 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. במקומות פתוחים במיוחד בתוך העיר, הסיגריה לא גורמת נזק בריאותי למי שלא מעשן אותה, נוסף על זה שקיים כבר. העשן של האוטובוסים והמכוניות יוצר זהום אויר הסיגריה עושה ריח. כמו שאין חוקים שמחייבים להתרחץ או אוסרים על הפלצה, אין מקום לבקש חוקים שיאסרו על עישון במקומות פתוחים. ב. במקומות העבודה אסור לעשן למעט פינות עישון מוגדרות ומשולטות. אם במקום העבודה שלך אין כאלו את צריכה להאשים אותו ולא את המעשנים. מעבר לזה. בהשקעה קטנה מקום העבודה יכול לדאוג שהמקומות הללו יהיו גם נעימים וגם שלא יהיו שאר העובדים חייבים לעבור בהם. ג. בדומה לכפיה דתית, כל עוד מדובר בבקשות להתחשבות (אני תמיד שואל אם יפריע שאני אעשן) זה עניין אחד אבל כשדוחפים אותי לחדר מדרגות ללא חלון ום תאורה חלקית, ומציעים לירות בי, לרושש אותי או להתנהג כלפי באלימות השמורה לעוקפים בתור אל תצפו ממני להתחשב בכם בחזרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ג. בדומה לכפיה דתית, כל עוד מדובר בבקשות להתחשבות (יש כאלה השואלים האם אני מוכן להניח תפילין) זה עניין אחד, אבל כאשר מאלצים אותי לקיים מצוות דתיות (של מישהו אחר), אינני מצפה ממנו להתחשב בי (בחזרה ??!). לשם כך אני מגייס את הגנתו של החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא, כמובן, שמרבית המעשנים לא רק שאינם מתחשבים, הם חושבים שאני צריך להתחשב בהם. הם חושבים שאני חצוף (או סתם מצחיק1) כשאני מבקש מהם לא לעשן. הכי גרוע - כשאני מגיע למשרד ורואה אדם יוצא מהמעלית עם סיגריה דולקת. מה אני יכול לעשות עכשיו? אם אני נכנס למעלית, אני אחנק על בטוח. אז עושים התעמלות ועולים ברגל. נראה את המעשן עושה את זה... אם כן, מכיוון שאתה שולט בהתנהגות שלך, ואני לא יכול לשלוט בך, הרי שאם אתה (או מרבית המעשנים) בוחרים שלא לשלוט בהתנהגות שלך, יהיה צורך לשלוט עליכם בכוח. ותגיד לי, בוא נניח לרגע שכל פעם שאתה תשאל אם יפריע שתעשן, הנשאל יענה בכנות ("כן, מאוד"). מה תעשה? תפסיק לעשן? או שתצא לחדר המדרגות? או שתגיד לו "לך חפש", ותעשן בכל זאת? 1 בשבוע הראשון שלי באוניברסיטה הערתי, בתמימותי כי-רבה, לאיש אחד שישב בקפיטריה ועישן, כשממש מעליו תלוי שלט האוסר לעשן. הוא צחק לי בפרצוף ואמר לי ללכת לחפש. אם אנחנו כבר בעינייני קפיטריה - זה עוד מקום שאני לא יכול ללכת אליו. כל מי שמכיר את הקפיטריות באוניברסיטה מכיר את ענן העשן האופף אותה עד כדי הגבלת ראות בשעת ארוחת הצהריים. זוועה. אני לא מדבר על קיצור החיים שלי, אני מדבר על הנזק לבגדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מסכים שיש לאכוף את החוק על אנשים שמעשנים במקומות סגורים כמו מעלית או משרד (למרות שקשה לי לחשוב על דרך לעשות את זה) ב. אם אני בפינת העישון או באזור מותר לעישון במסעדה בית קפה או פאב, אני לא אשאל. בכל מקום אחר אני אוותר על הסיגריה או על חברתו של אותו אדם. ג. הקפיטריות באוניברסיטאות הן דוגמא מצוינת למקום בעייתי. הן מקצות אזורי עישון קטנים מאוד כ 5 שולחנות בקפטריה של 40 שולחנות גם במקומות שבהם רוב הסטודנטים מעשנים. התוצאה. כשיש רוב של מעשנים הם משתלטים על אזורים אחרים במקום והופכים אותם לאזורי מכיוון שאין ארגון וסידור, הופך כל המקום לאזור עישון. הפתרון, לתת חלוקה ריאלית לפי אחוז המעשנים המשתמשים בשירותי הקפיטריה (והתקנת מערכת אוורור מתאימה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתרון יכול להיות גם הצבת שוטר במקום וקנסות למי שמעשן באזור ללא עישון. נשמע דרסטי? אולי, אבל כל עוד אין אכיפה של ממש לחקיקה בנושאי עישון אין לה גם כל אפקטיביות. מעבר לעובדה שאם אני אעיר למי שמעשן בקפיטריה באיזור ללא עישון, אני אקבל את אותה תגובה שצויינה לעיל, הרי שעשן הסיגריות מטבע הדברים (ובעיקר בחורף) עומד באוויר גם זמן רב אחרי שאותו אדם הלך. כלומר יתכן שמישהו עישן שם חצי שעה לפניכן ואני אתיישב בשולחן מדיף ריח סיגריות (שלא לדבר על מי שאיפר על השולחן וזרק את הבדל על הרצפה - כמות הזבל שמייצרים מעשנים והמקומות בהם הם בוחרים לפזרו הם נושא לדיון נפרד). אין ללא-מעשנים שום דרך לאכוף את אי-העישון, והדוגמה הטובה לכך היא דוגמת הסיגריה במעלית לעיל. אני יכולה להעיר למישהו רק אם אני נמצאת במקום באותה דקה, אבל אני יכולה לסבול ממנו גם אחרי שהוא הלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבת שוטר בכל קפטריה היא לא ריאלית הגיוני יותר לחייב את בעל המקום להטיל סנקציות על המעשן (לא לתת לו שירות או לקרוא לאנשי אבטחה שיסלקו אותו מהמקום) ולאפשר לך לתבוע אותו במקרה שהוא לא משתמש בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מעשנת כבדה, אני משתדלת ככל יכולתי להתחשב בלא-מעשנים. מכבה סיגריות כשמבקשים, מעשנת רק איפה שמותר ואוספת את בדלי הסיגריות שלי. אבל תסכים איתי שזה קצת מגוחך שאתה נלחם מלחמת חורמה בי ובסגרייתי הפעוטה, כשממכוניתך מיתמר לו עשן השווה לרבבות סיגריות ואתה מכריח אותי לנשום אותו. חוץ מזה, לפעמים אתם באמת חצופים ומצחיקים. לפני שנים מספר, ישבתי על ספסל בתחנה המרכזית בי-ם וחיכית לאוטובוס בעוד עכוזיהם של אוטובוסים רבים מופנים אלי ומשחררים לעברי את נפיחתם השחורה והמזהמת. אשה אחת, שישבה לידי, ביקשה שלא אעשן כי זה מפריע לה. עשרות האוטובוסים נשנקו בהפתעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אין, למיטב ידיעתי, חוק או הצעת-חוק האוסרת עישון במקומות פתוחים ומאווררים. לצערי, זה כולל גם תחנות-אוטובוס ברחוב, כאלה שביום גשום אפשר או להירטב מחוץ להן או להיחנק מעשן-סיגריות מתחתיהן. ב. אם במקום-עבודה כלשהו לא מתחשבים במעשנים (אולי כי מעדיפים להקצות שם מקום קודם כל לטובת אמהות מניקות, אח''כ לטובת שירותים לנכים ורק בסוף לטובת מכורים לסיגריות), זו בעיה של המעשנים, והם אלו שצריכים לבוא בטענות למקום-העבודה, ולא לפתור את הבעיה או לקדם את המאבק שלהם ע''י אלימות כנגד עובדים אחרים, כדי שהאחרונים יפעילו את הלחץ על מקום-העבודה במקומם. ג. מה שמצופה ממך איננו התחשבות, ומה שמציעים איננו להתנהג כלפיך באלימות. מה שמצפים הוא שלא תתנהג באלימות (כפיית-עישון) רק בגלל היותך מוגבל או חולה או מכור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני מסכים איתך שיש להכיר בתחנות אוטובוס כמקום סגור ולאסור על עישון בתוכן. ב. כשמדובר בעישון במקום העבודה שלא בפינת העישון אין ביננו מחלוקת. אני חושב שצריך למצוא דרך לאכוף את החוק השה כשהקנס נופל על המעשן וגם על מקום העבודה שלא אוכף את תקנות העישון. הבעיה היא שברוב מקומות העבודה, פינות העישון נמצאות בחדרי מדרגות פנימיים או מעברים אחרים שמשמשים גם את שאר העובדים וזו בעיה שהאחריות לה מוטלת בראש ובראשונה על מקום העבודה. ג. היה כאן מי שהציע לירות במעשנים (הם ממילא הורגים את עצמם) אני לא רואה בעישון במקום פתוח או במקום שמוגדר כמיועד לעישון אלימות או כפיית עישון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הסכמנו ב. הסכמנו ג. אני מסכים איתך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתור אחד שכזה אני פועל בצורה כזאת : כל עוד מה שאני עושה לא פוגע בי או באחרים פיזית או נפשית - זה טוב. זאת התנהגות אנושית עם התחשבות בזולת ובעצמי , כבוד הדדי והסתכלות מפוכחת על עולם מעוות. או בקיצור - חיה ותן חיות. בניגוד לכמה אנשים שאני מכיר ( ב-מ-ק-ר-ה הם גם מעשנים) שאני בכלל לא מעניין אותם ! למה ? כי לצערנו הסיגריה ( טפו ) הפכה להיות החברה הכי טובה שלהם. מעשנים - היא שולטת בכם , זאת מערכת יחסים לא בריאה ! ואני ודובי וכל השאר - נפגעים ממנה. ולכן אני מאיץ בכם המכורים ( וגם אלו שיכולים להפסיק מתי שרק יבוא להם ) לחשוב רגע על המפשט שרשמתי בתחילה - כל עוד מה שאני עושה לא פוגע בי או באחרים פיזית או נפשית - זה טוב. אני מצפה לזה ממכם כמו שאני מצפה לזה מעצמי. העישון שלכם פוגע בנו , ולא אנחנו לא אלו שצריכים ללכת כי אנחנו אלה שנפגעים מכורח הרצון שלכם - ש-ל-כ-ם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היית עושה לו היית מגיע לישיבת עבודה בחדרו של הבוס שלך והוא היה מעשן? ומה היית עושה לו בתור עיתונאי, למשל, היית מראיין סלבריטי בטחוני חשוב מחו"ל והוא היה מעשן לך בפרצוף לכל אורך הראיון? ולמה אנשים שאינם מעשנים צריכים בכלל להגיע למצבים כאלה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |