|
||||
|
||||
כן, הספרים שאתה קורא משפיעים על הרושם שאתה נותן לאחרים. לא רצוי פשוט לתת להם את הרושם הנכון עם קריאה של מה שאתה אוהב, במקום להתאים את מה שאתה אוהב למה שאתה חושב שיתן רושם טוב? ההיפותטית מההודעה שלך - אתה לא יכול לקפוץ ככה למסקנות. אולי היא גם שונאת את האלכימאי? אולי זה הספר הראשון והאחרון מהסגנון הזה שהיא קוראת? איך היא הייתה יודעת שזה זבל אם היא לא הייתה קוראת לפחות אחד? "האלכימאי" ועוד איזה ספר בסגנון, משהו על אביר, שבת-דודה שלי השאילה לי, היו היחידים שאני קראתי בסגנון. אני צריך להתבייש בזה? לא. בלי לקרוא לפחות אחד, לא הייתי יכול להרשות לעצמי לגנות את הספרים האלו. למה אני מקבל את ההרגשה שאתה מצפה שהתודה שלך תרגיז אותי? היה מהנה להתווכח, ועכשיו, מצידי שסטימצקי תקרוס כבר מחר. אני לא הבעלים ולא אחד מהשכירים. |
|
||||
|
||||
מה רע ב"אלכימאי?" קראתיו לפני שנים, אבל אני לא זוכר שהיה בו דבר מה לא כשורה. שלא כמו "קוד דה-וינצ'י," שאני מתעב. |
|
||||
|
||||
הוא היה בנאלי וטיפשי, הכיל רעיונות תפלים. אבל אותי מעניין למה אתה מתעב את קוד דה-וינצ'י" (אותו לא קראתי)? |
|
||||
|
||||
ראשית כל, כי הקדמתו טוענת שהוא מבוסס היסטורית, ולא היא. שנית כל, לכל אורך הסיפור ברור שהסופר משתין על הקוראים שלו, ומאכיל אותם בכפית את השטויות שלו. אני מעדיף גרבר. |
|
||||
|
||||
למה צריך להתבטא כל כך בחריפות? עד עכשיו חשבתי ש"קוד דה וינצ'י" הוא ספר טוב, וגם אחרי שכתבת שהוא לא מבוסס היסטורית, עדיין נשארת עלילה מותחת, נושא מעניין ודמויות חביבות. אני, בכל אופן, לא הרגשתי שמישהו השתין עליי. |
|
||||
|
||||
אני מתבטא בחריפות כי התגובה הרגשית שלי לספר הייתה חריפה, במיוחד לאור הפירסום וההצלחה הלא-מבוססים שלו. העלילה לא מותחת, היא סתם נמתחת. הדמויות לא חביבות, הן פלקטיות ופשוט טיפשות, וכנראה שמניחים שגם הקורא טיפש, אפילו יותר מהן. כן, צריך להאכיל את הקורא בכל דבר בכפית, כולל הסיבה האמיתית לשם של איזו כיכר, שהיא שונה ממה שהתיירים הטיפשים (קרי הקוראים) חושבים והפתרון לכל חידה עלובה במהלך הספר. גם הרמזים החוזרים לספר האחר שלו (מלאכים ושדים) מיותרים, ומראים שוב שכל מטרת הספר הזה היא להכניס כסף לכיסים של אחד ד. בראון. |
|
||||
|
||||
גם אני לא אהבתי את קוד דה וינצ'י, בעיקר באמת בגלל הפלקטיות והמאנייריזם היתרים שלו. אבל בעיניי הוא כן מותח במידה מסוימת (אם כי הרבה פחות מבלשיפ אחרים), וגם אם הרקע ההיסטורי לא נכון, אין לי ספק שיש בו גם די פרטים נכונים ומפתיעים. אחרת לא היו נכתבים עליו כל כך הרבה מאמרים (כולל ספר שלם) ולא היו חושבים לעשות עליו ימי עיון וכאלה. נראה לי גם שהסופר עשה מחקר די רציני בנושא, וודאי לא זלזל בקוראים. הוא פשוט סופר בינוני ביותר, זה הכל. |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון מה לא בסדר מלבד תפיסת העולם המטופשת שמקודמת שם בצורה די בוטה, של אמונה בכוח עליון לא מוגדר, רדיפה עיוורת של החלומות, אהבת אמת וכו' 1? סיפור משעמם על בובת קרטון שמקרטעת לה במדבר. --- 1 אני כבר לא זוכר מה בדיוק היה שם, אז בטח גם הוספתי וגם גרעתי. |
|
||||
|
||||
הוא גנוב מסיפור חסידית. שנתיים אחרי שקראתי את האלכימאי נתקלתי באותו סיפור בדיוק, רק פחות מרוח 1, בספר של סיפורים חסידיים. הואיל וקובץ הסיפורים החסידיים שנתקלתי בו היה עתיק בהרבה מהאלכימאי - לא נותר לי אלא לחשוב שקואלו קרא את האגדה, החליט שזה יופי של רעיון לרב מכר, ו"נו, כמה אנשים בעולם קראו סיפורים חסידיים. לא הרבה." והוא צדק. 1 גם מרקו, במקור, הוא רק 10 עמודים גג והיפאנים הצליחו למרוח אותו על 60 פרקים בקירוב. |
|
||||
|
||||
גם מרקו מרוח, או גם מרקו גנוב מסיפור חסידי (או גם וגם)? |
|
||||
|
||||
אני חושב שמרקו במקור קצת יותר ארוך (אולי אפילו 30 עמודים). מכל הסיפורים הקצרים שבספר, הוא היה הארוך מכולם. |
|
||||
|
||||
אבל עדיין אם לא היו מורחים אותו, היו מסיימים אותו בשני פרקים. |
|
||||
|
||||
ואז היה נשאר מספיק זמן שידור, במהלך החופש הגדול, להצגה נוספת של כל פירקי פינוקיו. בררררר... |
|
||||
|
||||
אז מרקו לא היתה סדרה שמתאימה פיקס לשידור כל חופש גדול, והיו משדרים משהו אחר. את פינוקיו לא סבלתי. מרקו מרטיר. פינוקיו סתם אידיוט. |
|
||||
|
||||
האייל היפאני (http://www.asafshafrir.com/) מספר שהחופש הגדול ביפן נמשך חודש, אז כנראה שזו לא הייתה הכוונה של יוצרי הסדרה. |
|
||||
|
||||
גם אין ספק שהכוונה המקורית של יוצרי הסדרה לא היתה שהיא תהפוך לאחד ממחוללי התרבות הגדולים ביותר של דור שלם במדינת ישראל. |
|
||||
|
||||
סיפור ידוע (ספוילר) |
|
||||
|
||||
במחשבה, שניה, אולי עשיתי פה עוול למר קואלו והסיפור לא גנוב. מדובר על סיפור עממי. שעובר מדור לדור וממקום למקום. זה ש*אני* מכירה אותו כסיפור חסידי, לא אומר שהוא לא מוכר במקום אחר. _ נועה ו בדיוק סיימה לקרוא את "סנדל הזכוכית של החתול במגפיים - גלגולן של אגדות" של אוריאל אופק. |
|
||||
|
||||
העובדה שמדובר בסיפור עממי לא אומרת שקואלו לא גנב את הסיפור העממי, אלא רק שהוא לא בהכרח גנב אותו מהחסידים, לא? |
|
||||
|
||||
ואם מישהו יכתוב ספר בהשראת "החתול במגפיים", זו גניבה ספרותית? אני לא משוכנעת. בסיפורים עממיים אין כל כך ממי לגנוב. לכל היותר זה מעיד על חוסר מקוריות. |
|
||||
|
||||
לא לא, זה בסדר, לטעמי גם בסיפורי חסידים אין ממי לגנוב. ושייקספיר, למשל, גנב את רוב העלילות שלו מהמחזאים היוונים. כולל תכנים והגיגים. אז מה, הוא לא היה ענק? (דיסכליימר: אין לראות בדבריי משום השוואה כלשהי בין קואלו לשייקספיר). |
|
||||
|
||||
ב''אלוהים יודע'' לג'וזף הלר דויד טוען ששיקספיר גנב הכל ממנו - בשמואל א' וב'. |
|
||||
|
||||
אני רואה שאצטרך לקרוא מחדש את ספר שמואל. יש שם איזו גנבה שאת מזהה? |
|
||||
|
||||
אני לא מכירה מספיק טוב את שייקספיר. |
|
||||
|
||||
ב''אלוהים יודע'' דוויד טוען שכולם גנבו ממנו הכל, וזה כולל את בנו שלמה ואת אבינו שבשמיים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |