|
||||
|
||||
דבר אחד יכול להאמר לזכות אמירה הס. כשאמירה הס מדווחת, היא *מדווחת* את המציאות, גם (ובעיקר) כאשר המציאות לא מצלצלת טוב לאוזניים ישראליות. הפרשנות שלה היא עניין אחר. גם גדעון לוי כותב ב"הארץ" מנקודת מבט דומה, אבל שלא כמו עמירה, הוא לא מדווח. הוא מנסה להתאים את המציאות לאמת הפרטית שלו. לפחות היתה לו את ההגינות להודות בכך בראיון עיתונאי. זאת הסיבה שלפעמים אמירה הס חתומה על ידיעות חדשותיות וגדעון לוי לעולם לא יהיה חתום עליהן. שיהיה ברור, הבנה לסבל הפלסטינאי אינה פוסלת כתבים. הבנת הצד הפלסטינאי אף תורמת לדיווח, וע"ע מאמרי הפרשנות האובייקטיביים של דני רובינשטיין בעמוד הראשון של "הארץ". ועוד על גדעון לוי. זכורה לי כתבה שלו (אולי ב-twilight zone של "הארץ") על קדושי החמאס הכלואים במגידו. אלו היו אנשי משפחה למופת שגורמים ל-snm להראות כמו קייטנה. מאז הכתבה הזו, קריאת כל דבר מפרי עטו דורשת ממני מאמץ מיוחד. כותבים כמו גדעון לוי ואורי אבנרי אולי מנסים לחנך את היהודים הישראלים. אבל ברגע בו הם אשרו את השימוש בכתבותיהם לתקיפת מדינת ישראל (כפי שהיום קורה בדרבן), הם לעולם לא יצליחו עוד בכך, ורק הפכו לשחקנים מרכזיים בתעמולה האנטי-ישראלית. ועוד נקודה למחשבה. חלק גדול ממאמרים אלו מתורגמים לעיתונות הזרה עם הסאב-טקסט הקבוע של "גם הישראלים מודים שהפלסטינאים צודקים". לצערנו, ההסברה הפלסטינאית לא סובלת מבעיות דומות. |
|
||||
|
||||
מוזר שאתה מציין את אמינות דיווחיה של הס (עמירה, אגב). לפני שאני ממשיך ומסביר, אציין שאני חושב שכתיבתה של הס היא לגיטימית, כמו גם פרסום מאמריה ב"הארץ" ובני"ט. הס בחרה בדרך שהיא בוודאי לא קלה מבחינה אישית, בשם הדברים שהיא מאמינה בהם. ועכשיו, לסיבה שכתבתי שההערה שלך מוזרה: לא מזמן פסק ביהמ"ש נגד "הארץ", לוי והס בתביעת-דיבה שעניינה היה *דיווח* של הנ"ל (אינני זוכר את הפרטים, אבל נדמה לי שהם דיווחו כי מתנחלים ירקו ובעטו בגופתו של פלסטינאי), פשוט מכיוון שהנתבעים לא הגישו כתב-הגנה. "הארץ" טען אז שדבר התביעה המתנהלת נגדו לא הגיע לידיעתו, ושזו הסיבה היחידה שלא הגן על עצמו. אני דווקא חשבתי ש"הארץ" נהג בחכמה, כשהעדיף לספוג הפסד "טכני" בתביעת-הדיבה, שלווה בדיווח קצר בעתונות, במקום להגרר לדיון מתוקשר בביהמ"ש, או להתפשר עם התובעים (ובכך להודות אולי, במשתמע, בכך שהדיווח לא היה מהימן). אם אכן כך הדבר, נראה (לפי תגובתך) ש"הארץ" אכן הצליח להגן על הרושם שדיווחיה של הס אמינים. למען הסר ספק: אינני מנסה לטעון ההיפך, רק רציתי להסב תשומת-לב למקרה המעניין הזה (שאמנם מנע בירור של הסוגייה). ייתכן, אגב, שהיו מאז התפתחויות בפרשה, שאינני יודע עליהן. |
|
||||
|
||||
המקרה לא זכור לי היטב, אבל אם אני לא טועה, בהכרעת הדין שפורסמה נכתב שהתביעה היתה כנגד עיתון הארץ והעיתונאי גדעון לוי. טענת ההגנה היתה שבמאמר פובלציסטי, להבדיל מדיווח או תחקיר עיתונאי, אין צורך לבקש את תגובת הנדונים. לא זכור לי שהתביעה היתה גם כנגד עמירה הס. ייתכן כמובן שהמדובר בשתי תלונות שונות. בכל מקרה, בהשוואה בין עמירה הס וגדעון לוי, אני עדיין מסוגל להתייחס לעמירה הס כעיתונאית (אולי עם דעות שונות משלי), ולגדעון לוי לא. |
|
||||
|
||||
כיוון שאתה מתייחס ל''טענת ההגנה'', אין לי ספק שלא מדובר על המקרה עליו כתבתי למעלה - בו כלל לא הוגש כתב-הגנה. |
|
||||
|
||||
מן הסתם מדובר אם כך בתלונות שונות, שרק מוכיחות שב"הארץ" מפרסמים כתבות כאלו ללא בדיקה מספקת. בכל מקרה, התגובה שלי לא באה להגן על עמירה הס, אלא להדגיש שיש כתבים יותר גרועים/קיצוניים. |
|
||||
|
||||
מחיפוש קל שערכתי נראה שהמצב הוא דווקא הפוך. התביעה הייתה רק נגד הס, ולא נגד לוי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |