|
||||
|
||||
אני לא אוהב את החמור המדוכא. הוא מדוכא מדי לטעמי. <ספוילר> למרות שהוא הופך את הבלון המפוצץ והצנצנת הריקה למצב של win-win, שאת זה אני אוהב, המלנכוליות שהוא משרה סביבו היא פשוט בלתי נסבלת לטעמי. </ספוילר> |
|
||||
|
||||
מקרלך? למי כבר אתה יכול לקלקל |
|
||||
|
||||
אני לא אוהב אותו כי הוא מתנשא ומגעיל ומתעצבן כשהוא מגלה שארנב (אני רגיל לשפן) יותר חכם ממנו. |
|
||||
|
||||
בעיני איה חשוד כאלטר-אגו של פו |
|
||||
|
||||
אם משלבים אותו עם התזזיתיות של Tigger, המעצבנת לא פחות מהתנהגותו של איה, פשוט מקבלים מניה-דיפרסיה. אם הוצאנו את המצבים המנטליים האלה מפו והגשמנו אותם בתור דמויות נפרדות, אין זה פלא שנשארנו עם דובי שהוא כל כך "זן". |
|
||||
|
||||
וואלה. והחרדות הלכו לחזרזיר. טיגר באמת הכי מעצבן. |
|
||||
|
||||
סיבת הדיכאון של איה ברורה לגמרי: זנבו חסר תחושה, ואחר כך נתלש ומחובר בנעץ רופף. אגב, זו בדיוק הסיבה שדווקא בלון מדולדל שנכנס ויוצא מצנצנת דבש יבשה כל כך קרוב לליבו של איה המסכן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |