 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק הפרטה מוחלטת של מערכת החינוך, למן גן הילדים ועד לאוניברסיטה, תפטור את התלמיד מעונשה של המערכת. הפרטת המערכת תפתור את ארבע הבעיות שהצגת (ועוד רבות נוספות) באופן הבא: תלמידים עם בעיות התנהגות תלמיד עם בעית התנהגות הוא בראש ובראשונה תלמיד משועמם. תלמיד עשוי להשתעמם כשרמת הלימוד בכיתה אינה מתאימה לו. כשמושיבים שלושים תלמידים בכיתה אחת, ברור שאי אפשר לדבר את כולם ולצפות מכולם לאותה רמת הקשבה. אבל, מה היה קורה אם היו בכיתה רק שמונה תלמידים? פישוט החוקים פישוט החוקים ופריסת הבגרויות הם עניין של מה בכך כאשר בית הספר פועל למטרות רווח. כאשר התלמיד (וההורים שלו) הם הלקוחות של בית הספר, חזקה על האחרון שידאג גם לחווית הקניה. להתייחס לתלמידים כאל בני אדם אז זהו, שמערכת החינוך הממשלתית אינה מתייחסת למורים כאל בני אדם. מכיוון שכך, מדוע אנו מצפים שהמורים יתנו לתלמידים יחס אחר? כאמור לעיל, אלה רק דוגמאות על קצה המזלג. מערכת חינוך פרטית יכולה להתמודד עם כל קושי שמערכת החינוך הממשלתית ניגפת מפניו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם בכתה יהיו רק רבע ממספר התלמידים דהיום, תזדקק לפי ארבעה מורים (בקירוב). הפתרון שאתה מציע הוא יקר במיוחד. הוא גם יגרום, כמובן, לפער בנקודות הזינוק לחיים שבין עניים לעשירים. זה, כשלעצמו, אינו בהכרח רע, אם נקודות הזינוק לא יהיו גרועות יותר מאשר כיום, אך אינני חושב שזו תהיה התוצאה. להלכה, אם התלמידים העשירים יעברו לבתי ספר פרטיים, יתכן שהתלמידים העניים יישארו בכיתות קטנות יותר. עם זאת - מאין יגיעו כל המורים האלה? אם מורים רבים יעברו למערכת החינוך הפרטית - יישארו במערכת הממלכתית רק אותם מורים שאינם טובים דיים בכדי להתקבל למערכת הפרטית שאתה מדבר עליה. אישית, אני חושב שתלמיד בעל מוטיבציה יכול ללמוד היטב גם במקום רע, ותלמיד שאינו רוצה ללמוד, לא ילמד גם במקום הטוב ביותר. בכל זאת - מקרי הביניים הם הרוב, ועבור תלמיד שאינו מצטיין באופן יוצא מגדר הרגיל, אם החינוך האיכותי בארץ יהיה פרטי והוא לא יוכל להרשות זאת לעצמו, הוא יידחק לשולי החברה. נראה לי שמספר עצום של מקרים יהיה כזה, כפי שמתרחש בארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח כי חינוך פרטי עולה כל כך הרבה כסף עד כי רק תלמידים מעטים יוכלו להרשות אותו לעצמם. אני מציע את התרגיל הפשוט הבא: קח את תקציב החינוך של מדינת ישראל. חלק אותו שווה בשווה בין כל אזרחי ישראל. אופסס, יש פה כסף אפילו לשכר לימוד ב"הרוורד". (אני, כמובן, לא תומך בחלוקת משאבים מסוג כלשהו, התרגיל נעשה לצורך המחשה בלבד.) תן דעתך על מה שנעשה בכסף הזה היום, ותראה שבנוסף לעובדה שחינוך פרטי עולה פחות מחינוך ממלכתי, הרי שביטול החינוך הממלכתי ישמוט את הקרקע מתחת לאחד ממנגנוני השחיתות הגדולים ביותר במדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך בין כל האזרחים. מספיק בין כל התלמידים. אבל האם אתה בטוח במה שאתה אומר? מהו גודל תקציב החינוך? כמה תלמידים יש בארץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי נתוני משרד החינוך, ההוצאה השנתית לתלמיד היא 19300 שקלים. המקור: קובץ EXCEL שנמצא תחת הקישור: "ההוצאה הלאומית לחינוך וההוצאה לתלמיד". אפשר לעשות בכסף הזה הרבה מאוד דברים, שמשרד החינוך אף פעם לא ייתן לאף ילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארוורד? 19,300 ש"ח לא מספיק כדי ללמוד במכללת נתניה. נסה שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר אחד שהפרטה לא יכולה לעשות: היא לא יכולה להכריח מישהו לחסוך את מעותיו כדי שהילד שלו ילך להרוורד, או לכל מטרה ראויה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לחסוך מעות, תגיד לי? על מה אתה מדבר? מאיפה לעזאזל בן אדם קשה יום, שחי על משכורת מינימום וחצי, יכול להנפיק את כמויות הכסף שאתה מדבר עליהן? אבל יותר חשוב מזה - מה אשם הילד שהוריו לא-יוצלחים? האם זו סיבה מספקת כדי לתקוע אותו עמוק במעגל העוני? האם לא עדיף לנסות ולסייע (כפי שנעשה בירוחם, לפי כתבה שפורסמה בסופ"ש ביומן) לתלמידים מתוך תקווה שבכך המוכשרים ביניהם יוכלו לצאת ממעגל העוני, לקבל תעודת בגרות, ואולי אף להמשיך בלימודים גבוהים יותר? הנסיון לתלות את האשמה בעניים עצמם, ובכך להצדיק העלמת עין מבעיותיהם הוא בלתי הגון, בלתי מוסרי, וגם בלתי הגיוני כלכלית. מספיק בוגר בשבילך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה: במקום לחלק את הכסף לאנשים, משרד החינוך ישלם כסף ישירות לבתי הספר הפרטיים בהתאם למספר התלמידים שלומדים בהם. החלוקה תתבצע על פי מפתח של גילאים, נושאי לימוד, לקויות למידה וכו' בצורה כזו שתבטיח שהחינוך הפרטי יפתח מסלולים שיתאימו לכל הדרישות שב"שוק". התלמידים (או הוריהם) יוכלו לבחור את בית הספר שבו הם מעונינים (אם הם עומדים בדרישות הקבלה אליו מכיתה מסוימת) הרעיון הוא שפופולריות של בית ספר תקבע את רמת ההכנסה של בעליו, בלי קשר לרמת ההכנסה של התלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה בהצעה שלך היא שהמתווך - משרד החינוך - יגנוב/יבזבז חלק ניכר מהכסף, כפי שנעשה היום. אם נשאיר את הכסף בידי ההורים - כלומר, לא נגבה מהם מס כלל - ניפטר מהגניבות והבזבוזים. חינוך העניים ימומן, כמו כל דבר אחר, על ידי העשירים. אלא, שהוא ימומן באמצעות צדקה. אכן, מישהו יידפק מהמעבר מחינוך חובה אל שיטת הצדקה. למישהו הזה קוראים פוליטיקאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרטה היא מילת קסם בשיח הפוליטי-כלכלי במדינת ישראל. מעין מגדלור של אור בים החשוך של הביורוקרטיה, הבולשביזם וחוסר היעילות הממשלתית. כשאנו מפריטים גוף ציבורי מסוים, אנו מעבירים אותו לידיים פרטיות ובכך משנים את מטרתו למטרה אחת בלבד: "מקסימום רווח". לעיתים ההפרטה אכן מוצלחת, בייחוד במקרה חברות ממשלתיות - כך למשל במקום שהמטרה תהיה "ג'ובים למקורבים" או "פתרון בעיית האבטלה בק. מלאכי", החברה עוברת לרווחיות אמיתית והתועלת הכללית של המשק עולה. כיוון שהמודל של ההפרטה בחברות ממשלתיות בדרך כלל מצליח, חשבו שניתן להשתמש בדרך זו גם ברשויות ציבוריות. אבל לרשויות ציבוריות יש תפקידים אחרים מלבד "מקסימום רווח", תפקידים הנגזרים מהיותן של הרשויות זרועות של מדינת הרווחה. לכן הפרטה ברשויות אלו נידונה לכשלון. כך למשל, לרשות האחראית לאספקת חשמל יש תפקידים אחרים חוץ מרווח: אבטחת אספקת חשמל סדירה גם לאזורים מרוחקים, תכנון לטווח ארוך ועוד תפקידים אחרים שאינם קשורים לרווח. כך ראינו כשלון מוחלט ומלא של הפרטת רשות החשמל בקאליפורניה. למשרד החינוך יש שיקולים אחרים ומקסימום רווח אינו נכלל כלל במטרותיו - וטוב שכך. הפרטת מערכת זו תהפוך לכשלון כלכלי וחברתי מהסיבות שהזכרתי לעיל. כל הפרטה של רשות המספקת צרכים חיוניים המהווים חלק מזכויותיהם של אזרחי מדינת הרווחה היא טעות. ואפילו לא דיברתי על הבעיה המוסרית במערכת "צדקה" שכזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי-גביית מס לא "תשאיר את הכסף בידי ההורים", אלא תשאיר את הכסף בידי חלק מההורים, ותיקח אותו מחלקם (הגדול). אי אפשר להשאיר דברים קריטיים כמו חינוך לצדקה. תגיד לי, כמה אתה היית תורם בחודש לחינוך לילדים עניים? 100 שקל? 200? אתה הרי בכל מקרה לא רואה סיבה לתת כסף לעניים, אז תיתן להם מרצונך החופשי? אתה דן בהצעה הזו מאות אלפי ילדים לחיים ללא השכלה, ללא כל סיכוי לצאת ממעגל העוני. לפוליטיקאים אני לא חושב שצריך לדאוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני אם נשאיר את הכסף אצל ההורים, יווצרו מצבים שבהם סדרי עדיפויות מעוותים של ההורים ישפיעו בצורה קיצונית על העתיד של ילדיהם, הורה נרקומן למשל יוכל להשתמש באותם אלפי שקלים למימון סמים והילד יאלץ לוותר על ללכת לבית הספר. בעניין הבזבוז במשרד החינוך, ברגע שתפקידו של משרד החינוך יצטמצם לפיקוח על מערכת פרטית ולא ניהול המערכת יהיה הרבה פחות פתח לבזבוז מהמצב הקיים. מצב שבו ציבור מקבל דבר בסיסי כל כך כמו חינוך בצורת צדקה הוא בעייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחר פותח בית ספר פרטי ומחלק להורים חצי (אפילו שלושת רבעי, אני לארג') מהכסף שאני מקבל מהמדינה. בכסף הנותר אני מממן בייביסיטרים לא מקצועיים ש"ילמדו" את הילדים מה שצריך (איך להניח תפילין ומה אמר הרמב"ם על הקשת בענן). כמובן שאני עוטף את זה בהסעות עד הבית וארוחות חמות בצהריים וקיבלתי... מה קיבלתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני עקרונות חשובים עומדים בבסיס הפרטת מערכת החינוך. 1. המדינה מפסיקה לשדוד את אזרחיה. 2. ההורים מפסיקים לתלות את האחריות במצב ילדיהם במדינה, ומחויבים לקחת אותה על עצמם. היה מי שטען לעיל שהפרטה היא לקיחת כסף מהעניים וחלוקתו בין העשירים. נו באמת. מהיכן הגיע הכסף הזה? הוא נשדד קודם לכן מהעשירים וניתן למשרד החינוך שהוציא אותו על חינוך עניים. היתה טענה אחרת כנגד בעלי בתי ספר פרטיים שימכרו בייביסיטרים עטופים בהסעות וארוחות. החזרת האחריות לחינוך הילדים לידי ההורים תפתור בדיוק את הבעיה הזאת. הורים ברי דעת יהיו מעורבים בחינוך ילדיהם לפחות כמו שהם מעורבים בניקיון הסופרמרקט בו הם מבצעים את הקניה השבועית, אם לא למעלה מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל זה צריך שמשרד החינוך יפקח על הדוחות הכספיים שלך ועל ההישגים של התלמידים שלך (ע''י מבחני חתך ארציים). אם תעשה את זה, הוא ישלול את הרשיון שלך ללמד ויפסיק להעביר לך כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו אלוהי ההפרטה, מי יתן ותופרט מערכת החינוך, הבריאות ובכלל כל המערכות כך שנהפוך למדינת כל עשיריה... והעניים? שיאכלו עוגות החוצפנים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה בנוגע למערכת חינוך פרטית בישראל (לא הפרטה מלאה) היתה הנושא של אחד המאמרים הראשונים בתולדות האייל: "בעיית החינוך בישראל: פתרון שוודאי לא יתקבל", מאת שלמה בן-יצחק. דיון 5 (למעשה, המאמר פורסם ביום הראשון להיות האתר...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם על החינוך להיות חובה וממומן באמצעות המיסים, כפי שהוא כיום? התשובה לשאלה זו הופכת לברורה אם שואלים אותה באופן יותר קונקרטי וספציפי, כלהלן: האם יש לאפשר לממשלה להוציא ילדים בכח מבתיהם, עם או בלי הסכמתם של ההורים, ולהעמידם בפני אימון ותהליכי חינוך על דעתם או שלא על דעתם של ההורים? האם יש להפקיע את עושרם של אזרחי המדינה על מנת להחזיק מערכת חינוך שהם אולי מאשרים או לא מאשרים, ולשלם עבור חינוכם של ילדים לא להם? לכל אחד אשר מבין והוא מחוייב בעקביות לעקרון של זכויות הפרט, התשובה היא בפירוש: לא. לא קיימים יסודות מוסריים כלשהם לתביעה שהחינוך הוא זכות בלעדית של המדינה -או לתביעה שזה נכון להפקיע את עושרם של אנשים מסויימים לתועלתם של אחרים, שאינם זכאים לו. הדעה שהחינוך צריך להיות בשליטת המדינה היא עקבית עם תאוריית הממשל הנאצי או הקומוניסטי. היא לא עקבית עם התאוריה של הדמוקרטיה הליברלית. ההשלכות הטוטליטריות של החינוך הממלכתי (מתואר באופן אווילי כ"חינוך חובה-חינם") טושטשו בחלקן כתוצאה מהעובדה שבישראל, שלא כמו בגרמניה הנאצית או ברוסיה הסובייטית, בתי-ספר פרטיים נסבלים על ידי החוק. עם זאת, בתי-ספר אלה קיימים לא בזכות אלא בחסד. ועוד, העובדות נותרו כך: (א) על רוב ההורים נכפה ביעילות לשלוח את ילדיהם לבתי-הספר הממלכתיים, היות ומוטלים עליהם מיסים על מנת להחזיק את בתי-הספר האלה והם אינם מסוגלים לשלם את האגרות הנוספות הנחוצות על מנת לשלוח את ילדיהם לבתי-ספר פרטיים; (ב) הסטנדרטים של החינוך, אשר שולטים בכל בתי-הספר, נקבעים על ידי המדינה; (ג) הנטיה הגוברת בחינוך היא שהממשלה מפעילה שליטה, כל פעם יותר רחבה, על כל היבט בחינוך. כדוגמה לנאמר לעיל: כאשר הורים רבים, אשר התנגדו לשיטה הפיקטוגרפית ללימוד הקריאה של ילדי בית-הספר, לקחו על עצמם ללמד את ילדיהם בבית בשיטה הפונטית --הועלתה הצעה לאסור על הורים על ידי החוק לעשות זאת. מה המשמעות לכך, אם לא שהראש של הילדים שייך למדינה? כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך – היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית. ספרי חינוך הם בהכרח סלקטיביים, בנושא הספר, שפתו, ונקודת ראותו. כאשר ההוראה מנוהלת על ידי בתי-ספר פרטיים, יהיו הבדלים ניכרים בין בתי-ספר שונים; על ההורים לשקול מה הם רוצים שילמדו את ילדיהם, על ידי תוכנית הלימודים המוצעת. ואז על כל אחד לשאוף לאמת אוביקטיבית....לא יהיה בשום מקום שידול ללמד את "עליונות המדינה" כפילוסופית חובה. אולם כל מערכת חינוך בשליטה פוליטית תחדיר במוקדם או במאוחר את התורה של עליונות המדינה, תהיה זו הזכות האלוהית של המלכים או "רצון העם" ב"דמוקרטיה". ברגע שתורה זו מתקבלת, הרי שלשבור את טבעת-החנק של הכוח הפוליטי המופעל על חיי האזרחים הופך להיות משימה על-אנושית. הוא אוחז בציפורניו את גופם, רכושם, וראשם של האזרחים מילדותם. הרמה הנמוכה המצערת של החינוך היום היא תוצאה, אשר ניתן לחזותה מראש, של מערכת בתי-ספר הנשלטת על ידי המדינה. ביקור בבית-הספר, במידה גדולה, הפך להיות סמל של מעמד ופולחן. יותר ויותר אנשים נרשמים לאוניברסיטאות – ופחות ופחות אנשים מסיימים אותן עם חינוך מתאים. מערכת החינוך שלנו היא כמו ביורוקרטיה עצומה, שירות-ציבורי עצום, בה הנטייה היא לקראת מדיניות של לקחת בחשבון הכל אודות כישוריו של מורה (כגון מספר פרסומיו) למעט כושרו ללמד; ולקחת בחשבון הכל אודות כישוריו של התלמיד (כגון "כושר הסתגלותו החברתית") למעט יכולתו האינטלקטואלית. הפתרון הוא להביא את תחום החינוך לשוק. ישנו צורך כלכלי דחוף לחינוך. כאשר מוסדות החינוך נאלצים להתחרות אחד עם השני על איכות ההכשרה שהם מציעים – כאשר נאלצים להתחרות על ערך אשר ייוחס לתעודות שהם מעניקים – הסטנדרטים של החינוך בהכרח עולים. כאשר הם נאלצים להתחרות על שירותיהם של המורים הטובים ביותר, המורים אשר ימשכו את המספר הגדול ביותר של תלמידים, אז רמת ההוראה – ומשכורותיהם של המורים – בהכרח עולים. (היום, המורים המוכשרים ביותר עוזבים לעיתים את המקצוע ועוברים לתעשיה הפרטית, בה הם יודעים שמאמציהם יתוגמלו טוב יותר). כאשר מאפשרים לעקרונות הכלכליים שהביאו את התעשיה ליעילות מופלגת לפעול בתחום החינוך, התוצאה תהיה מהפכה, בכיוון פיתוח וצמיחה ללא תקדים של החינוך. יש לשחרר את החינוך משליטתה או התערבותה של הממשלה, ולהפכו למפעל פרטי נושא-רווח, לא בגלל שהחינוך הוא בלתי חשוב אלא בגלל שלחינוך חשיבות מכרעת. על מה שיש לקרוא תיגר זה על האמונה הרווחת שחינוך זה מין "זכות טבעית" – למעשה, מתת מן הטבע. מתנות חינם כאלה אינן קיימות. אולם זה אינטרס של המדינה להזין הטעיה זו – על מנת לפרוש מסך עשן מעל סוגיית: את החופש של מי יש להקריב, על מנת לשלם עבור "מתנות חינם" כאלה. כתוצאה מהעובדה שהחינוך ממומן באמצעות מיסים כבר זמן רב כל כך, לרוב האנשים קשה לחשוב על פתרון אלטרנטיבי. אומנם אין דבר מיוחד בחינוך אשר מבדיל בינו לבין הצרכים הרבים האחרים של הבן אדם אשר מסופקים על ידי היוזמה הפרטית. נניח שבמשך שנים רבות הממשלה היתה לוקחת על עצמה לספק לכל האזרחים נעליים (בנימוק שנעליים הן צורך דחוף), ונניח שכתוצאה מכך מישהו היה מציע להעביר תחום זה ליוזמה הפרטית, ללא ספק היו אומרים לו בכעס: "מה! אתה רוצה שכל אחד חוץ מהעשירים יילך יחף?" אולם תעשיית הנעליים עושה את עבודתה ביכולת גבוהה יותר אין שעור מאשר החינוך הממלכתי עושה את העבודה שלו. מהעוסקים במקצוע הפדגוגיה, אפשר לצפות לתרעומת הנקמנית ביותר, עם כל כוונה להורידם מעמדתם הרודנית; היא תבוא לידי ביטוי בעיקר בתארים כגון "ריאקציונית" במקרה המתון. למרות זאת, השאלה שיש לשאול כל מורה אשר אצלו מתעורר כעס כזה היא: האם הינך חושב שאיש לא יפקיד מרצונו בידיך את ילדיו וישלם לך על מנת שתלמד אותם? מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש להניח להורים שלא לספק מזון לילדם? האם יש להניח להורים שלא לספק בגד לילדם? האם יש להניח להורים שילדם חלה שלא להעניק לו כל טיפול רפואי? האם יש להניח להורים שלא להוציא את ילדם מהבית אף פעם עד שיוכל לצאת בכחות עצמו? האם יש להניח להורים שלא לדאוג לכך שילדם ילמד קרוא וכתוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אינך מבדיל בין *התעללות* בילדים על ידי ההורים (שזה פלילי), לבין *אינדוקטרינציה* של הילדים על ידי המדינה (שזה בלתי מוסרי)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני מבדיל בין התעללות לבין אינדוקטרינציה. ב. מדוע לא ענית על שאלותיי? ג. האם מניעת חינוך איננה התעללות? האם מניעת טיפול רפואי איננה התעללות? האם מניעת בילוי מחוץ לבית איננה התעללות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם חינוך חרדי הוא התעללות? האם חינוך חילוני הוא התעללות? האם חינוך בבתי ספר פתוחים הוא התעללות? ישנם הורים שרואים את בית הספר כהתעללות וכחינוך לקוי. אני רואה את לימוד הדת כהבלים, ואילו אדם חרדי רואה לימוד מקצועות אחרים כאסון תרבותי. האם הסיכוי שבני ילך ויתחרד בעיני היא כהתעללות בו בחייו ובחיי ילדיו? כל עוד אתה כהורה לא יכול להשפיע על יכולת של לפחות חלק מהתכנים שמועברים בבית הספר מחר יוכלון ללמד את ילדך שתפקיד הנשים הוא "שפחות" של גברים, שלפני הרבה זמן לגבר אחד היו אלף נשים, ושרצח עם זה דבר תקין (אופס בעצם מלמדים את זה כבר היום) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום שמי מור ואני תלמידה בת 16 ורציתי לשאול מהו בכלל משמעות חוקי בית הספר??? מה החוקים נותנים לנו??? היום זה התאריך ה-2 למרץ והיו שמועות שתלמידים שובתים אז לא הלכתי האם מותר למורים להביא לי עונש??? וגם כדרך אגב אני ילדה בעלת משמעת וילדה טובה שאף פעם לא קעבלה הערות........ מבקשת לקבל תשובה במהרה... בתודה מור! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום מור, "חוקי בית הספר" הם אוסף של תקנות שבהן מוגדרות זכויות התלמידים והחובות המוטלות עליהם. ה"חוקים" האלה מגדירים עבור המורים והתלמידים את כללי המשחק, כך שכך אחד יכול לדעת מה מצפים ממנו ולמה הוא רשאי לצפות מהמערכת. אחת המטרות של קיום התקנות האלה היא ללמד את התלמיד להתנהל בתוך מערכת חברתית שבה, מטבע הדברים, ישנם חוקים שאסור לעבור עליהם וזכויות שאי אפשר לשלול. מחמם את הלב לראות איך הכוונה החינוכית הזאת מתממשת אצלך: קודם כל פעלת עפ"י שמועות ונטיית הלב, ורק אח"כ עלה בדעתך לשאול אם זה בסדר ואם מותר להביא לך עונש (אגב, אין לי מושג מאיפה מביאים את העונשים, אבל כנראה יש איזה מקום בו הם צומחים על העצים). אין ספק שאת בדרך להשתלב היטב בחברה הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חוקי בית הספר" הם אוסף של תקנות שיש לו שתי מטרות מרכזיות. האחת היא לאפשר למוסד להתמודד עם כמות גדולה מאוד של בני-אדם (תלמידים ומורים) שלכל אחד יש רצונות ושאיפות משלו. החוקים מאפשרים התנהלות מסודרת של בית-הספר ע"י הגבלה, החנקה ואפילו ביטול של הרצונות והשאיפות של בני-אדם אלה. המטרה השנייה היא, כמו שכתב לך שכ"ג, "ללמד את התלמיד להתנהל בתוך מערכת חברתית". דהיינו, ליצור עבור החברה בני-אדם בדפוס מסוים. התוצרים של המערכת צריכים "לדעת מה טוב להם", ולדעת שהתנהלות שחורגת מהנורמות שקבעו עבורם דורות קודמים והסביבה החברתית בביה"ס היא מסוכנת ועלולה להיות הרסנית עבורם. למורים, כמובן, מותר להעניש אותך. זאת אף חובתם. המערכת החינוכית בנויה על קיום היררכיה בה התלמיד הוא חסר-כוח (חוץ מהכוח שהוא מצליח לקנות לעצמו באמצעים אלימים), בעוד שהמורה הוא אלוהים: הוא גם מחזיק בידע, גם מעריך את תוצרי התלמיד וגם מעניש אותו. אנחנו יכולים לראות את משמעותה האמיתית של "הצלחה חינוכית" כשהתלמידים לשעבר הופכים להורים בעצמם: הם מוסרים את ילדיהם (שעד לפני ימים אחדים עשו הכל כדי לספק להם סביבה חמה ואוהבת) למערכת, כדי שיוכלו לעבור את התהליך הזה ולקחת חלק במסע האדיר של האנושות לעבר אטימות רגשית ומחשבתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר, אתה נמצא או במדינה אחרת או במאה אחרת, או שאני מפספס כאן את האמוטיקון הציני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שי. אורן הוא פליט ממערכת חינוך בעלת מאפיינים נוקשים יותר מאלה הנהוגים בחינוך החילוני הנאור. כך למשל, באותה מערכת אסור לתלמיד להכות מורה ויש אפילו שמועות שההיפך הוא הנכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הומינם! תלמידים לא מכים מורים. כשדבר כזה מתרחש הוא כה ייחודי שהוא מגיע פעמים רבות לעיתונות הארצית. ולא שאין להם סיבות טובות. אבל כמובן, לפני שהם נוקטים צעד או פותחים את הפה הם צריכים לקרוא את *כל* דו"ח דברת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואד בכלל! מה שמגיע לעיתונות הם רק המקרים הספורים בהם המורה אמיץ דיו כדי להתלונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשתדל לענות לך בלי הציניות והמוזרות הכללית של שתי התגובות האחרות שקיבלת (אבל פטור בלא כלום אי אפשר: עונש לא מביאים, עונש נותנים או מקבלים, או גוזרים, או מטילים, אבל לא מביאים. בכלל, רוב השימוש המקובל היום במילה "להביא" על הטייותיה הוא שגוי, וחבל שכך). חוקי בית הספר (או יותר נכון - תקנות בית הספר. חוקים זה מה שנקבע בכנסת) נועדו להסדיר את ההתנהלות הסדירה של בית הספר. כל מערכת חברתית מורכבת דורשת נורמות, חוקים ו/או תקנות שיבהירו את גבולות המותר והאסור. מערכת קטנה כמו משפחה יכולה להסתפק בהגדרות בעל-פה וחוקים לא כתובים. מערכת מורכבת וגדולה יותר, כמו בית-ספר, צריכה תקנון כתוב ומפורט. בעזרת התקנון הזה, התלמידים יכולים לדעת מה אסור להם לעשות, אבל גם מה מותר להם, ומה מגיע להם. שביתת התלמידים נעשתה בלא כל אישור ממלכתי (בניגוד, למשל, לשביתות של ועדי עובדים, שנעשות בדרך-כלל על פי החוקים שנקבעו לצורך העניין, כולל הליך של הכרזה על סכסוך עבודה וכיו"ב). יתר על כן - היא נעשתה אפילו ללא הסכמת מועצת התלמידים הארצית (לא שזה היה משנה מהותית). לפיכך, תלמיד שנעדר מהלימודים ביום השביתה כאילו נעדר מהלימודים ללא סיבה, והענישה צריכה להיות בהתאם, ולפי תקנון בית הספר. למשל, בבתי ספר רבים מקובלת מכסה מסוימת של ימי העדרות ללא סיבה. יום השביתה יצטרף למניין ימי ההעדרות הללו, ואם בגללו התלמיד חורג מהמכסה המותרת, הוא יענש בהתאם (הורדת ציון, השעייה מבית הספר, ענישה חינוכית כגון כתיבת עבודה, או כל עונש אחר המקובל בבית הספר). עם זאת, לדעתי האישית, אין לבית הספר סמכות להעניש תלמיד מעבר לכך (זוכרת מה שכתבתי למעלה על מה שהתלמיד זכאי לו על-פי התקנון?). אגב, אם את תלמידה בעלת משמעת טובה, טוב תעשי אם לא תגררי להבא לשביתות פרטיזניות כגון זו של שבוע שעבר. השביתה הזו הייתה לא מוצדקת, וחסרת כל הגיון. שביתה אמורה להיות כלי בידי החלשים כדי לפגוע בחזקים כאשר אלו גורמים עוול. כאשר עובדים שובתים, הם פוגעים בתקופת המפעל המעסיק אותם. במי פגעה שביתת התלמידים? התלמידים היו שמחים על כך שקיבלו יום חופש, המורים לא נפגעו, מערכת החינוך לא נפגעה, ואפילו העיתונים קיבלו גיבור ליום אחד בדמות אותו ג'ינג'י שארגן את השביתה. קיצור החופש והארכת יום הלימודים אינם פגיעה בתלמידים. החופש הארוך ויום הלימודים הקצר - הם הפגיעה בתלמידים. אילו ציבור התלמידים היו מנסה להסתכל מעבר לאינטרס המיידי של משחק הכדורגל של אחרי הצהריים, אולי הוא היה רואה שהבעיות בדו"ח דברת (ויש כאלה) נמצאות במקומות אחרים לגמרי. אה, גם קצת סולידריות כלפי המורים והמורות שנפגעים מהדו"ח הזה הייתה מתקבלת בשמחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב קננגיסר יקר, בארבעת הימים שחלפו מאז פנייתה של מור היא כבר קיבלה תשובה זו או אחרת לשאלה אם המורים יביאו לה עונש. הסיכוי שהיא עדיין משוטטת באייל הוא, לפיכך, אפסי עד בלתי קיים. לכן, דב קננגיסר, חוששני שאתה מבזבז את הרצון הטוב שלך לשוא, וחבל. יותר טוב, דב קננגיסר, שתכין לך סיכום קצר על מסעות הצלב כך שלא תיתפס בלתי מוכן בפעם הבאה שמי מבני הדור הצעיר יזדקק לעזרתך. מוקירך, דב קננגיסר, שכ''ג |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מביא לי ת'סעיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, תודה. אני חדש פה ובאינטרנט בכלל, אז לא ידעתי שככה זה עובד. אגב, אתה נורא נחמד. יש לך מושג איפה פה משיגים נזיד בולבוסים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השאלה הזאת ניתן היה לשאול רק לו היתה המדינה מעמידה בפני אזרחיה מגוון של אלטרנטיבות חינוכיות מכל הסוגים, במחיר שווה לכל נפש, ודורשת בתמורה שההורים ישלחו את הילדים למסגרת חינוך *כלשהי*. בישראל המצב הוא שיש מעט מאד מערכות חינוך מהסוג שתיארתי. למעט החינוך הממלכתי הסטנדרטי, בכל שאר האלטרנטיבות ישנו מינון דתי כזה או אחר מה למעשה משאיר את החילוניים חסרי הממון עם אופציה אחת בלבד. כל עוד זה המצב, קשה לטעון שהורה שמעדיף שלא לשלוח את ילדיו למערכת החינוך הממלכתית מתעלל בהם. לשיטתי, ההפך הוא הנכון. לפי אמונתי מערכת החינוך הממלכתית בישראל היא מערכת מזיקה, רעה והרסנית, ואין שום סיכוי שבעולם שאני אשלח את ילדיי (אם וכאשר...) להיות חלק ממערכת זו. כל עוד לא תעמיד המדינה בפני אזרחיה מגוון רחב של מסלולי חינוך מסוגים שונים, אסור לה מבחינה מוסרית לכפות על ההורים לשלוח את ילדיהם למערכת החינוך היחידה הקיימת. צריך לזכור גם שבעולם יש מדינות רבות בהן homeschooling הוא דבר מקובל וחוקי. אישית, אילו נאלצתי יום אחד לעמוד בפני דרישה חוקית לשלוח את ילדיי לבית ספר "רגיל" בישראל, הייתי רואה בכך עילה מוצדקת ואף הכרחית לעזיבת הארץ הזו. מספיק נזק גרמה המערכת הזו לי ולאנשים סביבי, ואין שום הצדקה בעולם שנזק בלתי-הפיך מהסוג הזה יגרם גם לילדיי רק כי זה החוק פה. מכיוון שמערכת החינוך נשלטת באופן די קבוע ע"י שרים שלא חושבים כמוני ולא מעודדים מסגרות אלטרנטיביות (בדרך כלל שרי חינוך אף פועלים לחיסולן של מסגרות כאלה שצומחות מפעם לפעם באופן עצמאי), אני אקבל את ההפרטה של מערכת החינוך בשמחה כי אני רואה בה אמצעי נוסף להגיע לאותה מטרה ואני מסכים עם מר רובנר שהפרטה אינה מתורגמת באופן אוטומטי להפעלת שירות המיועד לעשירים בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השאלה ניתן לשאול בכל מקרה (השאלה בכלל לא מתייחסת למדינה כלשהי או לישראל בפרט), ולראיה: שאלתיה. אם אתה לא רוצה לענות, או אם מה שיש לך להגיד לא קשור לשאלה - יכולת להגיד אותו במקביל לתגובה של דוד רובנר (שהשאלות שלי הופנו בעיקר אליו; גם הוא נמנע בינתיים מלענות עליהן) ולא "בתגובה למיץ פטל". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא עניתי על ההערה הנכונה, אבל התגובה היתה לשאלתך (שאני פירשתי כריטורית) "האם מניעת חינוך אינה התעללות?" ולא לדבריו של רובנר. לפי דעתי במדינת ישראל בשנת 2001 התשובה על השאלה הזאת היא "לא" רועם, וזאת מהסיבות שפירטתי קודם. אני אף מגדיל לעשות וטוען שדווקא שליחת ילדים למערכת החינוך הישראלית כפי שהיא פועלת היום היא כשלעצמה דבר רע ומזיק לילדים, ואולי אותה ראוי להגדיר כהתעללות ולא את מניעתה. כמובן שבמדינות אחרות ו/או בזמנים אחרים, התשובה לשאלתך תהיה אחרת ואני לא חושב שיש לשאלה הזאת תשובה אוניברסלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה קשור למדינה? האם שאלתי "האם מניעת החינוך שמדינת ישראל בשנת 2001 מציעה/כופה היא התעללות"? לא. שאלתי על מניעת חינוך, או ליתר דיוק: על כך שילד לא ילמד, למשל, קרוא וכתוב וחיבור וחיסור, או לא יכיר את הביוגרפיה שלי. תשובה בסגנון "הורים חייבים לדאוג לחינוך ילדיהם. בישראל - אין להם אפשרות לעשות זאת במסגרות הממלכתיות, ולכן חובתם לעשות זאת במסגרת אחרת, גם אם הדבר כרוך באי-ציות לחוק, ואחרת - עליהם להמנע מגידול ילדים בישראל" היתה מתקבלת בברכה, על אף היותה תטל"א ברובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק רציתי להגיד שלזרוק את המילה ''נאצים'' כל כמה שורות לא רק שלא ישיג לך תגובות מי-יודע-מה, אלא גם שזה ישיג לך התעלמות רבתי. ממני, לפחות. יום טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא לא כותב "נאצים" כל כמה שורות. למעשה, גרמניה הנאצית הוזכרה בכל ההודעה הארוכה שלו רק פעם אחת1, והיא הוזכרה יחד עם רוסיה הסובייטית - או שגם אותה אסור להזכיר פה? בכל אופן חבל שתעניש את עצמך. האיש כותב דברים חשובים ומציג אותם באופן בהיר. הוא לא אשם בכך שבשיטה הנוכחית של כפיית החינוך בישראל יש אלמנטים מסוימים שמזכירים תפיסת עולם פשיסטית. _________ 1 טכנית פעמיים, אבל במסגרת טיעון אחד שהוצג בשני חלקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי היא כזו: אני תומך במערכת החינוך-חובה בישראל. מערכת החינוך הזו, הוא אמר, היא מערכת חינוך של נאצים. מכאן, בזינוק לוגי די מינורי, אני מסיק שמי שתומך בכך חייב להיות נאצי (או סובייטי). מי שקורא לי נאצי לא יקבל ממני תשובה. הבעיה שלי עם הטיעון שלו היא שכל מי שמתנגד לדבריו מוכרז מיידית ובלי משפט כפאשיסט. לא יודע לגביך, אבל לי זה מפריע. וכל מי שחושב שזה לא צריך להפריע לי הוא פסיכופת רצחני! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זהו, שהוא לא אמר דבר כזה. בשום מקום לא מוזכרת מערכת חינוך של נאצים. הנה הציטוט שהכי מתקרב לזה: "הדעה שהחינוך צריך להיות בשליטת המדינה היא עקבית עם תאוריית הממשל הנאצי או הקומוניסטי. היא לא עקבית עם התאוריה של הדמוקרטיה הליברלית." מזה ועד הציטוט שאתה שמת בפיו המרחק רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, סליחה. זו לא מערכת החינוך שהיא נאצית. זו רק הדעה שלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |