|
||||
|
||||
הרשימה ארוכה ארוכה, אבל בעיניי הדוגמאות שבהן השילוב הוא מוצלח הן נדירות עד כאב. טוב, לא בדיוק: אם השיר פשוט מספיק, אז הוא יכול להרוויח מהמוזיקה; רחל, יהונתן, וחלק משירי ביאליק וטשרניחובסקי הם כאלה. אבל בשירה מתוחכמת או מודרנית יותר, שדורשת קשב גבוה למילים, זה כמעט אף פעם לא עובד. מלכתחילה, הצורך לחלק את הקשב בין המילים למוזיקה הוא מכשלה בסיסית ואינהרנטית (עוד דרך להתגבר עליה, שהיא כמובן לא האידיאל של הז'אנר, היא באמצעות לחן מאוד פשוט: "הבלדה לשער הארוך והשער הקצר", עמיחי/אמריליו). ויש אלף דרכים יותר ספציפיות שבהן הלחנה ושירה יכולות לפגוע בשיר, שמלכתחילה נכתב לקריאה בלבד; המלחין, ואחריו המעבד והמבצע, צריכים לתמרן בין יותר מדי אילוצים. כמובן, אני מתייחס כאן במונחים של תרומת המוזיקה לשיר רק מבחינת טיב היצירה המתקבלת; סוג אחר של תועלת הוא הבאת השיר לידיעת הציבור. זה כמובן סיפור אחר. אודה וקצת אבוש שכנראה בזכות הלחנות כאלה נחשפתי להרבה יותר שירים מכפי שהייתי נחשף אחרת. את כל ההקדמה הזו כתבתי רק כדי להוסיף לרשימה משורר, ש(ה?)שיר שלו שהולחן הוא אחד הבודדים שמהווים בעיניי שילוב כן מוצלח, כזה שבו המילים יוצאות נשכרות, ולו קצת, מהמוזיקה: יעקב פיכמן, "יום יום אני הולך למעונך" (מתי כספי). (ההישג הגדול ביותר בעיניי במבחן זה, אגב, הוא בשיר שנראה לי קשה מאוד להלחנה טובה: "ההד", לאה גולדברג/שם-טוב לוי/קצת אחרת. ראוי להרבה יותר הכרה מכפי שהוא זכה לה. לוי היטיב להלחין גם את "שובי לביתך" של רביקוביץ'.) |
|
||||
|
||||
לטעמי שם טוב לוי היטיב להלחין גם את ''שירי סוף הדרך'' של לאה גולדברג, על כל ההתפתחויות והמהפכים הטמונים בו. |
|
||||
|
||||
למה דווקא ב"יום יום אני הולך למעונך"? אתה יכול להסביר מה בלחן משרת את המילים? |
|
||||
|
||||
משהו בבניית המתח, שלא לגמרי מתפרק בסוף, ומשאיר מעין תחושה של חוסר סיפוק, אפילו החמצה. יכול להיות שאני מדבר שטויות. אבל לפחות (לטעמי) הוא לא מקלקל למילים. |
|
||||
|
||||
יש כמובן הרבה בדברייך, וזכורים לא מעט לחנים שהרסו את השיר לחלוטין, ולפעמים דווקא אצל הגדולים ביותר - אני חושב, למשל, שהלחן של נעמי שמר ל"פגישה לאין קץ" של אלתרמן (המוכר אולי יותר כ"שקדים וצימוקים") פשוט הורס את השיר ומעוות לחלוטין את משמעותו (האלימה). גם הלחנים של רוני ידידיה (כפי שהוזכר לעיל) ממש לא משהו. אבל יש גם הלחנות טובות לשירים עבריים, ולא כולן משנות השבעים. שני הלחנים של רונה קינן ליונה וולך ("ההכרה שלי נמוגה" ו"קסיוס") הם בעיני כאלה - מהלחנים המעט לוולך שמעבירים את הצמרמורת האוחזת בקורא כשהוא נתקל בה. עוד לחן מצוין הוא "למחרת" ("הירוק היום ירוק מאוד") של לאה גולדברג - לחן של יהודית רביץ. וגם "בעלטת" ("אם יראוני אבן") שלאמיר גלבוע, שהלחינה חווה אלברשטיין. נכון שקל יותר להלחין שיר קצר משיר ארוך ומורכב, ויעידו מספר שירים שקוצצו באכזריות כדי להתאים אותם ללחנים ("שמרי נפשך" של אלתרמן, "סליחות" של גולדברג) אבל זה בהחלט אפשרי ונעשה. ואם זה כבר עלה - אז איך ההלחנה של מאור כהן לבודלר/מנור? האם היא מצליחה להקשיב לשיר ולהוציא אותו החוצה? את התקליט הזה עוד לא שמעתי, וזה מאוד מעניין... |
|
||||
|
||||
היכן האלימות בפגישה לאין קץ? הרבה יאוש ופטליזם אני רואה שם, אבל אלימות? |
|
||||
|
||||
אלימות - במובן של טקסט המתאר פציעה אלימה וקשה: "ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל" "בערי מסחר חרשות וכואבות/ יום אחד אפול עוד פצוע-ראש לקטוף" או המתאר מצור ומלחמה: "שווא חומה אצור לך, שווא אציב דלתיים" הטקסט הוא קשה, קשוח, לא נעים - לעומת הלחן ה"מלטף". |
|
||||
|
||||
בתגובה 229100 ובפתיל שתחתיה מופיעים עוד שאינם חובבי הלחן הזה (וגם כמה שכן, בסדר). |
|
||||
|
||||
מישהו כאן מכיר לחנים של רונן שפירא לשירים של יונה וולך? |
|
||||
|
||||
לזמזם לך? (-: אני לא זוכרת את שם השיר, אבל אם זה חשוב אני אחפש. |
|
||||
|
||||
אם תמצאי מאוד אודה לך. נזכרתי בו כיוון שהלחן ששמעתי בזמנו היה ההיפך המוחלט ביותר למלטף או מתקתק. למעשה - הוא היה כמעט מבהיל. אבל מאוד חזק ומאוד אינטליגנטי. |
|
||||
|
||||
קשה, מיואש, סובל, פטאליסטי - כל אלו כן, בהחלט. אני לא טוען שזה שיר שמח. אבל ל''אלימות'' יש משמעות ספציפית מאוד, שחרף הדוגמאות שלך (פרט אולי ל''שווא חומה אצור לך'') אני לא מצליח לראות בשיר. אין כאן תיאור של הפעלת אלימות בידי הדובר, או כלפיו על ידי אנשים אחרים. אם כבר, העולם כולו הוא אכזר. אבל זה כבר לא נופל תחת הגדרת האלימות. |
|
||||
|
||||
אוקיי, אז הדיון שבינינו הוא סמנטי. באני אמרתי שמילות השיר הן בעיני 'אלימות', לא בגלל שהשיר מתאר אלימות שמפעיל הדובר. בעיני שיר יכול להיות טקסט 'אלים' בלי שהדובר בשיר נוקף אצבע. אכן האלימות בשיר היא מצד 'העולם האכזר' ולא מצד הדובר, בעיני עדיין *הטקסט* הוא אלים. נדמה לי שאתה בעצם מסכים אתי על המהות, אלא שאותן עובדות יובילו אותך (נניח) למשקנה שהשיר *בוטה* או *קשה*. המילה *אלים*, לגבי טקסט, היא בעיני שוות-ערך למלים אלו. אם בעינייך לא, אתה מוזמן להחליף את המילה "אלים" אצלי במילה "בוטה". |
|
||||
|
||||
אודה (ואבוש) שרק זה עתה טרחתי לקרוא את מילות השיר - איכשהו לא התעמקתי הרבה באלתרמן, והלחן - שאיננו רק מלטף, אלא גם מתקתק - לא עורר בי כל סקרנות להקשיב למלים. אז ראשית, תודה. שיר חזק מאוד. ושנית - מי ירים את הכפפה וילחין אותו בצורה ראויה? הוא באמת הולך כך לגמרי לאיבוד. |
|
||||
|
||||
יש דוגמה נוספת ללחן "מתוק" יותר מהטקסט - "שי" של רחל: הלחן המוכר שאותו שרים הדודאים והפרברים יפה מאוד, אבל אחרי שמבינים את מלות השיר . ראיתי פעם סרט תעודי על מלחין קשיש (ויקיפדיה מספרת שזה יהודה שרת 1) שהלחין ראשון את "שי". בסרט, הוא הסביר את המלים לזמרים שאיתם עבד לפני שהתחילו לשיר, הסביר להם שבטקסט יש חשש מדחייה, ספקות, חוסר ביטחון, אולי אהבה נכזבת. ובאמת שבפרשנות כזו, הלחן היפה יותר נשמע לא רלוונטי (לא זוכרת איך הלך הלחן השני, אבל הרבה פחות מלודי). |
|
||||
|
||||
את המנגינה של השיר הזה אני אפילו לא מצליחה לזכור... |
|
||||
|
||||
הוא קצת ואלסי (ויתקנו אותי המוזיקאים אם לא). |
|
||||
|
||||
בהחלט. מקצב שלושה רבעים. |
|
||||
|
||||
''ציפור שנייה'' (ראיתי ציפור רבת יופי) של נתן זך. האמת שזהו טריק ישן להגניב ''מסר קשה'' בחסות לחן ''מתוק ומתנגן''. אני חושב שאפילו מוצרט עשה זאת ב''נישואי פיגרו''. |
|
||||
|
||||
לא ממש קשור, אבל כבר נתקלתי באנשים שחשבו שהשיר ''ילדים זה שמחה'', הוא שיר הלל לילדים ולא שיר מחאה. |
|
||||
|
||||
לפני כמה שבועות היתה כתבה ב"7 ימים" על בחירות נפוצות של שירי חתונה - מסתבר שהישראלים מגלים העדפה לטקסטים דיכאוניים/שליליים/בלתי הולמים, בלי לדעת שהם כאלה. למשל Perfect Day של לו ריד (עוסק בחוויות סמים) או "מתי נתנשק" (עוסק בסטוץ לא מחייב). |
|
||||
|
||||
לפני כמה שנים כשחבר טוב שלי התחתן הוא ואשתו התחבטו רבות בשאלת השירים, ובאיזשהו שלב של יאוש מסוים הוא הציע את Stuck In The Middle With You |
|
||||
|
||||
לפני כמה שנים היתה בטלויזיה שיחה על המוסיקה הישראלית, ומישהו (לא זכור לי מי) דיבר בטון קצת פילוסופי על השירים ומה הם אומרים לציבור, ואיזה הלכי רוח של עם שלם מבטאות המילים ברגעי עצב וברגעי שמחה וכולי וכולי. הניף יואב קוטנר את ידו בתנועה מבטלת ואמר: המילים לא משנות בכלל ולא מעניינות אף אחד, והשיר הכי פופולארי עכשיו בחתונות הוא - "אמרת-שהגשם-ישטוף-ת'דמעות-אבל-הגשם-הפסיק-והדמעות-ממשיכות..." |
|
||||
|
||||
הבחירה הזאת כבר נראית לי מוגזמת. |
|
||||
|
||||
אני משערת שקוטנר לא התכוון כי הזוגות הנישאים בוחרים את השיר הנ"ל ביום שמחתם על תקן - "השיר שלנו". לדעתי העניין הוא אחר, ונוגע למה שציינה ברקת: בחתונות העממיות (ושמא - גם באלה שאינן כה עממיות? אינני מתמצאת), ריקודי ה"סלואו" למיניהם - איטיים, רומנטיים, נוחים לבני כל הגילים וגם לשאינם יודעים לרקוד - מהווים אחוז מסויים מן הערב. שירי דיכי/נכאים, מטיבם - המלודיה שלהם, הקצב, העיבוד וד"כ גם צורת השירה (ובמקרה של "הגשם..." - קולו הדבשי-עד-מאוד של אייל גולן) - מתאימים לריקודים אלה. לכן לתמליל עצמו על משמעויותיו אין, בחישוב הכללי, חשיבות רבה. |
|
||||
|
||||
כן, כמובן.:) על תגובתי הקודמת היה משוח חוט של ציניות מסוימת, אבל קשה להעביר אותה בלי אינטונציות... |
|
||||
|
||||
אה, ככה? - אז עכשיו לא אוסיף עוד כמה תובנות טרחניות להפליא בעניין זה, שיש להן גם נגיעה לתגובה 342370 :-] . |
|
||||
|
||||
חבל מאוד. אני חובבת גדולה של הערות טרחניות.:) |
|
||||
|
||||
ו"הרי את מקודשת" של שלומי שבת? שיר החתונה האולטימטיבי שכמדומני נכתב לזכר אסון ורסאי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
טוב - אינני מזהה את המנגינה, אבל המלים, חוץ מ''אבקש את ידך גם בעולם הבא'' (מה שיכול להצביע פשוט על אהבה רומנטית במיוחד) אינן מצביעות בהכרח על אסון. בשביל זה צריך לדעת את ההיסטוריה שלו. |
|
||||
|
||||
לזמזם לך את זה? |
|
||||
|
||||
שרתי. נו, מכירה? |
|
||||
|
||||
זה נשמע לי מוכר, אבל לא באותו עיבוד, אני חושבת. |
|
||||
|
||||
אם החותנת פולניה השיר בהחלט מתאים. |
|
||||
|
||||
אפרופו פולניה (מוקדש לאיילת הפולניה): http://www.livejournal.com/users/wildernesscat/38586... |
|
||||
|
||||
האיילת הפולניה? פיספסתי כאן מישהי עם ניק כזה? |
|
||||
|
||||
עוד פעם לא שמים לב אליי? |
|
||||
|
||||
טוב, זה הכל לזכר חורבן הבית. |
|
||||
|
||||
בשנות השבעים, השירה העברית היתה חומר גלם מעולה לגלף ממנו שירי פופ. במצעדים צעדו טשרניחובסקי וביאליק, עמיחי ואבידן, וולך אלכסנדר פן ומאיר וילטיר ואפילו יונתן רטוש (''על חטא'' של צביקה פיק) היום כל זב-חוטם מתעקש על כך שהוא משורר-מלחין-מעבד-מפיק-זמר. ברגע שכולם הפכו לסינגר-סונגרייטרז, בא החורבן על העברית היפה, הנכונה המפעימה. בעבר, הממסד פרש חסותו על שירי המשוררים. פסטיבל שירי משוררים, ערב שירי משוררים, הטלוויזיה הישראלית, גלי צה''ל - אלה הפיקו, יזמו והזרימו דם חדש וצעיר לעורקי השירה העברית, מעשירים את המאגר בשירה מולחנת מצויינת. היו בתפר שבין שנות השבעים לשנות השמונים אלבומים שלמים שהוקדשו למשורר אחד. ''התבהרות'' של חוה אלברשטיין (לרחל שפירא), ''בציר טוב'' של וירצברג-גלבץ (ליונה וולך), ''שירים באמצע הלילה'' של נורית גלרון (נתן זך), ''משירי אברהם חלפי'' של אריק איינשטיין. היום לא. |
|
||||
|
||||
נכון ועצוב. תהליך הניוון שאתה מתאר לא התחיל מהיום, אבל נדמה לי שהתכנית ''כוכב נולד'' מחזקת ומזרזת אותו לקראת הזמנים שבהם תפיק התרבות המוסיקלית הישראלית באופן אקסקלוסיבי רק ''שירי יוצרים'' מן הקטלוג של - ''אני כל היום מסתכל על הכוכב ה'הורס' שבמראה, והוא 'מביא' למקלדת שלי 'מה-זה' השראה...''. |
|
||||
|
||||
דווקא יש היום דוגמאות כאלה, ואני לא יודעת לומר אם הן אנקדוטליות: אלבום שירי מירון ח. איזקסון שהקליטו אמנים שונים, ובעקבותיו אלבום של אלי מגן שהוקדש גם הוא כולו לשירי משורר זה. ישנם גם אלבום "שרות לאה גולדברג" של אמניות שונות, וכן אלבום של ישראל ברייט שהלחין שירי משוררים שונים. |
|
||||
|
||||
ו''אתה חברה שלי'' - ערן צור (ועוד) שר יונה וולך. |
|
||||
|
||||
אני לקחתי את Perfect Day לחתונה בשביל הריקוד הראשון. אם לוקחים את השיר פשוטו כמשמעו הוא חיובי מאוד. |
|
||||
|
||||
ערן סיפר פעם על בחירה נפלאה במיוחד: תגובה 8243. |
|
||||
|
||||
לא היכרתי את השיר. הוא נשמע מקסים, אבל ממש לא מובן לי. אתה יכול להגיד עליו כמה מלים? |
|
||||
|
||||
נשמע כמו תיאור של חווית סמים. אני רק מקווה שזה לא תיאור של איזה אירוע קליקאי שרק חברי החוג הפנימי של המשוררת יכולים לפענח (כמו שיש לפעמים אצל מאיר אריאל). |
|
||||
|
||||
נראה לי שירדן צעיר מדי כדאי להיות מחוג חבריה של וולך ז''ל. אשר על כן, כנראה אין זה שיר קליקאי. |
|
||||
|
||||
זה, כמובן, רק בהנחה המפוקפקת שאני יודע לפענח את השיר. |
|
||||
|
||||
מה, אם אינך יודע לפענח אותו, אתה די מבוגר להיות ממכריה לשעבר של וולך? |
|
||||
|
||||
רוב השירים של י. וולך נשמעים כמו תיאור של חווית סמים. |
|
||||
|
||||
אולי רוב חוויות הסמים נשמעות כמו שיר של י. וולך? |
|
||||
|
||||
נראה לי שליותר אנשים בעולם יצא לחוות סמים מאשר לקרוא יונה וולך... |
|
||||
|
||||
מן הסתם. |
|
||||
|
||||
''המציאות היא מפלטם של אלה שאינם מסוגלים להתמודד עם סמים'' (לילי טומלין אאל''ט). |
|
||||
|
||||
וואו. איזה מפלט מזעזע. |
|
||||
|
||||
מישהו שהכרתי פעם אמר שכל שיר אפשר לפרש (בפירושים שונים) כקשור לסמים, מין, אהבה נכזבת, טירוף, פוליטיקה וגידול ילדים (ושבגלל זה, כל פירוש שקשור לאחד מהנושאים האלה נחשב טריויאלי, ושצריך להתעלם ממנו בזמן פירוש של שיר). |
|
||||
|
||||
טעות. כל שיר קש\ר לאלוהים. |
|
||||
|
||||
כבר כתבה המשוררת "רק על עצמי לספר ידעתי"1. עד כמה שזכור לי, הבחור שנתן לי את ההרצאה לא הזכיר את אלוהים. מצד שני, המשמרת שלנו נגמרה הרבה לפני שההרצאה שלו נגמרה (ומאז הבנתי שאסור לשמור איתו). |
|
||||
|
||||
זה מסביר את העניין. אתה פספסת את השורה התחתונה. |
|
||||
|
||||
אבל מה עוד נשאר חוץ מזה? גננות? |
|
||||
|
||||
ודאי. מה גננות זה לא נושא לשירה? הנה לדוגמא שיר בנושא (שאפילו אינו מוגן בזכויות יוצרים): יש לי גן ובאר יש לי ועלי בארי תלוי דלי מדי שבת בא מחמדי מים זכים ישת מכדי. כל העולם ישן - הס! נם תפוח ואגס אימי נמה, נרדם אבי ערים רק אני ולבבי. והדלי כלבבי ער נוטף פז אל פי הבאר נוטף פז ונוטף בדולח: דודי הולך, דודי הולך. הס, בגן נזדעזע נוף - דודי בא עם פרכס עוף? דודי, דודי! - חוש מחמדי אין בחצר איש מלבדי. |
|
||||
|
||||
פרכס עוף, או פולקעס עוף? |
|
||||
|
||||
פרכס = פריקסה ביידיש. |
|
||||
|
||||
עוף, ציפור, משהו כזה (הפעם כן מוגן בזכויות יוצרים, אז רק בית אחד): פעם בעודני ילד, גיליתי במכנסי כפתור, כאשר פתחתו אותו, ראיתי תחתיו ציפור. ציפור קטנה ורטובה מקור. "ילד", היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הגדול" |
|
||||
|
||||
סליחה, יש פה 1. אהבה נכזבת, 2. סקס ואירוטיקה שחבל"ז. אפילו "בערוגת הגינה", שכולו מוקדש לכאורה לתיאור יבול הגן, מדבר בעצם על ניכור המשורר מההוויה הציונית (או משהו). |
|
||||
|
||||
סלחתי. ראי גם תגובה 344079. |
|
||||
|
||||
נראה לי ש"ז'וליאן הורוד" הוא אבר מין גברי - ואידך זיל גמור1 בעניין הקוּר הפתלתול, נייר הצלופן עם הסרט האדום, והשאר (שבמידה מסוימת נשאר מעורפל, אבל יש כבר מפתחות). אבל יש מבינים גדולים ממני בשירה. 1 נא לא להוסיף כאן בדיחה, אלא אם היא ממש הורסת. |
|
||||
|
||||
השערה מעניינת, אבל לא ממש מסבירה. אולי ברקת או מישהו ייחלצו לעזרה... |
|
||||
|
||||
קודם כל, אם את לא מכירה את השיר, מומלץ למצוא דרך להאזין לו (הדיסק יצא בהדפסה מחודשת לא מזמן). הלחן קסום לא פחות מהמלים. שנית, למה דווקא סמלים פאליים? השיר הזה מאוד "נשי", כמעט ברבי, מבחינת הדימויים שלו (ורוד, סרט, צלופן, עננים... אפילו הקור הפתלתול, בגלל הצבע הוורוד, מזכיר יותר סוכר "שערות סבתא" מאשר קור של עכביש). קשה מאוד להסביר "עלילה" או "רעיון" בשיר הזה. לטעמי הדימויים הוויזואליים החזקים שלו יוצרים עולם שהעיקר בו הוא האווירה. אווירה של התרגשות מתוקה מהולה בחשש וסימני איום (תנשמת ואזכור לעכביש מול כל הוורוד והמתוק), של התכוננות חגיגית לקראת משהו, אולי טקס (הדובר בא לאסוף "אותה" מהעננים, ונעטף בעצמו בצלופן וסרט, כמו מתנה). הקוקו, כאן במובן ציפור הקוקייה, היא השיר כולו בזעיר אנפין - מצד אחד ציפור חביבה שמוכרת לכולם משעונים מעוררים ישנים (בובה בעצם), מין קלישאה מתוקה; מצד שני זו בעצם ציפור יער אירופית אמיתית לגמרי, בעלת מוניטין מפוקפקים, שזונחת את גוזליה. אם זה מתאר חוויית סמים, יכול להיות, אבל גם יכול להיות שאסוציאציות השיר הן מילות קוד לאירוע ארצי לגמרי (פגישה?) - אירוע שהרגשות השולטים בו היו השתוקקות וחשש. |
|
||||
|
||||
כתבתי את כל זה, וזמזמתי את השיר לעצמי בזמן הכתיבה כדי להיזכר במלים, ושכחתי את החלק ''אני ידעתי שהיא תיפול, אבל ניסיתי, אני ניסיתי''. השורות האלה נותנות מימד נוסף לשיר. מימד טראגי, של מעין-אסון ידוע מראש, שרק מעצים את האירוטיות החזקה בו, רגע מתוק אחד לפני הנפילה (ואחריה, ג'וליאן הוורוד כבר עוטף וחותם את גורלו של הדובר). |
|
||||
|
||||
תודה. אני אשתדל מאוד למצוא הקלטה שלו. האם הבנתי נכון שאת מסכימה שז'וליאן הוורוד הוא פאלוס? ונראה לך שמדובר בדובר? אני קראתי את זה בתחושה ברורה שזו דוברת. בעיקר, כמובן, משום שהכותבת היא אישה. |
|
||||
|
||||
לא מסכימה בכלל לעניין הפאלוס. אני קראתי את זה כדובר, לא יודעת למה. אפשר גם לקרוא כדוברת. |
|
||||
|
||||
יונה וולך מרבה מאוד לשחק בחילופי זהות מיניים וכתבה הרבה בזהות גברית. למשל הנה שיר לדעתי עוד יותר טוב שלה (אם הלינק לא "מגיע" חפשי בשירונט-יונה וולך -"יונתן"). אני דוקא יותר נוטה לפרשנות של ירדן עם או בלי סמים (סקס סמים ושירה, את יודעת). אני לא רוצה לעבור את הרף של ירדן בתיאורים גראפיים, אבל אפשר להוסיף את המילה לסביות. ז'וליאן הוורוד כפאלוס נשמע לי מתאים (הקורא יכוללנחש למה הכוונה). כאמור אני לפחות מקווה שהשיר אינו בדיחה פנימית בתוך החוג של יונה (כמובן שלא התכוונתי לירדן). וולך היתה משוררת ולא כתבה (לפחות כך אני מקווה) בשביל החברים, אלא בשביל הקוראים. |
|
||||
|
||||
והדוגמה האולטימטיבית למשחקי הזהות של יונה וולך הוא השיר ''אתה חברה שלי'' (אבל זה שיר רע לטעמי, בפרט שמדובר ביונה וולך). |
|
||||
|
||||
קצת ישן, אבל מעניין: מסתבר שגם הפרסומאים לא מקשיבים למלים (או שהם חושבים שהציבור לא מקשיב). |
|
||||
|
||||
ובאנשים שחשבו ש"חתונה" של שרית חדד הוא שיר חתונה עליז / שככה זה אכן צריך להיות. |
|
||||
|
||||
"שירונט" מכיר למעלה מ100 שירים של שרית חדד, אף לא אחד מהם נקרא "חתונה". |
|
||||
|
||||
קבלו תיקון: חגיגה. לא חתונה. |
|
||||
|
||||
אה, זה. למה את מתכוונת כשאת כותבת "(כבר נתקלתי) באנשים שחשבו ... שככה זה אכן צריך להיות"? לא ככה זה אכן צריך להיות? |
|
||||
|
||||
שבחורה מבית טוב צריכה להיות יפה ותמימה ולשתוק הרבה? כן, כמובן. |
|
||||
|
||||
אני מקווה שלא אמרת את זה באירוניה, חלילה. |
|
||||
|
||||
נכזבו תקוותיך. |
|
||||
|
||||
כמו גם ''ליל חניה'', מילים של אלתרמן, לחן של יאיר רוזנבלום. הלחן בכלל לא מתאים למילים. המילים עוסקות בהכנות של טרם קרב, והלחן עליז וקליל שכזה. |
|
||||
|
||||
לא ממש קליל - הוא יותר הימנוני, על גבול הפומפוזי. מבחינת התאמת השורות ללחן, נעשתה שם עבודה די מורכבת (ולעתים מאולצת). אבל השיר סוחף, אין מה לעשות. |
|
||||
|
||||
תגידי לי אם העליזות הזו מתאימה ל"שב וחוזר ושב נקטע בילל/ של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל". |
|
||||
|
||||
תלוי אם הנופל הוא ערבי או יהודי. |
|
||||
|
||||
סליחה, זה ''עולה ביעף ושב נקטע בילל'', ולא שב וחוזר. באותה הזדמנות התברר לי כי זה ''ניצב פרוש על היחיד והגדודים'' ולא ''כי צו פרוש על היחיד והגדודים''. לא תשכנעי אותי שזה לחן מתאים. יש לי איזה חשד קל שאף אחד לא הבין מה אלתרמן רצה להביע תחת סבך המטאפורות. |
|
||||
|
||||
לא ניסיתי לשכנע, כי גם אני לא חושבת שזה לחן מתאים. אבל הוא לא עליז בעיני. |
|
||||
|
||||
ה''לא תשכנעי אותי'' כוון לברקת. רק עכשיו ראיתי שהגבתי לך. |
|
||||
|
||||
זו שאלה שרק את יכולה לענות עליה.:) |
|
||||
|
||||
אפרופו שאלות רטוריות, תהיתי אם יכול מישהו לומר לי מה זה ''פיצוץ האופק הלשוני''. (נראה לי שאם המונח הזה מוכר כאן למישהו, סביר שהמישהו הזה זו את). |
|
||||
|
||||
מה הקונטקסט? אני הייתי מהמרת שהכוונה לקטסטרופה לשונית חדשה שהכותב לא בטוח אם היא טובה ליהודים או לא טובה ליהודים, אבל לא מוכנה להתחייב בלי רמז ו/או חבר טלפוני :-) |
|
||||
|
||||
אני מוכנה גם וגם. כלומר, הרמז היחידי שיש לי הוא שזה קשור לשאלות רטוריות, כך הבנתי. (כלומר, השאלה שלי בהחלט לא הייתה רטורית). נתנו לי דוגמה אחת, מסרט שאינני יודעת את שמו ולא ראיתי אותו: הייתה שם סצנה שבה גבר מאופר כליצן - אף אדום וכדו' - אומר לאשה "אני אוהב אותך", היא עונה לו "אתה בטח צוחק", והוא אומר "אני נראה כאילו אני צוחק?" מי שתיארה לי את הסצנה אמרה שזה נקרא "פיצוץ האופק הסמנטי", מפני ששתי התשובות האפשריות (כן או לא) תהיינה רטוריות. משהו כזה. וכמובן, אם יש לך חבר טלפוני, גם טוב.:) |
|
||||
|
||||
אה :-S בואי אתן לך עצה טובה. אם שואלים אותך על זה, תעני בפרצוף חתום ש"זה הולך טוב עם טכניקות של הזרה". |
|
||||
|
||||
אבל זה נשמע לי כמעט כמו שקר. לפחות במקרה שלי, זה הולך טוב עם טכניקות של המכרה.:) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |