 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה מעניין שסדרת המאמרים מדברת על מלחמה נגד הטרור, כאילו מובן מאליו שהטרור הוא נשוא המלחמה. הרטוריקה אכן מופנית כנגד הטרור, אבל יש לא מעט סימנים לכך שהמלחמה היא בעד נפט זול למערב, ותו לא. מאז 1973 האיסלאם שולט על חלק ניכר מרזרבות הנפט בעולם, והחלק היחסי של המוסלמים בשליטה על רזרבות הנפט רק הולך וגדל. בלי לבצע ניתוח מעמיק של שוק הנפט העולמי אין בכלל טעם להתייחס לצעדים של משפחת בוש. הלם הנפט של 1973 ואח"כ של 1979 הראה למערב שבאמצעות העלאה דרסטית של מחירי הנפט יכולים הערבים לכפות על המערב מיתון כלכלי (או לפחות ירידה חדה בצמיחה) כמעט בכל עת שיחפצו בכך. שום מדינה, ללא קשר לאידיאולוגיה, לא היתה מרגישה בנוח תחת איום כזה. מכיון שארה"ב מאוימת מהאפשרות של שימוש בנשק הנפט, היא מנסה באופן שיטתי להחליש את מפיקות הנפט ולהפוך אותן למדינות חלשות ותלותיות, כדי שלא יוכלו לעמוד אפילו בירידה זמנית בהכנסותיהן מנפט. סעודיה, שהיתה פעם מדינה עשירה, חייבת היום מילארדים רבים לבנקים במערב. רוסיה תלויה במערב לכלכלתה, ונצואלה נמצאת בעימות מתמשך עם ארה"ב, איראן מאוימת ומוקפת, ועיראק נכבשה. יוצאות הדופן הן מקסיקו ונורווגיה, שהן מדינות ידידותיות לארה"ב, וסין - שחזקה מכדי להתעמת איתה. בארה"ב עצמה יש מגמה של ירידה בתפוקה והצטמצמות רצינית ברזרבות הנפט. לדוגמה, ציטוט מ- http://www.iags.org/futureofoil.html מכיון שהאיסלאם הקיצוני תומך בשימוש בנפט ככוח פוליטי, ארה"ב מנסה למנוע בכל מחיר הפיכה איסלמית נוספת, כמו זו שהיתה באיראן. התסריט הגרוע ביותר עבורה טמון באפשרות של חילופי שלטון בערב הסעודית - וזוהי מטרת העל של בן לאדן."Today, 66% of global oil reserves are in the hands of Middle Eastern regimes: Saudi Arabia (25%), Iraq (11%), Iran (8%), UAE (9%), Kuwait (9%), and Libya (2%). " במילים אחרות, הסיוט של ארה"ב הוא התאחדות של מדינות העולם הערבי תחת גוף משותף שיכתיב את מחירי הנפט כרצונו. מול כל מדינה בנפרד הם מתמודדים בקלות יחסית (וזו גם האסטרטגיה שלהם למול האיחוד האירופאי). האיסלאם הפונדמנטליסטי הוא גורם שיכול לאחד בפוטנציה את מדינות ערב - ואולי זו אחת הסיבות שהוא נתפס כמסוכן בעיני האמריקאים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין שלפי התזה הזו, הכישלון האמריקאי בולט אף יותר מאשר לפי התזה הגורסת שמטרתם היתה לקיים דמוקרטיה יציבה בעיראק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כישלון אמריקאי? הצלחה של בוש! הבחור והקבינט המיידי שלו מושקעים עד צוואר בחברות אנרגיה, שצוחקות כל הדרך אל הבנק מאז שהוא בשלטון, עם רווחי ענק מהתייקרות מחיר לחבית של כ 300% מאז ועד היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו כשלון אמריקאי אם אנו אכן מאמינים שארה''ב יצאה למלחמה על מנת להוזיל את מחירי הנפט עבור כלכלות המערב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן ישנם כמה חוקרים שטוענים שמטרת האמריקאים והבריטים היתה להביא לייקור מחירי הנפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה זה ? יש'ך ל'נק ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע ,בעצם, ששני סקטורים בלבד - אנרגיה ונשק, שמשקלם בעולם העסקים האמריקאי איננו זניח אבל גם לא דומיננטי, יכתיבו את מדיניות החוץ של הממשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ושני סקטורים אלה חביבים על הממשל הנוכחי, ולגבי סקטור הנשק ניתן לראות זאת מהפשטידה, שגם מראה שסקטור זה אינו זניח כלל ועיקר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העוגה הזו היא מצד אחד קצת מגמתית, אבל גם מעוררת למחשבה: האם צריך להסתכל על המשקל של כל סקטור בכלכלה האמריקאית, או אולי על חלקו היחסי בתקציב הפדרלי. בגלל המדיניות האמריקאית המוצהרת של שמירה על ממשלה קטנה יש סקטורים נרחבים שהממשל כמעט לא מעורב בעסקיהם: כל מה שמכונה "השוק החפשי", או המגזר הפרטי. תאגידי ההיי טק והפיננסים בסה"כ רוצים בעיקר שהממשל לא יפריע להם לעשות עסקים כרצונם, וזהו. מנגד, יש כמה תחומים שבהם ההוצאה הפדרלית היא שיוצרת את השוק, או משפיעה עליו באופן מכריע. למשל: בריאות ובטחון. יכול להיות שהתפלגות הלוביסטים בוושינגטון בכלל לא חופפת את התפלגות הסקטורים בכלכלה האמריקאית, ושיש ייצוג יתר למגזרים שנהנים במיוחד מהתקציב הממשלתי. התוצאה יכולה להיות שלוביסטים של תעשיות הנשק ושירותי הבריאות ישפיעו באופן לא פרופורציונלי על קביעת המדיניות בלי להתחשב באינטרסים של שאר המגזר העסקי. ככל שתסריט כזה נראה לא הגיוני (כי לכל המגזרים יש לוביסטים בוושינגטון), ייתכן בהחלט שמדיניות החוץ מול מדינות שאין להן פוטנציאל צרכני משמעותי - כמו רוב מדינות המזרח התיכון - מנווטת על ידי האינטרסים של קבוצה צרה של תאגידי נשק ונפט. לעומת זאת, לגבי האיחוד האירופי, סין והודו - שיש להן פוטנציאל צרכני עצום - האינטרס המכריע צריך להיות זה של "כלכלת השלום", שדוגלת ביציבות, השקעות לטווח ארוך והגדלת הסחר ההדדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי התקציב הפדרלי - קצת זווית היסטורית: ראה את השנים הרזות של התקציב הביטחוני בתקופת קלינטון, ולעומתו את ההשמנה בתקופות רייגן ובוש הבן - ובארה"ב אכן לממשל יש משקל רב יותר מכל דבר אחר בהכתבת תנאי שווקי האנרגיה והנשק בשל שליטתה על רזרבות הנפט, על קונפליקטים באזורי הפקת נפט, ועל הזמנות של הפנטגון מחברות הנשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשני המחברים הללו יש הרבה חומר באתר המצורף, בין היתר ספרים שלמים שאתה יכול לקרוא שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר עב הכרס שהם הוציאו בעברית ביכלר וניצן כותבים במפורש שבשנים האחרונות תעשיות הנשק והנפט נחלשות בהשוואה למגזר השירותים (בכל העולם המערבי משקלה של התעשיה בתל"ג קטן בהרבה מזה של השירותים: היי טק, פיננסים וכו'). לכן הם טוענים שהאינטרס הגלובלי של המגזר העסקי בארה"ב היום הוא יציבות ולא מלחמות, ומחירי נפט נמוכים. התזה על הדומיננטיות של מגזרי הנפט והנשק התייחסה לתקופה שעד אמצע שנות ה- 90, לפי מה שכתוב בספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותו הספר הם כותבים שמגזר הנפט והנשק לא ויתר ויעלה שוב, ואז נראה שוב שקץ ההיסטוריה והמלחמות נגמר ומתחיל עידן חדש של מלחמות. באתר שלהם יש אפילוג לספר שכתבו ב-2001 לפני ה-11 בספטמבר. שם הם חוזים מלחמות, מחירי נפט גבוהים וכד'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי האפילוג, קרתה מין תאונה מצערת ומשפחת מאפיונרים בשם בוש השתלטה במרמה על אמריקה בניגוד לאינטרסים של מרבית המגזר העסקי. ההנחה המובלעת היא שכל התאגידים שייפגעו ממיתון כלכלי וממחירי נפט גבוהים איכשהו פשוט שתקו ולא ניסו להשפיע על תהליך בחירת הנשיא. איך דבר כזה ייתכן? הרי לא מזמן הם בחרו בו פעם נוספת! על פניו זה נראה תמוה, אבל המשקל היחסי של מחירי הנפט בכלכלה היום הרבה יותר קטן מאשר בשנות ה- 70, בגלל המעבר לכלכלת שירותים. אולי התאגידים הגדולים נותנים לבוש ואנשיו לשחק בנפט כרצונם מפני שהם מאמינים שמחירי הנפט איבדו את הרלבנטיות שלהם. אולי הם ביצעו ניתוח כלכלי קר שמראה שהאפקט של מחירי נפט גבוהים יהיה זניח, שהאינפלציה כמעט ולא תעלה ושהצמיחה לא תפגע. למשל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אקסון-מוביל הודיעה על רווח של 10 מליארד דולר לרבעון האחרון. זה הרווח הכי גדול שאיזו חברה השיגה אי פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד היד נטויה. זה מראה שלמעשה המערכת וגם השיטה מושחתות. שים לב לרווח על ההון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש כמובן אפשרות, לפחות תיאורטית, שהתיאוריה לא נכונה. הרי נקודת התורפה שלה הגדולה ביותר שלה, שלתחושתי ביכלר וניצן (וגיל לדרמן) לא הצליחו להשיב עליה, היא כיצד בדיוק עובדת קנוניית בעלי ההון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי ביכלר וניצן- יש מאבקים ולא תמיד מגזרי הנפט והנשק מובילים את האג'נדה הפוליטית. הצירוף של שני המגזרים הללו נותן את הכוח. במחצית השניה של שנות ה-90 המגזרים הללו לא הובילו את מדיניות ארה"ב. דיברו על קץ המלחמות, מחיר חבית נפט הגיע ל-12 $. בספרם הם מביאים טבלאות וגרפים של הרווחים הדיפרנציאליים, ומראים ששני המגזרים הללו משתדלים לשנות את כיוון המדיניות של ארה"ב כשרווחיהם יורדים. מי שרוצה להיות משוחרר ממה שהם כותבים, שיעבור על הגרפים וינסה להסיק בעצמו את המסקנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ומראים ששני המגזרים הללו משתדלים לשנות את כיוון המדיניות של ארה"ב כשרווחיהם יורדים" נו, זו בדיוק השאלה. *איך* הם עושים את זה, לא *למה* הם עושים את זה או *מתי* הם עושים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה על ה"איך" נענית בשתי הקדנציות של בוש הבן: מימון קמפיין של נשיא שהוא תומך נלהב בתעשיות אלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל שכל קהיליית העסקים רוצה השפעה בבית הלבן, סביר להניח שכל התאגידים הגדולים תורמים למסע הבחירות של בוש, ואין למגזרי הנפט והנשק דומיננטיות מיוחדת. למשל, מתוך הנתונים על התרומות לקמפיין הבחירות ב- 2000: יוצא שהסקטור הפיננסי, עורכי דין וחברות לראיית חשבון תרמו לרפובליקנים הרבה יותר מתעשיות האנרגיה והנפט. לא ברור איך סקטור בודד או שניים בכלכלה האמריקאית יכולים לקנות לעצמם נשיא. זה פשוט לא הגיוני. הנתונים מראים שכמעט כל עולם העסקים האמריקאי תורם לרפובליקנים הרבה יותר מאשר לדמוקרטים. גם אם המועמד הרפובליקני היה שייך למשפחה של עורכי דין סביר להניח שהוא היה זוכה לאותה תמיכה בדיוק. הנשיאים הרפובליקאים מאז רייגן מנהלים מדיניות עקבית והמשכית של יצירת גרעונות ממשלתיים גדולים. ביכלר וניצן טוענים שהמטרה הבלעדית היא לצ'פר את החברים מחברות הנפט, הנשק והבניה, אבל התמיכה האחידה של כמעט כל קהיליית העסקים ברפובליקנים מצביעה על הסבר אחר, מפני שמדיניות הגרעונות נראית על פניו כהתאבדות כלכלית. מצד אחד מוציאים המון - על המלחמות בעיראק ובאפגניסטן, ומעכשיו גם על שיקום ניו אורלינס, ומנגד מקצצים במיסים ומקטינים עוד יותר את הכנסות הממשלה. כבר היום, ארה"ב כבר לא עומדת בקריטריונים של אמנת מאסטריכט ליציבות כלכלית מפני שהחוב הממשלתי שלה טיפס מעל 60% מהתל"ג. מי שמממנים את הגידול בחוב הם בעיקר משקיעים זרים, למשל בסין וביפאן, שלהם אמריקה חייבת היום טריליוני דולרים. לפני 40 שנה זה היה מצב בלתי נתפס. לאורך מרבית ההיסטוריה שלה אמריקה היתה מלווה, לא לווה. יש בארה"ב פוליטיקאים שחושבים שלהיות לווה גדול - פירושו להיות בעמדת כוח. הם מאמינים בכוח הכלכלי שמעניק להם, לכאורה, מעמדם כצרכן מס' 1 בעולם. מיתון בארה"ב עלול לגרום להאטה בכל העולם מפני שלשוק האמריקאי יש חשיבות מרכזית כיעד ליצוא כמעט מכל מדינה שהיא. זה קצת אנלוגי למצב שבו יש רשת שיווק גדולה, מפסידה, שלוקחת עוד ועוד הלוואות מכל הספקים שלה ובשום אופן לא משלמת במזומן תמורת הסחורה. לכולם יש אינטרס שהרשת לא תקרוס, מפני שיש לה חובות אדירים כל כך וכולם עלולים להפגע מהנפילה. מצב כזה לא יכול להמשך לנצח. מתישהו יהיה צורך להחזיר את החובות, ולא יהיה ממי לגבות אותם. עלול לקרות אז תרחיש מבהיל שבו אמריקה תצטרך לנופף יותר ויותר בכוחה הצבאי כדי לאיים על בעלי החוב שלה ואולי אפילו לשדוד מדינות חלשות כדי לשלם את החובות. אולי מה שאנחנו רואים היום בעיראק הוא רק הקדימון למה שעוד יגיע. איזו אופציה אחרת תהיה לאמריקאים, לאור הרקורד העגום שלהם בשמירה על ריסון תקציבי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לא כל קהיליית העסקים תומכת בבוש וודאי שרחוק מהביטוי ''כאיש אחד''. משפחת בוש קשורה לעסקי הנפט גם בלי לרוץ לנשיאות. בארצות הברית יש כאלו שתורמים למרוץ מבחינת ''שלח לחמך'' ויש שמריצים מועמד. מחפשים את האיש שישרת את האינטרסים שלהם בדרך הטובה ביותר ומריצים אותו. בדרך כלל הם לא יבחרו את האדם הטוב ביותר כי הוא עלול לגלות יותר מדי עצמאות מחשבתית. ההסטוריה של ארה''ב מלאה נשיאים מאד בינוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אנשים שפגשתי בעבר נתנו לי סיבה להאמין כי ישנה אפשרות להצביע ואף לתרום תרומה כספית נאה למועמד בבחירות מסיבות ערכיות (פטריוטיות, דתיות) או סתם בגלל אמונה שאותו המועמד הוא האדם היותר מתאים לתפקיד מבין המועמדים . ב. בנושא הבינוניות: למרבה הצער זה נכון לגבי חלק גדול מן המנהיגים בעולם שנבחרו באופן דמוקרטי ועוד יותר לגבי האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיהי/מהי גנושיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון מה שאתה אומר אך אינו שייך למה שכתבתי. אלו שמריצים מועמד גם דואגים למכור אותו לך. הם כמובן לא יאמרו לך: "אנחנו דוחפים לנשיאות את ג'ורג' דבליו בוש כדי לקדם את האינטרסים שלנו". אתה יכול לשאול את עצמך מדוע אנשים בעלי שעור קומה פוליטי לא מגיעים הרבה פעמים לנשיאות ארה"ב? בכלל לפוליטיקה? קח לדוגמה את ארנולד שוורצנגר. נדמה לי שהוא מוביל קבוצת אינטרסים בקליפורניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי ביכלר וניצן הם מארגנים מלחמה/מתיחות וכד'. קרא בספר שלהם. הספר נמצא כולו באתר שלהם וגם מאמרים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הם'' (כלומר תעשיות הנפט והנשק) לא יכולות לארגן מלחמה ומתיחות, אבל נשיא מכהן ''מטעמם'' יכול גם יכול, ובוש מדגים זאת יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו, מה אני קשור לכאן? אני בכלל לקחתי חופשה.. בכל אופן, במקרה הספציפי זה נראה די פשוט. אם היית שואל איך בדיוק משפיעים העוסקים בקמעונות על מחירים ועל רווחים, כנראה שהתשובה היתה מסובכת. אבל מגזרי הנפט והנשק? אלו שני מגזרים שתלויים חזק מאוד במדיניות חוץ ובטחון. אני מניח שהרעיון החכם ביותר מבחינתם הוא פשוט להרכיב את הממשלה. זה פחות או יותר מה שהיה בזמן ממשל רייגן, וחלק גדול מאותם אנשים מריץ גם את הממשל הנוכחי. באשר ל"הסכמה בשתיקה" של אלו אשר לא מרוויחים ממלחמות ופיצוצים, גם לכך יש לשניים הסבר ארוך למדי שמתמצה בזה שסטגפלציה זה לא נורא כל כך יחסית לאלטרנטיבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, יכול להיות שגם קתרינה זה תכנון שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא, אבל (חוסר) ההכנות אליה בהחלט כן. האמנות שלו זה לנצל אירועים שקורים לטובת מהלכים שהוא רוצה לקדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נראה שהוא אמן גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. רק תביט באמנות של גרף מחירי הנפט בצמידות לאירועים: ראה את קצה הסקלה, שרק עולה בתקופת האמן. האמן ממשיך למשוך את הקו מאוד למעלה גם ב 2005, שעדיין לא מופיעה בגרף הנ"ל, אך מופיעה היטב בגרף הבא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, בסוף אנחנו (החבר'ה מהפרוטוקולים של זקני ציון, למי ששכח) נגרוף את כל ההצלחה גם ככה. בוש הוא הרי סתם בובה על חוט שמפעיל המוסד. למה לפי דעתכם לא מתו יהודים בניו אורלינס? הרי ברור שהמוסד גרם לקתרינה והזהיר מראש את כל היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[אני לא חושב שההערה שלך נכונה לגבי האישים שהזכרת] אבל יש כאלה שכן מרוויחים. למשל, אם יש לך סבלנות לקרא את המאמרים מ"הוושינגטון פוסט" ו"הגבעה" תראה שראש FEMA הקודם, ג'ו אלבו הוא אחד מהם. אלבו עמד בראש מערכת הבחירות של בוש ב2000 ומשם עבר לניהול סוכנות ההצלה הפדרלית. הוא פרש עם הפלישה לעירק ואז הקים חברת לובי כדי לעזור ללקוחות לנצל הזדמנויות עסקיות במזה"ת אחרי סיום הלוחמה. הוא גם עובד עבור חברת בת של הליברטון ותפקידו ללמד את הקונגרס והבית הלבן בנושאים של בטחון, טיפול באסונות ובטחון פנים; לפני כמה ימים הבית הלבן שכר את חברת הליברטון שתבנה את המחנות הצבאיים שקתרונה הרסה. אלבו גם "מתאם את הסיוע של המגזר הפרטי אחרי סופת ההוריקן." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא מוזכר שם חלק מהקבינט המיידי של בוש (צ'ייני לא נחשב?), ותודה על הקישורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להלחם בעיראק זו כנראה השיטה המסובכת, היקרה, הטפשית, ומסתבר שגם הלא מוצלחת ביותר להשיג הוזלה במחירי הנפט. יש כל כך הרבה חלופות זולות יותר - לדוגמה, הסרת האמברגו מעל עיראק היתה מוזילה את מחירי הנפט בכל העולם בלי שארצות הברית תצטרף להוציא סנט, אולי על נייר מכתבים לאו''ם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך הטובה להשיג הוזלה במחיר הנפט, ויותר מזה, להקטין את התלות בנפט היתה כנראה דרכו של הנשיא קרטר. אלא מאי, ההוראה הנשיאותית הראשונה שרייגן יורשו הוציא היתה ביטול חוק ה CAFE. (אולי זה ההבדל הגדול בין מדען גרעין דתי לבליין דתי. הראשון מסוגל לחשוב בעצמו ופועל להגברת ה"חמלה", בעוד השני נתון למחשבתם של מפעיליו והופך את תעמולת "החמלה" לקרדום לחפור בו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיהו "מדען הגרעין" שאתה מדבר עליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מדען'' זה קצת הגזמה רטורית. בכ''א לקרטר תואר בהנדסה גרעינית ושירות כקצין בצוללות הגרעיניות הראשונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מחירי הנפט יישארו גבוהים לתקופה ארוכה, באמת יתברר שזו היתה אסטרטגיה מטופשת, שאולי גם תוביל להפסד רפובליקאי בבחירות הבאות. אבל צריך להסתכל גם על האלטרנטיבה. הנוכחות האמריקאית בעיראק מגנה על כוויית ומאפשרת התערבות מהירה במשברים אפשריים בסעודיה. מניעת השתלטות איסלאמית פונדמנטליסטית על ערב הסעודית הוא אינטרס אמריקאי עליון לטווח הארוך בגלל רזרבות הנפט הגדולות שם. זה אומר שכל עוד המשטר הסעודי נתון בסכנה, האמריקאים צריכים לשמור על נוכחות צבאית במפרץ הפרסי. המטרה היא לא בדיוק להוזיל את הנפט בטווח הקצר, אלא למנוע ממנו מליפול לידי ה-"אומה האיסלאמית" המאוחדת שבן לאדן רוצה ליצור. בתפיסה הקפיטליסטית, כפי שהיא נלמדת בחוגים לכלכלה, יש הבדל גדול בין price taker ל- price maker. הראשון הוא שחקן קטן, שרואה את מחירי השוק כנתונים ואין לו יומרות להשפיע עליהם. השני הוא שחקן גדול, לפעמים מונופול או חלק מאוליגופול, שכדאי לו לפעמים ליצור מניפולציות מלאכותיות במחירי השוק כדי למקסם את רווחיו. האינטרס האמריקאי הוא שכל ספקי הנפט יהיו מדינות קטנות, כלומר price takers, שהאינטרס המשותף שלהן הוא בראש וראשונה ביציבות השוק. בראיה קפיטליסטית, המהפכנים המוסלמים שואפים לאחד את העולם הערבי כדי שיוכל להפוך ל- price maker בשוק הנפט ואז להמיר את הכוח הכלכלי למנוף פוליטי. מבחינת האינטרסים של מדינות ערב זו יכולה להיות אסטרטגיה מצוינת, אבל המערב לא יכול שלא לראות בזה סכנה גדולה ליציבותו הכלכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמריקאים אינם זקוקים לישיבה בעיראק כדי להגן על כוויית, וגם לא על סעודיה. עד כמה שזכור לי, יש להם בסיסים בסעודיה. כוויית היא מדינה בעלת משטר יציב, ומאז סיומה של מלחמת המפרץ הראשונה לא היתה נתונה לסכנה חיצונית. המלחמה הראשונה היתה הדגמה משכנעת למדי לרצון וליכולת של ארה"ב בפרט והמערב בכלל לשמור על כוויית ומדינות מסוגה מפני כיבוש מבחוץ, ואף שחקן בזירה לא העלה בדעתו לחזור על הנסיון הכושל של סדאם - ודאי לא הוא-עצמו. לארה"ב יש אינטרס לאומי מובהק בשמירה על אספקה יציבה של נפט. אינטרסים בעוצמה הזו היו, במהלך ההיסטוריה, סיבה מספקת (גם אם לא תמיד מוצדקת) למלחמות. האינטרס הזה לא היה תחת איום בטרם המלחמה בעיראק, והיא לא שרתה אותו. הנפט העיראקי גם לא היה בשום סכנת נפילה בידי פונדמנטליזם איסלאמי כלשהו; למעשה, סביר להניח שהמלחמה הגבירה בהרבה את הסכנה הזו, משום שהיא פרקה את עיראק לשלושת מרכיביה, והסיכוי שיהיה שם, לאחר נסיגת האמריקאים, משטר יציב כלשהו שיוכל למנוע השפעה איראנית או אחרת נראה קלוש להפליא. המהפכנים האיסלאמיים, להבנתי, שואפים לאחד את העולם המוסלמי לא כדי לנצל כוח כלכלי כלשהו (אם כי גם זו עשויה להיות תוצאת לואי), אלא כדי להפיל את המשטרים המושחתים והמשתפים פעולה בהחדרת תרבות המערב, ולהשליט במקומם מדינת הלכה איסלאמית קשוחה - משום שהם מאמינים שזה הדבר הנכון. בטווח הארוך יותר, מן הסתם, הם שואפים לאסלם את העולם - אבל תנאי מוקדם לכך הוא אחדות המוסלמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הזה יכול להיות מצב שיש אינטרס משותף לראשונים ולשניים. נדמה לי שהנוכחות הצבאית האמריקאית באיזור אינה תורמת לשום יציבות. ההיפך הוא הנכון. היא מעוררת תגובות נגד לאומיות ולמעשה מחברת את הפונדמנטליזם והלאומיות. הנוכחות הזאת תגרום לכך, בטווח הארוך יותר, שמי שישתלט על המדינות יהיו המוסלמים הקיצוניים. לארה''ב אין יכולת צבאית לשמור על המשטר הסעודי. כך גם אין לה יכולת צבאית לשלוט בעיראק -אני מתכוון לאורך זמן. אם תהיה מהפכה בסעודיה- גם הוואהאבים לא שלטו שם מאות שנים- אני מקווה שצבא אמריקאי לא יכנס כדי לקיים סדר. עוד לא היה צבא בהיסטוריה שהצליח לשלוט ממש על חצי האי ערב. למדינות עתירות הנפט, הנפט חשוב לא פחות מאשר למערב. חשוב להן גם להשאיר אותו לא יקר עד כדי השקעות מסיביות בתחליפים. חברות הנפט הן אופרה אחרת לגמרי. לא אתפלא אם נראה שחברות אלה משתלטות גם על תחליפי האנרגיה, אם יתפתחו, ואז נראה אותן משחקות במחירים של שני התחומים. איכשהו נדמה לי שכדי להביא סדר לתחום הזה צריך שינוי פוליטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ארה"ב מנסה לדאוג להספקת נפט זול איך קורה שכל פעם שהיא מתחילה "מבצע" מחיר הנפט עולה? למה ארה"ב נכנסת "למבצעים" כאשר בשילטון יש רפובליקאים ולמה זה קורה כאשר מחיר הנפט נמוך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש בסיס במציאות לטענה הזו? אם נסתכל למשל על הגרף הזה: המסקנה היא שהמבצעים הצבאיים של ארה"ב הם רק גורם אחד מתוך שורה ארוכה בשוק הנפט, והם גורמים לפעמים לעליה ולפעמים לירידה במחיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה של ביכלר וניצן איננה רק לגבי פעילות צבאית של ארה''ב אלא שהעלאת מתיחות או עידוד מלחמות איזוריות, הם בין האמצעים העוזרים לדחוף את מחירי הנפט כלפי מעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן תמצא את הנתונים הרשמיים (והמדוייקים) צריך להוסיף לזה את נתוני הנשיאות בארה"ב שים לב ר' 69-77, דמ' 77-81, ר' 81-93 דמ' 93-2001, ר' 2001-היום נכון שג'ימי ממי קרטר הוא יוצא דופן אבל לדעתי זאת משום עודף ניכר של תמימות שלא לומר טיפשות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ההערכה שלך של הנשיא קרטר נובעת מתחושות בטן או מניתוח של נתונים כלשהם? הגנה קטנה על כבודו של קרטר בתגובה 328360 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מצאת במקביל את מחירי מוצרי הנפט השונים לצרכן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח להבין מה מסיקים מהגרף (כשמסתכלים על מחירי הנפט כשהם מנורמלים לפי ה- GDP deflator, או לפי המדד המחירים - אין טעם להסתכל על המחיר הנומינלי על פני טווחי זמן ארוכים כל כך). בתקופת רייגן רואים ירידה מתמשכת במחירי הנפט. בתקופת בוש האב רואים עליית מחירים סביב הפלישה לכוויית וירידה אחרי שארה"ב התערבה שם בתחילת 1991. עליית המחירים הלפני-אחרונה התחילה בתחילת 1999, בתקופת קלינטון, ונמשכה עד סוף 2000. בתחילת נשיאותו של בוש הבן (תחילת 2001) החלה מגמת ירידה שנמשכה עד סוף 2001, ומאז המגמה היא כלפי מעלה - והיא החלה הרבה לפני המלחמה בעיראק. איפה יש פה מסקנה חד משמעית כלשהי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כדי לקשור את תנודות המחירים לאירועים השונים, צריך לראות רזולוציה יותר גדולה של הגרף -על פני 12 חדשים. שנת 2001 היא שנה ששינתה את כל סגנון ממשלו של בוש והתנהלות העולם. 11 בספטמבר 2001 "ביטלה" את "קץ ההיסטוריה". לכן העליה מאז 2001 מאד מובנת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |