בתשובה להאייל האלמוני, 11/05/05 0:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מומחה גדול לשירה, אבל ראוי שהנוכחים כאן יגלו קצת יותר רגישות ופרגון ופחות ציניות והתנשאות מרושעת... אנא מכם, זה אתר שירה ולא התכתשות במרכז הליכוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא מומחה גדול לשירה, אבל ראוי שהנוכחים כאן יגלו קצת יותר רגישות ופרגון ופחות ציניות והתנשאות מרושעת..." למה בעצם מתבקש כאן פירגון? זיו ברנע כתב שיר הנוגע לעצב חי וכואב אצל רבים מאיתנו, אבל השיר, לטעמי האישי לפחות, רע. מה התגובה המתבקשת אם זו תחושתי: לשתוק או לומר זאת? מנסיון העבר, השתיקה משמשת הרבה פעמים למתן לגיטימציה מתוך השתיקה ליצירות לא ראויות. הדוגמה המוכרת ביותר היא "על דעת עיני שראו את השכול" של שלונסקי – שיר שבפלצנותו האימתנית מתחרה רק יומרנותו המפלצתית – משורר סוג ב' שכוחו בעסקנותו מינה את עצמו לנציג הנספים (באופן אישי, הוא שתה את עצמו בבתי הקפה של תל אביב באותה עת) – והשתיקה המכובדת רק סייעה לדבר הזה לשרוד. אינני מתכוון לטעון שברנע כתב כאן משהו המתחרה בזה. זה סתם שיר קטן ולא טוב במיוחד, עם שתי שורות אחרונות שאינן יותר מהתחכמות תפלה וצורמת (אלוזיות לפוגל? איכה!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעו קצת יצאנו מפרופורציה. כשאמרתי יומרנות התכוונתי לחלק מהתגובות פה. בעיקר אלו עם קריסטוף ואנלוגיות (תסלחו לי) מהתחת. השיר בעיני טוב וקולע לתחושת אנשים בגילנו (מה גילנו?) לגבי פסטיבל השכול, הדברת סביב השכול ואיך זה נוגע בכולנו. רדלר! בעינך השיר "רע"? על טעם ועל ריח אין להתווכח. ....וכן- אני במקומך לא הייתי כותב את זה, לא כי זה לא לגיטמי אלא שהמילה "רע" מדכאת את היצירה היא לא מנומקת ולא תורמת דבר. אנחנו פה מייעוט קוראים, מיעוט כותבים בסביבה מככחידה כל מוזה ואינספירציה - מוטב שנשמור אחד על השני משנכחיד אחד את השני מה אתה אומר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי רדלר. לא ייאמן! דמות מן העבר. עוד מימי ביבישני... יישר כח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה עם כל מילה שלך, במיוחד בכל הנוגע לשיר של ברנע. ראה תגובתי לשיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסקרנת אותי הגישה שלך לשיר של שלונסקי. האם לדעתך כותב שירה חייב לכתוב על ומתוך נסיונו האישי בלבד? האם שיר לא יכול להיות fiction? אני חושבת שהרוב יסכימו, שכתיבת סיפורת בגוף ראשון אינה יומרנות, גם אם הכותב לא עבר את החוויות שעוברות על הגיבור. מה הופך שיר בגוף ראשון כזה ליומרנות? או האם זה בגלל שהשיר עוסק בשואה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק על עצמי לספר ידעתי...(רחל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה שלה, אוקיי. לרחל היו לה חיים מספיק מעניינים כדי שעולם הנמלה הצר שלה ייגע בלבבות. השאלה היא למה ההנחה שכל משורר באשר הוא משורר יכול לספר רק על עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נובע מהציווי דע את עצמך... יש אנשים(לא רפלקטיביים, ניכור עצמי, חוסר אותנטיות) שאפילו את עצמם לא טורחים לנסות להכיר, זה קשה מדי(כרוך בביקורת עצמית, ספקנות במידה מסויימת, חוסר וודאות, חוסר הבנה) אנשים כאלה לא ידעו לספר גם על עצמם. באשר לטענה שמשורר(או כל אדם) יכול לספר רק(?) על עצמו, או לפחות, בצורה הטובה ביותר שיצליח הוא יספר על דברים שהוא מכיר מתוך המערכת, הטענה נראית לי מובנת מהבחינה שמחוץ למערכת קשה יותר או בלתי אפשרית לנתח באותה מידה של אמפתיה\הזדהות (ובתחומים שאמורים להיות ההיפך מאובייקטיביים זה מתבקש) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לדעתי אין צורך שכותב שירה יכתוב רק על ומתוך נסיונו האישי. אבל שלונסקי חטא כאן חטא משולש וחמור בהרבה: הוא מינה את עצמו לנציג ניצולי השואה, זה שראה את השכול ועמס זעקות על לבו השחוח; ועל זה, מינה את עצמו לנציג ועדת המחילה והסליחות, כולל לו"ז אינדולגנציה וכפרת עוונות; וגרוע מכל, השיר מתכתב בעליל עם "בעיר ההרגה" של ביאליק (וכפרת עוונות על אזכור יצירת המופת הזו עם גבינת הקצ'קבל של שלונסקי), אבל במקום להוליך אותנו ולתת לנו לראות את הדברים דרך השיר, הוא בוכה ומיילל בסגנון פסבדו-תנ"כי שאפשר לסכמו במשהו כמו: "כוססססודה כל הגרמנים". גם חוצפה, גם יומרה וגם שיר גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה מדבר על פלצנות ויומרנות?! שלונסקי הוא אחד מגאוני העברית של כל הזמנים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |