בתשובה לגלעד, 09/04/00 15:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"מי תודה למי ברכה לעבודה ולמלאכה" לימדו אותנו לשיר בגן. בבית הספר מספרים לנו את סיפורי המושבות הראשונות (הבורגנים שעזבו את חיי הרווחה ברוסיה לטובת חיי עבודה בישראל) ואת גדודי העבודה, שולחים אותנו ל"שירות לאומי" בקיבוץ. בכל סיפורי הילדות (כולל לימודי ההיסטוריה שהיא סוג של סיפורי ילדות למתבגרים) הפועל הוא תמיד אדם ישר דרך וצנוע(צנוע בעל כורחו לפעמים) והרע הוא עשיר (יהודי קמצן או פריץ גוי). בקיצור אחת ממטרות מערכת החינוך (בנוסף ללהפוך אותנו לחיילים צמאי דם) היא להכניס בנו את הרצון לחיות מעמל כפינו בגאווה, כלומר להפוך אותנו לפועלים. במערכת החינוך הישראלית העבודה היא ערך. בעולם האמיתי, לעומת זאת, הפועלים נמצאים בתחתית שרשרת המזון, כמו הפלנקטון. הם מספקים את עיקר התוצרת ממנה ניזונים שכבות על שכבות של מנהלים, בעלי הון ופוליטיקאים. הם אילו שבסוף יום עבודה מחזיקים בזכויות לדבר שלא היה בעולם באותו בוקר. זה יכול להיות קטע קוד במחשב, זה יכול להיות 40 מגבות וזה יכול להיות רעיון לפרסומת לטמפונים. עבודה שווה כסף שבזכותו המפעל שבו הפועל עובד מתקיים. מתוך הכסף שמגיע למפעל בזכות מכירת המגבות או התוכנה, אחוז מזערי מגיע לידי הפועל, אחוז גבוה מגיע לידי הממשלה בצורת מסים, לידי המנהלים בצורת משכורות, ולידי בעלי ההון בצורת רווחים ועליה בשער המניה. למוסדות השלטון ולבעלי ההון כמובן שנוח עם המצב הזה. למנהלים קצת פחות, הם נתפסים כאחראיים למצב המפעל בעיני בעלי המניות ולתנאי העבודה בעיני הפועלים, יש להם אחריות ואחריות גוררת עבודה. אבל יש להם משכורת שמנה שמצדיקה את העניין. לפועלים זה הכי פחות נוח. הם מבצעים את עיקר העבודה, ומקבלים רק פירורים מהרווחים. אז איך מונעים מהפועלים לשבור את הכלים? פשוט ע"י חינוך. זו אחת הסיבות שהמדינה כל כך מפחדת ממערכת החינוך של ש"ס, כי היא מקנה ערכים קצת שונים. זו הסיבה שדובי כל כך מתרגז על המובטלים מבחירה שנמאס להם להיות אוכל לליוויתני הממון (סליחה על הדימוי המטומטם אני קצת לירי היום בגלל הגשם שהיה בבוקר), ומעדיפים להתפרנס ממקורות אחרים כמו הונאת המדינה, שלא רואים בהשתעבדות למערכת כלכלית לא שוויונית וביטול עצמי "ערך". נכון זה לא פייר שהם "עושים חיים" ואתה צריך לקום בבוקר לעבודה ולשלם מסים. אבל מי אמר שהחיים פיירים. נכון, אם תכריח אותם לעבוד כדי לחיות הם יעבדו (לפחות חלקם) אבל מי שיהיה המרוויח הגדול מכל העניין לא יהיו אנחנו. המרוויחים יהיו אותם אילו שמרוויחים תמיד. בעלי ההון והממשלה. אנחנו נמשיך לעבוד תמורת פירורים כל חיינו עד הפנסיה המיוחלת שבה נוכל לנוח, כי כבר לא יישאר בנו כוח לעשות את כל אותם הדברים שהיום אנחנו מבטיחים לעצמנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוי אני מתחיל לרחם על הפועלים. אוי רגע גם אני הייתי פועל האם זה אומר שאני צריך לרחם גם על עצמי? ומה אמרת? הם עושים את רוב העבודה? האם עבודה ידנית היא רוב העבודה? ואם המיפעל של המגבות ייצר אלפי מגבות אבל לא ימכור אותם כיוון שאחד הפועלים יתקשה למכור ולא יהיה לא מנהל שמקבל משכורת גבוהה שיחייב אותו למכור? או שימכור בעצמו? איזה "ערכים שס מלמדת? לא ללכת לצבא ערך עליון. ללמוד תורה ערך שני לעשות ילדים עבודה קדושה! על מה אתה מדבר. עוד רגע יוצאות לי הדמעות מרוב רחמים על העובדים המסכנים. רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רוב העבודה היא ידנית אבל כן רוב העבודה מבוצעת ע"י פועלים. אנשים שעובדים ידנית או מפעילים מכונות. הנהלה היא גורם חשוב מאוד בכל גוף. אני לא טענתי אחרת. אבל כאשר מפעל נסגר הסובלים העיקריים הם הפועלים למרות שהאחראיים הם המנהלים. על כל מנהל שעושה עבודה חשובה ומקבל שכר גבוה יש מנהל ששעושה פחות ומקבל יותר. למעשה ככל שמנהל בכיר יותר, משכורתו גבוהה יותר, ותרומתו לאירגון קטנה יותר. מעבר לכך, ההנהלה הבכירה מחויבת בראש ובראשונה לבעלי המניות ולא לחברה. במידה שפירוק חברה יעלה את ערך המניות שלה ההנהלה לא תהסס לפרק גם אם המפעל מרוויח ומצליח. אני לא טוען שאין למפעלים ולחברות צורך בהנהלה שתקבע מדיניות ואסטרטגיה לטווח ארוך, אבל השיטה שבה מנהל שהורס חברה, גורם לפיטורים של עשרות פועלים ומייד מסתדר אצל מנהל אחר, חבר שלו מהגדוד, במשכורת גבוהה יותר לא תקין בעיני. גם מצב שבו מנהל הוא איש מקצוע הניהול ולכן לא צריך להבין בשום דבר מלבד ניהול נראה לי כמו איזו רמאות. תעשית ההי טק אמנם טורפת את הקלפים בכך שבה פועלים מרויחים הרבה (עדיין הרבה פחות ממשקיעים ומנהלים). בעוד 10 שנים, כשיגיעו פועלים זרים גם לתחום הזה, המשכורות ירדו חזרה למשכורות של פועלים, הרוחים של החברות יגדלו ורוחי ההנהלה הבכירה והמשקיעים יגדלו בהתאם כמובן שהעובדים יפגעו אבל אף אחד לא יתיחס ברצינות לאנשים שמתלוננים שהשכר שלהם נשחק והגיע רק לרמת השכר הממוצע במשק. ש"ס מחנכת בראש ובראשונה להלכה וללמוד תורה כערך עליון (יש הרבה בתים חילוניים מתקדמים שבהם השכלה היא ערך עליון ככה ששלילה של הערך הזה היא לא אוטומאטית למרות שהרבה אנשים נאורים שוללים אותו). שירות צבאי אינו ערך על פי ש"ס (ולא צריך להיות ערך בחברה נורמאלית). ההבדל היסודי בין מערכת הערכים שהמעיין התורני מעניק לתלמידיו לזה שהחינוך הממלכתי והממלכתי דתי מעניק הוא שעבודה אינה ערך (אלא במקרה הגרוע ביותר צורך קיומי). הורי התלמידים במערכת החינוך של ש"ס הם הוכחה לכך שעבודה, במציאות של ימינו, לא תמיד מאפשרת להתקיים בכבוד, לא מאפשרת חינוך הולם לילדים ולא מבטיחה בעצם כלום מלבד אולי עיפות שמונעת מהם לקום ולעשות מעשה. הצלחה בחיים היא תוצאה של מאמצים, זה נכון בדרך כלל, אבל אילו מושפעים מהסביבה שבה אדם גדל. דובי קיבל הצעה לעבוד כמתכנת לאחר שלמד מחשבים בכוחות עצמו. התנאים הדרושים לדבר כזה הם גישה למחשב, חברים בחברות הי טק, וסביבה שמעודדת אדם ללמוד מחשבים בכוחות עצמו מתוך אמונה בעיקרון שמי שמנסה ומשתדל מצליח. לצערי רק לחלק מהאוכלוסיה במדינת ישראל יש תנאים כאילו. אלו ההורים שלו ושל רוב חברי הילדות שלו היו מרויחים שכר מינימום, סביר להניח שהכיוון שחייו היו תופסים היה קצת שונה. לדובי כמובן נוח יותר להאמין שהיה מצליח באותה מידה בכלל סביבה. יכול להיות שזה נכון, אבל לגבי רוב האנשים זה לא. הרעיון של עבודות יזומות אינו חדש. בשנות החמישים ממשו אותו, והתוצאה היתה הפיכת העליה ממדינות ערב למעמד פועלים חדש והפיכת האוכלוסיה הותיקה לאריסטוקרטיה. אם נחייב אנשים לעבוד בעבודות לא מקצועיות בתמורה לדמי האבטלה, יווצר מצב שאנשים שיכולים להסתדר מספר חודשים בלי דמי אבטלה (בזכות הורים אמידים יותר) , יחפשו עבודה וימצאו, לעומת זאת אילו שלא יכולים יהיו עובדים לא מקצועיים לשארית ימיהם (נסה ללכת לראיון עבודה בחברת היי טק אחרי יום של קטיף אפרסמונים). בקיצור, העשירים תמיד יתעשרו, העניים תמיד יתענו, ועד שאדם פותח את העיניים ומבין שדפקו אותו הוא כבר זקן ועייף מידי בשביל לעשות משהו בנידון. תחי המהפכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהם. ראשית - ניר יניב הוא המתכנת המצטיין. אני אישית איני מבין דבר וחצי דבר בתכנות, ועיסוקי הוא דווקא כתב מדעי. הרעיון בתוכנית ויסקונסין אינו לתקוע אנשים בעבודות יזומות לכל חייהם, אלא גם לשלוח אותם להשתלמויות - וכמו שלשכות התעסוקה עושות כבר היום - להציע להם מקומות עבודה פנויים, אם יש. איש לא ימנע מאדם לחפש לעצמו עבודה, ואני מאמין שאיש לא ימנע מאדם ללכת לראיון עבודה אם יש לו כזה, שכן מטרת התוכנית היא למצוא לאנשים תעסוקה, ולא למנוע מהם אותה. בקיצור, לא הכל רע, אף אחד לא מחפש לדפוק אנשים בתוכנית הזאת, ותפסיקו כבר עם המהפכה הזאת בין שתיים לארבע, אתם לא רואים שאנשים מנסים לישון?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שאני סתם מתנגד התוכנית נראית די נכונה. אם באמת יצליחו לגבש נוסחה שתשלב חיוב הכשרה מקצועית ועבודות יזומות כתנאי לקבלת דמי אבטלה (יצטרכו לשנות את השם הזה) בצורה שתשאיר אופציות פתוחות לאנשים למצוא עבודות מקצועיות, בשילוב עם עידוד לפיזור תעשיית ההי טק בכל הארץ (על פי מודל הגנים התעשייתיים למשל) והשקעה בחינוך ובתשתיות, יש פוטנציאל לפתור את בעית האבטלה, ביחד עם בעיות חברתיות אחרות. כדי לממש תוכנית כזו יש לעבור 3 מכשולים. 1. לשכנע אנשים שבטוחים שכבר 50 שנה דופקים אותם, שהעובדה שלא נותנים להם דמי אבטלה אלא מכריחים אותם לצאת לעבוד וללמוד היא בעצם לטובתם ולטובת המדינה. 2. לדאוג הכסף שנחסך מהעבודה הזו לא יגיע לכיס הפרטי של אף מקורב או ראש ראשות מקומית. 3. לדאוג שאף רשת רווחה של אף מפלגה "חברתית" לא תעסיק באופן פיקטיבי מצביעים פוטנציאליים ובכך תהפוך את כל העסק לבדיחה. כדי להתגבר לפחות על המכשול הראשון, צריך להתחיל בהשקעה בתשתיות ובחנוך ו*לא* בעבודות היזומות. מצד שני השקעה בתשתיות כבר תפתור חלק גדול מבעית האבטלה. ברק יודע את זה אבל סדר העדיפויות שלו שונה. ממשלות ישראל ידועות בחוסר היכולת שלהן לבצע תוכניות עד סופן (אם בגלל בעיות קואליציוניות או בגלל מהפכים פוליטיים). אם נתחיל בעבודות יזומות והעניין יתקע בשלב שבו הממשלה תצטרך להוציא כסף כדי לאפשר לאנשים גם להתמקצע ולהתקדם, אז עדיף שלא יתחילו בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מנת לחדד את הנקודה: (ניר) "קיבל הצעה לעבוד כמתכנת לאחר שלמד מחשבים בכוחות עצמו. התנאים הדרושים לדבר כזה הם גישה למחשב, חברים בחברות הי-טק, וסביבה שמעודדת אדם ללמוד מחשבים בכוחות עצמו מתוך אמונה בעיקרון שמי שמנסה ומשתדל מצליח." יפה. אם כך: 1. גישה למחשב: במהלך השנתיים הראשונות בהן למדתי לתכנת *לא* היה לי מחשב בבית, כי להורים שלי לא היה כסף. התחלתי, אגב, בגיל 9. בכל אופן, הסביבה ראתה במחשב לא יותר מצעצוע מוזר. למעשה, הורי לא הבינו מה בדיוק ההבדל בין מחשב לבין משחק טלויזיה. 2. חברים בחברות הי-טק: מה אתה אומר. מבין חברי, הייתי הראשון להתעסק בתחום, אז על אלו חברים מדובר, בדיוק? הצעת העבודה שקיבלתי היתה תוצאה של פרוייקט שעשיתי לאותה חברה כפרילאנסר. שנאמר - מי שעובד - מצליח. 3. סביבה שמעודדת אדם ללמוד מחשבים בכוחות עצמו: ממש לא. הורי, אם זכרוני אינו מטעני, היו מעדיפים שאצא יותר מהבית... בקיצור, ע"פ נסיוני האישי, כל אותו קירקור בעניין תנאי התחלה, קיפוח , אפליה ושאר ירקות, ראוי לו שיעבור מן העולם. אין קל מלהצהיר שכישלונותיך ובעיותיך נובעים מאפליה וקיפוח, ולא, נניח, מהיותך עצלן או לא מוכשר. עצוב ורע, אבל זה מה יש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניר, קודם כל אני רוצה להתנצל על זה שבילבלתי אותך עם דובי. המקרה שלך יוצא דופן. אני עבדתי ב 3 חברות תוכנה עד כה עבדתי עם כמה עשרות מתכנתים, ריאינתי לא מעט והכרתי במסגרות שונות עוד לא מעט אחרים. מתוכם, בהערכה גסה 5% בלבד היו מה שנקרא ילדי מחשב כלומר אנשים שמגיל צעיר אהבו לעבוד עם מחשבים והתחילו לעבוד כאנשי מחשבים ללא לימודים אקדמאיים. כל השאר היו בוגרי אוניברסיטה שראו במדעי המחשב מקצוע בעל פוטנציאל ופנו אליו עם רקע מועט או לא קיים כלל בתחום. יש הרבה דרכים שבהם אדם יכול לצאת מהמצוקה. היא יכול להתגלות כזמר עילוי, דוגמן בעל יופי נדיר, או כדורגלן מעולה. הוא יכול גם להיות כישרון יוצא דופן בתחום שהופך כעבור 10 או 15 שנה לתחום החם ביותר בשוק העבודה. אבל אי אפשר לבסס תוכנית כלכלית חברתית על כישרונות יוצאי דופן. במצב שבו השיקול העיקרי לבחירת גן לילד היא שמקבלים שם ארוחת צהריים חמה קצת קשה להוציא ילדי מחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודאג - מהכרותי את הענף נראה לי כי אחוז ילדי המחשב גבוה יותר, אך לא זו הנקודה. הנקודה היא - אדם כשרוני/בעל ידע יתקבל לעבודה, לפחות בתחום ההי-טק, ללא קשר למוצאו. אדם המוכן להשקיע ולהתחיל מתחתית הסולם - יגיע להישגים. אדם המתקיים על דמי אבטלה ומקטר כי הם לא מספיקים... ובכן, אין כל סיבה הגיונית לגלות סימפטיה לאדם כזה, או לעזור לו. זו דעתי. לכן, תכנית כלכלית צריכה להיות מבוססת על חינוך ועידוד להישגיות, לדעתי. חלק מכך הוא הקשחת הקריטריונים לקבלת עזרה כספית מהמדינה. אם חד-הורית החייבת לכלכל ילדים, מובן שצריך לעזור לה. רווק בן 22 המתבטל כי לא מצא עבודה "מספיק טובה"... שילך לחפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לפועל הנחמד לא היה מנהל בעל הון מעליו שידאג לקנות את המכונות ואת חומרי הגלם, לשווק את המוצר ולדאוג לארגון הפנימי של המפעל. הוא יוכל להשתמש במגבות שלו רק כדי לנגב את אחוריו (מה יש לי עם דימויים אנאליים היום?). המנהלים מרוויחים את משכורתם ביושר. אם לא - לא היו מגיעים למצב שיאפשר להם להרוויח אותה. אגב, אני לא כל-כך מתרגז על אלו שעובדים בשוק השחור. פשוט מציק לי שבנוסף לרמאות הם מקבלים דמי אבטלה. אילו לא היינו כזאת מדינה סוציאלית, היינו משלמים הרבה פחות מיסים, והיה להם פחות מפריע לעבוד בשוק הלגיטימי. זכור! מה שהמובטלים הללו בורחים ממנו הם לא "לוויתני הממון" האיומים שמכריחים אותם לסובב ברגים בבית-חרושת צ'אפליני. הם בורחים משלטונות המס שמכריחים אותם להעביר למדינה חלק מרווחיהם. המצחיק הוא שאם לא היו כל-כך הרבה אנשים כמוהם, היינו צריכים לשלם הרבה פחות מיסים. יוצא שאני מפסיד פעמיים - זה מה שמרגיז אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. גם אם כל האנשים במדינה היו משלמים מס כחוק, המסים לא היו יורדים. 2. אני הפרדתי בין מנהלים שדואגים לתפעול, שיווק, פיתוח מוצרים וכו, מה שנקרא הנהלה זוטרה, לבין מנהלים בכירים ש"קובעים אסטרטגיות לטווח ארוך" לבין בעלי הון. המנהלים הבכירים מגיסים כסף מהמשקיעים ומקימים מפעל (או חברה). הם שוכרים הנהלה זוטרה (בעזרת פרסומים בדבר "השקפת עולם הרואה בהון אנושי את הנכס העיקרי של החברה") ופועלים שמאמינים שהם באים לעבוד על מנת להתקיים בכבוד. המפעל מתחיל לפעול ומראה עליה יפה בערך המניה בזכות כמה כתבות בעיתונות. ההנהלה הבכירה קובעת מדיניות שמייצרת דוחות כספיים אופטימיים על חשבון עידוד יכולת צמיחה עתידית של המפעל בסופו של דבר הצמיחה ההתחלתית דועכת, המשקיעים נפטרים מהמניות ברווח גדול, הפולים וההנהלה הזוטרה מפוטרים. וההנהלה הבכירה עוברת למיזם הבא. ההנהלה הזוטרה מסתדרת בזכות קשרים וכישורים והפועלים נעזבים לנפשותיהם. 3. בהרבה מקרים העסק מקבל גם מענקים ממשלתיים והטבות במסים שאיך שהוא לעולם לא מגיעים לידי הפועלים. 4. ההבדל בין האנשים שעובדים בלי לדווח לבין בעלי ההון הוא שהשניים "מסדרים" שאי תשלום מס יהיה חוקי. אם זה בעזרת פרצות בחוק ואם זה בעזרת הפעלת לחץ על גורמים כלכלים וממשלתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש. פשוט מדהים איך שיש עסקים בארץ שקיימים כבר עשרות שנים, מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רובם עסקים בבעלות פרטית או עסקים שהיו בשטח בזמן שועדי עובדים עוד לא היו מילה גסה ונתקעו עם ועד חזק שלא נותן להנהלה לעשות מה שהיא רוצה בעסק (לטוב ולרע). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |