בתשובה לאייל אלמוני, 06/08/05 20:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם זה שאינו חרדי או עו"ד ירשה לי, הייתי רוצה לחתוך כאן כדי להציג פרדיגמה חלופית להסתכלות בטרור, כדי שיהיה אפשר לענות על שאלותיך: הפרדיגמה הנפוצה, גם אם לא מודעת, להסתכלות על טרור מתייחסת אליו בתור מעין שיגעון של פרטים, הנובע ממכלול גורמים (דת, כלכלה, פוליטיקה וכדומה). לדעתי זו אינה מאפשרת הסתכלות רחבה מספיק, מאחר והיא מתייחסת לכל פיגוע כאל אירוע נפרד ולכל מחבל כאל מקרה פרטי שהשתגע. הניתוח שהציג קודם לא חרדי ולא עו"ד 1 לעמדות השמאל בעיני מהווה דווקא ניתוח אובייקטיבי לכל דבר ועניין, מבלי שיערב אידיאולוגיה או "פיתרונות". במקרה אני גם מסכים עם הניתוח הזה, אבל כפי שאמרתי - ניתוח ברמת הפרט לא מספק לדעתי את התשובה לשאלה "למה", או ליתר דיוק - מספק יותר מדי תשובות. החלופה שאני מציע היא ניתוח ברמת החברה2 - לא להסתכל על כל אירוע טרור כאל מקרה בודד נפרד, אלא על הטרור כתופעת לוואי, אחת מני רבות, של תהליכים סוציופוליטיים במציאות מסויימת. יתכן ששכיחותם גבוהה, נמוכה, או אפילו בלתי ניתנת לכימות (פשוט אין). במקרה זה, קל להסביר את הטרור הפלסטיני. הטרור הפלסטיני הוא תוצאה כמעט בלתי נמנעת של עימות מתמשך בין שתי חברות, כאשר האחת בעלת עוצמה צבאית גדולה לאין שיעור מזו של האחרת. כאשר החברה החלשה היא גם אידיאולוגית (דתית) מאד, הופך הטרור (או הגרילה, תלוי בנקודת המבט בשלב זה) לטוטלי יותר, כאשר העולם נצבע בעיני פרטים בחברה הזו בצבעי שחור ולבן. קשה אולי להסביר איך ומדוע הופך אדם ספציפי למחבל מתאבד, אבל קל להבין איך ההסתה הנרחבת נגד ישראל, בשילוב מציאות החיכוך היומיומי עם הכיבוש והיעדר התקווה כתוצאה מהמצוקה הכלכלית והיעדר האופק המדיני הראלי, גורמת לשחיקת ערכי מוסר בסיסיים בקרב הציבור הפלסטיני ולדמוניזציה של השד הישראלי. קלות הייצור היחסית של חומרי הנפץ המאולתרים, למול היעדר נגישות לכלי נשק קונבנציונליים, הופכים את הבחירה הטקטית בדרך הלחימה לקלה יותר. בתנאי יסוד אלה, לא קשה להבין מדוע שכיחות הטרור בעימות זה היא גבוהה במיוחד. קשה מעט יותר להסביר את הטרור היהודי, מאחר והערך הסטטיסטי שלו נמוך בהרבה (אירועים בודדים לאורך תקופה ארוכה). אך בחינה של המציאות שקדמה לו לא תפתיע איש - א. עלבון עמוק מכיוון הממסד הפוליטי-צבאי, שנתפס לפתע כמי שבגד, הפך עורו, וממגן הפך לצורר מפעל ההתנחלות. יתר על כן - הבגידה אפילו עזה יותר מאחר והויתור על עזה נתפס כ"מתנה לרוצחים", למי שנתפסים בעיני ציבור זה כתתי אדם ומפלצות. שילוב גורמים סייעו להנהגת המתנחלים לבנות מציאות רומנטית וטוטלית מאד, תוך הצגת תכנית ההתנתקות כאסון שאין ממנו תקומה. גם קודם לפיגוע בשפרעם היה ברור לכל בר דעת שהבניית מציאות כזו - שנועדה להשיג יעדים פוליטיים מוגבלים - תתפרש פשוטו כמשמעו על ידי פרטים קלים להשפעה (דוגמת צעירים "אבודים" או חוזרים בתשובה החשים צורך לפיצוי-יתר). ב. חוסר אונים וחולשה - בניגוד לשלביה הראשונים של תכנית ההתנתקות, בהם הייתה למתנגדיה תחושה כי הם יצליחו להכריע במאבק, בשבועות שקדמו לפיגוע, ובפרט סביב כשלון הצעדות לגוש קטיף. ג. חברה אידיאולוגית מאד ומחוייבת מאד. בתוכה, החוזרים בתשובה נוטים אף יותר לראות את המציאות בצבעי שחור ולבן. כמו כן, חרדת זרים הטבועה עמוק בחברה היהודית כולה, ובפרט הדתית, מזהה את ערביי ישראל (ובהם גם נוצרים ודרוזים) כמחבלים פוטנציאליים או מחבלים דה פקטו. ד. נגישות גבוהה לנשק קל ונגישות גבוהה לישובים ערביים בישראל, לעומת הצורך בארגון ובהכנות לפיגועים במתווה אחר, הפכו את הבחירה בטקטיקה במקרה זה לקלה יותר. המציאות שלאחר פיגוע כזה מכילה שני גורמים נוספים - מחד, התנערות מוחלטת וכנה של ההנהגה הפוליטית והרוחנית של מתנגדי ההתנתקות מהפיגוע צפויה לשמש כגורם מרסן מפני צעירים נוספים. מאידך, במידה ואותו רוצח אכן יזכה לפולחן אישיות כזה שזכה לו "ברוך הגבר" בקרב ציבורים מסויימים (הכולל גם תאוריות קונספירציה ותפיסות משיחיות), גם הוא עלול לשמש כמודל לחיקוי. השפעת הגורם הראשון, הממתן, היא מיידית אך קצרת טווח. השפעת הגורם השני אורכת זמן, וקשה לאמוד אותה, אך לאורך זמן מטשטש הזיכרון המיידי של האירוע, וקל יותר לעשות בו שימוש להבניית מציאות אוהדת. אשמח לתגובות מצד אנשי ימין בנוגע לאמור, ובפרט בנוגע למידת הנכונות לקבל ניתוח מעין זה. -------------------------- 1 - תגובה 321888 2 - למי שאינו בעל רקע במדעי החברה, משמעות המונח "רמת הניתוח" פשוטו כמשמעו - ניתן לנתח תהליכים פוליטיים ברמת הפרט, החברה, הפנים הארגונית, הבינארגונית, המדינה, הבינלאומית, וכן הלאה. בכל ניתוח יש להגדיר מי הם השחקנים הרלוונטיים, ורצוי להגדירם כך שלא ישארו יותר מדי גורמים אקסוגניים - חיצוניים - המשפיעים על התהליך המנותח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניתוח מצוין, מורכב, לא-פשטני ומנוסח היטב. כל הכבוד! אם רק היית כותב את ההודעה הזאת לפני כמה חודשים או שנים, היית מונע מהרבה איילים כאב ראש וגמגומים. רק שאלה קנטרנית אחת, כי אני פשוט לא יכול בלי: איך אפשר לעשות דמוניזציה לשד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק איך שאפשר להוסיף סוכר לקולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניתוח טוב. יש לי הערה אחת לגבי המשפט המדבר על שחיקת ערכי המוסר בחברה הפלסטינית. אינני חושב שנכון לומר את זה. חלק מהחברה הפלסטינית-ואולי אפילו כולה- עברו ממקום בו ערכי המוסר נשמרים למקום אחר. הם מרגישים במלחמה. במלחמה ערכי המוסר מוקפאים במקרה הטוב ומתאדים במקרה הרע יותר.. אני יכול לנתח לך מלחמות מתקופת יהושע, דרך כמעט כל המלחמות מאז ועד היום. גם אם בתיאוריה המלחמות היו תחומות לגברים ולצבאות- הן שחררו את תאוות הדם והרצח. בגלל זה הנוהג לנוס מאיזור המלחמה לא נולד ב-1948. אין מלחמות בלי זוועות וההבדלים הם רק בעוצמת הזוועות. יש זוועות ספוראדיות ויש זוועות מתוכננות על ידי מפקדי הצבא או הדרגים הפוליטיים. נהוג בעולם להצניע את הזוועות,לרומם את הרגש הלאומי ותחושת האחדות, להלל ולפאר את הגבורה וההקרבה וכו'. אבל אין מלחמות שלא נעשו בהן זוועות. בעניין של הפלסטינאים מאד יועיל לקרוא את ספריו של ז'ורז' פאנון, שאולי יוסיף הסבר לסילוק כל תפיסה מוסרית במאבק נגד האירופאים כולל פגיעה בנשים וילדים. כל זה בנוסף להסבר שעקב העוצמה שלנו לעומת חולשת הפלסטינאים -טרור ההתאבדות היא הדרך היחידה שלהם לנסות ליצור מאזן אסטרטגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה-פרנץ פאנון | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנון אכן מומלץ, ללא ספק. אבל גם פנון עצמו הוא דוגמה מובהקת לשחיקת ערכי מוסר - פנון, ההומניסט להגדרת עצמו, מגיע למסקנה חד משמעית כי על האדם השחור להרוג באדם הלבן כדי להשיב לעצמו את אנושיותו ולהתנער מעולו, ובכך לשטוף בדם את רגשי הנחיתות ולהיווכח כי האדם הלבן אינו כל יכול. למתעניינים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה, אם הבנתי נכון, אומר שמכיוון שהפלסטינאים הם הצד החלש המאבק שלהם טוטאלי יותר ויש להם שחיקה מוסרית. אז איך אתה מסביר תרבויות וצבאות חזקים מתקופת הקדם ועד לפני שישים שנה שהיו חזקים יותר מאוביהם ובכל זאת היו טוטאלים כלפיהם פי מאה מהפלסטינאים. בהשמדות עמים שבטים ופגיעה בעשרות אלפי אזרחים ללא אבחנה. ואני לא מדבר על עולם שלישי אלא על אימפריות ומעצמות מודרניות. הטוטאליות של הפלסטינאים לא נובעת משחיקה מוסרית. היא דווקא די טבעית ומקובלת כמעט בכל עימות דמים שהיה קיים בהיסטוריה בין עמים. ועדיין קיים היום באפריקה וחורים אחרים. זה כלל לא קשור לצד חלש או חזק. הפלסטינים אכן מגיבים בלוחמת גרילה כי זה הכלי שעומד לרשותם. אבל פגיעה בחפים מפשע כטקטיקה היתה ותהיה תמיד בלי קשר ליכולת צבאית. ולכן ההסבר שלך לטרור הפלסטינאי פשוט לא נראה לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפלסטינים הפסיקו להגיב "רק" בלוחמת גרילה לפני שנים. החמא"ס והג'יהאד האיסלאמי התחילו לבצע פיגועי התאבדות סיטוניים נגד אזרחים שמטרתם היא להרוג בכל מחיר בשנות התשעים. הפת"ח, אחרי הפסקה של כמה שנים (טרם אוסלו והאינתיפאדה הראשונה המצב היה אחר), חזרה לעשות את אותו הדבר אחרי שישראל חיסלה את ראאד כרמי ב-2002. הארגונים הפלסטיניים החילוניים לא ראו לנכון לפגוע באזרחים בעורף ישראל בתקופת אוסלו. האינתיפאדה הנוכחית גרמה להם לעשות זאת. גם התמיכה הנרחבת בפיגועי ההתאבדות לא הייתה קיימת לפני שנת אלפיים - הציבור הפלסטיני היה תמיד אחת מהחברות החילוניית בעולם הערבי. זו שחיקה מוסרית. או אם תרצה, שכתוב המוסר כדי שיתאים לטקטיקה. הטענה שלך לכשעצמה נכונה - לא רק הצד החלש משכתב את עקרונותיו. עזוב לפני שישים שנה. קח דוגמאות מהיום, מעכשיו. האמריקאים בעיראק. צה"ל "מכה קטנה בכנף" באינתיפדה הנוכחית. כל מלחמה מוציאה את הרע מהאדם, אבל לכך מתלווה הליך ארוך של הבשלת הלגיטימציה. ב-1994 ישראל לא הייתה מעלה על דעתה לחסל את אחמד יאסין, או להטיל פצצה במשקל של טונה על בית מגורים מאוכלס. עשור אחר כך, זו כבר היסטוריה. לאט לאט כללי המוסר שוכתבו, העמדות הפכו ליותר דוגמטיות, האויב הפך ליותר דמוני. כך בדיוק אירע גם בצד הפלסטיני - קדושת השאהיד הופקעה מהארגונים האסלאמיים גם לחילוניים, רצח ילדים ופעוטות הפך ללגיטימי, שילוב נשים בפיגועי ההתאבדות (קו אדום מבחינת כל ארגון מוסלמי עד לשנים האחרונות, היום אפילו החמא"ס עושה את זה). שום מערכת מוסרית אינה קשיחה. לא צריך לשבור אותה. לאט לאט, היא מתקפלת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |