בתשובה לדוד רובנר, 02/08/01 22:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איך אני אוהב אנשים שמדברים בגוף ראשון רבים... אתה יוצא מנקודת הנחה שכל האנשים רציונליים, משכילים ונבונים. בעולם כזה חוק חינוך חובה ממלכתי אכן יהיה מיותר, וגם הקומניזם יכול להצליח. אבל רוב האנשים (או אפילו כולם) הם לא רציונליים, משכילים ונבונים. חוק חינוך חובה חינם מבטיח שרוב האוכלוסיה תקבל חינוך בסיסי, כיוון שרוב האוכלוסיה לא נבון דיו, או עשיר דיו כדי לרכוש חינוך אופטימלי לילדיו. חוק חינוך חובה הוא אחד מהחוקים החברתיים החשובים ביותר כיוון שהוא משווה את התנאים ההתחלתיים (או לפחות מנסה) בין קבוצות אוכלוסיה שונות - לא כולם מתגוררים באיזור המרכז או מרוויחים מספיק כסף כדי לאפשר לילדיהם חינוך בבית ספר 'פתוח', 'דמוקרטי' או בכלל לבחור בית ספר כזה. גם לא כל האנשים רוצים בחינוך דמוקרטי, מר רובנר האם תכריח אותם, בשם הדמוקרטיה, להתחנך בחינוך דמוקרטי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שתקום ממשלה בישראל שתחסל את החינוך הממלכתי ותשאיר רק את הממלכתי-דתי (כי אחרי הכל זו מדינה יהודית, תשאל את לימור לבנת אם אתה לא מאמין) וכמובן גם את הישיבות למיניהן. האם גם אז תטען שחוק חינוך חובה מבטיח שרוב האוכלוסיה תקבל חינוך בסיסי וטוב? אני משער שבמצב כזה תזעק עד השמיים שמצד אחד כופים עליך לשלוח את ילדיך למערכת החינוך באמצעות חוק, ומצד שני לא מעמידים בפניך אפשרות בחירה מספקת לגבי אופי החינוך שהם יקבלו. ההבדל היחיד בין מצב עתידי כזה לבין המצב היום הוא שאתה רואה בחינוך הממלכתי מערכת טובה, בעוד אני חושב ההפך ורואה בחיוב החוקי לשלוח את הילדים דווקא למערכת זו סוג של כפייה שמבחינתי האישית גובלת ב"יהרג ובל יעבור". משום מה אתה גם מניח כאקסיומה שחינוך מסוג אחר (דמוקרטי, פתוח, מה שלא יהיה) חייב לעלות לאזרח הרבה כסף, אבל זה לא יהיה ככה אם מסלולים כאלה יקבלו מהמדינה את אותו מימון שמקבלת, למשל, מערכת החינוך האלטרנטיבית של ש"ס, או כמובן אם המערכת תופרט לחלוטין. במצב בו יעמדו בפני האזרח הממוצע מגוון רחב של אפשרויות ומסלולי חינוך שונים, ניתן יהיה גם לדרוש ממנו באמצעות חוק שיבחר במטותא אחת מהן ולא ישאיר את ילדיו בבית. עד אז, ראוי לבטל באופן זמני את החוק הזה ולהשקיע את הזמן בבניית מערכת חינוך שתתאים לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היותה של ישראל "מדינה יהודית" איננה - אני חוזר: *איננה* המצאה של לימור לבנת. גם לא של מנחם בגין. לא של "הדתיים" ולא של "הימנים", לא של "הבורגנים" ולא של "האשכנזים", לא של "המזרחיים" ולא של "הספרדים", לא של "היהודים" ולא של "הכנענים". לא. זו המצאה של *הציונים*, שבאה לידי ביטוי, כפי שכבר חשפתי (באופן בלעדי לאייל הקורא!) כאן בעבר, במסמך המכונן של המדינה - מגילת העצמאות: "מדינה יהודית בארץ ישראל". (אגב, האם ב"החלטת החלוקה" של האו"ם לא מדובר על מדינה יהודית?). האם שמעון פרס פחות ציוני מלימור לבנת? האם עזר וייצמן פחות ציוני מלימור לבנת? אמור מעתה: "תשאל את עזר וייצמן אם אתה לא מאמין". (כל זה, נדמה לי, לא מונע מישראל לתקצב חינוך אנטי-ציוני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שכתבת ידועים ומוסכמים. הסיבה שהזכרתי דווקא את הגב' לבנת ולא את עזר וייצמן היא ששרת החינוך הנוכחית נוהגת להשתמש בביטוי הזה כהצדקה לשינויים שהיא עושה ועוד תעשה בתוכנית הלימודים, ועזר וייצמן לא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |