 |
|
 |
||
|
||||
 |
ניתן להניח ש"האחריות" קצרת הטווח, או היעדרה, מבחינת "כי ישען איש עליו, ובא בכפו ונקבה" מקורה אכן בסוג של תחושת זמן "מנושלת"/נטולת עתיד ועבר, קצרת-משרעת. מבנית, התפתחה זו כאן בתוקף "תפיסת עולם" של גורמים שהיקימו את התשתית המוסדית/ ביורוקרטית (או עקב קריסת התנופה הבונה שתפיסה זאת איפשרה פעם במידת מה, לדרגת ריטוריקה). מוסדית, דומיננטיים מאבקי סך-0 והתגבשות והתפרקות קואליציות שונות לצורך ביצוע מחטפי-כוח. רכיב ה"עבר" או הכרוניקה של התנופה הראשונית והמשכיותה, הרצף הבונה, נעלמים. אלה מומרים בתפיסה של הרגע, תוך מאבק כוחני על יתרונות רגעיים, התפרקות והווצרות קואליציות, ונטייה ברגע נתון *להתנער ממה ש"פעם" היה מקור כוח וברגע נתון בהווה נחשב לנטל מיותר*. משאבי האנוש הכוללים באירגון ביורוקרטי שהוקם על רקע משקעים "בולשביקיים" (אף אם אנשיו כיום לובשים בליזרים) אינם ניתפסים מבחינת תרומתם הכוללת לתפוקה ולאיכות, אלא מתחלקים לגורמים תומכים וגורמים עוינים מבחינת תוספת כוח או גריעתה במסגרת של מלחמת הכל וכל. גורמים בונים ראשונים במעלה שהיו ממבססי האירגון בשלבים קובעים וממקדמי המומנטום שלו בהווה מודחים ומנוטרלים. זאת בריטואל קבוע של הצגתם כ"מטילי טרור על העובדים וכגורמי אי תפקוד" - שבמידה שיש בכך אמת, אין הדבר אלא פרי חבלות תפקודיות של להקות ציניים כוחניים האוחזים זה בגרונו של זה. כתחליף למאמץ משולב קורס האירגון הביוקרטי לחטפנות ואיי קואליציות מפוררים, כשאנשיו תופסים את מציאותם כג'ונגל שבו יש לחטוף כמה שיותר. יש להבין: בג'ונגל, שאינו כפוף לתהליכי היצרנות וההרחבה האנושיים, כמות הערכים קבועה, כך שאם אני מצליח לחטוף 8 יחידות (נניח) אני גורע מהזולת 8 יחידות אלה. דהיינו כאן חלה לוגיקה של משחקי סך-0 בהם הגברת רווחתם ומשאביהם של חבורת פרטים אחת באה על חשבון גריעה זהה מרווחתם ומשאביהם של קבוצת פרטים אחרת. ברור שהדבר חל על אירגון שאינו צריך להוכיח יעילות ותפוקה במבחנים אוביקטיבייםבשוק החופשי, או במבחנים אוביקטיביים אחרים.יתירה מכך, הדבר ניזון מאידאולוגיה מסורתית של ראיית מצויינות ותכונות אנושיות סגוליות אחרות כיתרון "לא הוגן" - המכניס נימה "מנוכרת וזרה". "זאת" מושמת עד מהרה ללעג ובדחנות, תוצריה של הרמטיות סהרורית אך כוחנית - כשתכונות ותרומות מבורכות הופכים בפיות זבי ריר ורכילות וירטואלית נמרצת - לחסרונות נוראיים המחבלים בקולקטיב וכוח הכפייה שלו. אכן במציאות של משחקי סך 0 ונזילות של קואליציות נבנות ומתפרקות לבקרים נעלמת תחושת העשייה הרצופה והמתהווה, תחושת משך-הזמן הנפתח קדימה אך המעוגן בשלבים קודמים, וטווח הזמן-הנתפס מתקצר למשרעת הווה קצרה. האחריות - הנפרסת בזיקה לעשייה רציפה ולאנשים הדוחפים אותה, מומרת בראיית כל גורם שאינו מחזק בקונסטלציית ההווה-הנקודתי התורנית - למעין שק חול (או תפוחי אדמה ישנים) שיש לזרוק מהכדור הפורח. אכן, האידיאולוגיה הזאת (או משקעיה)גורסת משהו בנוסח "בהפקת יתרונות רגעיים בכוח כפייה על חשבון מה שלא שלנו ובאפס מחיר- כולנו ביחד כאיש אחד; אך מבחינת אחריותנו ומחוייבותנו, "איש איש לגורלו". "פוסטולט הבריחה" הזה תוך הצבה-למעשה של חוסר האחריות כעקרון מנחה, מיוחס לאישיות רבת זכויות, אך שהיפנימה, אולי מבלי משים, את העקרון ההרסני הזה, בפרשת לוינסון באמצע שנות ה-80 - פרשה שמודל הויקטימיזציה המערכתית שלה תואם היטב את לוגיקת תפיסת-הזמן הסינכרונית והשלכותיה המוצגות להלן. כיצד תעמוד חברה בה דומיננטית תפיסת זמן סינכרונית (הווה המתכנס לנקודה), במאבק קיומי מתמשך עם חברה בעלת תפיסת זמן היסטורית של המשכיות הנפרסת במרחב זמן ארוך (תפיסה היסטורית דיאכרונית)? ראשית, אגע קצרות בתפיסת הזמן של "מקדמי" הפוסט-ציונות, כפרופ' קימרלינג, שהינה סינכרונית מובהקת. פרופ' קימרלינג הנכבד מציג, דומני, מציאות של ישוב עירוני ערבי ענף-תרבות והומה אוכלוסין, השוקק מודעות אינטלקטואלית פוליטית גבוהה בפלסטין של המאה ה-19 (אשמח בוודאי אם ינקוב בשמו של משורר או סופר פלשתינאי נחשב יחיד מאותה תקופה, בניגוד לכאלה במצרים דאז, או למשוררים, סופרים ואינטלקטואלים פלשתינאים כיום). נראה שגישה זו הינה סינכרונית, בהשליכה מההווה בשנות ה- 90 ואילך, כלפי פלסטין של תחילת המאה הקודמת. זאת בדומה לציירים אירופאיים מימי הביניים והרינסנס, שציירו פרשיות מחיי ישוע ואת הצליבה, אך עם רקע-הווה של אירופה בת זמנם (מבנים ונוף ירוק אירופיים ואנשים אירופיים תכולי עיניים, חלקם בלונדיניים). נאראטיב "פלסטין הבורגנית והצפופה" של הפוסט-ציונים עומד בסתירה לריבוי עדויות, ציורים ותצלומי תיירים ומתיישבים אירופים (כמו הטמפלרים) בפלסטין מאותה תקופה, המעלים ארץ דלילה ביותר באוכלוסין, מספר מועט של עיירות קטנות וכפרים דלים. בהיעדר רישום מסודר וסטטיסטיקות של אוכלוסיה (הביורוקרטיה העותומנית) מכרעת בנושא זה הינה הויזואליה, בפרט זו הנפרשת על נופים נרחבים, ואינה מתמקדת בדמות ציורית כזו או אחרת (או אף צילומי אוויר של מטוסים טורקים ואנגלים ממלחמת העולם הראשונה). בעניין הויזואליה הצרופה, להמחשת-מה (בנפרד מעמדות ומושגים), ניתן להביא חתך ויזואלי חטוף מתחילת המאה שעברה, מצד הסופר חיים ברנר (כשחתך זה מייצג מן הסתם מעין "ממוצע" ויזואלי כולל, וזאת בנפרד מהעובדה שברנר לא חסך שיבטו המושגי והלשוני מה"נוף" האנושי סביבו, לכל סוגיו, בלי יוצא מן הכלל): "הרים חרוכים, אשר לא יניבו תנובה, גידולים דלים בשפלה, אכולי עכברים, כפר ערבי בנוי על תילו וקיים על מזבלתו ומפיץ קטב ודבר מסביב באדם ובבהמה, פרות כחושות כקומת כלב, הנאבקות עם היתושים המכסים אותן, יראה הנוסע". במקומות אחרים מותווית ויזואליה והתרשמות כוללת מתחילת המאה- אמנם כאן כבר חדורת המשגת-מה שלילית/סטיראוטיפית של הנוף האנושי עצמו: "ערומים, אכזריים, מלוכלכים, מזוהמים, פראים, נירפים, בעיניהם חלאת המוגלה של הטרכומה, עם שחור הפחמים ועורמת פקחנים". למותר לציין שברנר היה איש תנועת הפועלים והעליה השניה, ולא חניך של קולוניאליזם אירופי גזעני ופטרנליסטי, ויש להניח בסבירות גבוהה שהוא בא לכאן "טאבולה ראזה" (לוח חלק) מבחינת סטרוטיפים מתנשאים. מכל מקום, לא בולט בויזואליה שלו רושם דומיננטי של ישוב עירוני מפותח, *צפוף* והומה אדם השוקק תרבות, אלא של סביבה מיושבת ומפותחת מבחינה זו הרבה פחות מסוריה ולבנון דאז, ובוודאי ממצרים. הצורך להסתמך על עדויות מבוססות-ויזואליה בעניין זה פג בעקבות החלתה של האדמיניסטרציה הבריטית על פלסתינה/א"י. בסביבות 1921 (בהסתמך על זיכרוני מלפני 30 שנה, מעת שירותי הצבאי, כאשר ביקרתי בארכיון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים ונברתי בכרכים המצהיבים האלה), החלה להופיע סטטיסטיקה דמוגרפית מסודרת. בקיזוז סביר של 3% גידול טבעי של האוכלוסיה מאותם שנים, ניתן לחשב אומדן די מדוייק של כמות המההגרים הערבים מעיראק, עבר הירדן, סוריה ולבנון שהתווספו לכ-300 אלף (או פחות) ערביי פלסטינה מ-1921 עד 1946 (דברי מבוססים על זכרון, נאמן אמנם, אך טוב יעשה מי מקוראי האייל שיגש לארכיב בירושלים ויפרסם את המספרים המדוייקים). יש לציין שגלי הגירה ערבים אלו זרמו לכאן מתחילת ההתיישבות הציונית בתקווה להיטיב את תנאי קיומם, בסימביוזה עם הפיתוח הכלכלי של הארץ מצד מפעלי ההתיישבות הרבים והאנרגטיים. גם תודעתם ותרבותם של תושבי פלסתינה הערבים ומאות אלפי המהגרים הערבים התפתחו בסימביוזה איתנו, אך הדבר לא מנע מהם להתייחס בחוסר כבוד הולך וגובר אלינו כפרטים ולשאיפתנו לריבונות כאן. השיקול הדמוגרפי הווה גורם חשוב בשכרון/סחף הכוח של הישוב הערבי המתפתח במהירות תלולה, כשההגירה הערבית היכפילה ויותר את מספרם ביחס למה שניתן היה לצפות מגידול טבעי של האוכלוסיה המקורית עד 47. צמיחה תלולה זאת במשך 30 שנה הוותה, סביר להניח, שיקול מדרבן נוסף ומאז'ורי בדחיית ערביי פלסתינה את תוכנית החלוקה של האו"ם ב-47 - תוכנית שנחתכה אגב בפרופורציות טריטוריאליות מקבילות ליחס האוכלוסיה הערבית ליהודית ב-47 . גישת הביטול הקיומי הגובלת בגזענות של הערבים כלפינו מצאה כנראה את ביטויה בעובדה שהאמנה הפלשתינאית משנות ה-60 כללה סעיף הדורש מהיהודים שהיגיעו לכאן אחרי 1917 (הצהרת בלפור ותחילת המנדט הבריטי) לעזוב את הארץ ולחזור לארצות מוצאם: האפליה בין דם לדם התבטאה בכך שבני המהגרים הערבים לכאן מאז 1917 - קרוב לחצי מהפלשתינאים המצויים כיום - לא נידרשו אף הם לכך. ניתן להסיק על מרכזיות השיקול הדמוגרפי בעיני האליטות וההנהגה הפלסתינאית על פי הסמיכות בין גלי ההגירה היהודית המרכזיים לכאן ובין הפרעות והפוגרומים הערבים - 1928, 1936 - כנגד היישוב, במקביל לעליית "גרפצקי" (על שם סך החוץ הפולני) החל-1928 והעלייה ה"יקית" בזרם גובר החל מ-1933. הפרעות האלו נועדו, מן הסתם, להרתיע מהגרים יהודים מלבוא לכאן מאירופה. סביר שכמה ויתורים-לכאורא מרחיקי לכת על לאווים מסורתיים מצד הלאומיות הערבית בעקבות הסכמי אוסלו ב-92 באו בעקבות שחרור ההגירה המאסיבית מבריה"מ לשעבר החל מ-1990 . סביר שהיה כאן מהלך של נסיון קיבוע, בלימה ו"השבה לקדמות" מצד ההנהגה הערבית, ואולי גם נסיון להרתעת העליה בעקבות תצהיר חזקה מוקדמת מצד הערבים ביחס לטריטוריות פוטנציאליות להתישבות. כפי שקובע קיסינג'ר בריאליזם מפוקח בספרו החדש על התווי הנדרש ממדיניות חוץ אמריקנית בעידננו, הרי שהצד הערבי רואה בנו מאז ומתמיד גורם שפלש ל"שטחים ערבים מקודשים" שיש לסלקו מהמזרח התיכון בכל דרך. סביר להניח שמבחינתם, מהרגע שאנו חולשים על אדמתם, הרי שאנו יכולים לעשות כל דבר, ולהביא לכאן מליונים רבים של אנשים לחזק את משקלנו ואחיזתנו כאן. בניגוד לתפיסה הסינכרונית-הווית הדומיננטית אצלנו, הרי שאצל יריבנו דומיננטית תפיסה היסטורית דיאכרונית, המתפרסת על טווח ארוך של זמן, ומתרפקת על האתוס ההרואי של מלחמתם הממושכת בצלבנים. הצלבנים חתרו להביא לכאן לחיזוקם עוד ועוד אירופאיים באמצעות "גיוס" אידאולוגי נוצרי. בדומה לכך ניתן ל"הבין" את אימתם של הפלשתינאים נוכח המהפכה האזרחית שברק פתח במחצית השנייה של שנת 2000 בצעדים נמרצים לכינונה: ביטול חוק השבות במתכונתו הקיימת, היה עשוי להכשיר את ההקרקע, לתפיסתם, למשיכת מליוני מהגרים נוספים לכאן, שאין בודקים בציציותיהם היהודים, אלא מסתפקים בהבעת נאמנותם למפעל הציוני (בתעודת הזהות היה אמור להרשם "עברי" ולא "יהודי"). אכן, האנטיפאדה פרצה מיידית לאחר המהלכים ההמקדימים למהפכה אזרחית זאת. על פי גישה זו, האנטיפאדה נועדה במידה רבה להחזיר את ההיסטוריה לאחור תוך העסקת-דמים דומיננטית (וגם השבה לאחור מבחינה כלכלית) ולפגוע אנושות בהלכי רוח וגורמי ליברליזציה חברתית וכלכלית כאן, שאותם, הרבה יותר מאשר את הקיצוניים, רואה הלאומיות הערבית בפועל (בניגוד לרטוריקה) כאויביה האמיתיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גרפסקי (להלן "עליית גרפסקי") היה שר הפנים הפולני (ולא שר החוץ -פליטת מקלדת), שעקב צעדיו הכלכליים הקשים בסוף שנות ה-20 החל גל עלייה גדול מפולין. מהגרים אלה יצרו כאן בהמוניהם, בניגוד לבני העלייה ה-2, את המעמד העירוני הבורגני, הנמוך ברובו, בערים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרעות וההתקוממות הערבית של שנות ה-20 וה-30 נועדו, בצד הרתעת ההגירה היהודית, גם להביא את משרד המושבות הבריטי להגביל חוקתית את היקף ההגירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר מישהי מצוינת שיכולה לעזור לך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל, כרגיל נהניתי מהזעה והמאמץ שנדרשים לפענח את כתיבתך המחכימה אם גם אליפטית מה. בקשר להגירת הערבים לפלסטינה. כמדומני שזוהי אחת הטענות שבנימין נתניבו מנסה למקם (אני ניזון מדיווחי אלדר ובנזימן מהארץ) וכמדומני שהוזכר פרופ 'יהושוע פורת (ששתי רגליו נטועות, דואכרונית, בשמאל ובימין) ששלל את התזה של גידול האוכלוסיה הערבית כתוצאה מהגירה וטען שזה בה כתוצאה של ריבוי טיבעי. (פה מתעוררת אגב השאלה - אם אמנם צודק פורת, מה גרם לערביי פלסטינה לפצוח בחגיגת משגלים לאחר מלחמתת העולם הראשונה) בכל אופן, על פי נתונים שקראתי גדלה האוכלוסיה הערבית מ-525 אלף ל-1.2 מליון בין 1912 ל 1946 (שים לב על מה ומי מתבססים הנתונים שם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע להסתמך על "נתונים" מכלי שני או עשירי, כשהמקור - המקור הגולמי והאמיתי, האוביקטיבי, זה שאינו מושפע מנטיות או אף לחצים ופיתויים כאלה או אחרים - זמין לכל? יש פשוט לגשת ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים ולעיין ב- Statistical Abstracts של האדמיניסטרציה הבריטית. הנתונים ערוכים בסדר מופתי. ראה למשל את מספר האוכלוסין הערבים ב-1922. האם אתה באמת סבור שבשנות ה-20 היו מאושררים לגיטימציה ומחוייבות לריבונות יהודית על כל שטחי פלסטינה/א"י מצד חבר הלאומים וממשלת בריטניה, אילו היו בא"י, נניח 700 אלף יהודים - על בסיס הנתון המפוברק כדבעי של 525 אלף ערבים בשנת 1912 - נתון מתקופת האדמיניסטרציה הטורקית המשובשת? נ.ב., הנתונים הללו, דהיינו הסטטיסטיקה המסודרת הראשונה שנערכה על ידי ממשל מסודר בא"י, נמצאים גם בלונדון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפסקה 4 לפני הסוף צריך להיות "ערבים" ולא יהודים. ידי רעדה בשעת כתיבת הדברים. לאחר הכל, מדובר אולי במעשה הונאה ופיברוק מידע מהגדולים בהסטוריה של המאה ה- 20 מצד הפלשתינאים וחוגים התומכים בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר לא רק במעשה פיברוק והונאה, אלא בתרגיל מסריח להסתרת נתונים ברורים מהציבור. (אולי כמו האג'נדה על ה''נכבה'' - פטנט חדש לרגשות אשמה בקרב ישראלים תמימים.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע להסתמך על "נתונים" מכלי שני או עשירי, כשהמקור - המקור הגולמי והאמיתי, האוביקטיבי, זה שאינו מושפע מנטיות או אף לחצים ופיתויים כאלה או אחרים - זמין לכל? יש פשוט לגשת ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים ולעיין ב- Statistical Abstracts של האדמיניסטרציה הבריטית. הנתונים ערוכים בסדר מופתי. ראה למשל את מספר האוכלוסין הערבים ב-1922. האם אתה באמת סבור שבשנות ה-20 היו מאושררים לגיטימציה ומחוייבות לריבונות יהודית על כל שטחי פלסטינה/א"י מצד חבר הלאומים וממשלת בריטניה, אילו היו בא"י, נניח 700 אלף יהודים - על בסיס הנתון המפוברק כדבעי של 525 אלף ערבים בשנת 1912 - נתון מתקופת האדמיניסטרציה הטורקית המשובשת? נ.ב., הנתונים הללו, דהיינו הסטטיסטיקה המסודרת הראשונה שנערכה על ידי ממשל מסודר בא"י, נמצאים גם בלונדון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(aka אמפתי בע"מ) בגלל שהתבלבלתי מהתיקונים, לא כל כך הבנתי את מסקנתך. האם אתה אומר שמספר הערבים היה למעשה נמוך מ 525 אלף ואם היו למשל 700 אלף ערבים בא"י לא היתה באה לעולם הצהרת בלפור? ואם נתיחס למספרים שבאותו אתר באי-הכבוד הראוי, מה עם הביקורת של פרופ' פורת על תזת ההגירה, שעליה כתבה פיטרס? (לא קראתי את הספר שלה) רק כדי לחדד את השאלה - האם הגידול במספר הערבים הוא תוצאה של הגירה או ילודה? אני לא מנסה לקדם אידאולוגיה זו או אחרת, רק מנסה להבין את העובדות ולרדת לעומק דעתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1). מכיוון שבסביבות 1922 מספר הערבים היה נמוך בהרבה מ-525 אלף, בודאי שהיה נמוך עוד יותר 10 שנים קודם לכן. 2) להצהרת בלפור במלחמת העולם הראשונה היו מספר סיבות, חלקם מעוגנות בסנטימנט עמוק וחלקן נעוצות גם בראל פוליטיק: הסנטימנט העמוק של אוהבי הביבליה הפרוטסטנטים האנגלו-אמריקנים, צפי לתמיכת יהודי ארה"ב, ולהצטרפות ארה"ב בראשות האידאליסט וודרו ווילסון למלחמה וכד'.ווילסון קידם, אגב, התחיבויות להגן על זכויות הפלשתינאים שאינם יהודים, דבר העשוי אולי להצביע דווקא על כך שעצם ההתישבות היהודית לכשעצמה, בסביבה ערבית מעוטת אוכלוסין, לא נחשבה לכשעצמה כאקט קולוניאליסטי הפוגע בזכויותיו של רוב מצד מיעוט. 3) לא הזכרתי בעניין זה את הצהרת בלפור, אלא את הלגיטימציה והאהדה הבינלאומית הרחבה למפעל הציוני בשנות ה-20 וה-30.אכן ניקבעו גם עובדות קולוניאליסטיות כוחניות בשנות ה-30 -הפלישה האיטלקית לאתיופיה (1935) שלא ניתן היה לגנותה על ידי חבר הלאומים בגלל התנגדות אנגליה וצרפת מטעמיהן. אך זו בוודאי לא עוררה אהדה של דעת הקהל בעולם החופשי, בניגוד למפעל הציוני. 4) רביעית וחשוב מכל, בסיסית איני עוסק כאן בתזה כזו או אחרת אלא בנתונים גולמיים. אין לערב תזות עם בסיס הנתונים עליהן הן מבוססות, והנתונים המקוריים פשוט זמינים, ללא צורך באקרובטיקה בהנבעתן. שים נא לב, מכל מקום, שעם נתונים אלה אין להתווכח, ונתונים מסוג זה יכולים להפריך תזות. זאת במידה שיש לתזות אלו התחייבות אמפירית כלשהי -והיותן נתונות עקב כך, בעיקרון, לאפשרות הפרכה, דהיינו כשהנתונים עומדים בסתירה לנתונים ההיפוטטיים המוצעים על ידי התזות הללו. 5) מכיוון שסביר יהיה להניח גידול שנתי של האוכלוסיה הערבית בסביבות 3% אחוזים, קח פשוט את הנתון הבריטי משנת 22 וחשב צפי לשנת 1946 (בהליך מתימטי פשוט של חישוב ריבית דריבית). ראה את גודל הפער בין ערך זה והנתון הבריטי משנת 46. תוכל עדיין לבדוק רמות הולכות וגוברות של אי סבירות בגידול טבעי - 3.5 , 4 אחוז וכד' ועדיין הפער ישאר גדול ביותר, בסדר גודל של מאות אלפי אנשים. 3% היא הנחה מאד "ליברלית" ורחבה, שכן תמותת תינוקות בשנות ה-20 וה-30 היתה גבוהה למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת הבהרה בקשר לנתונים הגולמיים. איך נערכו בדיוק אותם סקרים בשנת 1922 ? משלחת מדעית בריטית הגיעה על רכביה המקרטעים לנפת חברון ומשם על סוסים (דרכים לא תמיד היו ) וספרה אחד לאחד את תושבי הנפה (אולי נערך מיפוי). וברצינות קשה ליחס איזו שהיא משמעות סטטיסטית מדעית לסקרים דמוגרפיים שנעשו ללא איזשהו מיכון ,וללא איזו שהיא בקרה של תאוריות סטטיסטיות (נדמה לי וסביר להניח שאני טועה שהם פותחו בשנות הארבעים בארצות הברית) לדעתי רק המיפוי הגאוגרפי של ארץ ישראל הושלם באמצע שנות העשרים של המאה והמספרים שלך הם הערכות גסות של אותם קרטוגרפים, בעיבוד של המודיעין הצבאי הבריטי והבירוקרטיה של המנהל האזרחי הבריטי. ואשר למושגים נדמה לי שהמונח הגירה יהיה בעיתי לגבי האוכלוסיה הערבית של המרחב.החלוקה המדינית של פוסט מלחמת העולם הראשונה היתה זרה לאוכלוסיה המקומית. גבולות במתכונתן הנוכחית לא היו והמעבר היה חופשי ליהודים ולערבים לפחות עד תחילת שנות השלושים. אין ספק שהיו תנועות דמוגרפיות של מעברים מן ה'כפר' אל המרכזים העירוניים המתפתחים ,תופעה ידועה ומוכרת בכל תהליך מודרניזציה (ומענין אולי להשוות את התופעות בארץ ישראל המנדטורית לאלה שהתרחשו במצרים ועירק ,שני מרכזים בריטיים נוספים במרחב). הגדרות לאומיות במונחים ארופאים ודאי שלא היו אבל גם רוב היהודים באותה תקופה לא היכירו את המונחים.רובם היגרו ולא לארץ ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שהיו שיטות ספירה מדויקות למרשם אוכלוסין, למשל בעזרת קאונטרים מכניים של IBM או שיטות אחרות, שהיו מפותחות במערב אירופה מאז המאה ה-19 ומלפני כן. נראה שאתה מנסה ליצור עירפול מכוון באמצעות קושיות, הנועדות ליצור הרושם שהדברים הינם מושא לוויכוח וספקולציות. מדוע לא תתקשר ליחידה לסטטיסטיקה של אוכלוסין במשרד הפנים בלונדון? תמיד תוכל למצוא איזה קשיש חביב שישמח לתת לך מידע על העבודה של פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמני קצר, כך שספק אם הדבר יוכל להתבצע לצערי. אבל לענין, מפקדים ומרשמי אוכלוסין היו משחר האנושות השאלה היא ממתי אפשר ליחס לממצאים תקפות מדעית בסטנדרטים המקובלים כיום.אולי יש פה איזשהו מומחה לתולדות הדמוגרפיה שיוכל לעזור. (כבר בתנ"ך שמואל א' ב' עם תחילת המלוכה יש אזהרה חמורה מפני השתתפות במפקדים שכאלה, שוב יש מומחים גדולים ממני בנידון) ולענין הקושיות, הדבקות האמפירית שלך במספרים שהעלתה גם היא חלק מתאוריה רחבה יותר לא ? ספר שכן מהדהד בזכרוני הדלוח הוא מבט ועוד מבט על ארץ ישראל של ב"ז קדר אוסף של תצלומי אויר ממלחמת העולם הראשונה של הבריטים והגרמנים (מה שמזכיר שהמלחמה הגדולה ביותר מבחינת סדר גודל שנערכה בארץ ישראל במאה העשרים לא היתה קשורה בכלל לסכסוך הערבי ישראלי) עיון בספר יגלה שהארץ לא היתה כל כך ריקה. ומה שכן היתה לפחות רכבת לירושלים מה שמאד היה עוזר לי אישית אלו היה שרות כזה כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירושלים אכן היתה ריכוז של אוכלוסין, אחוז ניכר יהודים אגב. אולי כדאי להשוות ערים כיפו, רמלה, ירושלים, עכו, מבחינת מרקם (טקסטורת) הצפיפות וההיקף בינם לבין עצמם, ולערים כמו דמשק או בירות. יש לבחון גם את "ההקשר" הסביבתי. האם אתה רואה רצף עירוני כמו איזור קהיר או אלכסנדריה למשל? מהו הרושם הדומיננטי מבחינת נקודות איכלוס של צילומים רחבי היקף? אבל כל זה הרי מיותר ממילא. סביר מאד להניח שמשנות ה-20 קיימים מרשמי אוכלוסין טובים למדי. הרי מדובר בשטח קטן יחסית ולא באיזור הג'ונגלים של ברזיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים נא לב כי בהצבת המספר של 525 אלף פלשתינאים בשנת 1912 היניחו המפברקים (או המדמיינים, או איך שלא תקרא לזה) גידול שנתי ממוצע של 2.55 אחוזים עד 1946, מה שמראה שהערך של 3% בו נקטתי בחישובי בשנת 1970 הינו אכן רחב ונותן עוד "יתר קרדיט" לריבויים הטבעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לשורה האחרונה שלך: וואו! איזה אתר מזעזע. כתובתו צריכה להופיע במילון תחת הערך "חד-צדדיות". הם הגדילו לתאר את הלינץ' בשני חיילי המילואים ברמאללה: "התגובה הצבאית הישראלית החריפה בצורה ניכרת לאחר ששני חיילים אשר לכאורה "הלכו לאיבוד" ברמאללה נהרגו ע"י המון פלסטיני שחזר מהלוויתו של צעיר לא-חמוש שנורה למוות ע"י חיילים ישראליים". אלו הם שני ההרוגים הישראליים היחידים המוזכרים בכל האתר. דולפינריום? סבארו? הם לא שמעו על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חגיגת המשגלים הנ''ל התקיימה כל הזמן, גם בימי הטורקים (ואגב, גם אצל היהודים). מה שהשתנה - תנאי התברואה והירידה בתמותת התינוקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דוחף אתכם לנסות להכחיש ככפויי שד את עניין ההגירה הערבית לתחומי פלסטינה/א"י? הרי הדבר זכור לכל יהודי שהיה כאן בתקופת המנדט כולל הורי, והסבים שלי. מסקרן כיצד אי ידיעה הופכת לכלי ניגוח, ובורות -למקור ידע. אולי אתם מושפעים מגישות הטוענות שהאין ישנו והיש איננו או משהו בדומה לכך, נוכח קרוי "בבני אור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל, עדיין לא ענית לשאלתי למעלה בנוגע לביקורת של פרופ פורת על נושא ההגירה. הוא כתב שהגידול במספר הערבים הוא תוצאה של ריבוי טבעי ולא הגירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי גם עניתי. על פי השכל הישר של כל אדם סביר, הנושא אינו בתחום ענינם של דעות, תיזות, השקפות וכתיבה טעונית: "הוא כתב---" "הוא טוען--" "הוא שו'אאל--"` ;ולא דיון מקיף באם גפן (בצירה) במובן גפן (בפתח) או הגירה במובן שגילה. זהו עניין של חישוב מתימטי פשוט (טור הנדסי) תוך הסתמכות על מרשם האוכלוסין הבריטי השנתי משנות ה-20 ועד סיום שלטון המנדט. מדוע העניין הוסתר מן הציבור? כמו שאומרים "It's one of those things"
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בתקופת הטורקים חגיגות המשגלים הללו היו יותר מהסוג החד מיני בנוסח "ברומא נהג כרומאי"? אין לדעת. זאת ברוח בדיחות נוסח "מדוע הטורקים כבשו את הארץ? כי היהודים היו על הפנים. ומדוע הטורקים עזבו לבסוף? כי היהודים לא רצו להזיז את התח--". או בדיחות מלפני מלחמת ששת הימים בנוסח "מדוע הסורים, חרף איומיהם הנוראים, לא התקיפו וכבשו את ישראל? כי הם עמדו עם הגב לטורקיה" או "מהי ההצגה גורפת הקופות ביותר באנקרה? "ברכט על ברכט". מכל מקום, יש הסוברים כי ארבע מאות שנה של פקידות טורקית בהחלט עדיין חורטים את רישומם על האדמיניסטרציה הישראלית, ואולי -לא יפה להגיד - אילו האדמיניסטרציה הבריטית היתה ממשיכה פה עוד עשר שנים, אנשי הפקידות אצלנו היו הופכים לבני אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהניתי מאד לקרוא את האבחנה המאלפת. לאחר הקריאה התעוררה בי השאלה כיצד מתבצע המעבר מתפיסת הארגון את עצמו כדיאכרוני - לתפיסה סינכרונית. דוגמה אפשרית: הקיבוצים. ובעצם, האם ה-"התדרדרות" לתפיסה סינכרונית ומאבקים פנים-ארגוניים היא הכרחית? איך היא מושפעת מאירועים חיצוניים ומהאתגרים העומדים בפני הארגון? ולבסוף, האם יש מוסדות חסרי כל תודעה דיאכרונית, למשל שווקים פיננסיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוק פיננסי אינו "מוסד" במובן של לכידות רקע (קוהסיביות) ומטלות אירגוניות משותפות (שהן הבסיס להקמת המוסד והרציונל למערכי שיתוף פעולה להפקת ערכים תוך תאום יצור וסינכרון תפוקה בין תת-קבוצות). שוק פיננסי, אם כן אינו קוהסיבי, אלה מצבור (אגרגציה) של גורמים (agents) שבמידה שקיימת ניראות של אחדות וסינכרון פעולה ביניהם, הרי הדבר הינו פרי תפיסה, בחלקה סוביקטיבית, של "מגמות" גלובליות ותוצאים סטטיסטיים (או אף סטוקסטיים)של אקומולציות "לוקליות" רבות. כתבתי ב-75 עבודה מפורטת המצביעה על התדרדרות - משיתוף פעולה המבוסס על תחרות (כלומר ציפיית כל פרט להגברת תגמוליו עקב הגברת מאמץ יצרני, כדרך ליצירת הפרש OUTPUT בינו לאחרים) למצב של עוינות בין פרטים, כשעוינות - בניגוד לתחרות- מוגדרת כבחירה באסטרטגיה של הורדת תפוקות הזולת כדרך ליצור הפרש כזה. לא אפרט כאן מנגנונים שונים, אך בעקרון, בחירת פרטים רבים באסטרטגיה של עוינות ולא באסטרטגיה של תחרות 1) מורידה את התפוקה הגלובלית 2) מצמצמת עוד יותר צווארי בקבוק ברמות פונקציונליות שונות (בעוד תחרות "מרחיבה" צווארי בקבוק, ומחלצת מדילמות צוואר בקבוקיות המטות לכוון אסטרטגיה עויינת). ברור כי שני אלה יוצרים מצב של דילול משאבים ומגבירות SCARCITY (דחק בתגמולים) באופן ההולך וגובר בתהליך משוב. אם כן, הצבת מחסומים מובנים מראש כלפי התרחבות צווארי בקבוק פונקציונליים (למעשה, כלפי התרחבות פונקציות שונות כתוצאה מיצור) מטה את חברי האירגון כלפי עוינות ומשחקי סך-0. הדבר מתקיים כאשר מדובר למשל באירגון ביורוקרטי מסוג כזה, שהיקף הפונקציות שלו ניקבעות באופן שרירותי (נאמר כתוצאה משיקולים קואליציונים פוליטיים,יצירת ג'ובים לאנ"ש וכד') במנותק משיקולי תפוקה, יעילות או שירות ואיכותו, דהיינו תוך דיסוסיאציה מתפוקה המוכונת לתועלת ה"צרכנים" במימדיה השונים. ככלל, מצבי "מחסום קבוע" או מומנטום של ירידה (או פיחות) בערכים במימדים שונים -לא בהכרח מטריאליים - למשל תקיפה ערכית חיצונית כמו במקרה של הקיבוצים (בניגוד למגמת הרחבה) עשויים ליצור תהליכי צמצום נוסף במכניזם שהינו מחזק עצמו (SELF REINFORCING), עשויים להוריד תפוקות, להגביר SCARCITY בערכים, וליצור עוינות הולכת וגוברת -על המערכים הנפשיים/קוגניטיביים המסויימים הנבנים או מועצמים בתפקוד (או אנטי-תפקוד) כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי על ירידה בכמות הערכים - במישור החומרי והלא חומרי - למשל פיחות ערכי במקרה של הקיבוצים: עקב שינויים משקיים שקיבוצים רבים לא היו ערוכים כלפיהם, נספגו הפסדים רבים, ופונקציות יצרניות שונות, כמו גם מערכי ערכים מסורתיים נתפסו מצד חבריהם כלא תואמים למציאות החדשה והמשתנית במהירות. בנוסף, הקיבוצים היו למעשה תחת חשיפה או הפגזה של ערכים שונים, חלקם אורבניים - באותה מציאות חדשה, וחלקם של ישובים קהילתיים "אינדיוידואליסטים" באוריינטציה ערכית, או אף של קבוצות חברתיות חדשות/ישנות שנטלו על עצמם תפקידי מפתח חלוציים/צבאיים שבעבר היו מאפיין מובהק של המעשה הציוני/קיבוצי. כך או כך, התוצא היה מצב "מעבר" מתמשך של תפיסה של צמצום והגברת דחק ונדירות בערכים (מטריאליים וערכיים/רגשיים) ובמשאבים - וכתוצאה מכך - הגברת העוינות ומאבקי סך 0 בין חברים, קואליציות מתהוות ומתפרקות לבקרים, ותפיסת-זמן סינכרונית/הווית, תוך שלילה מסויימת של עשייה/חשיבה/ומאמץ - רצופים ונמשכים בזמן. כלומר רדיקליזם הווי של קוצר-רוח קוגניטיבי, ושאיפה למערכי "אינסטנט" ערכיים/רוחניים במקרים רבים. וגם מידה הולכת וגוברת של חוסר סובלנות וצדקתנות קיומית -בניבדל מרטוריקת "סובלנות". (אני מדבר כאן על מורפולוגיה של תופעה הרווחת סטטיסטית, אך אין לראות בכך הכללה מקפת). אבל, וחשוב מכל, גם חברתנו נמצאת תחת מתקפה ערכית שוללנית מצד גורמים העוינים את כוחות החיות והיצירתיות שלנו, והשואפים לבלום התפתחותה, אם לא לאיינה כליל. או להפכינו לתלותיים - שליחי רצונם ומטרותיהם של "אדוני הארץ האוטנטיים". והרי ראינו שאף בלימת התפתחות -מביאה עד מהרה לכווץ הולך וגובר בתהליך המחזק עצמו: כווץ ערכי, הגברת מאבקי סך 0, חוסר תכליתיות טלאולוגית (דבר שכיניתי -"אטלייה") ו"רצון" חסר שדרה מוכוון מטרות משתנות במהירות - ולא מאמץ תכליתי רצוף בזמן חרף מכשולים. וכמובן - תפיסת הזמן הסינכרונית הופכת לדומיננטית, על בעיותיה המוספות. ברור שהיו כאן רבים שהיפנימו את המתקפה הערכית העויינת כלפינו, ואת שלילת הלגיטימציה האונטולוגית שלנו - והיפנו כלפי עצמם מרצון את החרב המצמצמת/גודמת המונפת כלפיהם, הפכוה למקור חיות שלילי של קיום בהווה ארוך ואקלקטי חסר בנייה, הווה של מינוריות קיומית בצד ארוגנטיות ביבים כוחנית, כשם שיש השואבים ערך הדוני במהותו -וכזה בלבד - מהשפלה חיצונית ועצמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם בכך מסתכמת יכולץנו ומוכנותנו לבייע בפועל למקצת אנשי צד"ל אשר עוד נותרו בארץ, כ 2400 בקושי?? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאד נהנתי מכתבתך למרות ששרידי עמדות ימניות בעברך נתנו בהחלט גוון מסוים לעבודה במיוחד התאור של ההגירות הערביות וכיו''צבאותי אישית מענינת דינמיקת התפתחות הקונפליטט היהודי ערבי ותרומת הכשל התקשורתי(שפה)ומנטליות לנושא. מסלולי ההתנגשות האלמנטריים ברורים מאליהם | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |