגעתי למסקנות שונות משלך לגבי הנושאים שהעלית, ואני מודה לך על ההזדמנות לפרט: 1. הדמוקרטיה אינה חסרת משמעות כלל. היא מכתיבה את חוקי המשחק בתחומים רבים: היא מאפשרת מאבקים מדיניים ללא שפיכות דמים ומלחמות אזרחים בכל שני וחמישי, היא יוצרת מערכת איזונים ובלמים, שאולי מאיטים התקדמות בכיוון מסויים, אבל בהחלט נותנים ביטוי הולם למאזן הכוחות במדינה. מה שמפריע לך הוא נושא הבחירות, שהינו מרכיב חשוב בדמוקרטיה, שנראה כאילו הופך לחסר טעם. אז לא, הוא לא הולך לאיבוד, והוא דווקא מאלץ את המדינאים להתייחס למצע השיווקי שלהם ולמשחק הכוחות שלהם ביתר שאת אחת למס' שנים. האם הוא מאבד מחשיבותו לעומת ההתבוננות עליו בשיטה הרגילה? להיפך, לדעתי. תתבונן במה שקורה לאחוזי ההצבעה במדינה ובכל הדמוקרטיות - הוא צולל וצולל, ומדשדש באזור ה 60% כרגע. בבחירות מוניציפליות המצב אף גרוע יותר. למה? מפני שהמצביעים מתחילים *להתאכזב* מההבטחות הלא מקויימות, ומפוליטיקאים ש"רק רודפים אחר הכסא". דווקא התבוננות דרך הפריזמה הבלבנית מראה שמרבית הפוליטיקאים עקביים, ויש טעם לבחור באופן שיקדם את *הפוליטיקה המעשית* בה אתה תומך. 2. התזוזה של המפלגות: התזוזה, כמו כל מצע של כל מפלגה, היא שיווקית בלבד. גם ב 48 היו כאלה שחתמו על חוזים על העולם הערי ונעשו נשיאי מדינה מרכזיים (וייצמן-פייסל, זוכר?) וגם אז היתה מפלגה קומוניסטית כסמן שמאלי. מה שהשתנה הוא העטיפה המוגשת לציבור. כשצריך ש"לא יהיה פרטנר" אז אנחנו קשוחים ו"ימניים" יותר מ"ימניים" ברובנו, ואז, כמו היום, רוב הציבור יחתום שוב ושוב על מדינה יהודית בגבולות שמבטיחים זאת, בדיוק כמו ב 48. אם יש משהו שהתזוזה השיווקית הזו צריכה ללמד אותך אז זה דווקא שמדובר כאן בשיווק בלבד, כי יש הרבה חבר'ה בסביבה שהיו כאן גם לפני עשרות שנים, ו*מאוד לא סביר* להניח שדעתם השתנתה ותפיסתם האידיאולוגית המעשית השתנתה (כמה שלך השתנתה, למשל, מאז שעוצבה לגמרי?) - אבל מה שבהחלט השתנה זה הצורך לשווק דברים בצורה אחרת, עקב השתנות התנאים העולמיים והמקומיים. 3. החלוקה הסיעתית בכנסת: כמו בסעיף 1, החוקים של הדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו יכתיבו את צורת המאבק בין הכוחות. אם היינו ארה"ב, כנראה שהפוליטיקאים היו נאלצים להסתפק בשתי מפלגות. מאחר וכאן העסק עובד אחרת, אולי כי אנחנו יהודים ואוהבים לראות ייצוג להרבה דעות, זה נותן פתח למשחק פוליטי של ייצור קואליציות, שאולי הוא פחות יציב מהשיטה הדו מפלגתית, אבל בהחלט יותר מעניין לצפיה ויותר מאתגר פוליטית: למשל, אם על מפלגת ה"שמאל" העיקרית משתלט בדלן, אז יש למשתלבים מוצא של הקמת מפלגה נוספת (או הגדלת כוחה של קיימת) שתנגוס בכוח של המפלגה הבדלנית השמאלית. שתי מפלגות כאלה הן "קדימה" ו"הגמלאים", מובלות המשתלבים, שנגסו מכל צד במפלגת העבודה. מי לא ממש רצתה להתחרות בעבודה ולכן נותרה קטנה? מרץ של ביילין. קמפיין שבלוני שלו נתן לפרץ אולי עוד מנדט או שניים במקום שיגלשו למרץ, ויפחיתו את כוח המיקוח שלו מול אולמרט (ועל כך הוא הואשם לאחר הבחירות, בדיוק כמו ביבי וקמפיין ההפחדה המזעזע שלו בליכוד). 4. דיכוטומיית בדלנים-משתלבים והיכולת לשווקה באופן גלוי: אם אתה איש שיווק שרוצה שמקסימום אנשים יקנו את מרכולתך, האם תיתן להם חבילת מוצר שכוללת את היתרונות והחסרונות, או תאסוף רק יתרונות מכל הבא ליד? נכון שכתומך משתלבים אני אולי צובע את הצד שלהם יותר "יפה", ואול כאחד שקרוב לעמדותי אתה גם רואה אותם יותר יפה, אבל כפי שהיזכרתי: העם היושב בציון מעדיף לראות מדינה יהודית, וחלקו הגדול מעדיף שתהיה מדינת רווחה, וזה קצת קצת בסתירה ליופי חי המשתלב. אם תמצא משתלב שיתבטא בקמפיין נגד הדעה הרווחת, מצאת אחד שלא רוצה להיבחר, או שנמאס לו מפוליטיקה. שואב האבק של כולם הוא גם שואב הכי הרבה אבק בזמן הכי קצר וגם צורך הכי פחות חשמל. זה לא משנה בכלל שזה נוגד את הפיזיקה. חלקים גדולים בציבור אפשר לשכנע כמעט בכל זמן נתון שבעזרת מדיניות נאורה ושפויה אפשר גם להוריד מיסים וגם להגדיל את הרשת החברתית, והכסף יימצא ממאגרים נסתרים אינסופיים שלא ידעו על קיומם עד היום. יש כמובן בעיה נוספת והיא מיצוב שיווקי: בפוליטיקה רב מפלגתית יש יתרון גדול למפלגות נישה. כשאתה מתמקד במצע אחד מרכזי, אתה מאבד מגזרי שוליים. כמו כן, כמו שכל פוליטיקאי משווק מתחיל יודע, תמיד יכול לקום האובר-חוכם הפוליטיקאי התורן ולהגיד שאין חיה כזו "בדלנים-משתלבים" , ויש לו פטנט חדש של מפלגה שגם עושה שתהיה מדינה יהודית וגם רווחה, וגם הורדת מיסים וגם שלכולם יהיה קוראסון בפתח הדלת ומחשב לכל כלב (וכשזה ייכשל בתום הקדנציה הוא יגיד שזה בשל השפל הכלכלי ומחירי הנפט, ולך תוכיח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה אכפת לי מהעטיפה השיווקית של פוליטיקאים ואם הם כן או לא משקיעים בה מחשבה אחת לכמה שנים? הדמוקרטיה הופכת חסרת משמעות כי אני כבוחר אינני יכול להשפיע (או אפילו לרצות להשפיע) על הפוליטיקה, כי אין מפלגה שאני יכול לתמוך בה שכל חברי הכנסת שלה יתמכו בעמדה שלי. אם אני שמאלני, אני יכול לחשוב שכל חברי מרצ יתמכו בדעות שלי. אם אני משתלב - אין לי מפלגה אחת שאני יכול לבחור בה, כי הקול שלי יכול להכניס דווקא בדלן לכנסת, ולא משתלב. ויתרה על כן, מכיוון שהנחת יסוד של הבלבניזם היא שהאדם הפשוט לא מבין כלום בענייני פוליטיקה מעשית (בשביל זה צריך להתמקצע בפוליטיקה - אפילו יותר ממדעני מדינה סתם, נגיד. צריך להיות פוליטיקאי ממש. או לפחות בכיר בשירות הציבורי או במערכת הבטחון. או בנקאי בכיר. או כל אדם אחר שאתה מרשה לו להחשב פוליטיקאי כדי לחזק את התזה שלך), אז אי אפשר גם לצפות מהציבור שיצביע כדי "לקדם את הפוליטיקה המעשית" שהם תומכים בה. 2. עמדותי השתנו במידה ניכרת בעשור בערך שאפשר לקרוא להן מגובשות. אני יודע משיחות עם אבי שגם עמדותיו שלו השתנו במידה ניכרת מ-67 ועד היום. אני חושב שזו תכונה אנושית בסיסית - שינוי עמדות, תיקון, עדכון. איך שתרצה לקרוא להם. אני חושב שהאנשים היחידים שלא משנים את הדעה שלהם אף פעם הם בלבניסטים. שזה טוב, כי הם אף פעם לא טועים. 3. בינתיים, מה שראיתי הוא שכשבדלן השתלט על מפלגת השמאל הגדולה (ואחר כבר עמד בראשות הקטנה יותר), עבר בדלן *אחר* למפלגה שבראשה עמד משתלב. אבל זו בדיוק הבעיה: כל מהלך כזה אתה יכול לתרץ במגוון תירוצים, סיפורים ובדיות. פרס רצה לחזק את הבדלנים בקדימה, כדי לא להשאיר את המפלגה החזקה נטולת בדלנים מרכזיים. רמון, תלוי איך אתה מפרש אותו, או שעזב את העבודה כדי לברוח מפרץ הבדלן ולחזק את אולמרט המשתלב או שהוא יצא יחד עם פרס כדי לסייע לו במשימתו החתרנית כבדלן בין משתלבים. וכשאתה יכול להסביר הכל, אתה בעצם לא מסביר כלום. 4. עם או בלי שיווק, אין שום הגיון במפלגה חדשה שבראשה עומד משתלב, שמקבלת לתוכה בדלנים כה "מובהקים" ובעייתיים כמו פרס ורמון(?). אלקטורלית, מצבה של קדימה היה טוב מאוד גם בלי פרס - ויש שיאמרו שהוא היה טוב יותר ממה שנגמר איתה בסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרגיש שאנחנו מתחילים לחזור על עצמנו. ברוב הנקודות שהעלית בתגובתך כבר נגענו בעבר לעומק. אמשיך הפעם ונקווה שהחזרות יעצרו איכשהו: 1. הדמוקרטיה קובעת את חוקי המשחק הכלליים במדינה, וגם הצבעת האזרחים חשובה, כי היא מאלצת את הפוליטיקאים *להתחשב בה* כחלק ממשחקי הכוח הפוליטיים (וזה לא מעניין כמה האזרח מודע או לא מודע למה הוא בוחר באמת). אם אתה אזרח רגיל, אתה שמח ומאושר שאתה משפיע, ואתה באמת עושה זאת, ולעיים אף מתוך הכרה עמוקה יותר מהממוצע. אני למשל לא הפסקתי לבחור, אבל שיקולי הבחירה שלי השתנו, כמובן. 2. דווקא בלבניסטים הם כאלה שהעמדות שלהם השתנו לבלי הכר, כדי להתאים לראיית עולם שונה. לגבי שינוי העמדות במשפחתך: אני מעז לנחש שהוא לא כל כך גדול כפי שאתה מציג לצורך הויכוח, וזכור שכאן מדובר באנשים שמלכתחילה עמדותיהם לא התגבשו כלאחר יד, אלא מתוך עיסוק בעשיה הפוליטית, ובאופן דיכוטומי יותר. 3-4. כשמוקמת מפלגה, לא משנה איזו, היא כמעט מייד מכילה את שני הסוגים של הפוליטיקאים, בלי שלעומד בראשה תהיה שליטה על כך ברוב המקרים. מקרה פרס וקדימה: פרס עזב את העבודה רק כשידע שפרץ הוא יורשו (כלומר המפלגה נותרה בדלנית). הוא הרגיש מחוייב לעבור כדי לא "להפקיר" מפלגת מרכז עם פוטנציאל דומיננטי בידי הנהגה משתלבת טהורה. הוא ידע שהצטרפותו אמנם תחזק את הדומיננטיות שלה (כי היא תציג אותה כמרכז אמיתי של שמאל וימין), אבל הוא ידע שאם הוא לא יעשה זאת, יעשו זאת ממילא משתלבים "שמאלניים" אחרים, שאולי אינם בעלי שיעור קומה כמוהו, אבל מספיק טובים לצורך התדמית (רמון ואיציק). למה אולמרט קיבל את פרץ? למה בגין קיבל את וייצמן? כי אי אפשר להגיד "לא" לפוליטיקאי בעל שיעור קומה, שפתאום מרגיש ש"דרכך היא דרכי". במקרה של פרס זה גם לא נראה מופרך לציבור, כך שגם אם צירופו אינו מועיל אלקטורלית, דחייתו בהחלט עלולה להזיק למפלגת מרכז גדולה שבדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן, יופי, אז הדמוקרטיה היא חוקי משחק שהופכים את המשחק של הפוליטיקאים למעניין יותר עבורם. אבל המצביעים עדיין מחוץ למשחק. הם כמו הקוביות בשש-בש - מוסיפות עניין למשחק, אבל לא בדיוק שחקן בפני עצמן. 2. כן, גם חוזרים בתשובה משנים את עמדותיהם. למרבית האנשים אין דוגמות קשיחות כל כך, אחרי הכל. 3. איך אין לפוליטיקאים שליטה על דבר כזה? הם מקימים מפלגה - פתאום מופיעים שם אנשים? צצים להם בין הרגליים? פרס הציב דרישות מרגיזות, שרון היה צריך כמעט להתחנן בפניו שיסכים להצטרף - לפחות מבחינה ציבורית. לא היה דבר קל יותר מאשר פשוט לסרב לדרישות שלו ולשלוח אותו חזרה לפרץ. ולגבי רמון - אתה יודע טוב מאוד שהקביעה שלך לגביו כרגע עומדת בספק. כל תירוץ שאתה נותן למהלכיו כמשתלב רק מסבך אותך ברשת הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הם שחקן בפני עצמו שחובה להתחשב בו כחלק ממאבקי הכוח, בדיוק מה שדמוקרטיה רוצה ליצור. 2. תתפלא. 3. ראית בדיוק "איך צצים אנשים בין הרגליים" בשידור חי בהקמת קדימה - מופז המתלבט, הדיונים בין פרס ושרון, נציגי אקדמאים, עולים ומה לא. איך שרון יכול להגיד "לא" למופז? הרי הוא נדבך עיקרי (בעת המעבר) שלא פשוט לסרב לו ועדיין לטעון ברצינות שאתה ראש המפלגה שמהווה אלטרנטיבה לליכוד. איך אפשר להגיד "לא" להנגבי, לדיכטר (שבכלל לא הציג עמדה מדינית קודם, והוא "ביטחוניסט" עם נדוניה אלקטורלית לא רעה). איפה כן משחקת העובדה שראש המפלגה שייך לצד מסויים? בתהליכים שמביאים בסוף לשיבוצים הבכירים במפלגה לכשהוקמה והתבססה: כל שרי קדימה הבכירים הם משתלבים. כל שרי העבודה בכירים (יש שניים...) הם בדלנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הדמוקרטיה שלך, אולי. הדמוקרטיה שאני מכיר רוצה גם שלבוחר תהיה השפעה על המדיניות המופעלת בסופו של דבר, והשפעה מכוונת, לא אקראית ובלי קשר לכוונת הבוחר. 3. מופז היה יכול להזרק בקלות - הרי המעבר שלו לקדימה היה מהלך עלוב שהציג אותו כעריק פחדן בעקבות הפסד במפלגה שבה הוא בחר להשאר. מה לקח לו כל כך הרבה זמן להחליט לעבור? להנגבי קל להגיד לו כי אתה "רוצה מפלגה נקיית כפיים". לדיכטר בגלל שמי הוא בכלל. הפוליטיקאים שלך הם כל כך כל-יכולים, כל כך מופלאים בכל הקשור לתכנון סבוך של התנקשויות-שיכשלו-במיוחד-כדי-שיוכלו-לשחרר-את-יאסין-ומלך-ירדן-המשתלב-יעביר-את-סוכני-המוסד-חזרה-לישראל-כי-ראש-הממשלה-גם-הוא-משתלב, אבל להגיד לו לאיזה פוליטיקאי עלוב מהצד השני, זה הם לא יכולים? רמון רמון רמון רמון רמון רמון רמון, ושוב פעם רמון. בדלן, לפי כל הדעות הבלבניסטיות חוץ ממך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כמה הבוחרים באמת משפיעים בצורנ מכוונת, גם ב"דמוקרטיה שלך"? האם למישהו מה 71% שאינם תומכים היום בבוש זה משנה שביום מסויים לפני שנה ומשהו הוא גבר ב 2% על יריבו, וקיבע לארבע שנים את מדיניותו השנויה מאוד במחלוקת והלא אהודה גם על הרבה מבוחריו? כמה מהם בחרו בו כדי שימגר הטרור ויוזיל את הנפט וההיפך מזה קרה? כמה בחרו באריק ובליכוד כדי כי ארץ ישראל השלמה בוערת בנפשם, ובתוך קדנציה אחת "הבינו" רובם שהאינטרס הישראלי הוא בעצם ההינתקות? כמה מאיתנו קונים פפסי כדי להיות צעירים ויפים כמו בפרסומת ומגלים בסוף היום שיש לנו בעיות בשיניים והישמנו קצת? המשחק הפוליטי להשגת כוח נעשה באופן גלוי (ויש יאמרו ציני) בו מרכיבים מצעים לפי קהל היעד, ומעצבים גם את דעת הקהל כדי שיתאים לדרך מסויימת. כמו כן - איך מתגבשת הדעה שלך למהלך מסויים? מתוך ערכים פנימיים ונתונים שאתה מקבל. מי מאכיל אותך בנתונים? פוליטיקאים שהצהרותיהם פועלות לשינוי דעת הקהל בכל אקט. הפוליטיקאים הם מעצבי דעת קהל ולא מחכים שהקהל יבחר בהם. ואם דעת הקהל קשה להזזה בתוך זמן קצר, הם יתאימו את המצע השיווקי שלהם לאותו פלח שיתרום להם את המנדטים המיוחלים. איך תסביר את המעבר של הציבור הישראלי בתוך חודשים ספורים מ 25% יתרון לפרס להפסד ביום הבחירות בתוך 3 חודשים של קמפיין בלבד? איך תסביר את שני המהפכים המדהימים אחר כך - שבתוך שלוש שנים אותו ציבור שהעלה את "ביבי מלך ישראל" זרק אותו לכלבים כדי להחליף אותו במטאור ברק, שהצטרף לאותם כלבים שנתיים מאוחר יותר? 3. יש חוקי משחק שהפוליטיקאים כבולים בהם. הרי נושא פרשת משעל הוא תסבוכת נוראית כי חייבים להיות כבולים לחוקי המשחק (אחרת ביבי היה יכול פשוט לבקש סליחה מיאסין ולשחרר אותו מהכלא, בלי רעל לאוזניים ובלי חוסיין). דיכטר הוא לא בדיוק מישהו שאפשר לנפנף החוצה, וגם מופז הוא לא קוטל קנים, ואתה אולי יכול להרשות לעצמך להתחיל לגרש פרסונה נון גרטה אחד או שניים, אבל מעבר לכך אתה מתחיל להיות קטנוני, ומקטין בכך את הפופולריות שלך ואת המרכזיות והלאומיות של מפלגת המרכז החדשה שלך. לגבי המשפט האחרון: לפעמים, בכוונה או לא, אתה נשמע כמו ילד קטן. אתה נתפס לשטות. אין כאן ויכוח עם אף מלש"ב אחר (ערן לא מגיב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. דברים משתנים לאורך 4 שנים (בגלל זה יש בחירות אחת לכמה זמן, אתה יודע), אבל למעט מקרים קיצוניים, אנשים מקבלים, פחות או יותר, מה שהם רצו. זה נכון שחלק מתפקידו של פוליטיקאי הוא גם לשכנע את הציבור שהמדיניות שלו מוצדקת (קוראים לזה "להנהיג"), ולא הבעתי משאלה שפוליטיקאים יהיו שבשבות. אבל אתה מתאר משהו הרבה יותר גרוע - אתה מתאר מצב שבו מצעים מומצאים באופן רנדומלי כדי להשיג את קולות הבוחרים (למה לא כל המצעים זהים?), ואחר כך אין להם שום משמעות. אין משמעות לאידיאולוגיה. בנוסף, אין גם משמעות למפלגות, כי בכל מקרה הן כולן אותו דבר - חלק משתלבים, חלק בדלנים. מדוע משתלבי מפלגת אופוזיציה לא יצביעו יחד עם קואליציה משתלבת בהצבעות מכריעות? האם בכל הפעמים שממשלות משתלבות נפלו בהצבעת אי אמון (או כמעט נפלו בהצבעת אי-אמון), היו המשתלבים במיעוט בכנסת? את פרס זה קל להסביר: פיגועים, תדמית, והעובדה שהפער מלכתחילה היה קצת מופרז, ונבע בעיקר מההלם כתוצאה מרצח רבין. אתה מצפה ממני להאמין שהשינוי המדהים הזה התרחש כי פרס הטמבל נתן לרמון להרוס לו את הקמפיין (רגע, סליחה, פרס לא טעה. פרס... אממ... רצה שנתניהו המשתלב ינצח?). המהפכים שאח"כ הם עוד יותר פשוטים להסבר. הצבעה פרסונלית לשני אנשים בעייתיים מבחינה אישיותית, בתוספת שיטת בחירות שהניבה מערכת פוליטית בלתי יציבה בעליל, יכולים לגרום בקלות לשינוי עמדות מהותי בציבור תוך 2-3 שנים. זה יפה בעיני שכל האנשים בעולם יכולים להתנהג כמו מטומטמים גמורים, לשיטתך (דוגמת הפפסי, למשל), אבל הפוליטיקאים - הם לא טועים אף פעם. וגם אם הם טועים, אסור להגיד שהם טועים, כי אז אנחנו לא מדעיים. מה שאתה, והבלבניזם באופן כללי, לא מבינים הוא שלעיתים (קרובות), מוטב להגיד "אני לא יודע", מאשר להמציא just so story כדי להסביר כל מיני דברים בדיעבד. השיטה שלכם אינה יותר מדעית מהשיטות האחרות. במדע, אי אפשר לפסול הסבר לגיטימי רק שהוא לא מתאים להשקפת העולם שלך. ו"הוא טעה" הוא הסבר לגיטימי, בכל הנוגע לבני אדם. 3. אני אוהב איך שהפכת להנחת יסוד את זה שביבי רצה לשחרר את יאסין, וכל השאר כבר נובע מכך ("כי חייבים להיות כבולים לחוקי המשחק"!). העובדה שאולמרט הסכים לקבל פליטים ממגוון מפלגות לאורך הקמפיין *פגעה* בקדימה, שהפכה יותר ויותר ל"מחנה פליטים פוליטיים" - מופז המפסיד, פרס המפסיד, ויתר המצטרפים המאוחרים למיניהם, לכולם היה קל להגיד לא, כי יותר מכל הם *פגעו* בתדמית של קדימה כמפלגה שיש לה דרך אמיתית, ולא סתם מפלגה שאנשים שמאסו במפלגות שלהם עוברים אליה כדי לשפר את סיכוייהם הפוליטיים. אתה מתייחס לפעולות של ערן כמו שאתה מתייחס לפעולות של פוליטיקאים - איך שבא לך. ערן אמר משהו, ועד היום הוא לא הכחיש אותו, למרות שאני בטוח שהוא עוקב אחר הדיון הזה ודיונים אחרים. אתה מתייחס לזה כאילו שאם הוא לא מגיב, אז אפשר להגיד שהוא בעצם טעה(!) ומסכים כיום איתך. אני מעדיף לראות את המציאות כך שאם מישהו אמר משהו, ולא תיקן את עצמו מאוחר יותר למרות שהפנו את תשומת ליבו לטעות האפשרית, הרי שהוא עדיין עומד מאחרי מה שאמר. כדוביסט, הייתי אומר שצריך לתהות האם ערן אינו אלא אנטי-בלבניסט בתחפושת, שמעוניין להשפיל אותך ולהציג את השיטה שלך כבדיחה כושלת - אחרת, הרי, בוודאי היה יוצא להגן על עמיתו הבלבניסט. לאור מבחן התוצאה, אין לי אלא להסיק שבקרב בין בלבניסטים לאנטי-בלבניסטים, ערן נמצא בצד האנטי-בלבניסטי, וכל זאת על סמך מבחן התוצאה בלבד, ולא ה"הצהרות השיווקיות" שערן פיזר באייל בעבר כדי להטעות אנשים כמוך שעיוורים למציאות האיילית האמיתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אנשים לא מקבלים את מה שהם רצו, אלא במקרים נדירים. תמיד יש מאוכזבים, ובתקופות האחרונות גם בארץ וגם בעולם זה בולט יותר. לאידיאולוגיה ומפלגות יש משמעות, רק אחרת ממה שאתה מייחס להם. מצעים לא מומצאים באופן רנדומלי, אלא לאחר מחשבה רבה, כדי להתאים למפלגה המגבשת ולדעת הקהל הרווחת בפלח אותו רוצים להרשים. לעיתים בהצבעות מכריעות זה מה שקורה, המסגרת הסיעתית נשברת, ואז בקואליציה יש נמנעים ונעדרים, ויש גם עורקים ונמנעים באופוזיציה. האם כל פעם שמשתלבים נפלו בשל חוסר אמון הם היו מיעוט? לא בהכרח, אבל שים לב שלפעמים כדאי למשתלב ליפול, כשהוא יודע שלמרות נפילתו, הפוליטיקה המשתלבת תמשיך. כך למשל במעבר בין ביבי לברק - ביבי ביצע בזמן קצר חרקירי פוליטי ("הם מפחדים"), לאחר שראה שלאחר וואי נגמרות לו האופציות, ומי שיירש אותו זה ברק. ברק זכה בהפרש עצום, שזה בד"כ סימן טוב למשחק מכור (להבדיל, למשל, מהמרוץ הצמוד של ביבי ופרס), וזאת מבלי שינוי שיטת הממשל, וללא הבדל מהותי בתנאים (קלינטון וערפאת עדיין בזירה). כל מה שהשתנה זה השיווק. פרס לא נתן לרמון את הקמפיין. רמון לקח את הקמפיין, כי הוא היה שר בכיר, ואלו היו כנראה תנאיו כשפרש מראשות ההסתדרות (פרס הסכים כנראה כשהבין שרמון יעולל פחות נזק לבדלנים במפלגה מאשר בהסתדרות, מאחר והפער באמת היה עצום לטובתו). זו אינה טעות, זוהי החלטה בהתאם לאילוצים, כחלק ממאבק. כאמור, יש פעמים רבות שאני לא יודע דברים, אבל דווקא דרך שיטת הניתוח אני סבור שאני מבין דברים מסויימים יותר לעומק, ולפיהם מתחקה אחר העקביות של הפוליטיקאים. זה שאתה לא מקבל - כרגיל, זו זכותך. 3. אתה יכול להכריז על מופז שהוא מפסיד ופרס שהוא לוזר כמה שתרצה. זה לא משנה את העובדות: לאנשים אלה יש הערכה רבה בציבורים גדולים, ולמרות מה שמס' כתבים כתבו עליהם כדי למזער את כוחם (כנראה כתבים מטעם אולמרט), הכנסתם, מרגע שהציגו מועמדות, היתה מחוייבת המציאות. לגבי ערן: אני משתדל לא להכניס אותו לכאן, ואני מציע שתפסיק לערב אותו בעל כורחו. אם שמת לב - הוא כבר הגיב בדיון המקביל בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני לא מבין: זה לא משחק סכום-אפס? או שהבדלנים מנצחים, או המשתלבים. אז איך זה יכול להיות שפרס "הסכים" למשהו? איזה משא-ומתן יכול להיות בין שני צדדים שאין להם אינטרסים משותפים? הרי אם רמון היה גורם יותר נזק לבדלנים בהסתדרות, למה רמון לא נשאר בהסתדרות? ואם בכל-זאת עדיף למשתלבים שרמון יעזוב את ההסתדרות כדי לקחת את הקמפיין מפרס, למה פרס נתן לו אותו? איך אפשר לישב את הסתירה הזו בלי להניח שאחד מהם טעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה רואה שיש משא ומתן. חייב להיות, זה חלק מהמשחק הפוליטי. ובמשחק זה הצדדים מסכימים על חלוקת תפקידים, משרות וכיו"ב כחלק ממאבקי הכוח ביניהם. מגיע רמון, שההסתדרות זועקת לפרס "קח אותו מאיתנו", ואומר - אין בעיה, אבל תיתן לי משהו אחר. פרס מעריך שהנזק שייגרם ע"י רמון במפלגה נמוך יותר, כי הוא מוביל בענק בסקרים, ומצד שני הבחור רומס לו במהירות בסיס כוח בדלני חזק בהסתדרות. זה בדיוק כמו שאולמרט מחוייב לתת לפרץ שר בכיר כחלק מהמו"מ, וזה לא אומר שאולמרט או פרס טועים. זה אומר שכמו בכל מו"מ (מדיני, מסחרי או בין ילדים בגן) אתה שוקל את האופציות, מנסה למנף את העמדה שלך, ובסוף מגיעים להסכמה בהתאם לפוזיציה איתה כל צד מגיע למו"מ. כמובן שהמאבק לא מסתיים שם - אלא ממשיך. רמון יודע שהוא צריך לנסות להאכיל את פרס לוקשים, כדי שלא ידיח אותו מהקמפיין (סקרים מחמיאים), ובינתיים גורמים נוספים מנסים לקעקע את היתרון של פרס (כולל ברק), ופרס מנסה לייצר קמפיין עוקף ע"י מבצאים צבאיים (המהנדס וענבי זעם). האם אולמרט שוקט על שמריו מהרגע שמינה את פרץ לשר הביטחון? לא. הוא מייד הצהיר שהוא "שר ביטחון על", ונפגש ישירות עם אנשי הצבא, וגם משתמש במועצה לביטחון לאומי אותה הקים בזמנו נתניהו כדי לעקוף את שר הביטחון מרדכי. יש מאבקים ויש אילוצים, שמולידים פשרות, משאים ומתנים ומשנים את המציאות באופן רציף. "טעות" אינה הסבר להבנת אף אחד מאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עובד לי. אני עובר לשיטת סמיילי, אם לא אכפת לך. תגיד לי באיזה סעיף איבדת אותי או שאתה לא מסכים: 1. המשחק בין בדלנים ומתלשבים הוא סכום-אפס. כל תוצאה היא או לטובת הבדלנים אוח לטובת המשתלבים, והיא רעה לצד המפסיד בדיוק במידה שהיא טובה לצד המנצח. אין צדדים נוספים, אין אינטרסים משותפים לא לחיוב ולא לשלילה. 2. אם אף אחד אינו טועה, אז בהנתן אותו מידע, שניים עם אותו אנטרס בוחרים את אותן בחירות. 3. לכן, בהנתן אותו מידע, שניים עם אינטרס מנוגד יבחרו בחירות שונות. 4. לכן, בדלן ומשתלב, כל עוד הם ניזונים ממידע דומה, לעולם לא יבחרו בחירה זהה. 5. אם פרס ורמון ניזונים ממידע דומה, לא יתכן שפרס ורמון יסכימו שניהם שרמון יעזוב את ההסתדרות וינהל את הקמפיין של פרס. עכשיו לגבי האפשרות שפרס ורמון לא ניזונים ממידע דומה: 6. אנחנו מניחים שפוליטיקאים אינם טועים ושהניתוח שלנו מדויק. לכן, אם פוליטיקאי מניח שיריבו טועה, הוא מניח אחרת מהניתוח הנכון שלנו, ולכן טועה בעצמו. 7. לכן: כל בדלן וכל משתלב מניחים שיריביהם אינם טועים. 8. ספציפית, פרס מניח שרמון אינו טועה ורמון מניח שפרס אינו טועה. 9. אם רמון מוכן לעזוב את ההסתדרות, ופרס מוכן לכך גם-כן, אז מנקודת מבטו של פרס חייב להניח שרמון אינו טועה. לכן, מנקודת מבטו של פרס, הסיבה היחידה לכך שרמון מעדיף את הקמפיין על ההסתדרות הוא מידע אחר שיש לרמון מאשר לפרס. 10. הערכה של מידע שונה שנמצא אצל פוליטיקאים הוא הגורם הקריטי כשיש הסכמה בין בדלנים ומשתלבים. 11. הניתוח שלך מדבר על הסכמה בין בדלנים ומשתלבים אבל לא מדבר על הערכה של מידע שונה מנקודת מבטם. 12. לכן, בצרוף 10 ו7, הניתוח שלך שגוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, מלכתחילה העסק לא עובד. הרי קשה מאוד להניח שיש בני אדם - ועוד כל כך הרבה כאלה - שאינם טועים אף פעם. מעולם לא ראיתי מחקר שמראה שיש אפשרות כזאת, אדם שאינו טועה. לכן, בהכרח, אם הניתוח הבלבניסטי המתיימר להיות "מדעי" מפרש פעולות של אנש/ים רבים כל כך כשל מי שאינם טועים לעולם - ניתוח זה הוא בהכרח מוטעה. שנית, ההסבר האבסורדי לקיום ההתנחלויות (כדי לכפות על הפלסטינים דו קיום בשלום): על איזה טווח זמן מדובר? מאה שנה? נצח? הרי ההתנחלויות קיימות כבר למעלה מ-30 שנה, ודו קיום בשלום לא ראינו במהלך כל הזמן הזה. ויש כמובן עוד הרבה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה בונה הרבה על ה"לא טועה", כאילו מדובר פה באיזה ג'וקר שמפיל הכל, מבלי להבין היכן משולב הבסיס של "אין טעויות" (ואני מזמין אותך בנושא זה לקרוא את תגובתי לעדי). לגבי החלק השני של תגובתך: כאן גם אתה מסביר למה אתה תוקף את השיטה - היא צובעת באור חיובי מדי לטעמך חלק ממפעל ההתיישבות בגדה, שאתה נגדו. אז על קצה המזלג: פוליטיקאי מתכנן גם להרבה יותר מעשרות שנים. לעיתים קרובות יש תוכניות לזמן קצר, אך בד"כ תהליכים נבנים מתוך ידיעה שהם לא יסתיימו בקדנציה אחת, ולכן הם נבנים כדחיפות קלות בכיוון הנכון, מבלי לסיים את התהליך, אלא לייצר מומנטום ולחץ להמשכו בכיוון זה. ערפאת היה מוכן להסתגר שנים עד מותו במוקטעה ולא לזוז מההישגים שהביא לו אוסלו, בתקווה שיום יבוא ומדיניות קלינטון תתחלף (וזה אכן קרה). יש תהליכים שגם בנייתם לוקחת זמן רב. בניית אמון ודו קיום היא מטבעה ארוכה הרבה יותר מהפרדה מהירה, אבל (לדעתי) יותר משתלמת בטווח הארוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה אינה צובעת באור חיובי את ההתנחלויות: היא עוטה עליהן הרבה יותר טמטום ממה שאפילו אני מוכנה לייחס לפוליטיקאים שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי צריך לנחש שזאת את, הצינית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו ממש לא הייתה תגובה צינית. מקסימום, מרירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו, אני בצד שלך פה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת. רק הוספתי נקודות.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, איזו בניה על ה"אף אחד לא טועה". למען האמת, כבר ב 2 אני לא מסכים לגמרי (וגם עם 1 יש בעיות קלות, אבל נעזוב). הנחת "בהינתן אותו מידע" היא הנחה שגויה מאוד. בפוליטיקה, כמו במו"מ, יש הרבה מידע שאינו גלוי לצד האחר, ומהווה חלק מהיתרון של צד זה. למשל, יכול להיות שכשרמון עזב את ההסתדרות הוא ידע על כך שהקמפיין הולך להיות צמוד יותר, כי הוא היה מתואם כבר עם ברק על טקטיקה מסויימת, שלא היתה ידועה לפרס. פרס הפתיע את רבין עם אוסלו, שרון את בגין בלבנון וכן הלאה וכן הלאה. לגבי ההסתעפות השניה - גם די בהתחלה: פוליטיקאי *יודע* שיריבו לא יטעה אם יכיר את כל הנתונים, ולכן חלק מעיסוקו הוא הסתרת נתוני מפתח (פגישות חשאיות, הסכמים סודיים, מבצע מפתיע, התערבות דוס-אקס-מכינה ממעצמה קרובה וכיו"ב). זו הסיבה שגם אני, כמנתח, יכול לדעת הרבה דברים רק בדיעבד. כלומר, הרבה מהמשחק מבוסס על הטעיה ומידע חלקי שיש ליריב. האם מעניין לצורך העניין להגיד שאחד "טועה" כשהוא מחליט על סמך מידע חלקי? ממש לא. לאף אחד מאיתנו אין אף פעם מידע מלא, ואנחנו משחקים ברמות סיכון שונות בהתאם לרמת ההחלטות שאנחנו מקבלים על סמך מידע לא מושלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פוליטיקאי *יודע* שיריבו לא יטעה אם יכיר את כל הנתונים". איך אתה קופץ לשם? הרי הצדקת את הגישה הבלבניסטית לעניין היעדר הטעות בכך ש"טעות" איננה הסבר מדעי. האם אתה רוצה לומר שההנחה שפוליטיקאים אינם מסוגלים לטעות עומדת במבחן המדע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שהבנתי מה אתה רוצה להגיד. מה ש*אני* רציתי לומר הוא שההנחה של עדי שפוליטיקאי מניח שחברו לא יטעה בהינתן כל המידע היא נכונה - יש כבוד בין אנשי מקצוע, כמו שאיש פיתוח בכיר יודע שהצצה של יריבו מהחברה המתחרה בתוכניות שלו ילמדו אותם מהר לאן הפיתוח מוביל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי. זה כבר נשמע אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתון: 1. פרס חשב שאם רמון יעזוב את ההסתדרות ויקבל את משרת ניהול הקמפיין שלו, זה ישרת את המטרה הבדלנית יותר טוב מאשר אם רמון ישאר בהסתדרות. 2. רמון חשב שאם הוא יעזוב את ההסתדרות ויקבל את משרת ניהול הקמפיין של פרס, זה ישרת את המטרה המשתלבת יותר טוב מאשר אם הוא ישאר בהסתדרות. שאלה: כמה מטומטם צריך להיות פרס כדי שלא לחשוב שלרמון יש איזו תוכנית סודית/מידע לא גלוי? כמה מטומטם צריך להיות רמון כדי שלא לחשוד שלפרס יש איזו תוכנית סודית/מידע לא גלוי? לשני הפוליטיקאים היה את המידע שהפוליטיקאי השני מסכים למהלך שהוא עצמו חושב שהוא מיטבי עבור האינטרס של עצמו. מכאן קל להסיק שלאחד מהם יש מידע חסר, וקצרה הדרך להסיק שעדיף לא לתת לפוליטיקאי השני את מה שהוא רוצה, כי הוא בטח מסתיר איזה משהו שיהרוס לי את התוכניות. לפיכך, בהנתן המידע שהיה גלוי בפני פרס, הוא *טעה* כאשר החליט לתת לרמון את המשרה הקריטית של ניהול הקמפיין. הוא *טעה* שוב, כאשר "התבשם" בריח הסקרים שרמון הציג בפניו (מה, פרס מטומטם? הוא לא יכול להזמין סקרים בעצמו?), והוא המשיך *לטעות* כאשר לא החליף את רמון במישהו קצת יותר מוצלח, חרף הסקרים העצמאיים שהציגו ירידה מתמשכת ומדאיגה ביתרון של פרס. מסקנה: פרס אינו פוליטיקאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה לא מבין במילה "אילוץ" (או בראשי התיבות "מו"מ")? פרס לא יכול להדיח את רמון מההסתדרות, והוא יודע שהוא צריך לשלם משהו אם הוא רוצה שרמון יסתלק משם. בוודאי שכולם מניחים שלכולם יש תוכניות שהם לא מספרים להם עליהם, אבל זו לא סיבה לא לנסות למזער נזקים ע"י פשרות. אולמרט רוצה את פרץ בממשלה כמו שהוא רוצה טחורים, אבל הוא יודע שהוא חייב אותו שם, כי אחרת אין קואליציה. אבל מה, הוא שם את פרץ במקום שנראה שהוא יחולל מינימום נזק. האם פרץ לא יכול להפתיע ולהכריז מלחמה? אולי כן, אבל זה חלק מהמשך המאבק ביניהם, שיגיע לשיאו במישור הביטחוני (אם הממשלה תשרוד עד אז בהרכב דומה) בסבב המינויים הבא של הגנרלים, כשפרץ יעדיף את הרמטכ"ל שלא ינטרל אותו. כך גם רמון ופרס: פרס יודע שרמון מנסה לתחמן, אבל אין לו ברירה: מי שמפרסם סקרים *לציבור* הוא מטה הבחירות של רמון, שמנסה ליצור דעת קהל לפיה אין סיבה לפטר אותו. מה גם שפיטורים של מנהל קמפיין זמן קצר לפני הבחירות לא עושות טוב למועמד. לכן פרס מנסה מסלולים עוקפים, כמו מבצעים צבאיים, פסגות בשארם ועוד ועוד. הכל חלק מהמאבק. אף אחד לא מטומטם, אבל כולם חיים תחת אילוצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אבל סקרים שמוציא מטה הבחירות של מפלגה זו או אחרת זוכים לאמון ציבורי בערך באותה מידה כמו שהציבור מאמין שג. יפית היא אדם כן שהמלצותיו לא נקנות בכסף. הסקרים שהציבור נחשף אליהם, אלו האובייקטיביים לכאורה או שלא של העיתונים הגדולים, הצביעו על צמצום מטריד של הפער בין ביבי לפרס. אילו פרס רק חיפש תירוץ להעיף את רמון - היו לו כמה וכמה כאלה, אלא אם הוא טמבל. גם אם מישהו היה מאמין לסקרים של רמון, אין קל יותר מ"להדליף סקרים פנימיים" של המפלגה ש"מעוררים דאגה במטה פרס". לא רק שזה קל - דיווח כזה יזכה להרבה יותר אמון ציבורי מאשר הסקרים ה"רשמיים" שמשחרר מטה פרס. (כמו שאמר מישהו, אנחנו חיים במדינה שבה אנחנו לא מאמינים למילה שאומרים הדוברים הרשמיים, אבל מאמינים לכל מילה שאומר "מקור חסוי".) ואני אחזור על דברי ועל דברי אחרים: אין סיכוי ששני אנשים הגיוניים שמודעים לכך שהם עומדים משני עברי המתרס יסכימו לאותו מהלך בדיוק, בלי ששניהם יבינו מיד שהצד השני מנסה לתחמן אותם ויסוגו מהחלטתם. רוצה לומר, מדובר בדילמת אסיר שבה שני האסירים יודעים מראש שהשני לא ישתף פעולה (כלומר, לא יפעל לקדם את האינטרס המשותף שלהם, כי אין להם כזה), ולכן הם בהכרח לא יסכימו לפעולה שנראית כמו שיתוף פעולה (כלומר הסכמה על אותה דרך). אם היית אומר "פרס היה נתון לאילוצים של חברי מפלגה בדלנים אחרים ולפיכך לא הייתה פתוחה בפניו הדרך לסרב לרמון", הייתי יכול לקבל את זה. אבל אתה לא אמרת את זה, אתה אמרת שפרץ הסכים לדרישה של רמון כי *הוא חשב* (בטעות) ששם רמון יעשה פחות נזק מאשר בהסתדרות. קל לראות שהוא טעה, שכן הוא פעל באופן שבאופן מובהק פגע באינטרס הבדלני (והאישי) שלו. מדוע הוא טעה? כל מה שאתה מוכן להגיד הוא ש"היה לו מידע חסר". צר לי, אבל זה תורם לניתוח המהלך הפוליטי לא יותר מאשר "הוא טעה". אתה צריך להסביר לי *מה* המידע שהיה חסר לו, אחרת אתה מנפנך בידיך בצורה די דבילית. אתה צריך להסביר לי איזו דרך חלופית עמדה בפניו אילו היה בידיו המידע הזה. בלי כל זה, אתה בסך הכל סיפקת הסבר פתלתל ומבולבל למהלך מסויים של פוליטיקאי, שדורש מאיתנו לשנות את כל הבנת העולם הפוליטי המקובלת, וכל זה כדי להגיע לתוצאה שהיא, במקרה הטוב, לא יותר טובה מהניתוח הסטנדרטי. האם לא היה קל יותר לנטרל את פרץ במשרד האוצר, שם היה נתון בסד של הדרג המקצועי שהוא משתלב (=קפיטליסטי) לעילא ולעילא? בצבא פרץ עוד עלול למצוא כמה גנרלים בדלנים ולקדם אותם (אחרי הכל, גם קודמו בתפקיד היה בדלן. בטח הוא טיפח כמה בדלנים קטנים בארגון שהיה נתון בידיו). באוצר אין לו אפילו את הסיכוי הזה. בקיצור, כולם חיים תחת אילוצים כשזה מתאים לך, אבל מצליחים להשיג ניסים ונפלאות כשזה מתאים לך (אנחנו רואים כאן איזשהו דפוס חוזר?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז אתה כנראה לא מבין את המילה "אילוץ". אתה כנראה אחד מהאנשים המאושרים ביותר בעולם. (דרך אגב, פוליטיקה זו לא דילמת האסיר, וגם לא דילמת הקרונית.) (ומאיפה אתה מביא בשמי את נושא "המידע החסר"? האם השתמשתי בו כהסבר למשהו? האם ביססתי עליו ניתוח כזה או אחר?) לגבי ההמשך: שני התיקים הם תיקי מפתח, אבל באוצר יש פחות יכולת נטרול של בדלן מאשר בצבא (רמז: קשה יותר לפטר או להחליף רמטכ"ל). לגבי המשך ההמשך: אני בהחלט מזהה את הדפוס החוזר ברוטינה הקבועה שלך. חבל. בדיוק כשהיה נראה שאתה מתחיל להיות ענייני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי עם מה אתה לא מסכים. ברור לי שלא בהכרח לשני פוליטיקאים זמין אותו מידע, ולכן סייגתי את האמירה שלי בחלק הראשון של התגובה: "אם פרס ורמון ניזונים ממידע דומה, לא יתכן שפרס ורמון יסכימו שניהם שרמון יעזוב את ההסתדרות וינהל את הקמפיין של פרס". אתה לא מסכים איתה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מבין את ההגדרות שאתה מנסה להגדיר כאן. מה זה "דומה"? זהה? 70%? כמו כן - אני לא ממש בטוח באיזה *שלב* המידע דומה. בשלב המעבר? ואז אני גם שואל את עצמי את השאלה הפילוסופית הרחבה יותר: האם מידע נוסף יכול לשנות החלטות? התשובה - בהחלט שכן. האם *בטוח* שהוא ישנה החלטות? לא ממש. ייתכן, שאם פרס יודע *כל* מה שיודע רמון *בכל* הזמן, הוא עדיין ייקח אותו מההסתדרות, אבל ינטרל אותו טוב יותר במפלגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"מידע דומה", התכוונתי מידע שתוצאותיו המעשיות זהות. לצורך הדיון בוא נניח דומה=זהה. אם המידע של פרס ורמון זהה, יכול להיות שפרס יזמין את רמון לנהל את הקמפיין ורמון יקבל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ענית בשאלה עצמה, ולכן אני לא בטוח שאני עוקב אחריה: אם התוצאות המעשיות זהות, אז בוודאי שזהו סוג מידע בו אפשרי שפרס יזמין ורמון יקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עניתי בשאלה עצמה. לא ברור לי מה הבנת. קרא שוב. נניח שלפרס ולרמון יש אותה אינפורמציה, האם תיתכן הסכמה ביניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי יש להם אותה אינפורמציה? כל הזמן? בנקודת המעבר? כי אם זה רק בנקודת המעבר - כבר עניתי - המעבר עדיין יתכן, כאשר כל אחד מבצע התאמות בתוכנית הפעולה שלו לקראת המעבר כתוצאה מהמידע הנוסף (רמון יודע מה שפרס יודע, והוא יודע שפרס יודע מה שהוא יודע, והוא יודע שפרס יודע שהוא יודע וכו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנקודה בה שניהם מחליטים את מה שהם מחליטים, הם יודעים אותם דברים. מה המידע הנוסף? מה ההתאמות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם רמון, למשל, יודע עכשיו שפרס יודע שהוא הולך לבצע ''תרגיל בחירות'' עם ברק, ומצידו הולך לבצע תרגיל נגד שיעלה את הפופולריות שלו, אז הוא כבר מתכנן תגובה ספיציפית לתרגיל הנגד, אבל זה לא אומר שהוא לא יבצע את המעבר. הוא פשוט יבצע אותו מוכן יותר מול תמרון ספציפי עליו הוא יודע. כנ''ל מהצד השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "כנ"ל מהצד השני". הצד השני יודע את אותן עובדות, ויודע שהצד הראשון יודע אותן, ויודע שאם הוא מסכים למעבר, הוא בטח מתכנן משהו. יכול להיות שהוא מתכנן קונטרא-קונטרא-תרגיל, אבל אם זה המצב, למה הצד _הראשון_ מסכים למעבר? יש לו קונטרא-קונטרא-קונטרא-תרגיל? זה לא נגמר בשום מקום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשל כך שאלתי אני: איפה *אתה* מסיים את התרגיל ההיפותטי שלך? כי הרי לא ייתכן ששניהם יודעים *הכל* בכל נקודת זמן. אם הם חולקים אותו מידע בנקודת זמן בה הם מחליטים על המעבר, מייד שניהם מתחילים בתגובות לאור המידע המשותף. תגובות אלה כבר אינן Common Knowledge, אלא אם אתה באמת רוצה ללכת עם תרגיל החשיבה הזה למקומות מאוד רחוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת הולך איתו למקומות רחוקים, אד אבסורדום. איפה *אני* מסיים את התרגיל ההיפותטי שלי? בויתור על האפשרות למצוא תשובה מושלמת, מה שאומר שגם הפוליטיקאים טועים פה ושם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי איך אתה מגיע למסקנה הזו מתוך הפתיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחירה מושלמת של פעולה מחייבת ניתוח של תמרונים וקונטרא-תמרונים עד לרמה אינסופית, ולכן אינה אפשרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה היה ברור שאתה כבר מרחק לא סביר מהמציאות ע"י התרגיל הזה. פוליטיקאי מבצע בחירה. אולי זו אינה האופטימלית מסיבות של המידע השלם האידיאלי, אבל זה לא הופך אותה לטעות. אם אתה יכול לנתח מדוע, על סמך מה שידוע לו, הוא ביצע מה שביצע, אתה לא צריך יותר. ראה גם בהקשר הזה את תגובתי לדובי: הנחת הטעות היא שגיאה גם בהיבט של הנחת המבוקש, האומרת שאנחנו יודעים מה התכוון הפוליטיקאי לעשות, יודעים את מטרותיו, ולכן מניחים שהוא טעה. לא יכול להיות דבר יותר רחוק מ"שיטה" זו כדי להבין את המציאות. ואחזור שוב: כל בני האדם טועים, ופוליטיקאים אינם אלוהים עם ידע מושלם. אפשר (אולי) לקבל בשיטת הניתוח "גליצ'ים" כאלה, שאולי נובעים באמת מעייפות או עצבים רגעיים, אבל לא לאורך זמן ובאופן עקבי. אני, למשל, שניזון כמו כולנו מראיונות טלוויזיוניים מוזמנים וכתבות בעיתונים, לא מוצא שגיאות כלל. לפעמים אני סבור שמישהו היה יכול להתנסח בצורה טובה יותר, אבל עדיין זה לא אומר שהוא "טעה", אלא שהוא עדיין ממשיך בכיוון הרצוי לו, באופן לא אופטימלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אם אתה מותיר מקום לטעויות קטנות, זה יכול להסתדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל על זה אני מדבר כל הזמן! שאתה מנתח את התוצאות של מעשיהם של אנשים כאילו הן היו הדבר שאליו הם כיוונו כל הזמן - ומסיק מכך מה היו המטרות והמניעים של הפעולה. כלומר, אתה מסתכל על ההחלטה של פרס להכניס את רמון לקמפיין, ומסיק מכך שרמון היה יכול לגרום יותר נזק בהסתדרות, ולכן פרס הקריב את עצמו על המזבח. אני מסתכל על זה, ורואה שפרס האמין שרמון *לא* יכול לגרום נזק בראש הקמפיין שלו (כי הוא מוביל בכל כך הרבה על ביבי ומי יצביע בכלל לפישר הזה), ולכן עשה *טעות* כאשר הוא מינה את רמון לראש הקמפיין. הוא לא *חשב* שהוא הולך לפגוע באינטרסים שלו - זה מובן מאליו. הוא טעה בכך שהוא חשב שפעולה מסויימת *מקדמת* את האינטרסים שלו, כאשר למעשה היא לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם על זה כבר דיברנו. אתה יכול לקרוא לשיקול של פרס "טעות" בהיבט של "אם פרס לא היה מזמין את רמון, אולי הוא היה נבחר ולכן טעה". אבל אתה *שוכח* למה פרס הזמין את רמון מלכתחילה. המאבק הפוליטי הוא על מוקדי כוח. אחד מהמוקדים הבדלניים הרציניים הוא ההסתדרות. הישארותו של רמון שם היתה מחלישה אותה עוד יותר, באופן שאולי פרץ לא היה בנמצא היום לתפוס את ראשות העבודה. אז האם נכון לומר שפרס טעה? לא יודע. מי אתה שתמשקל מה היה עדיף בתוצאה הסופית? פרס פעל על פי אליוצים, ובחר את מה שנראה כרע במיעוטו מבחינתו. הוא נכנס לזמן קצר לראשות הממשלה, הבחירות היו בשער, הוא הוביל בשיעור עצום, ורמון קרע לו את ההסתדרות לגזרים. הוא נטרל את רמון בהסתדרות, ופעל כדי לצמצם את השפעת הקמפיין המשעמם. לא עזר לו. טעה? לא. פשוט הפסיד במאבקי הכוח המתמידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טעה בשיקול הדעת. הוא בחר את מה שנראה לו, בזמנו, כרע במיעוטו במחינתו. אבל הוא טעה, בגלל שזה הביא להפסד שלו בבחירות, ולעלייתו של נתניהו, שהמשיך להחליש את ההסתדרות גם בלי רמון. זו טעות. אי אפשר להכנס לקרב שכזה בלי שמישהו יעשה טעות קריטית כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי שנינו יודעים שההסכמה לכך שרמון יהיה ראש הקמפיין לא תרמה בפני עצמה להפסד של פרס בבחירות. תרמה לכך גם התנהגותו של ברק ומשתלבים אחרים מהעבודה, התנהגות החמאס לאחר חיסול "המהנדס", כשלונו של פרס במבצע בלבנון. האם פרס היה יכול *לדעת* את כל אלה מראש? לא. האם היה סבור שלא הרבה יכול לקרות כדי שלא יזכה - סביר להניח שכן (הוא ממש הפסיד בהפרש זעום, לאחר מאבק אדיר). האם תוך כדי המהלך הוא לא הציל את שארית ההסתדרות? הציל. אז שוב, למה זה כל כך מעניין להגיד בסוף התהליך שהוא טעה? זה לא סייע בשום שלב של הניתוח, זה אפילו לא אומר שפרס היה עושה זאת אחרת במקרה רמון (כי אולי הוא עדיין היה מעדיף להציל את ההסתדרות). זוהי פשוט הפסד במאבק נקודתי (זמני במקרה של פרס, וגם לא הראשון וכנאה לא האחרון). האם קבוצת כדורגל שמפסידה 5:4 בגמר המונדיאל טועה? האם לא ברור שרצתה לנצח? כנראה שהיא פשוט היתה פחות טובה, עם פחות שליטה בעמדות מפתח, וכנ"ל גם במקרה הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין גדול בכדורגל, אבל אני בטוח שאפילו שם אפשר לעשות טעויות. (להזכירך, כל הדיון הזה מתנהל תחת ההנחה הלא מבוססת שהניתוח העקרוני של הפוליטיקה כמתחלקת למשתלבים ובדלנים הוא נכון - הנחה שאני אינני מקבל). ''ענבי זעם'' היה טעות, כי הוא היה סיכון מיותר. ערפאת טעה כאשר לא פעל ביתר שאת לרסן את החמאס כדי לקדם את עמיתו הבדלן. מינוי רמון היה טעות, כי הוא פגע בקמפיין. אי החלפת רמון, או לפחות אי עקיפתו באמצעים אחרים, היה טעות. כל כך הרבה טעויות, וכל זה רק אם מקבלים את ההנחה שלך שהבחירה ברמון כראש הקמפיין הייתה פשרה מלכתחילה. אם כל אלו אינן טעויות, אינני יודע מהי ההגדרה של טעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שוב, שאתה אדם מאושר. (האמת שזו לא בעיה, הלוואי עלי). למה אתה מאושר? כי אתה פשוט לא מכיר את המילים אילוצים ומגבלות כוח. האם פרס יכול להרשות לעצמו לפטר את רמון תוך כדי קמפיין קצרצר (עלול לגרום יותר נזק מתועלת). האם ערפאת יכול לרסן את החמאס מתי שרק הוא רוצה? (לא ממש. אלא אם הוא רוצה מלחמת אחים). הכל זה חלק ממאבק של פתיסת עמדות כוח, ושימוש בהן תוך כדי התחשבות באילוצים. בכל שלב בניתוח אתה מבין מי עושה מה, ולמה זה מקדם את האינטרסים שהוא תומך בהם. אז מה כל כך מעניין בלהגיד בסוף שהצד המפסיד טעה? האם זה מחזק או מחליש את ההסבר? לא. זה פשוט לא רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך מעניין בלהגיד שכל אחד עשה את כל המהלכים הנכונים? כשאני צופה במשחק שחמט, זה לא מעניין אותי לראות איך כולם עושים את המהלכים הנכונים ובסוף יש תיקו. מעניין אותי לראות איך אחד הצדדים מצליח להתחכם וגורם לצד השני לעשות טעות. או, במילים אחרות: מה נותן לנו הניתוח שלך, בדיוק? אבל לא משנה. יצא לי מכל החורים כבר הנושא הזה. תהנה להמשיך לבלבן בשכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על תורת המשחקים שמעת? לא כל עימות צריך להראות כמו קרב המוחות מהנסיכה הקסומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שאפשר למצוא פתרון תורת-משחקימי ל(הרבה אספקטים של) מערכת מורכבת כמו פוליטיקה. אבל אם אתה יכול לחשוב על דוגמה קונקרטית, זה יכול להיות מרתק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי קשה להאמין, אבל זה לא מה שאמרתי. רק רציתי לתקן את הטעות המסתתרת ב-''בחירה מושלמת של פעולה מחייבת ניתוח של תמרונים וקונטרא-תמרונים עד לרמה אינסופית, ולכן אינה אפשרית.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכבר רמזתי במקומות אחרים, אין לי עניין להיכנס לדיון הזה שוב, אולם רק רציתי להעיר הערה קטנה: יש בעיה כבר בסעיף 2. אתה כותב: " אם אף אחד אינו טועה, אז בהנתן אותו מידע, שניים עם אותו אנטרס בוחרים את אותן בחירות." וזה לא מדויק. אם אף אחד לא טועה (ולייתר דיוק, אף אחד לא לוקח החלטות, על בסיס המידע הזמין לו, אשר מנוגדות בבירור לאינטרס שלו), אז שניים עם אותו אינטרס יכולים עדיין בהחלט לבחור בחירות שונות (כל זמן שהן לא מנוגדות בבירור לאינטרס, על בסיס המידע הזמין לכל אחד מהם). בעיה נוספת שבולטת בדבריך (ולדעתי גם בדברי הבלבניסט, שהרי כמו שאמר פעם ירדן: הנה אעשה מה שעושה כל מיעוט נרדף ואתפלג): אני לא מניח שהפוליטיקאים חושבים במונחים של "בדלנות" ו"השתלבות" - אלו מונחים של החוקר, לא של אובייקט המחקר. למה הדבר דומה? כשאנתרופולוג מסתכל על שבט וקובע שהשבט מבצע "טקס מעבר", אין פירוש הדבר שאנשי השבט גם הם חושבים לעצמם "אנחנו מבצעים טקס מעבר" אלא "הבנים הופכים עכשיו מילדים לגברים" או משהו כזה. עודד כתב על זה בספר שלו משפט שאני אוהב לצטט: "אינך חוקר את הדגים מנקודת מבטו של דג". כלומר, חשוב להבין שיש הבדל בין עולם המושגים של החוקר (אשר מבצע אבסטרקציה בדרך כלל ומנסה להסיק חוקים כלליים) למושגים של הנחקר (אשר אינו מבצע דברים כאלו). אני מתנצל שלא הקדשתי יתר מחשבה לשאר הדברים שכתבת, ויתכן שיכולות להיות לי הערות נוספות, אבל, כאמור, אין לי עניין רב להיכנס לדיון מפרך זה שוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ציטוט מהזכרון:) "לא יתכן שאותה פוליטיקה תוביל לשתי מדיניויות כל כך שונות". אבל אם לשני פוליטיקאים שרוצים באותה מטרה אבל יש להם מידע זמין שונה מותר להחליט החלטות שונות בתכלית, למה אי אפשר להגיד שלפוליטיקאים השמאלנים השונים יש מידע זמין שונה, ולכן הם נוקטים בדרכים שונות להגיע למטרה השמאלנית הסופית שלהם? בסופו של דבר, מסתבר שכל מה שהבלבניזם מצליח להשיג זה בדיוק מה שאפשר להשיג עם השיטה הוותיקה. באיזה מונחים אפשר להגיד שהפוליטיקאים כן משתמשים כדי להסביר שיתוף פעולה בין ביבי לברק? או בין ביבי ליאסין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שזה ברור שהבלבניזם פשוט מחליף את הג'וקר של ''טעות'' בג'וקר של ''מידע חלקי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן. אבל ההחלפה הזאת לא מסבירה את הזינוק האדיר מ''פוליטיקאים לא טועים, אלא הם פועלים בצורה הנכונה ביותר על בסיס המידע החלקי המצוי בידיהם'' לשיטה הניתוחית המעשית המשמשת אותם, שהיא ''נבחן את תוצאות מעשיו של הפוליטיקאי וננתח את המעשים המקוריים שלו על בסיס ההנחה שמה שקרה בסוף הוא בדיוק מה שהפוליטיקאי יתכוון שיקרה, אלא אם מה שקרה אינו מתאים למה שאנחנו חושבים שהפוליטיקאי היה צריך לרצות שיקרה, ואז נאשים מערכת לחצים חיצוניים שכפו על הפוליטיקאי את התוצאה הבלתי רצויה''. זה מהלך שפשוט לא ברור לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ברור כי אתה לא ממש מנסה להבין, אלא לתקוף. איך ישרת ה"הסבר" ששמו "טעות" את יכולת הניתוח? האם תוכל להבין את המניעים של פרס ורמון, או של אולמרט ופרץ? אם כולם טועים כל הזמן, אז אולי שיתפטרו ויתנו לך לנהל את העסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך משרת ההסבר ששמו "מידע חסר" את יכולת הניתוח? אף אחד לא טוען שהם טועים כל הזמן, רק שיש להם "מידע חסר" לעיתים קרובות. בשביל ההבדל הזה לא צריך את כל סיפורי הבדלנים משתלבים שלכם. מדוע זה יותר מסובך להגיד שלרמון היה מידע חסר בעת שניהל את הקמפיין של עמיתו לדרך הפוליטית מול ביבי, ולכן תוצאות מעשיו לא היו מהמשובחות, מאשר להגיד שרמון המשתלב התיישב על ההסתדרות (עם סגן בדלן, לא פחות!), אבל הסכים למנות תחתיו בדלן מושבע רק כדי להיות מנהל קמפיין של בדלן אחר שהתמודד לראשות הממשלה, וזאת במטרה לחבל בקמפיין - דבר שהבדלן פרס הסכים לו משום שהוא העדיף שלא להיות ראש ממשלה ולתת את ראשות המדינה למשתלב ביבי, מאשר כן להיות ראש ממשלה ולנסות להחליש את רמון ממעמדו הרם הזה, ולחזק תחתיו זרמים בדלניים שגם כך הם בעלי כח רב בהסתדרות בגלל שמה לעשות, מדובר בארגון בדלני מטבעו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מאיפה הגיע ה"מידע החסר" הזה. קצב המצאת אנשי הקש שלך גובר... לגבי הסברים מדוע כ"א מהפוליטיקאים עושה מה שהוא עושה: יכולים להיות הרבה כאלה, ואפשר להציג חלק מהם כמגוחכים (אפילו קל, שלא יורדים לעומק), אבל הסיבה היחידה שאני מחזיק בניתוח זה היא העקביות שלו, ויכולתו גם לעיתים לנבא מהלכים. צדקתי בלא מעט ניבויים שנדרשתי להם תוך כדי הדיונים. אז כן, טעיתי בנושא הקואליציה בהרכבה הראשוני. אבל האם לאורך זמן? ולגבי נושא פרשת משעל שהעלית בתגובה אחרת: תסביר אתה את השלומיאליות של מתכנני מבצע בכירים, את התגובה של ערפאת, את יעילות שחרור המחבלים ויאסין ומרעיו בתוך מס' ימים. אה, כן, אתה לא חייב להסביר. פשוט תמשיך לתקוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא יודע למה אני נגרר לזה, אבל שיהיה, למרות שאני די משוכנע שאנשי הקש הללו יצוצו שוב בעוד חודש, או שבוע, או שעה) לא "פוליטיקאים לא טועים, אלא הם פועלים בצורה הנכונה ביותר על בסיס המידע החלקי המצוי בידיהם" אלא "פוליטיקאים לא פועלים בצורה שהיא בבירור לא נכונה ביחס למטרות שלהם על בסיס המידע המצוי בידיהם". לא ""נבחן את תוצאות מעשיו של הפוליטיקאי וננתח את המעשים המקוריים שלו על בסיס ההנחה שמה שקרה בסוף הוא בדיוק מה שהפוליטיקאי יתכוון שיקרה" כי ברור שאם לשני פוליטיקאים מטרות מנוגדות אי אפשר שמטרותיהם של השניים יתממשו. מה שאנחנו מקבלים, לאורך זמן, זו סדרה שבה לעתים צד אחד מצליח, לפעמים השני, ולפעמים יוצאת מעין סינתזה/פשרה שכזו. הלכתי לחפש דו שיח שהיה פעם ביני לבין שכ"ג בנושא (לאחר התגובה המכוננת שלו תגובה 184248). רציתי להביא משם את תגובה 184306 , ואז גיליתי שבאותו פתיל כבר אמרתי פחות או יותר את אותם הדברים (בעיקר בתגובה המסיימת: תגובה 184496). אני מקווה שעכשיו ברור יותר למה אני לא רואה טעם לחזור על עצמי בכל פעם שמנופפים מולי באותם אנשי קש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז כל פעם שאני אמרתי "הוא טעה", תוסיף את ההסבר "כי היה לו מידע חסר". טוב לך? אתה יותר מאושר עכשיו? כי זה בדיוק מה שהבלבניסט עושה כל הזמן, פרט לפעמים שהוא רוקח תאוריות קונספירציה מהגיהינום כדי להסביר שביבי בסך הכל רצה לשחרר את ידידו הטוב אחמד יאסין מהכלא, ולכן הוא דאג שינסו לחסל את משעל אבל לא יצליחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את התגובות שלינקקת אליהן, כמו גם את זו שהשכ"ג לינקק אליה תגובה 6724 (בתגובתו הדגולה, אני חייבת להודות), והן סיברו את דעתי הרבה יותר מדבריו של הבלבניסט, וגם החכימוני לא מעט (במידה שאפשר לקרוא לתוספת ידע החכמה). ובעיקר נשמע לי סביר בהרבה העניין של "עומק אסטרטגי" לעומת "התנחלויות מביאות השתלבות". מאידך גיסא, נראה שעדיין גם אתה משמיע את הטענה האחרונה הזאת, שהיא בעיניי שיא של אבסורד. אז אנא, הסבר - א. האם באמת יכול מישהו לחשוב שרעיון ההתנחלויות בא לצורך "השתלבות", גם כאשר הוא יוצר אפרטהייד ברור בשטחים בין אזרחים ולא אזרחים? גם כאשר הוא מנקר עיניים כל כך לפלסטינים? ב. האם יכול מישהו *להמשיך* להאמין בכך אחרי קרוב ל40 שנות התנחלויות עם פיגועים, מלחמות, חוסר אמון מוחלט ומה לא? ג. כיצד זה שאותם משתלןבים התומכים ב"גבולות פתוחים" הם אלה - הפלא ופלא - התומכים בגדר הפרדה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנית לערן, אבל תרשי לי לנסות להסביר את עצמי (מאחר והוזכרתי): א. עומק איסטרטגי אינו יכול להיות מושג לאורך זמן ללא מדרך רגל - בהיבט הזה מפעל ההתיישבות מסייע. קשה יותר לוותר על שטח כשיש לך "בעיית מתנחלים" לפתור, מאשר כשכל מה שמאכלס אותו הוא עם שרוצה עצמאות. זהו בעצם חלק ממהלך של יצירת עובדות בשטח של משתלב, שרוצה להחזיק בשטחים אלה לאורך זמן (לא בכולם, אבל בנקודות מפתח שלהם - כמו תכנית אלון, או תוכנית אלון המורחבת). ב. זה לא עניין של אמונה, אלא של מאבק: ההתנחלויות, למרות מה שהביאה אותך עמדתך הפוליטית הברורה לחשוב, אינן יוצרות הפיגועים והמלחמות, אלא המאבק הפוליטי שמשתמש גם בהן לעת מצוא. ג. ציינתי זאת בלא אחת מתגובותי הקודמות: לא כל גדר הפרדה היא אותה "גדר הפרדה". שרון, דרך אגב, היה בהתחלה מאוד נגד הנושא, עד שהוא הבין שהוא יכול למנף את זה לתחילת "תוכנית אלון המורחבת". קרי, גדר ההפרדה אינה בהכרח מפרידה. היא רק משרטטת את הגבולות הרצויים לפי תוכנית אלון. לגבי ההפרדה: זה כבר תלוי במדיניות באותה עת, כי לכל גדר יש עדיין לא מעט מעברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אין שום סיכוי שאצליח לדמיין אי פעם השתלבות בין אדונים ועבדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם: מעסיקים ועובדים (ועם הזמן וההכוונה הנכונה, זה אמור להיות יותר ויותר דו כיווני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשבצד אחד אזרחים ובשני - חסרי זכויות, אין כאן שום דבר דו כיווני. רק אפרטהייד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת. אולם נשאלת השאלה מה גרם למצב זה. התשובה *אינה* מפעל ההתיישבות, אלא האופי של הישות הפלסטינית והמאבקים על אופי מנהיגותה ויחסיה העתידיים עם הישות הציונית, שנמשכים בהחלט זמן רב מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה ודאי לא מפעל ההתיישבות, אלה ההתנחלויות. והאטימות, הטמטום, הרשעות והעיוורון של ''המשתלבים'' שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה לא צריך להפוך לויכוח פוליטי. תתמכי במה שנוח לך. רציתי רק להצביע על כך שאת מבצעת קישור ''לא חוקי'', אבל זו גם זכותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולפי איזה חוק הקישור אינו חוקי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חוק הירידה לפרטים הקטנים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, הקישור שלי עומד בחוק הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק, כי ''טעות'' אפשר להסביר, בעוד ש''מידע חלקי'' מחייב יכולת ניתוח אינסופית של הפוליטיקאי. זה ההבדל בין גישת דובי לגישתי. הרקע שלו במדעי-המדינה, והוא אומר שבלבניזם זו שיטת ניתוח טפשית כשיש שיטות ניתוח אחרות במדעי-המדינה. הרקע שלי במדעי-המחשב, ואני אומר שכל ניתוח בלבניסטי הוא שגוי אינהרנטית לפי הגדרותיו-שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני ממש לא בטוח שיש משהו במדעי המדינה שאפשר לדבר עליו כ''שיטה''. זו יותר תחרות בנפנופי ידיים בסגנון חופשי. מעבר לכך, אני לא מבין איפה השגיאה האינהרנטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הרקע שלך במדע המדינה, סליחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי לא רקע פורמלי כמו של כבודו, אלא ברמת תחביב (כלומר קריאה של ספרות בנושאים שונים, בד"כ כחלק מההשוואה לצורת הניתוחים בה אני תומך). אשמח אם תתקן אותי היכן שנראה לך שיש טעות :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, יש לך טעות בטענה שמדע המדינה הוא נפנופי ידיים, בוודאי בטענה שיש יותר נפנופי ידיים במדע המדינה לעומת הבלבניזם שלך. כמובן, למדע המדינה יש את המגבלה שהוא צריך להתעסק ממש, כאילו, במציאות, אבל בכל זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כל עוד מדעי המדינה זה "מדע" שמתעסק "כאילו" במציאות, זה בסדר. ככלל, איפה היתה הפיזיקה היום, אם הניתוח של "מדע הפיזיקה" להתנהגות השמש כשיש ליקוי היה "השמש טעתה". כמה הסברים מדופלמים אפשר לסיים עם "טעות, טעה, טועים", וכמה זה ממש לא מסייע להבין את התהליכים כפי שהם *במציאות*. קל מאוד לקבל מאמרים מלומדים שמסבירים איך ההוא טעה, וזה טעה. זה נשמע הגיוני, הפוליטיקאים אפילו אומרים את זה בעצמם לעיתים. אבל אם חושבים על מקרים רבים לעומק, ומנטרלים את "הוא טעה", מגלים, הפלא ופלא, שההתנהגות שלהם הופכת להיות דווקא יותר עקבית, קוהרנטית ו*מעשית*. ואם לא - מדובר בחבורת לא יוצלחים קטלנית, שזה פלא גדול איך שורדת המדינה שהפקדנו בידיהם (כן, אני יודע מה חושבים הציניים עכשיו). שורה תחתונה: כשתסביר לי למה העדיף אולמרט לכרכר אחרי ליברמן יותר מאשר אחרי מרץ, למה הוא פתאום דוחה את ההתכנסות ל 2008, למה הוא מתעקש שאין עם מי לדבר, למה בחרו דווקא ברעל מקומי למשעל, ולמה ולמה ולמה, אז אולי תוכל לנפנף ב"מדעיות" של "מדעי המדינה". כאילו. כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אם היית אומר מלכתחילה שאתה משווה את אולמרט, נניח, לשמש, זה היה מקצר כאן הרבה פתילים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מה להשוות... אבל אם לא הבנת, הביקורת היתה על הגישה המדעית (אבל ההתקטננות בסדר, למען האמת הייתי מופתע אם לא היתה מופיעה תגובה כזו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הביקורת שלי היא על הגישה המדעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כביקורת על הביקורת: ראיתי יותר מוצלחות (קונסטרוקטיביות, מפורטות וכיו"ב). אבל למה לטרוח כשאפשר לשלוף משפטים קצרים וסתומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה כאן לא ברור. אתה באמת מתייחס לפוליטיקאים כאילו הם גרמי השמיים או כוחות טבע. רם כל אדם באשר הוא אדם יכול לטעות, ויל אדם באשר הוא אדם יכול, משום כך, גם לפעול נגד האינטרס העצמי שלו, ואתה/ם - מטעמי התיאוריה - מסרבים לייחס לפולציטיקאים את האפשרות הזאת, אז אתם מ וציאים אותם מגדר הגדרתם כבני אדם. פירושו של דבר שאתם טועים - בהכרח ובמכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד טועה. אבל יש הבדל בין ''טעיתי, לקחתי את השלט של הטלויזיה במקום מחשב הכיס לעבודה'', לבין ההסברים ה''מלומדים'' של ''הוא טעה, הוא פשוט לא הבין שאם לוחצים על הכפתור האדום, משהו רע קורה''. המילה ''טעות'' היא בעייתית, כי דרכה אפשר להסביר הכל ובעצם לא להסביר כלום. דרכה אפשר לגמד ענקים, ולצאת יותר חכמים מהם, אבל בלי תוספת תובנה על התהליכים כפי שהם. לא, אולמרט הוא לא השמש. אבל הוא פוליטיקאי מקצועי שעשה פוליטיקה ברמות גבוהות בכל חייו הבוגרים. לייחס לו טעויות של טירון כלאחר יד בכל ''הסבר'' עיתונאי כזה או אחר, וכך חדשות לבקרים לכל אחד מחבריו, זו התעלמות גסה מהפרטים, שמגיעה בד''כ מטעמי נוחות ושטחיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כן, אולמרט פוליטיקאי מנוסה מאוד, אבל אתה מתייחס באותו אופן גם לברק ולנתניהו בהיותם ראשי ממשלה, מאוד מאוד חסרי ניסיון באופן יחסי. לדעתי, לפחות, אין ספק שהרבה מהזוועות שעשו היו תוצאה של טעויות. לפחות אצל נתניהו: ברק אולי לא יכול אחרת, אצלו זה נובע ממבנה אישיות. ב. גם ייחוס של "ידיעה חלקית" לא מוסיף תובנה מוצלחת יותר מייחוס טעויות. ג. ולעומת ב', ייחוס של פעולות שתמיד תמיד נועדו להביא את התוצאות שהביאו אליהן הוא פשוט טעות חמורה מבחינה מדעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברק ונתניהו היו חסרי ניסיון כראשי ממשלה, אבל עתירי ניסיון כפוליטיקאים. זה שאתה מייחס להם "טעויות מזעזעות" זה אולי בשל העמדות הפוליטיות שלך יותר מאשר מה שהם עשו או לא עשו בפועל. יש לך אפילו ג'וקר מקובל אחר: "מבנה אישיות". לא רע. לגבי "יגיעה חלקית" - זה לא הוספה של שום דבר, אלא חזרה על המובן מאליו. לאף אחד מהאישים אין ידיעה מושלמת, אבל בהינתן הדברים שהוא יודע (והוא יודע לא מעט), הוא פועל בהתאם לפוליטיקה המעשית שהוא תומך בה, וניתן לראות את זה בירור בכל פעם שרק מפסיקים לקבל "הסברים" כמו "מבנה אישיות", "סערת רגשות" וכו'. לקבל הסברים כאלה זה לא "מדע", זה ההיפך הגמור מכך. אם זו הביקורת, חבל על הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יום אחד אני אתמודד ואבחר לכנסת, רק כדי לעמוד מולך ולהוציא לך לשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאחל לך שתיבחר (אני אצביע בעדך, רק בגלל הלשון). אתה עשוי להיות מופתע בתהליך שיקרה לך בדרך להיכנס לבית הנבחרים. זה לא פשוט כמו שאולי נראה לך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, תשובה עניינית אין לך. לא חשבתי אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך מושג כמה טעויות עושים רופאים, גם המומחים שבהם, בעבודתם היומיומית? המון. כמויות היסטריות, וזאת חרף מאמצים ניכרים של המערכת הסובבת אותם לצמצם את הכמות הזאת. יותר מזה - רופאים עושים טעויות משמעותיות אפילו כאשר כל המידע מונח להם מתחת לאף. לפי ההנחות שלכם, אני צריך להניח שהרופאים רוצים שהחולים שלהם ימותו. מכיוון שאני יודע שלא זה המצב, אני נאלץ להסיק שגם אדם מקצועי מאוד יכול לעשות טעויות משמעותיות מאוד לעיתים קרובות מאוד. וככל שהמצב מורכב יותר, כן ירבו הטעויות הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כבר אמרתי את זה יותר מפעם אחת בעבר, אבל שיהיה: ההבדל, לשיטתי לפחות, הוא שרופאים בדרך כלל מקבלים החלטות תחת לחץ זמן (שניות, דקות), בעוד לפוליטיקאים יש בדרך כלל הרבה יותר זמן לשקול את מעשיהם, להתייעץ, לתכנן אסטרטגיה וכו' (שעות, ימים, חודשים ויותר). לכן, אני מוכן לקבל את אקסיומת חוסר הטעות כאשר אני חוקר פוליטיקאים, אבל דוחה אותה במקרה של חקר רופאים. אגב, אני מניח שבדרך כלל, כשלרופאים *יש* הרבה זמן לחשוב על מקרה שעומד בפניהם (שעות, ימים), הם ברוב המקרים לא טועים. לכן, אני מניח שאם נחלק החלטות של רופאים ל"נלקחו תחת לחץ זמן" לעומת "לא נלקחו תחת לחץ זמן" נגלה שהחלטות אשר לא נתקבלו תחת לחץ הן בדרך כלל נכונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוליטיקאים נדרשים להגיב על התרחשויות כאן ועכשיו, לא בעוד חודשים. לרופאים לעיתים קרובות יש מספר שבועות להעריך ממצאים של בדיקות, ורק לעיתים רחוקות נדרשים להחליט החלטות של רגע (אני לא מדבר על רופאים בטיפול נמרץ). ובכל זאת הם עושים טעויות ניכרות. אני לא מכיר מקצוע שלא עושים בו טעויות. אתה מתכנת. האם יצא לך לכתוב הרבה תוכנות בלי באגים בכלל על הנסיון הראשון? וככל שנשוא המקצוע שלך מסובך יותר (כלומר, לא מחשב שעושה מה שאומרים לו, אלא בני אדם שמתנהגים איך שבא להם והם בלתי צפויים במידה כזו או אחרת), הסיכוי לטעויות רק עולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת משווה דברים שונים. הפוליטיקאים עוסקים ב*אותם דברים* כל הזמן. הם מבינים באופן מהיר משמעויות והצהרות שקורות מסביבם, ויודעים להגיב ב"פוליטיות" הראויה. פוליטיקאים בכירים יכולים להיתקל במעט מאוד דברים שמפתיעים אותם. הם יודעם מראש מה האינטרסים שלהם ושל רוב שחקני המפתח האחרים, ולרוב כן יש להם הרבה זמן לעשות חושבים ולהתייעץ עם הקולגות. לא מדובר כאן במקרה של רופא בכיר שנתקל במקרה פתולוגי חדש פעם ראשונה, ועכשיו צריך להחליט החלטות בזמן קצרצר. האנלוגיה הטובה יותר היא רופא שמקבל את אותו חולה בכל יום עם מחלה מוכרת אחרת, ולא כזו בה הדם משפריץ לכל הכיוונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר רופא שעוסק באופן קבוע בסקירות במהלך הריון וייעוץ גנטי. לפני מספר חודשים, הוא נתקל בממצא אצל מטופלת שידוע לכל רופא בתחום שהוא עשוי לרמז על סיסטיק פיברוזיס, בהסתברות כזו או אחרת. הוא החליט על סמך המידע שהיה לו שלא לשלוח את ההורים לבדיקות גנטיות. הוא טעה. הילד נולד עם CF, הרופא נתבע על רשלנות רפואית. בשום שלב הרופא לא נדרש לבצע החלטות בלחץ זמן, בשום שלב הוא לא נתקל במשהו שאינו מוכר לפחות ברמה התיאורטית לכל רופא בתחום. הוא עשה טעות, שפגעה משמעותית באינטרסים שלו. אין שום דרך להסביר את זה פרט להסבר הפשוט של "הוא עשה טעות". הוא הסתמך על ממצאים לא מספקים כדי לשלול CF, הוא היה בטוח בעצמו יותר מדי מכדי לשלוח את ההורים לבדיקות "מיותרות" שהיו יכולים לאתר את ה-CF הזה. אבל בסופו של דבר, מה שהוא עשה זו טעות. איך אני מכיר את הסיפור? כי אנחנו היינו לאחרונה באותה בדיקה אצל אותו רופא, והוא מצא אותו ממצא. הפעם, חרף העובדה שהיו ממצאים נוספים שהצביעו על כך שאין CF, כולל בדיקה גנטית שאני עצמי עברתי לפני ההריון, הוא לא לקח סיכונים - הבטחון העצמי שלו כנראה לא מה שהיה פעם - ושלח אותנו לסוללה של בדיקות מקיפות יותר כדי לשלול את המחלה. הייתי אומר שהוא שוב טעה - אין לנו CF, ולעובר אין CF. אבל במקרה הזה אני אוותר לו, כי אני מעדיף שהוא יזהר יותר מדי מאשר להסתכן בילד חולה במחלה קשה. אז הרופא הזה, מומחה בעל שם בארץ, הוא טועה. אבל פוליטיקאי, שעוסק בדברים הרבה פחות "מדעיים" מרפואה, הוא לא יכול לטעות? עשה לי טובה. לא רק שהוא יכול לטעות, טעויות העבר שלו משפיעות על ההתנהגות בהווה, בצורה שעשויה לגרום לו לטעויות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין איך אתה עושה את ההשלכות האלה בכל פעם. תנסה לבצע אנלוגיה של הסיפור שלך על מעשה פוליטי, ואולי נמשיך משם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגיה: פרס עומד בפני השאלה מה לעשות עם רמון, שהולך להרוס לו את ההסתדרות הבדלנית. פרס חושב, על בסיס המידע שלפניו, שרמון יכול לגרום פחות נזק כראש הקמפיין שלו. התוצאה: פרס מפסיד את השלטון למשתלב, ההסתדרות גם ככה בזבל, ורמון ממשיך בקריירה הפוליטית המצליחה שלו עד שהוא הופך לשר בכיר בממשלת ברק המשתלב ובהמשך בממשלת אולמרט המשתלב, בעת שפרס נדחק למשרות אזוטריות. לא טעה? בטח שטעה. היה צריך לדאוג לנהל את הקמפיין שלו בצורה מוצלחת יותר, ולהחליש את רמון ממעמדו כראש הממשלה (באמצעות מינוי שר אוצר בדלן שיכניס את רמון לתוך מלחציים בין הפקידות בהסתדרות לבין שר אוצר שתומך במטרותיהם. כל זה, כמובן, אם אנחנו מקבלים את החלוקה שלכם לבדלנים ומשתלבים. אם אנחנו לא מקבלים אותה, זה עוד יותר קל. אם אתה רוצה אנלוגיה בקווים כלליים יותר: פוליטיקאי, לא משנה מאיזו עדה, עומד בפני ערימה של פיסות מידע חלקיות שנותנות לו תמונה מסויימת לגבי העולם הפוליטי. הוא מסתכל עליה, ומחליט שההסתברות שדרך פעולה א' תפגע באינטרסים שלו היא מאוד נמוכה, ולכן מחליט לפעול כך. למעשה, דרך פעולה א' דווקא גורמת לפגיעה משמעותית באינטרסים שלו, והוא נכשל. בפעם הבאה שהוא עומד בפני מצב דומה, הוא הרבה יותר פראנואיד באשר למערכת הפוליטית. כתוצאה מכך, הוא בוחר בדרך פעולה שמניחה שליריביו הפוליטיים יש תוכניות שהוא לא מודע להן. כתוצאה מכך, הוא פוגע באינטרסים שלו משום שהוא אינו מנצל הזדמנויות כדאיות, או שהוא יוצר לעצמו תדמית ציבורית בעייתית שפוגעת בהצלחה האלקטורלית שלו בהמשך הדרך. הולך? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |