בתשובה לדרומי, 11/04/06 10:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנה שאלה מעניינת: האם גועל מג'וקים הוא אכן תלוי תרבות, או ההפך? כלומר, האם הגועל הוא האינסטנקטיבי, אבל יש תרבויות שבהן "התרגלו" לג'וקים, וברגע שמישהו מתחיל לצרוח כשהוא רואה ג'וק כולם צוחקים עליו, והוא מהר מאוד מאלץ את עצמו להתרגל? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מעניינת, אבל חסרת תשובה - מכיוון שאי אפשר לגדל אדם 'בלי תרבות' כדי לראות איך הוא יגדל. וגם אם היה אפשר לגדל אדם בבידוד מוחלט, נניח, קשה לראות בזה 'תנאים טבעיים' ולהסיק משהו מהתוצאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל אפשר לגדל אנשים בתרבויות שונות. השמועה אומרת אפילו שזה מה שעושים כיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איך אתה מוציא מכאן מסקנות לגבי "מצב תרבות נייטרלי" או "מצב תרבות אפס" ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המרכאות סביב הביטויים הללו באות ללמד שהם ציטוטים שלי, או שהם לא מוגדרים היטב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם באים להראות שזה הקירוב הכי טוב שהצלחתי לחשוב עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לא הבנתי מה אמרת קודם. חשבתי שטענת שהוצאתי כל מני מסקנות. עכשיו אני מבין שאתה פשוט שואל איך אפשר להוציא מסקנות. זו באמת שאלה קשה ולא ברור מה תהיה התשובה אליה. לפני שמנסים לענות עליה כדאי לדעת מה הנתונים בפועל. אם נגלה, למשל, שבכל החברות האנושיות פוחדים מג'וקים, כנראה שזה יחזק את ההשערה שזה לא משהו תלוי תרבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים אחרות, תגובה 378261 לא עוזרת לנו הרבה. או לחליפין, תגובה 378135 נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. באופן כללי כדאי להיזהר לפני שקובעים ששאלה כלשהי היא חסרת תשובה רק כי לא ברור לנו איך אפשר למצוא את התשובה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר שאמרתי את זה. רק הפריע לי ההנחה שיש ''מצב תרבות נייטרלי'', והטענה שניתן לראות מה הוא ע''י השוואה של תרבויות קיימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר שהנחתי או טענתי דברים כאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כנראה שיש לך דרך שונה מאוד משלי לפרש את מה שכתבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכבר אמרתי באחד הדיונים כאן שאני מרגיש שמנסים כל הזמן ''לפרש'' אותי ולמצוא בדברים שלי כוונות שאין לי. אולי כדאי להזכיר שאני כמעט אף פעם לא בטוח בעמדות שאותן אני מציג כאן כבר ככה, אז לא קל לי להגן עליהן כשמוסיפים עליהן פרשנויות שלא קשורות למה שחשבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקלת פעם את האפשרות החלופית לזה ש"מנסים כל הזמן לפרש אותי ולמצוא בדברים שלי כוונות שאין לי" ? נגיד, שאולי אתה לא מספיק ברור ? או שאולי באותו רגע שאתה כותב משהו, אתה משכנע את עצמך בעמדה מסויימת, ואז הרגע הזה חולף ? או משהו דומה...? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שאני לא מספיק ברור, אבל חשבתי שזה גורם לעמדה שלי להפוך לפחות ברורה, ולא לכך שיהיו בטוחים שיש לי עמדה שאין לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה כותב אתה נקרא בטוח במה שאתה כותב, ולי לפחות בד''כ ברור מה אתה מנסה להגיד. או ככה לפחות נדמה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יודע מה? בוא ננסה לבדוק את זה. איפה כתבתי שיש דבר כזה "מצב תרבות נייטרלי"? דיברתי על כך שיש דברים שנובעים מהאינסטינקט ולא מהתרבות. האם לדעתך אין כאלו? האם זה אותו דבר כמו "מצב תרבות נייטרלי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה יש לבדוק. כתבתי "לי לפחות בד"כ ברור מה אתה מנסה להגיד. או ככה לפחות נדמה לי". מה אתה רוצה לבדוק ? שבאמת נדמה לי שאני מבין מה אתה מנסה להגיד ? גם אם נגלה שטעיתי בלהבין מה אתה מנסה להגיד, זה לא סותר את הטענה שלי. "כשאתה כותב אתה נקרא בטוח במה שאתה כותב". אם אתה מעדיף, אני יכול לסייג גם את זה לדעה אישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לנסות ולהבין איך הצלחת להגיע מהדברים שאני כתבתי לדברים שייחסת לי. אני לא מנסה ''לסתור'' אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדי, אתה דווקא מאוד ברור. והטיעונים שלך הם הכי טובים והכי הגיוניים שקראתי לאורך כל הדיון האחרון. אנשים כאן פשוט אוהבים לסתור אותך, לשם הסתירה בלבד ולא להתייחס ברצינות עם מחשבה עמוקה למה שאתה באמת אומר. ולדיון עצמו, לי אישית זה בכלל לא מזיז לראות אישה מניקה. שתניק בחנות, בבית חולים, במרפאה, בים, בכל מקום שרק תרצה. אבל אם במקרה אני אעבור לידה ואחליט לנעוץ מבטים במופגן במראה הנשי, האימהי, הא-מיני (למה לא מיני?) בכוונה, אני מאוד מצפה באותה המידה שלאישה הנחמדה לא תיהיה עם זה שום בעיה. אני מאוד מקווה שהיא לא תרגיש מובכת, מוטרדת, או תיפגע ממעשיי בדיוק באותה המידה שהיא לא מצפה שאני אפגע מההנקה בפומבי. המניקה אולי יכולה לראות באקט היפהיפה (באמת יפהיפה) של הנקה כמעשה מכני וטבעי אבל אני יכול לחשוב שזה מיני ואולי אפילו סקסי, ושנינו ניהיה צודקים. בקיצור, הלוואי וכל נשות ישראל וכל נשות העולם היו מרגישות חופשיות להניק, והלוואי ואני אהיה שם לראות את זה (בלי כמובן לדבר איתן, לגעת בהן חס וחלילה או להטרידן בשום צורה חוץ מנעיצת המבטים). מקווה שדעתי הוסברה כראוי. ולמי שיש בעיה שיעצום עיניים, ידחוף את הראש לאדמה וידמיין שכל העולם כמוהו. אבשלום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי קצת לא לעניין, לבהות באנשים זרים ברחוב, בלי קשר לשאלה מה הם עושים. זה, אגב, אחד הטיעונים נגד נגד הנקה: זה ממש לא עסקך שהאישה שלידך מניקה, ותפסיק ללטוש עיניים ולהתלונן שזה מביך אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די בטוחה שהגועל מג'וקים הוא מובנה אבולוציונית. אבל היחסיות יכולה לבוא לידי ביטוי בסוג ובגודל של הג'וק. יכול להיות שבאזור יערות הגשם, חרקים בגודל תיקן הבית שלנו מעוררים גיחוך, אבל חרקים גדולים (ומזיקים) יותר הם כבר איום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביערות הגשם, אוכלים חלקים כאלה. וכאן המקום לסיפור. לפני מספר שנים גרתי בדירה עם 2 שותפים. היתה לנו מרפסת סוכה - קראנו לה "חדר ההפתעות", ולתוכה דחפנו את כל הרהיטים שאף אחד לא רצה + בלאגן שהיה שם מלכתחילה, וכל שנה1 בערך בספטמבר, נכנס לנו הרעיון לפרק את חדר ההפתעות2. אחד השותפים (להלן אודי) ואני התחלנו לפנות את הג'אנק, אודי היה בתוך החדר ואני בחוץ. אודי אמר "המקום הזה בטח היה בורדל, בגלגול הקודם שלו, לפי כל הנברשות האלה", ואז הוא זינק את הזינוק של החיים שלו וצעק "איייייייייייייכככככככככסססססססססססס". "מה קרה?" "יש שם עכבר. מת מאוד. אני לא נכנס לשם". "אל תיכנס. אני ואתה עבדנו? עכשיו תורו של פיליפ" (השותף השלישי, ובלתי נסבל באופן כללי, אבל זה לא שייך לעניין). כשפיליפ חזר הביתה חיכינו לו עם חיוכים מאוזן לאוזן, ובישרנו לו שיש לו עבודה. יש שם עכבר. מת מאוד. ותפקידו לפנות אותו. "מה הבעיה", אמר פיליפ. נכנס. הוציא. הכניס לשקית. זרק לפח. כאן המקום להעיר, שפיליפ נורא פחד מג'וקים, ותמיד היה צורח שהוא רואה ג'וק, ואני הייתי מחסלת אותם. "תגיד, פיליפ, איך זה שיש לך בעיות עם ג'וקים, אבל אין לך בעיה עם עכבר מת?" "מה", אמר פיליפ, "אלה חיים וזה מת. אין לי בעיה עם דברים מתים". "אין לך בעיה עם דברים מתים? אין לי בעיה עם ג'וקים ועכברים חיים. אבל מתים?". 1 גרתי שם 4 שנים, השותפים התחלפו. 2 ואף פעם לא סיימנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרווין האריס בספרו, ''פרות קדושות וחזירים משוקצים'', מקדיש פרק שלם לנושא החרקים. הוא סוקר את תפוצת אכילת החרקים לסוגיהם בתרבויות השונות. המסקנה שלו היא שעד לפני זמן לא רב, הרוב המכריע של בני האדם התייחסו לחרקים כטובים למאכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממחקרים שנערכו, נבדק מהי תשובתו של אדם הנשאל איזה צבע תמיסה הוא מעדיף, (כחול או צהוב), ואיזו תמונה של חיה (כינה או דבורה) הוא מעדיף. ברוב רובם של המקרים, נבחרה הדבורה וצבע כחול. לאחר דיון מעמיק בתוצאות, הסיקו החוקרים כי אנו בוחרים מלחתכילה, אפילו בלי לחשוב על כך במודע, את הדברים שיסתבר הכי פחות שיש עליהם חיידקים וגורמי-מחלות. צהוב יסמל שתן, או בִּיצה מזוהמת, או דם שהתקרש (סרום), או הפרשות שונות נוספות, שנוטות להיות קרקע נוחה לחיידקים וזיהומים. כחול לעומת זאת, מסמל דבר טהור ונקי. לא סתם אנו מסתדרים כל כך טוב עם כחול וירוק... לא סתם בחרו בחדרי ניתוח צבעים אלה, שהמנתחים יהיו רגועים ושלווים כמה שאפשר.. כחול יסמל אוקיינוס, שמיים, וכו'.. הכינה, שקופצת מבע"ח לבע"ח, מוצצת את דמו, וגם את החיידקים שבו, מעבירה את אלה אל הטרף הבא, וכו'. על אף שמקפצת גם הדבורה בין יצור ליצור, האדם אינו מזדהם לרוב ממחלות שתוקפות צמחים. הדבורה תתואר לרוב כ"יפהפיה" (Beautiful). לאדם התפתחו מנגנוני סלידה טבעיים, האמונים על מניעת זיהומים ומחלות שונות.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי בבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |