 |
|
 |
||
|
||||
 |
"במאמר שעורר הדים הבוקר, ובהסתמך על 110 מחקרים שנערכו ברחבי העולם בשנים האחרונות, קובעים מומחים בכתב העת היוקרתי The Lancet כי להומיאופתיה אין כל השפעה על גוף האדם, ואין בכוחה לרפא מחלות. החוקרים מאוניברסיטת ברנה שבשוויץ קבעו, לאחר עיבוד הנתונים שנאספו במחקר, כי השפעתה של ההומיאופתיה היא כהשפעת גלולות דמה ללא חומר פעיל (פלצבו), וכי אין בכוחה להביא לשינוי כלשהו בתהליכים הגופניים של גוף האדם." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפלצבו אין אף השפעה על התהליכים הגופניים של גוף האדם? אז מה זה "אפקט הפלצבו" שמדברים עליו כל הזמן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. גם אני תהיתי. אבל יש להניח שזה כמו האפקט הלא קיים של הקוואליה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפקט הפלצבו הוא אותו אפקט שבו טיפול שניתן לבן-אדם אינו משפיע על התהליכים הגופניים שלו, אבל השכנוע העצמי של הבן-אדם בכך שהוא מקבל טיפול כן משפיע על התהליכים הגופניים בגוף שלו. ואם יורשה לי לנחש את הלך מחשבתו של כותב הקטע, הוא ציפה שההיגד ''אין בכוחה להביא לשינוי'' וכו', יובן בהתאם להקשר, ולא עפ''י ניתוח לינגווסטי ולוגי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה במשפט היא לא ה"תהליכים הגופניים", אלא ה"להשפיע". תהליכים מוחיים שונים יכולים להשפיע על תהליכים גופניים, ואמונה שקיבלת חומר מועיל היא תהליך מוחי. כך, ייתכן (נניח) שאתה תיתן למישהו כוס מים ותאמר לו שיש בה איבופרופן, וכאב הראש שלו יתמתן קצת; האם היית אומר, במצב זה, של*מים* היתה השפעה על הרצפטורים במוח הגורמים לתחושת כאב הראש? יותר סביר לומר שלאמונה שקיבל תרופה היתה השפעה כזו. המים לא עשו (כמובן) כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל, אבל בפלצבו אני לא מתכוון רק לחומר עצמו, אלא גם לצורה שבה הוגש (תן למישהו לשתות מים - הוא שותה מים. תן למישהו לשתות מים שהומסה בהם אבקה לחיי נצח - הוא שותה פלצבו) ובכך הוא בהחלט משפיע (אולי - אם מקבלים את זה שיש אפקט פלצבו). למה זה חשוב ולא סתם התחכמות לינגוויסטית? כי אם יש צורה שבה הומיאופתיה מרפאת מחלת, זו בדיוק הצורה הזו, והשאלה היא עד כמה יש לזלזל בה. עד כמה "אפקט הפלצבו" שלה יעיל בהשוואה לאפקטי פלצבו אחרים שאפשר להפיק (למשל, מהרפואה המודרנית). זה מתקשר גם לדברים של יואב בן דב קודם - הוא לא טוען שעם אסטרולוגיה אפשר לחזות משהו, אבל שהיא יוצרת מעין "אפקט פלצבו מוכלל". כלומר, השאלה עד כמה זה טוב שמרמים אותנו, והאם זה חיובי ללכת שולל, היא לא טריוויאלית (מה שכן, לדעתי התשובה לה היא חרא-שוורים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''גללי שוורים'', במטותא ממך. וכמו שאמרת בעצמך, אם מצליחים לרמות אותנו - אז לא באמת מרמים אותנו. ועל כגון דא אומרים, אשרי המאמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אם יש צורה שבה הומיאופתיה מרפאת מחלת, זו בדיוק הצורה הזו'' - על זה בדיוק הויכוח. תומכיה ההומיאופתיה ימחו בתוקף על הטענה שטיפוליהם שקולים לפלצבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תומכי ההומיאופתיה יגידו (יגידו? אומרים!) שהומיאופתיה לא מרפאת מחלות, אלא אנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רופאים קונבנציונלים נהגו בעבר לעשות שימוש באפקט הפלצבו, אולם היום יש ''חוק זכויות החולה'' שמחייב אותם לתת את כל המידע... ופלצבו לא עובד בלי הונאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתאם ל''חוק זכויות החולה'' שמחייב אותם לתת את כל המידע, הרופאים אומרים לפציינטים שהם משתתפים בנסוי. מכיוון שהנסוי נערך בשיטת העוורון הכפול, הרי שהרופא אינו יודע מי מהמטופלים מקבל פלאצבו ומי תרופה אמיתית, כך שהוא אינו מסתיר מידע זה מהמטופל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק "אומרים לפציינטים שהם משתתפים בנסוי" אלא מסבירים להם את כל תנאי הניסוי (מה שאתה הסברת ועוד יותר, וביתר פירוט), מבקשים את רשותם לשתף אותם בניסוי ומחתימים אותם על טופס הסכמה. אבל נראה לי שההורה העצלן מתכוון למשהו אחר: ישנן מעין פעולות פלאסבו שאינן בדיוק ניסויים אלא פעולות שנועדו לשם הרגשתו הטובה של החולה וכן גם לשם... הממ... לשם קיצור תולדות הזמן שמבלה הנ"ל במרפאה, בחברת הרופא העסוק והעייף. למשל, הרופאים (ואני) יודעים כבר מזה שנים רבות דבר שפורסם לאחרונה, סו"ס, כעובדה רשמית ובדוקה: שהסירופים נגד שיעול אינם עוזרים. ישנן מחלות ויראליות רבות שלמעשה אין מה לעשות נגדן והן חולפות ללא טיפול, אבל כשעומדים מול הרופא אמא מאוד חרדה או קשיש בודד ודאגן הנוטה לשוחח ממושכות - הרופא לא יכול לשלח אותם לביתם פטורים בלא כלום. אז הוא רושם להם סירופ נגד שיעול, כדי שתהיה להם הרגשה שהם "עושים משהו" כנגד מחלתם. גם זה פלאסבו, למרות שלא מדובר בניסוי ו(אי-)התוצאה במקרה זה ידועה מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט ב־ynet הוא כצפוי פשטני למדי. תחילת תקציר המאמר מאתר ה־Lancet, כרגע בדף הראשי: The evidence for a specific effect of homoeopathic remedies is weak, according to a study. The investigators conclude that the clinical effects of homoeopathy are compatible with placebo effects. Aijing Shang and colleagues compared randomised placebo-controlled trials of homoeopathy with matched RCTs of allopathy. When the analysis was restricted to large trials of high quality there was no convincing evidence that homoeopathy was superior to placebo, whereas for conventional medicine an important effect remained המאמר המלא, למנויים בלבד:מכאן אפשר להבין שהמאמר סוקר מחקרים קליניים קיימים והחוקרים מוצאים שבניסויים יותר גדולים (ולכן יותר אמינים: חוק המספרים הגדולים מפחית את הסיכוי להטיות לא רלוונטיות) ההשפעה של תרופות הומאופתיות אינה מובהקת יותר מההשפעה של פלסבו. למיטב זכרוני זו אינה הפעם הראשונה שמגיעים למסקנה דומה. ומן־הסתם אם נחכה עוד כמה חודשים נמצא ביקורות על הסקר הזה שדומות במהותן לביקורות על סקרים קודמים. מישהו מתנדב לחפש? למערכת: אם יש בתוכן לעליל משום פגיעה בזכויות היוצרים של ה־Lancet, תרגישו חופשי למחוק את התוגבה או לערוך אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה טורחים לפרסם בלנסט מאמרים מיותרים? לא חבל על המקום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או סתם בשביל הרייטינג (עוד לא ראינו דם!) למהרשת מביא מאמר תגובה: "שמעון כהן, הומיאופת ונטורופת בקופת-חולים לאומית, אינו מתפלא על פרסום המחקר. "הוא לא מגלה שום דבר חדש", הוא חורץ, "והרעיון בהומיאופתיה היא לא שהחומר משפיע, אלא התדר שלו. לכל חומר בטבע יש תדר, החל מטלפון סלולרי, דרך צג המחשב, קריסטלים או עצים. התדר של חומרים הומיאופתיים שונה מאחד לשני כי זה גם קשור ברמת הדילול הפנימי שלו, וזה מה שעושה אותו כל כך מיוחד [...] כהן: "עם סטטיסטיקה באמת שאי אפשר להתווכח. אבל אפשר לבדוק הצלחה של הומיאופתיה אצל אנשים שהיו בטיפולים, וזה אומר המון. אומנם אין מחקרים הומיאופתיים, אבל יש פרובינג, שזה עובד בשטח"." זה רק נדמה לי, או שהוא אומר דבר והיפוכו? בדיקת הצלחה של אנשים שהיו בטיפולים לא נעשית בכלים סטטיסטיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטורופת זה הכינוי למי שלא יודע עברית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מדברררר על מחקר איכותתתתי (לקרוא באינטונציה של אורי זוהר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהומור לא ''נופל'' רק תחת ניקים אלמוניים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא מתבססת על סטטיסטיקה מאד מיוחדת: מרחב המדגם הוא האנשים שביקרו את הומיאופט ומצבם הוטב. לפי השיטה הזאת הומיאופטיה באמת עובדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש המון אנשים שביקרו אצל הומיאפט ומצבם הוטב. רק ציניקנים מרושעים במיוחד ישאלו מה קרה ברווח בין הביקור להטבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה דילמה: יחד עם אוסף תרופות השתרבבה תרופה הומיאופטית למה שרכשתי אתמול בבית מרקחת עפ"י מרשם שניפקה לי רופאת השיניים לאחר פרוצדורה כירורגית (לפציינט שלום, תודה על ההתעניינות). גיליתי את העובדה הזאת רק אחרי שנטלתי את המנה הראשונה, כך שאי אפשר להחזיר את המציאה לבית המרקחת ולקבל בחזרה את 63 השקלים שנשדדו ממני. הדילול הוא ברמה 6C, כלומר, אם הבנתי נכון, 12-^10 ובתרגום לשפת אדם רק אחת מטריליון מולקולות של המיצוי זכתה להגיע לגלולה, כלומר ללא מיצוי המנה היתה עולה לי 63 טריליון שקל, שהוא קצת יותר ממה שיש לי כרגע בחשבון הבנק. הדילמה הקטנה אם להמשיך למצוץ את הגלולות האלה או לעשות את הדבר הנכון הטרידה אותי במשך 5 שניות תמימות, לאחריהן החלטתי לזרוק את הזבל לפח. החלטה לא רציונלית כי כרגע מחיר התרופה עבורי הוא אפס, אבל גם להרגשה שלי שאני לא נמושה יש איזשהו ערך עבורי, וההרגשה הזאת תתחזק בדיוק בשעור הדילול, כלומר הוספתי לה טריליונית שלמה (במלים אחרות: הכפלתי אותה פי שניים) ואני מרגיש סיפוק מסויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת התלבטת? ומה לא רציונלי בלזרוק את התרופה לפח? משהו בסגנון של "זה בטח לא יזיק, וכבר שילמתי, אז אולי אולי איכשהו התרופה כן תעזור"? ואם מותר לשאול עוד - אתה מתכוון להמשיך ללכת לאותה רופאת שיניים? כפי שבוודאי זכור לך, אני פעם שמתי איקס על רופאה שהמליצה על טיפול הומאופתי לאחד הילדים שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מאחר והמחיר הוא אפס והתועלת גדולה שווה לאפס1 צריך להצדיק את ההחלטה. הרופאה הזאת אינה הרופאה הרגילה שלי אלא מומחית אליה הופניתי לצורך ביצוע פרוצדורה לא פשוטה, ממילא אפרד ממנה לאחר סיום הטיפול. ________________ 1- טוב, נכון, אולי לא. היה יכול להיות מגניב לו נחנקתי כשמצצתי את הגלולות האלה, ומאמר ההספד עלי ב"אייל" - ואל תגידו שעוד לא התלחלתם לעבוד עליו - היה נושא את הכותרת "מי אומר שהומאופטיה אינה אפקטיבית"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"אולי לא" הזה הוא חשוב. הרבה פעמים שומעים מאנשים שפנו למרפאים ידעונים למיניהם משפט בסגנון "נכון, זה לא רציונלי על בסיס המדע הנוכחי, אבל אולי בעתיד המדע יגלה עקרונות חדשים ומופלאים שבאמצעותם הטיפול הזה כן עובד". אוקיי, זה עקרונית אפשרי, אבל באותה מידה אפשרי שהמדע יגלה עקרונות חדשים ומופלאים שבאמצעותם הטיפול הזה מזיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי, אלא שדילול פי טריליון יעשה את שלו גם על הרעל הכי פוטנטי בעולם. מה שנשאר אלה סכנות של זיהום או חנק וכפי שכתבתי ההתלבטות לקחה לי 5 שניות. אי לכך אין בינינו חילוקי דעות של ממש בנושא, ואפיול הייתי מנסח את דבריך בצורה יותר חריפה: לא "באותה מידה" אלא *סביר יותר* שאפקט עליו אנחנו לא יודעים כלום יתברר כמזיק ולא כמועיל (כפי שכולנו יודעים הרבה יותר קל להזיק מאשר להועיל, כפי ששלושים ומשהו שרי הממשלה מדגימים לנו כל יום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ואכן אנחנו בדרך לדמוקרטיה הומאופטית - אחרי שהם ידללו אותה, תצטרך פלסבו כדי להרגיש אותה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם ה"סביר יותר", ואפילו שקלתי לכתוב את זה בתגובה הקודמת שלי. אבל לכתוב "דילול פי טריליון יעשה את שלו גם על הרעל הכי פוטנטי בעולם" זה כל כך המדע הנוכחי. אני התכוונתי למדע חדש ומופלא, למשל water memory [Wikipedia]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אנחנו דווקא כן חלוקים. אני בטוח שאם למים יש זכרון, הם זוכרים רק דברים מועילים אחרת הסרחון היה מגיע עד השמים. (וכן, אני כמובן מכיר את הרעיון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לדייק את זה קצת - ברפואה חשוב האם הטיפול עובד וגם, אם כי פחות, מהם העקרונות שבאמצעותם הטיפול עובד. מאדוארד ג'נר שפיתח את החיסון לאבעבועות - ועד היום - יש עדיין תרופות שאין לנו ממש מושג מהם העקרונות שבגללן הן עובדות, אבל אנחנו יודעים שהן אכן עובדות: אנשים מחלימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. אבל לפעמים יש ויכוח האם תרופה עובדת או לא: מטפל שמנפנף בנתונים אנקדוטליים, או אפילו מחקר מסודר שנפל באחד הכשלים הידועים (אפקט המגרה, מדגם מוטה, וכו'; לך אני בטוח לא צריך להזכיר את Why Most Published Research Findings Are False של איונידיס). בחלק מהמקרים האלה אחד הטיעונים של תומכי התרופה יכול להיות "אולי בעתיד המדע יגלה עקרונות חדשים ומופלאים וגו"'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איונידיס? אתה מסתמך על מכחיש הקורונה המפורסם ? ;-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני חושב על זה, אם יש תחום מדעי שיכול לגלות עקרונות חדשים ומופלאים שבאמת ישפיעו על הויכוח האם תרופה עובדת, זה ביוסטטיסטיקה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בחלק מהתרופות שמוגדרות "הומיאופטיות" יש רכיבים נטורופתיים, אם זה עוזר לך. ב. כבר התלוננתי כאן שאם כבר משווקים תרופה כזו, למה לספר לי שהיא הומאופטית ולחסל את 30% הפלסבו המועילים שיכול הייתי להנות מהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אז זהו, שהיא לא סיפרה לי ואני לא בדקתי לפני שקניתי (למען האמת: לפני שמצצתי את המנה הראשונה). אם אתה שואל לגבי המוכר, מסתבר ש"הומאופטיה" אמנם מרתיעה אנשים כמוך וכמוני, אבל לגבי שאר 98% האנשים היא דווקא מקדמת מכירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שנים סבלתי מכאבי ראש חזקים במשך כמה חודשים, אולי בגלל עומס יתר בעבודה ובעיות אחרות שהיו במשפחתי באותה תקופה. כבר הופניתי למרפאה נוירולוגית בבי''ח, אך מחוסר זמן דחיתי שוב ושוב את התור ואחרי עוד כמה חודשים כאבי הראש חלפו מעצמם. אימי, שהיא מאמינה גדולה בהומיאופטיה, ניסתה לשכנע אותי שאלך להומיאופט שהיא חסידה שלו, אך גם אליו לא הגעתי מחוסר זמן. לו הייתי לוקחת באותה תקופה תרופות הומיאופטיות - בוודאי הייתי חושבת שכאבי הראש חלפו עקב הטיפול, ואז גם אני הייתי הופכת לחסידה שוטה. הדבר הזה הוא נכון לא רק לכאבי ראש אלא למחלות קלות ומיחושים שונים החולפים ממילא אחר זמן - קל מאוד לחשוב שמה ש''ריפא'' אותם הוא ההומיאופטיה או רפואה אלטרנטיבית אחרת כלשהי. כשמדובר במחלות קשות ורציניות, הסיפור הוא אחר לגמרי. הכרתי אשה (ידידה של אימי, הן בדרך כלל מהוות צמדים או שלישיות של חסידות...) שהתגלה אצלה גידול שפיר ברחם, והיא היתה אמורה לעבור ניתוח. ההומיאופט של אימי לפחות היה ישר מספיק לומר לה שהוא אינו מטפל במקרים כאלה, אבל סיפרו לה על איזה הומיאופט גדול ומופלא בחיפה, והיא ביטלה את הניתוח וניגשה אליו. הוא רשם לה תרופות (אא''ט, כמה סוגי טיפות וגם אילו שהם כדורים למציצה) ואמר כי כעבור כמה חודשים של טיפול הגידול יצטמק ו''יהיה כל כך קטן שכבר לא ידברו על ניתוח''. אחרי חמישה חודשים הגידול צמח לממדי ענק והיא הובהלה לניתוח דחוף. במקום ניתוח להרחקת הגידול בלבד, כפי שדובר לפני הסיפור ההומיאופטי - בסופו של דבר, אחרי הצמיחה המאסיבית של הגידול - היה צורך לכרות את רחמה. היא רווקה מבוגרת וערירית. אימי לא שוכנעה מהמעשה העצוב שהיה עם ידידתה, שאולי יש מקום לבדיקת הנושא ולהסקת מסקנות, ואמרה ש''אולי היא לא לקחה את התרופות בצורה מסודרת כמו שצריך...''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפורו העצוב של הגידול של אותה מכרה הוא, לצערנו, סיפור שכבר חזר על עצמו בואריאציות שונות. הייתה לי חברה שגם היא הלכה להומיאופט בעניין גידול כזה, ובתוך כמה חודשים רזתה מאוד, מה ששכנע אותה שכנראה הטיפול עבד - ולכן לא חזרה לרופא הקונוונציונלי שטופלה אצלו קודם. אבל הגידול שלה הפך להיות סרטני, וכשעובדה זו התבררה כבר היה מאוחר מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>לו הייתי לוקחת באותה תקופה תרופות הומיאופטיות - בוודאי הייתי חושבת שכאבי הראש חלפו עקב הטיפול, ואז גם אני הייתי הופכת לחסידה שוטה. מזכיר את ניסויי היונים של סקינר: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |