בתשובה לרון בן-יעקב, 25/07/01 17:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנוסחה עליה אתה מבסס את כל השקפת עולמך: יותר שטחים - יותר הרוגים. פחות שטחים - פחות הרוגים. היא נוסחה שגויה. המציאות מוכיחה שבדיוק ההפך הוא הנכון. לפני שאתה בונה תלי תלים של תיאוריות כדאי שתבדוק על מה אתה עומד. איני מבין איך אפשר להתבסס שוב ושוב על בסיס רעוע זה. שמעתי אתמול את שריד ברדיו. הוא אמר שלצערו הערכתו היא שאנו צועדים לקראת מלחמה, והוא תולה את הסיבות לכך במדיניות הממשלה. הערכתו נכונה גם לדעתי. אי אפשר לצאת מהמצב הקיים ללא איזה אירוע מלחמתי כזה או אחר, גם אם הדבר יקרה בעוד כמה שנים. אבל הסיבה לכך אינה מדיניות ממשלה זו. היא הגיעה למצב הנתון הזה. הסיבה היא דווקא המדיניות השרידית, מדיניות "השלום" והויתור על השטחים. "השלום" הביא מלחמה. ואני אומר זאת למרות שאני מציב עצמי בקבוצת "הרעים" של אורוול. אי אפשר להתווכח עם מציאות גם אם לא "מתקדם" לומר זאת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך השבוע האחרון שחררו מנהיגי מצרים וסוריה (הם ולא מלאכים, הם ולא "עיתוני המשטר", הם ולא "גורמים בכירים") הצהרות והערכות אנטי-מלחמתיות, כ"א בנפרד. מדוע רק בישראל (שריד, גורביץ, ליברמן?, אנשלוביץ, עמית) מבטאים הערכה שתהיה מלחמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערכה האישית שלי היא של מלחמה בפלשתינים, ולא בהכרח הצטרפות המדינות שהזכרת. המצב היום דומה למצב שהיה בתקופת הפידיון, ופועלות התגמול בשנות החמישים. המצב הזה הסתיים עם מבצע סיני. להערכתי, זה לא מצב שיכול להתמוגג מעצמו, והוא גם לא יכול להימשך לעד. צריך שיהיה איזה אירוע שיעביר אותנו מהעידן הנוכחי לעידן הבא, לא שאחר כך יהיה "סוף ההיסטוריה". אחר כך יהיו עידנים אחרים. איך אתה מעריך שהעסק הזה ייגמר ? "ליד שולחן הדיונים" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת קשה לי לבסס הערכה ולעמוד מאחוריה. אני מעלה בדעתי "תסריט" ("תרחיש"!) של התפרקות הסולידריות הפנים-ישראלית (או מה שנשאר ממנה), שבו מדינת ישראל כמסגרת הופכת פחות ופחות משמעותית, רבים מאזרחיה בני המעמד הבינוני ומעלה עוזבים אותה, ונותרות בה קבוצות נחשלות (מבחינה כלכלית-חברתית), שהדומיננטית שבהן היא האוכלוסיה הפלסטינאית. מאבקי-השליטה במדינה מתנהלים פחות במערכת הפוליטית (לא ניתן לייצב קואליציה כלשהי) ויותר במאבקים אלימים בשטח. כאמור - אינני יכול לבסס הערכת-סבירות של התסריט הנ"ל, וגם הוא איננו בבחינת סוף פסוק (המשך אפשרי: הממשלה הישראלית מוותרת על ריבונותה, למעשה, לטובת השלטון הפלסטינאי, ובכך מוכרז דה-יורה סוף המדינה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו חשבתי שתסריט כזה הוא בלתי אפשרי. אך עם התגברות תהליך הגלובליזציה הוא יכול להיות אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, מיץ - במקרה כזה נראה לי סביר יותר, שתקום איזו דיקטטורה צבאית / אוליגרכית / אוטוקרטית / מונרכית מסוג כזה או אחר, בהנהגת איזה גנרל, או לחלופין איזה רבי... אבל, האמת? זה כבר ממילא לא משנה... כלומר, אם החברה הישראלית תמשיך להתפורר ולהתפרק, אז כבר בלאו-הכי אי-אפשר יהיה עוד לחיות פה, כך שאין זה משנה, בעצם, מי ישלוט פה: המושחתים של ערפאת, הטליבאנים של רבובדיה יוסף, או פקודיו-בדימוס של א. רון. חברה מערבית ובריאה כבר לא תהיה פה. זה פשוט כמו השאלה, איך מעדיפים למות: בחנק, בשריפה, או מסיבוך סופני של איידס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שותף להערכה שלך שהמדינה הפלסטינאית שההנהגה הישראלית תחליט לחסות בצילה (בסיום התרחיש) לא תהיה דמוקרטיה מערבית, אלא דיקטטורה מזרח-תיכונית. אין זה נכון לומר ש''אי-אפשר יהיה עוד לחיות פה'' - אנשים ימשיכו לחיות (ולהיהרג), אולם כפי שציינתי - יהיו אלה דלת-העם, אלה שאפשרויותיהם מוגבלות ומבחינתם ''אי-אפשר שלא לחיות פה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה וכמה מפעולות התגמול היו מיוזמה [פרובוקטיבית?] ישראלית, כמו המלחמה על המים בשנות השישים (ראה הראיון הגנוז של משה דיין) ומלחמת קדש היתה יותר קוניוקטורה בריטית-צרפתית נגד מצרים מאשר נסיון למגר את הפדאיון. שוב, אני לא אומר שפעולות התגמול (זכור הדיון הסמנטי - גמול) לא היו מוצדקות - זמנים אחרים, אבל ההקשה משם לכאן קצת חלשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי כלל לדון בפעולות התגמול. דברתי על התקופה ההיא. היה אז טרור רצחני, ומבחינה המצב עצמו, מבחינת היכולות שהיו לנו אז, ומבחינת האוייב שעמד מולנו, היינו במצב גרוע הרבה יותר מאשר היום. האלמנט היחיד שמבחינתו מצבנו היום גרוע יותר ממה שהיה אז הוא מורך הלב הלאומי. והטרור הזה נמשך שנים. דבר לא עצר אותו חוץ ממבצע סיני שבו כבשנו (עם עזרה. בלי עזרה. יוזמתנו או לא יוזמתנו. כלל לא חשוב.) את סיני. תקופת פעולות הפדיון נגמרה ע"י הסכם בין לאומי שבו, בסיכום מקוצר, נתנו את סיני וקבלנו שקט. . . עד 67 כשהשקט הזה התחיל לעצבן את הערבים. כל מה שאמרתי הוא שלדעתי אין שום אפשרות שהמצב הנוכחי יסתיים אחרת מאשר באיזו שהיא פעולה מלחמתית. השויתי את התקופות רק מהבחינה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ''מורך לב לאומי'' אלא ''רגישות נוספת לסבל הזולת'' ו''יתר אכפתיות לכללי התנהגות בינלאומיים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, בדיוק סיימתי את "ישראל והפצצה" של אבנר כהן. מסתבר שאפריל-מאי 67 היה הזמן בו מדינת ישראל סיימה להרכיב את שתי הפצצות הגרעיניות הראשונות וכנראה זה מה ש"עצבן" את נאצר. התגרענות ישראל הייתה בבחינת קזוס-בלי של מצרים כמו שהתגרענות אחת ממדינות ערב נחשבת לקזוס-בלי ישראלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. החלף "מסתבר" ב"לדבריו". 2. באיזה מובן "התגרענות אחת ממדינות ערב נחשבת לקזוס-בלי ישראלי"? אם ניקח לדוגמא את הפצצת הכור בעיראק, הרי שהאופוזיציה התנגדה למהלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נו טוף, "על פי מקורות זרים, למשל אבנר כהן..." ב. בוא נדייק, פרס התנגד לזה. ואתה יודע מה יש לי לומר על פרס. או, ליתר דיוק, מה יש לפרס לומר בעצמו על הענין בפרק הראשון של ספרו "מזרח התיכון חדש" – "מאזן האימה יגבר על מאזן האיבה". פרס דוחף למאזן אימה גרעיני במזרח התיכון (בעצם, זו כבר יוזמה של בן-גוריון, פרטים ב"ישראל והפצצה") סטייל המלחמה הקרה או, בימינו, הודו-פקיסטן (ewilde, יש לך כבר מה להוסיף?). הפצצת הכור בעירק מנעה מאזן כזה בשנות השמונים, ולחץ אמריקאי בתחילת שנות השישים + מצוקה כספית מצרית (אנשים לא מודעים לכך שנשק אטומי גם עולה כסף, והרבה!) + יכולת טכנולוגית ירודה מנעו את זה בשנות בשנות השישים. אע"פ שיש סברות שבתקופות מסויימות (אחרי 67) שקל ברז'נייב לספק כמה פצצות למצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. א-הא! "בוא נדייק"! אם כך, מעתה אין "קזוס-בלי ישראלי", ממש כשם שאין "החיזבאללה רוצה" ו"הפלסטינאים רוצים". לתשומת לבך ולשימושך בתגובותייך הבאות עלינו לטובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. 1 רוב הזכויות על הכותרת שמורות למיץ פטל תעשיות בע"מ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אמור היה להרתיע אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי פצצות בעוצמת הירושימה/נגסקי דאז לא מנצחות מלחמה. לא מדובר באימפריה יפנית קורסת מול בעלות הברית, אלא בכוחות מאוזנים יחסית (איכות מול כמות). בל נשכח שמדובר בשתי פצצות בלבד ואין עדיין מספיק חומר בקיע כדי להרכיב רבות נוספות. וחוץ מזה, אחת התזות שלי (בעצם של אריאל שרון, כתבתי על זה פעם) היא שפצצות גרעיניות לא מרתיעות כנגד מלחמה קונבנציונלית. ומלחמה גרעינית לא ראינו. ייתכן ומלחמה יכולה לפרוץ כדי להביא את הצד השני להתפרק מהנשק הגרעיני (בתמורה לנסיגה משטחים שנכבשו והסדרי ביטחון מתאימים ופיצויים מסויימים על ההשקעה) למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי פצצות הירושימה על ישראל, לעומת זאת, בהחלט היו מנצחות מלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדוייק. כוחה הצבאי של ישראל מפוזר על פני כל המדינה כך ששתי פצצות הירושימה-קלאס היו בעיקר פוגעות באזרחים (לו היו מכוונות למרכזי אוכלוסיה). בנשק ''רציני'' יותר קשה כנראה למנוע פגיעה באזרחי ישראל הערבים. יתרה מזאת, למרות מה שאנשים חושבים הסיכוי שמדינה (אפילו אירן) תשתמש בנשק אטומי הוא אפסי. נזק השימוש (חרם בינלאומי שיכפה, והפעם ברצינות, על ידי כל המעצמות, אולי אפילו כיבוש המדינה התוקפת) גדול מתועלתו. רוב התומכים בנשק גרעיני מדברים עליו בעיקר כעל נשק הרתעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ישראל תוכל להתאושש מפצצה שתונחת על תל אביב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא שטענתי. לא סביר שמאורע כזה אי-פעם יקרה. אפילו מצד מדינות שמנהיגיהן נהנים מלהציג את עצמם כמטורפים מסיבות השמורות עימם ועם הנפט שנמצא אצלם באדמה... לראיה, הסברתי פעם מדוע סדאם חוסיין לא היה זורק באמת נשק כימי על ישראל ומדוע זה נוגד את האינטרס שלו. צא וחפש ברחבי האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכור לי מערכון מסויים של קישון בו אחד מגיבוריו המסורתיים בכיר בהסתדרות מצהיר שבשום פנים ואופן הוא לא יסכים להטות את החלטתו גם תמורת 250,000 לירות לא כולל מע"ם, הוצאות נסיעה ו... באופן הזה יש לשפוט את הצהרותיהם. מובארק למשל, מכריז ללא הרף שלמרות מעשיה החמורים של ישראל, הוא ינסה בכל כוחו שלא לדרדר את המזה"ת למלחמה כפי שמעוניינים קיצוני ישראל (שרון על פי רוח דבריו) ומצרים. תוסיף לזה את הקפאת היחסים בפועל, ואת הסנקציות בנושאי יצוא\יבוא, ותקבל תמונת מצב מאוד לא מבטיחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? איך אתה חושב שהוא יחזיק את כלכלת מצרים על הרגליים בלי הסיוע והתמיכה האמריקאית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלכלת מצרים לא מעניינת אותו. יציבות המשטר, זה מה שמעניין אותו. גם בעניין הזה הוא מקבל סיוע אמריקאי צמוד מהCIA במלחמתו בארגוני הטרור של האחים המוסלמים ששואפים לחסל אותו. כך שבשורה התחתונה, יש לו מה להפסיד ממלחמה - את המשטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני הדברים כרוכים זה בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהסיוע האמריקאי, הוא התמריץ המרכזי שמונע ממנו כבר שנים לצאת למלחמה, אולם מערכת השיקולים שלו יכולה להשתנות, במיוחד אם יהוא ישוכנע שבמהלך בזק הוא מסוגל למחוק את ישראל מהמפה, ואכ''ח הוא כבר יסתדר איך שהוא עם האמריקאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי לישראל יש אינטרס להציג את המצב כעומד בפני מלחמה (מבחינת דעת הקהל העולמית), ולמצרים וסוריה יש אינטרס לגרום לדעת הקהל בישראל לחשוב שאין סיכוי למלחמה (ע''ע יום כיפור, למרות שאז אנחנו עשינו את כל העבודה בעצמנו. הם דווקא לא טרחו להסתיר). הכותב מתנער מכל תמיכה ישירה או משתמעת בעמדה שהציג לעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה המסוימת דלעיל לא הציבה שום נוסחה והתאוריה שם היתה ממין הבדיקה ברמה המופשטת - מדוע מבליג שרון ומה רוצה הימין הממוצע. קראת קצת מהרהורי לבך את מה שלא כתבתי, אך לא בדיוק הגבת על מה שכן כתבתי. בחרתי בכותרת התגובה בקפדנות, והיא מתמצתת את מה שכתבתי בתגובה גופא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמרי עסק באזהרה מ ''פתרונות'' נטולי מחיר בכלל ופתרון העבר של נתניהו שלא יצלח לדעתי בעתיד בפרט. תגובתך הייתה ממש התייחסות למאמרי רק בחלקה, והעלתה תפישת עולם מסויימת שלך ללא קשר למאמר. כמוך גם אני לא הגבתי על כל דבריך אלא רק על הפיסקה שבה דברת על מחיר דמים מסויים, שהוא קטן מהמחיר שגובות תאונות הדרכים. מכאן הסקתי שאתה מאמין שמדיניות ההחזקה בשטחים מעלה את מספר הקורבנות. נקודה זו היא מאד חשובה כי עליה אפשר לבנות הרים. כיון שדעתי בנקודה זו הפוכה, ואני חושב שזו נקודה חשובה, היה חשוב לי להדגישה, לכן גם שניתי את צבע תגובתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספירת הגופות היתה חשובה רק בקונטקסט של הנסיון שלי להסביר את חוסר התגובה של שרון, במסגרת רצונו (לתפיסתי) להמשיך ולשמור על הקיים. למעשה, אם לשפוט לפי תגובתך הקודמת למעלה, יש התמזגות של הדעות שלנו. כי הרי אתה אומר שהטרור קיים מזמן ורק כושר העמידה הוא זה שמבדיל בין שנות ה 50 לשנות ה 2000. לכן, שרון יכול לפעול במסגרת מחשבה שרמת הטרור לא תפחת, בגדול ולפי 50 השנה האחרונות, והוא ישמור על מקסימום טריטוריה במצב הנתון. ________ צר לי רק שאם הניתוח נכון, אין הדעות הללו מושמעות במפורש על ידו, כמו שאתה אומר במפורש מה תוכניתך, אך אינך מפרט מה מדריך אותה מעבר לכיבוי השריפה (הדחוף!). לשמאל ישנו מצע מפורש שמסתכל מעבר להווה. אני מסכים שעובדת קיומו של מצע איננה מצביעה על נכונותו, אך את הדרך של הימין אפשר רק להסיק במשתמע, וזה חבל. זה גם אולי מצביע על העובדה שלא החליטו בנפשם אם לבלוע אם להקיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מקבל כלל את ההבחנה שאתה עושה בין שמאל וימין מבחינת הצגת מצע. מה היה מצע השמאל עד תהליך אוסלו ? עם איזה מצע הלך רבין לבחירות ? בעצם, תכנית אלון. הגולן והבקעה יישארו בידנו גם לעת שלום, וגב ההר המאוכלס בצפיפות יימסר לערבים. ומה היה המצע של הימין אז ? ארץ ישראל המערבית כולה בידנו, כשלאוכלוסיה הערבית ביו"ש תינתן אוטונומיה במובנה הצר: ניהול עצמי של חייהם ללא הגדרת שטח שבו הם יישלטו. תהליך אוסלו שנדחף, הייתי אומר בברוטליות, תוך רמיסת רצון הבוחר והערכים המרכזיים של הדמוקרטיה, תחילה ע"י החלק השמאלי שבשמאל, ולבסוף ע"י השמאל כולו, טרף את הקלפים בשני הצדדים. כמו שהמצע האפשרי של הימין היה חייב להשתנות, כי מקובל על הכל שלא יוצאים למלחמה על מנת להשיג שטח שאינו בידנו רק בגלל שהוא נמצא במצע שלנו, גם המצע של השמאל השתנה, ביוזמתו העצמית (הבלתי מבורכת, וכבר נמאס לי לחזור ולנתח את גודל הטיפשות). מה שנשאר לימין הוא להיאחז במה שיש, כלומר לשנות את המצע לכך שרק הטריטוריות שאותן לא מסרנו יישארו בידנו. ייתכן והדברים לא נאמרים בפרוש, אך זאת באמת לא הנקודה החשובה, וממילא הדברים אינם שונים מבחינה הצהרתית זו גם בשמאל: ברק הציע את מה שהציע, אבל לאחר שערפאת סרב לקבל את ההצעה, הוא הודיע בפירוש שהצעותיו בטלות ומבוטלות, כשהצהרתו נתמכת ע"י קלינטון שמבחינת השקפת עולם היה יכול להיות שמאלן ישראלי מצוי. ואם אותן הצעות של ברק בטלות ומבוטלות, מה, אם כן, המצע המפורש לעכשיו ? מעבר לשוקת השבורה שהוא יכול להציג לציבור, פורמלית, אין גם לו מצע. לכן אי אפשר להצביע על שום הבדל בין שמאל וימין מבחינה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר לברק והצעותיו: קרא סקירה וראיונות עם כאלה שהיו מעורבים בתהליך ותראב שברק לא תמוי (וו שרוקה) כמו שחושבים. אם היה לו רצון לחשוף את פניו של עראפת בקמפ דייויד 2 הרי שצודקים הפלסטינים שהכל היה אחיזת עיניים והוא לא הציע מה שהציע בידיים נקיות (אמנם חסרים ומוחסרים פרטים חשובים במאמר הזה) אשר לשמאל ומצעו: זה לא החל יש מאין ב 1993. אנשים מרכזיים בעבודה הטיפו שנים לפתרון זמוי אוסלו - לובה אליאב שהיה מזכ"ל המפלגה, משה דיין שהיה ארכיטקט קמפ דייויד. 1 מוסכם שגם המערך לקה והטעה בגדול את עצמו ואת כולם בעמימות ובפסיחתו העקבית על שני הסעיפים (המיישבים הראשונים בגדה היו פרס ואלון) ומתוך העבודה יצאו אנשי ארץ ישראל השלמה, אלתרמן, טבנקין ועוד אבל היו חלקים משמעותיים בתוכם שניסו לקרא אל מעבר ולהציע דרכים ופתרונות. אשר לימין וחוסר המפורשות שלו: חלקים גדולים בימין קיבלו את העקרון של שטחים-תמורת וכבר הזכרתי את בגין שחתום על החלטות ממשלה בנידון משנת 1968 וגם על הסכמי האוטונומיה שהם חלק מהסכמי השלום עם מצרים. גם שרון אמר לפני כמה שנים שדה-יורה קיימת מדינה פלסטינית ונראה לי שאת המצב הזה הוא רוצה להקפיא כי ברור שקשה עד בלתי אפשרי להחזיר את המצב לאחור. לדעתי זה שלא אומרים בפרוש מראה מצד אחד שאולי לא כל כך יודעים מה רוצים ומצד שני אולי מנסים לכסות (מישהו אמר הדחקה פרוידיאנית?) על הפער בין מציאות לרצון, במילים עדינות. אגב, השתמשתי במלה מצע וזו היתה טעות כי קישרת אותה למצע מפלגתי לבחירות ואני התכוונתי להכרה עמוקה בדרך מסוימת, ברעיונות לפתרון ובנסיון לראות אל מעבר להווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי לרגע שתכליתו של ברק מראש הייתה להראות את פרצופו האמיתי של ערפאת. אין לי ספק שברק מאד רצה להצליח. מה שניסיתי להראות הוא שכמו בימין גם בשמאל אין איזה "מצע" (לא קופצת לי כרגע מילה אחרת, ואני נשאר עם אותה מילה.) קבוע וברור. ככשתכנית אלון הייתה חלק מהמצע הכתוב של העבודה, ממש עד תהליך אוסלו, זה היה ברור. כשברק הלך לקמפ דויד זה היה ברור, ובכל זאת שונה לגמרי מהמצע הקודם. היום זה לא ברור לא לשמאל ולא לימין, ולדעתי זה ממש לא רלוונטי. צריך לקרות קודם משהו. אחר כך יוכל כל צד לבדוק את עצמו, ולנסח שוב את המצע החדש שלו. ואם נחזור להשואה שלי עם תקופת שנות החמישים, מה היה המצע ? היה צריך קודם לסיים את המצב הבלתי אפשרי. לא היה טעם לדבר על משהו מעבר לכך. כך זה בדיוק היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב, הרשה לי להסכים אתך בכל הנקודות שהעלית: א. ברק רצה להצליח בקמפ דיויד. ב. גם לימין וגם לשמאל אין מצע לסיום הסכסוך. ג. צריך לקרות דבר מה דרמטי כדי שתחול תזוזה בעמדות של כל המעורבים בסכסוך. וברצוני להוסיף נקודה ד. גם אם יקרה משהו דרמטי, וגם אם יהיה שידוד מערכות מסויים בעמדות הצדדים, לא יבוא קץ לסכסוך בשנים הקרובות. זאת מכיוון שיש שחקן מרכזי שאינו מסכים אחרי פרוץ האנתיפדה הטרוריסטית הנוכחית לתוכנית במתכונת שהוצעה בקיימפ דיויד. השחקן הזה הוא השמאל-מרכז הישראלי (להערכתי לפחות 50% מהישראלים). השמאל-מרכז הבין שמגמת ההתנחלות היא טעות היסטורית, הוא היה מוכן לפשרה ולהקמת מדינה פלסטינית, הוא התחיל להאמין שצריך לתת לזה סיכוי והוא נדהם מפרוץ האנתיפדה הזו. יעברו שנים עד שהשמאל-מרכז יהמר שוב על הצעות בנוסח קיימפ דיויד. זה יקרה רק אם הפלסטינים יפגינו "התנהגות טובה" במשך תקופה ממושכת מאוד מאוד (ותסריט כזה נראה דמיוני בתנאי חייהם הנוכחיים). מצד שני, השמאל-מרכז עדיין מתנגד להתנחלויות (כי זה עוול מוסרי, כי העולם מתנגד וכו'), ולכן גם הימין לא יוכל לממש בשנים הקרובות את מאווייו. מכאן שהכל "תקוע, תקוע, תקוע" (כפי שלגלגה סיסמת הבחירות של ברק על מדיניותו של ביבי). והכול ימשיך להיות תקוע כי ערפאת מרגע שפתח באנתיפדה הזו איבד את השמאל-מרכז הישראלי, הכוח האחד והיחיד בעולם שהיה מסוגל וגם מוכן לתת יד להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא לצד מדינת ישראל. משעה שאיבד את השמאל-מרכז הישראלי באיוולתו, ברשעותו, בחמדנותו ובקוצר ראותו, שום כוח אחר בעולם לא יעזור לו - לא מדינות ערב, לא אירופה, לא אמריקה, שום כלום. גם תכנית מיצ'ל לא תועיל, אפילו אם תהיה התקדמות מעטה (דבר הנראה תלוש מהמציאות), שכן בלי תמיכת השמאל-מרכז הישראלי בפתרון קבע עם הפלסטינים הכול תנועה לקראת מבוי סתום. המדיניות של הממשלה, שאכן מייצגת כיום את גישתו של רוב העם, היא מדיניותו הקלאסית של שמיר: לא לתת כלום לגויים אבל גם לא להרגיז אותם יותר מדי, ולתת לזמן לעשות את שלו, כי הזמן תמיד בסוף מנצח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |