בתשובה לדוד רובנר, 02/08/01 22:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מכיר הרבה ילדים קטנים שבטוחים שזה נורא כיף לקפוץ מקומה שישית או לירות באקדח אמיתי על מישהו שעצבן אותם. זה לא בגלל שהם "ילדים רעים" או "לא מחונכים", פשוט כושר השיפוט שלהם לקוי. בית ספר דמוקרטי, כפי שאתה מציג אותו, נותן בסיס לגיטימי להחלטות ילדותיות שמתקבלות ללא שיקול דעת. אם כך, מה לגבי מבוגרים? גם ב"חברה דמוקרטית ופלורליסטית" קיימים אנשים מבוגרים אשר רוצים לירות באקדח אמיתי על מישהו שעיצבן אותם. אני מקוה שמעשה כזה, גם לשיטתך, אינו לגיטימי. הגבול צריך לעבור היכן שמתרחשת פגיעה באחרים. לדעתי חינוך ללא אמות מידה הוא פגיעה באחרים לא פחות מפשיעה. מחינוך כזה עלולים לצאת אנשים שאינם כשירים להתמודד בחברה ואז נופל העול של הטיפול בהם על החברה ובפרט על כל פרט ופרט בחברה. על כן אני סבור כי סטנדרטיזציה של החינוך (לפחות ברמה מסוימת של מבחני גמר אחידים כמבחני הבגרות) היא צורך חברתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין, לראות בבחינות הבגרות כלי לכפיית סטנדרטיזציה של החינוך. אנסה להתמודד עם הטיעון, לאחר שאמרתי שהבגרויות הן אם כל חטאת. ראשית, שים לב שרבים מתלמידי בתי הספר (מה סדר הגודל? חמישים אחוז?) לא מקבלים בכלל תעודת בגרות. האם אתה מוותר מראש על נסיון להבטיח שהם יצאו כשירים להתמודד בחברה? גם מי שתומך בפיקוח הדוק, עד סטנדרטיזציה, של המדינה על בתי הספר (לי אין דעה נחרצת בעניין), יכול להשיג אותה ללא בחינות בגרות. אפשר, למשל, לקבוע שהלימודים צריכים להתנהל באופי מסוים, ועם תוכן מסוים; אפשר לאכוף זאת בביקורי פתע של פקחים. אפשר אפילו לקיים את הבגרויות, ורק לאסור על גורמים מחוץ למערכת (אוניברסיטאות, מעסיקים) להשתמש בציוניו של אדם (כשם שאוסרים על מעסיקים להסתמך על הפרופיל הצבאי). לא ברור אם יהיה אז טעם בבחינות - אולי ככלי להשוואה בין בתי ספר (עניין בעייתי כשלעצמו). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |