 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנחנו רוצים לחיות במדינה דמוקרטית, הלא כן? כל אחד מאיתנו, בכל גיל, לומד בצורה הטובה ביותר כאשר הוא מתמודד עם ניסיונות אמיתיים שהם משמעותיים עבורו. לא חשוב מה הנושא, עליו להתמודד עמו במישרין על מנת לשלוט בו. למשל, אין דרך אחרת ללמוד את המיומנויות החברתיות – כיצד להסתדר עם אנשים מכל הסוגים – אלא להיות מעורב עם מבחר רחב של אנשים במשך פרקי זמן ארוכים. כמובן, אפשר להעזר ביועצים, בפסיכולוגים, בספרי הדרכה, ועוד. אולם כאשר מגיע הרגע המכריע, אנו חייבים לקיים יחסי גומלין, ולהרבות בהם, על מנת לפתח את היכולת להיות חברים יעילים בחברה. עלינו להיות חופשיים להתחיל ולסיים יחסים, להתעסק עם אנשים מכל הגילים ובעלי כל הרמות של מיומנות, ליצור קבוצות ולפרקן, להשתתף בתהליכי קבלת החלטות, וכן הלאה. הדרך היחידה אשר יש בה ולו הסיכוי הקלוש ביותר שהמבוגרים יפתחו את היכולת לתפקד בחברה חופשית ודמוקרטית כשותפים מלאים בעניני הקהילה היא להחזיק את הילדים, החל מהגיל המוקדם ביותר, בסביבה שהיא דמוקרטית ומכבדת, ואשר מתרגלת את שימושי החופש מהלידה ועד הבגרות. לכן נראה היה חיוני שהמקום בו הילדים גדלים ומתחנכים יתפקד כחברה חופשית, ודמוקרטית, בה הילדים הם שותפים מלאים בהחלטות אמיתיות על בסיס יומיומי, ומשתתפים בניסוחם של הכללים, בתהליכים שיפוטיים ובתפעולה של קהילתם. צריך להפוך את כל בתי-הספר של החינוך הממלכתי בישראל לבתי-ספר דמוקרטיים. לחילופין, צריך לתת חופש להקים בתי-ספר מכל הסוגים וכל הגוונים והקהל וההיסטוריה יצביעו בעד הדגם המועדף. כל אחד יבחר לו. גיוון צריך להיות העקרון המנחה בימים האלה של שנוי מזורז – לא דגם אחד שהוא תכנית להצלחה של מישהו. ומהניסיון שנרכוש לאורך הזמן על ידי צפיה בחלופות האפשריות אפשר שבמוקדם או במאוחר נחשוב על המתווה של הצורות שישמשו אותנו היטב בעתיד. חושבני שעלינו לידע ולומר לשרת החינוך, למשרד החינוך, ולממשלה, שאנחנו מעריכים את המחשבה המזהירה שהם מקדישים לחינוך צעירים, ושאם כל הכבוד, אולם בנחרצות רבה, אנחנו חולקים על ההנחה הבסיסית שקיים דגם אחד לחינוך צעירים לכל המדינה. אגב – חוק חינוך חובה מהווה פשוט הפרה על זכויות הפרט ! ! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באשר למשפט האחרון בתגובתך: מעניין, האמנה ל*זכויות* הילד דווקא מכירה בזכותם של ילדים לחינוך, ומחייבת שהמדינה תנהיג חינוך יסודי חובה לכל (סעיף 28.1 א'). ישראל, כמו עוד 191 מדינות, חתמה על האמנה ואישררה אותה. ארה"ב וסומליה טרם אישררו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המדינה, או האו"ם, או כל גורם אחר יחליט/ו שה*עבדות* היא חוקית, האם זה מחייב מישהו? חינוך כ*זכות* זה דבר אחד, כ*חובה* – בתחום הדיעות – זה משטר שונה לחלוטין. "מחייב את המדינה"...לאפשר... – זה מה שנקרא שוויון הזדמנויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאם המדינה תחליט שהעבדות היא חוקית, זה *כן* יחייב מישהו. בנוסף לכך זה יחייב אותנו להפיל את השלטון. מצד אחד אתה זועק לכך שאנו רוצים דמוקרטיה. מצד שני אתה מראה שאינך מבין במה מדובר. האמנה לזכויות הילד לא צמחה בחלל ריק. אם פתאום האו"ם יכיר בעבדות כעניין לגיטימי זה *כן* יצמח בחלל ריק. אני מניח שאנגליה של המהפכה התעשייתית, בה עבדו ילדים רכים בבתי החרושת, לא למדו קרוא וכתוב וסייעו בפרנסת משפחתם עונה על כל הדרישות שלך. הילדים האלה היו יכולים להישלח לבתי הספר הטובים ביותר (היו רק כאלה. פרטיים). בתי הספר לא הפלו לרעה בין עשיר לעשיר יותר. ואם היית שואל לדעתם, אני מאמין שהם היו אומרים לך שאמנם חייהם קשים, אך הם מעדיפים לעבוד חמש עשרה שעות ביום מאשר לראות את משפחתם גוועת ברעב. הורים אינם נדרשים לעבור מבחן כלשהו כדי להביא ילדים בעולם. לא כל מי שמוכשר להביא ילדים לעולם הוא גם מוכשר לחנכם. לעתים ההיפך הוא הנכון. יש הורים עבריינים, יש נרקומנים, ויש סתם כאלה שחושבים שהילד "יהיה בסדר" גם אם לא יטפחו בו שום דבר, וכלל לא ציינתי את ההורים המתעללים באופן פעיל בילדיהם. האם אתה מסכים שיש לחייב את הילדים ללמוד קרוא וכתוב? אם לא, ההיית בימיך בקשר עם מישהו שאינו יודע קרוא וכתוב? האם אתה מסוגל לתאר לעצמך עד כמה קשים חייו? ואם אתה מסכים לחייב ילדים ללמוד קרוא וכתוב - הרי שאתה מסכים לכפיית חינוך, ורק מתוסכל מכך שקו הכפיה לא עובר במקום שאתה היית מעביר אותו. כלומר: קרוא וכתוב - כן, ארבע פעולות חשבון - כן, הוצאת שורש - לא, תנ"ך - לא. ובכן - זה בדיוק מה שעושים. אגב, חבל שלא בדקת מראש על מה אתה מדבר. אם אתה מוכן להשקיע זמן ומרץ בכדי ללמד את ילדיך בעצמך בבית, הרי שתוכל לפנות למשרד החינוך, לבקש שיבדקו את מה שאתה עושה, וכמעט בטוח שתקבל אישור ל-homeschooling. אני גם די משוכנע שהדבר ישפיע לרעה על ילדיך לכל ימי חייהם, אך הורה יכול לאמלל את ילדיו במגוון צורות, וזו אינה הגרועה שבהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע שלא יהיה צורך להוציא רשיון לגידול ילדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שלדתיים יש פטנט כזה. קוראים לו ''נישואין'' ובמקור הוא תלוי בברכתם של הורי הזוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. אולי גם ניתן רשיון נהיגה לכל אחד, בתלוי בברכת הוריו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אני אוהב אנשים שמדברים בגוף ראשון רבים... אתה יוצא מנקודת הנחה שכל האנשים רציונליים, משכילים ונבונים. בעולם כזה חוק חינוך חובה ממלכתי אכן יהיה מיותר, וגם הקומניזם יכול להצליח. אבל רוב האנשים (או אפילו כולם) הם לא רציונליים, משכילים ונבונים. חוק חינוך חובה חינם מבטיח שרוב האוכלוסיה תקבל חינוך בסיסי, כיוון שרוב האוכלוסיה לא נבון דיו, או עשיר דיו כדי לרכוש חינוך אופטימלי לילדיו. חוק חינוך חובה הוא אחד מהחוקים החברתיים החשובים ביותר כיוון שהוא משווה את התנאים ההתחלתיים (או לפחות מנסה) בין קבוצות אוכלוסיה שונות - לא כולם מתגוררים באיזור המרכז או מרוויחים מספיק כסף כדי לאפשר לילדיהם חינוך בבית ספר 'פתוח', 'דמוקרטי' או בכלל לבחור בית ספר כזה. גם לא כל האנשים רוצים בחינוך דמוקרטי, מר רובנר האם תכריח אותם, בשם הדמוקרטיה, להתחנך בחינוך דמוקרטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שתקום ממשלה בישראל שתחסל את החינוך הממלכתי ותשאיר רק את הממלכתי-דתי (כי אחרי הכל זו מדינה יהודית, תשאל את לימור לבנת אם אתה לא מאמין) וכמובן גם את הישיבות למיניהן. האם גם אז תטען שחוק חינוך חובה מבטיח שרוב האוכלוסיה תקבל חינוך בסיסי וטוב? אני משער שבמצב כזה תזעק עד השמיים שמצד אחד כופים עליך לשלוח את ילדיך למערכת החינוך באמצעות חוק, ומצד שני לא מעמידים בפניך אפשרות בחירה מספקת לגבי אופי החינוך שהם יקבלו. ההבדל היחיד בין מצב עתידי כזה לבין המצב היום הוא שאתה רואה בחינוך הממלכתי מערכת טובה, בעוד אני חושב ההפך ורואה בחיוב החוקי לשלוח את הילדים דווקא למערכת זו סוג של כפייה שמבחינתי האישית גובלת ב"יהרג ובל יעבור". משום מה אתה גם מניח כאקסיומה שחינוך מסוג אחר (דמוקרטי, פתוח, מה שלא יהיה) חייב לעלות לאזרח הרבה כסף, אבל זה לא יהיה ככה אם מסלולים כאלה יקבלו מהמדינה את אותו מימון שמקבלת, למשל, מערכת החינוך האלטרנטיבית של ש"ס, או כמובן אם המערכת תופרט לחלוטין. במצב בו יעמדו בפני האזרח הממוצע מגוון רחב של אפשרויות ומסלולי חינוך שונים, ניתן יהיה גם לדרוש ממנו באמצעות חוק שיבחר במטותא אחת מהן ולא ישאיר את ילדיו בבית. עד אז, ראוי לבטל באופן זמני את החוק הזה ולהשקיע את הזמן בבניית מערכת חינוך שתתאים לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היותה של ישראל "מדינה יהודית" איננה - אני חוזר: *איננה* המצאה של לימור לבנת. גם לא של מנחם בגין. לא של "הדתיים" ולא של "הימנים", לא של "הבורגנים" ולא של "האשכנזים", לא של "המזרחיים" ולא של "הספרדים", לא של "היהודים" ולא של "הכנענים". לא. זו המצאה של *הציונים*, שבאה לידי ביטוי, כפי שכבר חשפתי (באופן בלעדי לאייל הקורא!) כאן בעבר, במסמך המכונן של המדינה - מגילת העצמאות: "מדינה יהודית בארץ ישראל". (אגב, האם ב"החלטת החלוקה" של האו"ם לא מדובר על מדינה יהודית?). האם שמעון פרס פחות ציוני מלימור לבנת? האם עזר וייצמן פחות ציוני מלימור לבנת? אמור מעתה: "תשאל את עזר וייצמן אם אתה לא מאמין". (כל זה, נדמה לי, לא מונע מישראל לתקצב חינוך אנטי-ציוני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שכתבת ידועים ומוסכמים. הסיבה שהזכרתי דווקא את הגב' לבנת ולא את עזר וייצמן היא ששרת החינוך הנוכחית נוהגת להשתמש בביטוי הזה כהצדקה לשינויים שהיא עושה ועוד תעשה בתוכנית הלימודים, ועזר וייצמן לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר הרבה ילדים קטנים שבטוחים שזה נורא כיף לקפוץ מקומה שישית או לירות באקדח אמיתי על מישהו שעצבן אותם. זה לא בגלל שהם "ילדים רעים" או "לא מחונכים", פשוט כושר השיפוט שלהם לקוי. בית ספר דמוקרטי, כפי שאתה מציג אותו, נותן בסיס לגיטימי להחלטות ילדותיות שמתקבלות ללא שיקול דעת. אם כך, מה לגבי מבוגרים? גם ב"חברה דמוקרטית ופלורליסטית" קיימים אנשים מבוגרים אשר רוצים לירות באקדח אמיתי על מישהו שעיצבן אותם. אני מקוה שמעשה כזה, גם לשיטתך, אינו לגיטימי. הגבול צריך לעבור היכן שמתרחשת פגיעה באחרים. לדעתי חינוך ללא אמות מידה הוא פגיעה באחרים לא פחות מפשיעה. מחינוך כזה עלולים לצאת אנשים שאינם כשירים להתמודד בחברה ואז נופל העול של הטיפול בהם על החברה ובפרט על כל פרט ופרט בחברה. על כן אני סבור כי סטנדרטיזציה של החינוך (לפחות ברמה מסוימת של מבחני גמר אחידים כמבחני הבגרות) היא צורך חברתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין, לראות בבחינות הבגרות כלי לכפיית סטנדרטיזציה של החינוך. אנסה להתמודד עם הטיעון, לאחר שאמרתי שהבגרויות הן אם כל חטאת. ראשית, שים לב שרבים מתלמידי בתי הספר (מה סדר הגודל? חמישים אחוז?) לא מקבלים בכלל תעודת בגרות. האם אתה מוותר מראש על נסיון להבטיח שהם יצאו כשירים להתמודד בחברה? גם מי שתומך בפיקוח הדוק, עד סטנדרטיזציה, של המדינה על בתי הספר (לי אין דעה נחרצת בעניין), יכול להשיג אותה ללא בחינות בגרות. אפשר, למשל, לקבוע שהלימודים צריכים להתנהל באופי מסוים, ועם תוכן מסוים; אפשר לאכוף זאת בביקורי פתע של פקחים. אפשר אפילו לקיים את הבגרויות, ורק לאסור על גורמים מחוץ למערכת (אוניברסיטאות, מעסיקים) להשתמש בציוניו של אדם (כשם שאוסרים על מעסיקים להסתמך על הפרופיל הצבאי). לא ברור אם יהיה אז טעם בבחינות - אולי ככלי להשוואה בין בתי ספר (עניין בעייתי כשלעצמו). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |