 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהתחלה הצהירו באופן חד משמעי על "גילוי נשק להשמדה המונית" בעיראק. ההצהרה הזו דוללה מעט והפכה ל"תוכניות לנשק השמדה המוני" שהפכה בגילגול שלישי ל"פעילויות הקשורות בתוכניות לנשק השמדה המוני." עכשיו, במקרה או לא, כשעוזרתו הנאמנה של הנשיא בוש קיבלה את האחריות להזרמת דם חדש למאמצי מחלקת המדינה, דוברי הממשל מחליפים את הארסנל המילולי. מזכיר ההגנה דונאלד ראמספלד ושאר בכירי מערכת הבטחון מדברים על "המאבק העולמי כנגד קיצוניות אלימה." לא עוד "מלחמה עולמית בטרור." מעניין לקרוא את דבריו של גנרל מיירס, יו"ר המטות המשולבים: "התנגדתי לשימוש במונח 'מלחמה בטרור' משום שאם מדברים על מלחמה, כולם חושבים על אנשים במדים כפתרון. למרות שהצבא מעורב עמוקות במשימה, המאמצים הבאים ידרשו את כל האמצעים העומדים לרשות הקהיליה הבינלאומית. הפתרון יושג יותר באמצעים דיפלומטיים, כלכליים ודיפלומטיים מאשר צבאיים. יש להגדירו כאיום של קיצוניים אלימים תוך הכרה בעובדה שהם משתמשים בשיטות של טרור." [הציטוט מדבריו איננו ישיר]. דבר מעניין הוא שהכתבים מציינים שהשינוי "משקף את האבולוציה בחשיבה של בוש עצמו." מי אמר שאין תקווה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אם נמשיך בלהטטנות מילולית זו, אולי גם נגיע ל'מזרח תיכון חדש' וכלה בשאר קרקסנות-של-נייר במאבק על חיפוש נראטיב שיאיר את הפרו-כריסט 1 באור חיובי יותר, משמע שלאחר בדק בית מילולי לשיטת mutatis mutandis הכל יהיה בסדר. רוצה לומר: פתרון הבעיות לא ישתפר אם כל מיני יחצ"נים יגדירו מילולית מחדש את 'המשימות' העיראקיות שבמקורן מעוניינות לרבע את המעגל (או להיפך). שתי ברירות עומדות כרגע בפני הממשל: 1. ביצוע נסיגה מעיראק, תוך השארת המשטר שם לבובה פרו-אמריקאית (מודל חוסיין-ג'וניור בירדן), שפירושו התרכזות במאמצים דיפלומטיים לפיהם מדינות ערביות מתונות יבצעו מאבק חורמה בטרוריסטים הצומחים בשטחן, בהתאם למתודות הערכיות הנהוגות בתחומיהן. הימור פרטי שלי: נסיגה מסוג זה תאיץ את התפשטות הטרור לאירופה. 2. הישארות פיסית בעיראק ודרישה אמריקאית חד משמעית (שתבוצע כמובן בדרכי נועם ובעזרת דיפלומטיית-הדיפלודוקוס) ממדינות אירופאיות שונות לקחת חלק נוסף במטלה זו. הימור פרטי נוסף: רוב המדינות האירופאיות יסרבו בשלב זה להעמיק את אחיזתן בממלכת בבל המבולבלת, אולם יעורבו בהמשך בכל צורה אפשרית במתרחש שם. דבר זה יתרחש לאחר שמדינות אלו יפנימו את האימרה self fulfilling prophecy המתקיימת בשלב זה בתחומי עיראק – היינו שהסיבה השנוייה במחלוקת ליציאה למלחמה בעיראק, הופכת בהמשך לעובדה-מוגמרת שמקיימת את הגיון היציאה למלחמה לשיטת האמריקאים. _______________ 1 יש להבין ככינוי חיבה, שכן המערב כולו מצוי בסופו של דבר במחנה האמריקאי, גם אם יש כאלה השוללים זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרנו לנקודת ההתחלה. שלא לדבר על זה שבעצם זו היתה תקוות שוא לראות בשנוי כ"משקף את האבולוציה בחשיבה של בוש עצמו" (עם דגש על עובדת החשיבה לכשעצמה). ולמתעצלים: "הנשיא בוש השתמש במשפט 'מלחמה בטרור' חמש פעמים בנאום...הוא אמר 'שלא יהיה לכם ספק, אנחנו במלחמה'." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין את הבעייה לאשורה, שכן זוהי מלחמה שהתחילה מסיבה אחת (נפט) וממשיכה להתקיים בגלל סיבה אחרת (טרור ואיום על משטר הבובות), וזהו כל הקונץ בעניין, ללא שום קשר להתבטאויותיו של איש-הצדק לשיטתו – וגם זהו הדבר שכולם הזהירו מפניו (כולל עבדך הנאמן בשורת מאמרים שכתב בנדון). עכשיו כבר מאוחר מדיי, ואין שום אפשרות של לסיים עניין זה בכבוד, שכן האמריקאים עשו כמעט את כל הטעויות האפשריות להבנתי ב'מבצע עיראק', שהראשונה שבהן היה הצורך להשוותו ל'מבצע גרמניה' בשנת 45. גרוע מכך: לא רק האמריקאים מעורבים עד צוואר במתרחש שם, אלא בסופו של דבר המערב בכללותו, מי יותר מי פחות (ומצידי מי בכלל לא). השחקנים המרכזיים, מכל מקום, מצאו את מה שחיפשו: הטרוריזם הדתי והטראנס-לאומי מצא את 'השטן הגדול' לשיטתו, והאמריקאים מצאו את המלחמה נגד הטרור שהופסקה באפגניסטן, והתחדשה בעיראק. איך יוצאים מזה? לא יוצאים מזה בשלב זה; פשוט אי אפשר. כל מה שאפשר לעשות זה לשפר את המאבק על הנראטיב שפירושו המאבק על המוראל, ולשאוף לאופציה השנייה בתגובתי הקודמת – לפחות מבחינת האמריקאים. הסיפור הזה הולך להימשך עוד הרבה זמן לדעתי, הרבה מאוד זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בוש מתכוון לומר שבקרוב יתקפלו האמריקאים מעיראק. הפלישה לשם בוצעה תחת ההנחה שמחירי נפט גבוהים יגרמו למיתון בארה"ב (כפי שאירע בשנות ה- 70'). ובכל זאת, המחירים גבוהים ומיתון אין. ישנם הסברים שונים לאנומליה, וייתכן שהמיתון יגיע בסופו של דבר, אבל אולי בוש השתכנע שמחירי הנפט אינם קריטיים לכלכלה האמריקאית ולכן אין טעם להשאר בעיראק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפלישה לעיראק לא בוצעה כתוצאה מן הטירור ומסירוב סאדאם לשתף פעולה עם צוותי הבדיקה של האו"ם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש"י העירקים הסכימו לכל הדרישות של ציוותי האו"ם, רק שהיה להם נטייה לא לאשר מיידית כל בקשה שלהם. באופן אסוציאטיבי אני נזכר שראיתי פעם כותרת בעיתון: "אברושמי מסרב להודות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שכך היה (מה זה עכש"י?). מה היית מסיק מכך, בסבירות גבוהה, כאשר גם איום בתגובה צבאית אינו מצליח לשנות תבנית זו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש"י= עד כמה שאני יודע, אבל אולי יותר מדויק להגיד "עד כמה שאני זוכר". בחוכמת הדיעבד, כשאני יודע שלא מצאו שם נה"ה, זה נראה כמו הסיפור עם השפן והכובע. בתקופה ההיא באמת חשבתי שהאמריקאים *יודעים* שמשהו חמור קורה שם בתחום הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק יודע שמפקד בכוחות האמריקאים בעיראק (שכחתי את שמו) אמר שבוע שעבר שיכול להיות שתהייה הורדה בכמות הכוחות באביב 2006. מצד שני, לפני כשנה בוש הכריז על הורדה של ב30-40K בסד"כ, אך זו לא התבצעה בכלל. בנוסף, הצבא האמריקאי לא עומד בצפי מכסות הגיוס, הוא נאלץ להאריך פעם אחר פעם את שירותם הפעיל של כוחות המשמר הלאומי ולהעלות את גיל מועמדי הגיוס. (בקשר ליחס בין אינפלציה ומיתון, אני חושב שזה התחום של פרידמן). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |